להוריד את הראש, ולעבוד קשה
לעמרי כספי לא היו הרבה הזדמנויות להיות כוכב. עונת רוקי טובה מאוד, התפרצויות פה ושם, 19 משחקי קריירה של 20 נקודות פלוס. אבל רוב הזמן, כספי היה "הבחור הזה שעולה מהספסל, נותן כמה דקות טובות, מסיים במתפרצת, קולע שלשה פנויה, מכניס טירוף ואנרגיה, ויורד בחזרה לספסל". רול פלייר, קוראים לזה ב-NBA.
לא כולם בנויים לזה. המשכורות כמעט אף פעם לא ירקיעו שחקים – יחד עם העונה הבאה, רווחיו המצטברים בקריירה של 9 עונות יעמדו על 16.2 מיליון דולר – חמישה שחקנים רק בקבוצתו החדשה ירוויחו סכום דומה או גבוה יותר בעונה הקרובה. אם תהיה טוב, ולקבוצה מסוימת שרוצה אותך יהיה כסף פנוי, יכול להיות שפתאום תקבל 5 או 7 מיליון לעונה. אבל רוב הזמן צריך להסתפק בשכר נמוך. אם היה הולך לקבוצה ברוסיה או בספרד, כנראה שהיה מרוויח יותר.
גם דקות המשחק לא תמיד מגיעות. גם כשהן מגיעות, כמו שקרה במינסוטה בעונה שעברה, הן לא תמיד מגיעות עם נגיעות בכדור או זריקות – בוולבס הוא כידרר או אחז בכדור במשך כ-7 דקות במצטבר מתוך 222 דקות משחק, 361 נגיעות בכדור בסך הכל, מה שאומר שבממוצע הכדור היה אצלו ביד כשנייה אחת. שנייה אחת לקבל החלטה. בדרך כלל למסור או לזרוק. כמעט ולא לכדרר (0.37 כדרורים לאחזקת כדור, אחד הנתונים הנמוכים בקבוצה) או ליצור. אם היה הולך למכבי תל אביב או להפועל ירושלים, הדקות היו מובטחות, וגם היתה לו יד חופשית לזרוק. בקיצור, להיות רול פלייר זה מקצוע. ועמרי כספי, עם החוזה החדש ביד, יכול לומר לעצמו דבר אחד: את המקצוע הזה, אני ממלא בצורה מושלמת.
בנוי להיות רול פלייר (getty)
להוריד את הראש, ולעבוד קשה
לעמרי כספי לא היו הרבה הזדמנויות להיות כוכב. אחת מהן הגיעה בערב קריר בדצמבר 2015, נגד גולדן סטייט, באוראקל באוקלנד, בדרבי של צפון קליפורניה. פתאום, משום מקום, כספי מצא את עצמו בדו-קרב בצהרי היום נגד הצלף הטוב בתבל, סטף קרי, יורה זיג על כל זג. הקינגס הפסידו גם במשחק הזה, אבל כנראה שהרושם נשאר.
המשחק של כספי כל כך מתאים ל-DNA של גולדן סטייט, שהשידוך ביניהם מתאים לשני הצדדים. גם בווריירס הוא יזרוק את השלשה הפנויה או יטעה וייכנס לסל לדאנק, ידחוף יד לעבר שחקן שמתחיל חדירה מקו השלוש, יחפש את האיש הפנוי עוד לפני שהוא מקבל כדור, יזנק על כדור אבוד ויניף ידיים לקהל ב-Roaracle.
רק שבגולדן סטייט, רוב השחקנים עושים את זה כדרך חיים. זו קבוצה שמכילה את היחס הכי לא פרופורציונלי בין איכות שחקנים לבין אגו: דוראנט ויתר בימים האחרונים על כ-8 מיליון דולר – פי ארבעה ממה שכספי ירוויח – כדי לאפשר להשאיר את אנדרה איגודאלה ושון ליבינגסטון. וליבינגסטון, המחליף הראשון לקארי, ידע שהוא יכול להרוויח יותר מ-8 מיליון דולר בעונה הקרובה. "על אושר", הוא אמר, "אי אפשר לשים תג מחיר".
וכן, זה יישמע קצת פרובינציאלי, אבל גולדן סטייט צריכה שחקנים כמו עמרי כספי. אחרי שנעלה את השביעייה המובילה שלה בחוזים, חלקם ארוכי טווח, של 325 מיליון דולר במצטבר, יצא המנג'ר בוב מאיירס לצוד מציאות. עצם העובדה שכספי הוא הראשון שעלה ברשת, רק מעיד על מידת ההתאמה. "גולדן סטייט מצאה אבן חן בדמותו של עמרי כספי" זו לא התגובה של טוקבקיסט מספר 38, זו הכותרת שבחרו הלילה בסן פרנסיסקו כרוניקל.
