הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

הישרדות אולסטארס: על עתיד הסופר טימס

ג'ורג' ומלו חברו לווסטברוק, פול להארדן, ורוז את ווייד עלו לכרכרה של לברון. אחרי קיץ של מצבורי כוכבים חדשים, עולות השאלות הקשות: האם דוראנט אשם בכל? כיצד לברון מצליח לכופף את החוקים? והאם אפשר להתנגד לסטארים שרוצים לרוץ לאליפות ביחד?

ערן סורוקה
ערן סורוקה  15.10.17 - 16:00

תגיות: ערן סורוקה

במשך שנים, הוא סחב קבוצות על הגב לשיאים חדשים. קלע, מסר, קטף ריבאונדים, הנהיג – אבל גם התייאש, קיטר, כונה "לוזר", ובעיקר נבלם מול השחקנים הגדולים של דורו. לבסוף, לא היתה לו ברירה. הוא ויתר על אגו, כסף וזריקות, ובמחנה האימונים הודיע חגיגית למאמן ולחבריו הסופרסטארים: "אני פשוט רוצה אליפות, ואעשה הכל בשביל זה - Whatever it takes".

המשפט הזה לא בא הקיץ מכריס פול, שהכריח את הקליפרס להעבירו ליוסטון. גם לא מכרמלו אנתוני, שהסכים להסיר את סעיף הווטו על טריידים, וגם לא פול ג'ורג' שהבהיר, דרך סוכנו, לאינדיאנה פייסרס שברצונו לעזוב. המשפט הזה שייך לחבר היכל התהילה, קרל מאלון, בקיץ 2003, לאחר שלקח חוזה מינימלי כדי להצטרף לשאקיל אוניל וקובי בראיינט בלוס אנג'לס לייקרס.

לפיל ג'קסון, האיש שאימן שם את מאלון וניסה לחבר אותו ואת גארי פייטון לצמד הסופר-דופר-סטארים מושכי האש, היתה ביקורת על הדור ההוא. "ברור שכל שחקן רוצה אליפות, אבל רק אם זה לא מאיים על צרכיו האישיים", כתב ג'קסון בספר The Last Season, שתיאר את הכישלון המפואר של אותם לייקרס, "בשנות ה-60 וה-70, שחקנים היו שואלים 'איך אוכל להתאים? איך אוכל לעזור לקבוצה הזו לנצח?'. היום הם שואלים, 'איך אני משיג את מה שאני רוצה?'. בהתחשב בהלך הרוח האנוכי הזה, זה די מרשים, האמת, שיש קבוצות שבכלל משחקות כדורסל מתואם".

אבל אז, קרה משהו מוזר. רוח שנות ה-60 וה-70 חזרה "להשתלט" על חלק מדור הכוכבים הנוכחי, אלה שבשיאם ואלה שקצת אחריו. פתאום ג'יימס הארדן מגייס את CP3, ושניהם כנראה מאבדים סיכוי ל-MVP או לתואר מלך האסיסטים. פתאום ראסל ווסטברוק וג'ורג' משכנעים את כרמלו אנתוני לאחד כוחות, למרות הפגיעה הצפויה בסטטיסטיקות, ודי ברור ששלושתם לא יוכלו להשליך העונה יחד 60.6 זריקות למשחק, כפי שעשו בעונה שעברה, בה אף אחד מהם לא הגיע לחודש מאי.

מופע שנות ה-70
"ברגע שקווין דוראנט הצטרף לגולדן סטייט, הכל בליגה השתנה", אמר ל-ESPN ג'ארד דאדלי מפניקס, "הוא גרם לשאר הקבוצות לחשוב 'האם יש לנו צ'אנס? האם נוכל לרדוף אחריהם בשנות השיא? או שנחכה עכשיו שהם יאבדו שחקנים, או ייכנסו לבעיות שכר?'. גם ככה יש רק 6-7 קבוצות עם כוכבים ברמה הזו, אז הן חייבות לנסות. כל יתר הקבוצות מטפחות כוכבים צעירים, או מחליטות להיות שמרניות וזהירות עם הכסף שלהן".

וכך, למעשה, נוצרו שני סוגי קבוצות בליגה. הסופר-טימס, ואלה שיודעות שאין להן סיכוי העונה, אבל יום אחד הן יכולות להיות שם. וכאן, למעשה, מוצאים את השוני הגדול ביותר בין הקבוצות הללו: בגיל הממוצע של מצבורי הכוכבים.

אין מי שמסמל את המגמות הללו יותר טוב מאשר קיירי אירווינג. ב-2014 החליט לברון ג'יימס, שנבחר 8 שנים לפניו בדראפט, לשתף פעולה כדי לקחת איתו אליפות היסטורית במקום בו גדל. לאחר השלמת המשימה ו-3 גמרים ברצף, החליט דווקא אירווינג לחתוך החוצה לקבוצה "משלו". במקומות אחרים, היו אלה ההנהלות שהחליטו לעבור הלאה: מחליפיו של ג'קסון בניקס, סטיב מילס וסקוט פרי, התעלמו מקיומו של מלו עד שהועבר, כדי לבנות קבוצה סביב קריסטפס פורזינגיס.

בינתיים, באוקלהומה סיטי חברו זה לזה ווסטברוק בן ה-29, ג'ורג' בן ה-27 ומלו בן ה-33. גיל ממוצע? כמעט 30. כריס פול, בן 32, הצטרף להארדן בן ה-28. גיל ממוצע? 30. לברון בן ה-32 ולאב בן ה-29 קיבלו את אייזיה בן ה-28, את דריק רוז בן ה-29 ואת דוויין ווייד בן ה-35, חמישה כוכבי עבר והווה בגיל ממוצע של 30.4. בטורונטו, הממוצע של לאורי, איבקה ודרוזן הוא 29.