גולדן סטייט צריכה את כספי (getty)
להוריד את הראש, ולעבוד קשה
לעמרי כספי לא יהיו הרבה הזדמנויות להיות כוכב. יכול להיות שאם היה ממתין עוד קצת היתה מגיעה איזו הצעה של 5 או 7 מיליון דולר לעונה, עם יותר דקות ותפקיד בכיר יותר. אבל אחרי 499 משחקים וכ-10,700 דקות בקריירה, כספי כבר נע ונד מספיק. זה הזמן למצוא בית, גם אם לעונה אחת בשלב ראשון, וגולדן סטייט תהיה לו בית: לא רק הישראלים בעמק הסיליקון, אלא מועדון שרוב שחקני הכדורסל בעולם היו רוצים להשתייך אליו, מועדון שמתנהל בפתיחות תקשורתית ובמקצועיות עילאית.
זה הזמן למצוא קבוצה שבה אפשר לתרום גם אחרי אפריל, וכאן הוא יקבל דקות משחק גם בדצמבר כשדוראנט ינוח, גם במארס כשאיגודאלה יישב בחוץ עם מתיחה בשריר, וגם באפריל, מאי ואולי אפילו יוני. זה כבר תלוי בו. גם הפעם, אגב, הדקות לא מובטחות. הציפיות ממנו, דווקא בתפקידו הנוכחי, יהיו גבוהות מאי פעם.
כספי יהיה חייב להוכיח לסטיב קר ולסטף קרי (אגב, רכז שלישי ברציפות מדראפט 2009 – הדראפט שלו – שהוא משחק לצדו, אחרי ג'רו הולידיי וריקי רוביו) ולדוראנט שאפשר לסמוך עליו, שהירידה באיכות המשחק הקבוצתי לא נפגמת יותר מדי כאשר הכוכב יורד והישראלי עולה. ככל שיצליח בכך יותר, יגבר האמון מצד המערכת. וכן, יכול להיות שהחיבור לא יעבוד מהרגע הראשון.
גם לדוראנט לקח זמן להתאקלם ואחרי שהתאקלם, לקרי לקח זמן למצוא את עצמו מחדש בתוך ההתקפה. אבל בהנהלת הווריירס עובדים מעכשיו בשביל מאי ויוני 2018. כי אם יש דבר שלא חסר בווריירס, מועדון שסבל במשך עשרות שנים מקבלת החלטות שערורייתית, שהמתין 40 שנה בין אליפויות, זו סבלנות.
מגיע לו (getty)
החוזה החדש הוא תעודת הערכה על מי שהוא, הוא סיפוק אדיר מבחינת כספי, הוא אושר שאי אפשר לשים עליו תג מחיר. הוא רק תחילת הדרך והרומן. מצד שני, כספי עבד כל החיים שלו כדי להגיע לקו הפתיחה במקום כזה. הוא שרד מאמנים חלשים, מנהלים איומים, מזל רע ופציעות מתסכלות, חי בכמה מהערים הפחות אטרקטיביות שהליגה יכולה להציע לאזרחיה.
הוא היה יכול לפרוש בכל שלב, כפי שעשו ועושים שחקני NBA רבים, וללכת להיות מלך באירופה. אף אחד כבר לא ייקח ממנו את מה שהשיג: לא רק הישראלי הראשון בליגה הטובה בעולם, אלא גם קריירה שספק אם יהיה ישראלי שיצליח לשחזר אי פעם. אורך הקריירה הממוצע של שחקן NBA עומד על כ-5 עונות; אפילו מתוך נבחרי הסיבוב הראשון של דראפט 2009 המפואר, זה שהכיל את קארי והארדן וגריפין ודרוזן וריקי רוביו, שליש כבר מחוץ לליגה.
אבל כספי התעקש להיאחז בכוח בצוק, לקוות שיום אחד תגיע ההזדמנות הנכונה. הוא התעקש להמשיך לתת את הכל בכל דקה גם אם זה לא מספיק טוב, להוציא 120% מהכישרון שלו, להיות החבר לקבוצה הכי טוב שאפשר, לא לעשות בלגן בחדר ההלבשה, לא להתייאש, להוריד את הראש ולעבוד קשה. בזכות התכונות האלה, יותר מכל דבר אחר, כל ילד ישראלי עם כדור כתום ביד צריך לחלום להיות עמרי כספי.
ראוי לצ'אנס עם הגדולים מכולם (getty)