גם כיום, הסברה היא עדיין כי שנות השיא של כוכבי הליגה הן בין גיל 26 ל-30. הרביעייה של גולדן סטייט, מהבחינה הזו, לא רק מדורגים כולם בין 20 הראשונים בדירוג ESPN, למשל, אלא נמצאים במקום מצוין באמצע – גיל 28. וכשהכוכבים המזדקנים מרגישים שהמרחק מהגביע גדל ושכישוריהם מתבזבזים בקבוצה מדשדשת, כל סירת הצלה באופק היא פתאום היעד הטוב ביותר. 

מסר חד? כן, בטח
על הדרך, אגב, הכוכבים האלה לועגים לחוקי הליגה. כאשר הלייקרס נקנסו הקיץ בחצי מיליון דולר על מגעים בלתי חוקיים עם פול ג'ורג', הליגה הבהירה כי "לקבוצות אסור להתערב במערכת היחסים החוזית בין קבוצות אחרות לבין שחקניהן, כולל על ידי הבעת עניין פומבית בשחקן שתחת חוזה בקבוצה אחרת, או הודעה לסוכן של שחקן בקבוצה אחרת על עניין בו". רוב פלינקה, מנג'ר הלייקרס,  הגיב כי הוא ומג'יק ג'ונסון מקבלים עליהם את האחריות וכי "ה-NBA שלחה מסר חד".

עם זאת, יש כאלה שראו כאן מסר חד לכיוון השני. "אם הקנס על שיחה בין מנג'ר לסוכן של שחקן אחר הוא 500 אלף דולר, בטלו את החוקים לגמרי", הסביר זאק לואו מ-ESPN, "וממילא, מה יש לדבר עם ג'ורג' על חוזה? כולם יודעים שיקבל חוזה מקסימום, מתי יסיים חוזה, ולמי יש כסף פנוי להחתימו". מנג'ר אחר, סיפר לו בן שיחו אדריאן וויינארובסקי, כתב לו "כשהליגה הציבה את רף הענישה לשחקן טופ-15 על חצי מיליון דולר, מי יירתע מלפעול כך בעתיד?", ולואו הוסיף ציטוט מגורם אחר: "אולי נתחיל לכלול בתקציב שלנו 2 מיליון דולר המיועדים להתערבות בלתי חוקית?".

מעבר לכך, מי צריך תקשורת מאחורי הקלעים, כשהשחקנים סוגרים עניין ביניהם, ואפילו מתפארים בכך? "לברון התקשר אליי כמה שעות אחרי שחזר לקליבלנד, ואמרתי לו 'אני בפנים'", סיפר קווין לאב, שהיה ביולי 2014 תחת חוזה במינסוטה, על שיחתם דאז. "כמה ימים אחרי שג'ימי באטלר נשלח בטרייד, הגיע המסרון הראשון מלברון, כדי לבדוק אצלי דופק", אמר הקיץ ווייד, שהיה תחת חוזה בשיקאגו לעונה הקרובה, לרייצ'ל ניקולס.

האירוניה היא שב-2010, הוציא דן גילברט בעלי קליבלנד מאות אלפי דולרים על חברת חקירות כדי להוכיח שפט ריילי תכנן מראש לקבץ את השלישייה של לברון, ווייד וכריס בוש, והעלה חרס בידו. אותה השפעה אישית חזקה שיש ללברון על כוכבי הליגה הביאה לגילברט כעבור שש שנים אליפות ראשונה, וב-2017 הביאה גם את ווייד.

"שחקנים שמחליטים יחד על גורלם, אינם מפרים את החוק", הודיע דייויד סטרן אחרי ההחלטה של ג'יימס, וכך, כשסי.ג'יי מקולום מפורטלנד פרסם באינסטגרם ביולי פוטומונטאז' של כרמלו במדי הבלייזרס, הוא לא נקנס אפילו בסנט אחד. בסופו של דבר אי אפשר באמת לבוא בטענות לשחקנים שרוצים לשחק ביחד, ואף מוסיפים חטא על פשע ומחליטים להקריב משכורת וזריקות למען הצלחה קבוצתית. זה מה שפיל ג'קסון אהב ב-NBA הטהורה של פעם, לא?

חכו לי בפילי
הרחק מאותה אליטה, הולכות ומתגבשות להן הסופר-טימס העתידיות. הקבוצות שיודעות שאין להן סיכוי לאליפות העונה, אבל כבר מתחמשות בשחקני-על אמיתיים או פוטנציאליים לקראת קיץ 2020 או 2022. בפילדלפיה, הגיל הממוצע של ג'ואל אמביד, בן סימונס ומארקל פולץ הוא 21. בלייקרס, ברנדון אינגרם ולונזו בול, שנולדו תוך חודש וחצי ב-1997, מקווים שג'וליוס רנדל (23), קייל קוזמה (22) או איביצ'ה זובאץ (20) יהפכו לצלע שלישית, ובפניקס דווין בוקר נראה כמו הדבר האמיתי, אבל לכו תדעו איך יתפתחו לצדו ג'וש ג'קסון ומרקיז כריס.

טיפל'ה יותר מבוגרות מהן, מחכות מינסוטה (טאונס, וויגינס ובאטלר – בממוצע בני 23.7) ומילווקי (יאניס, פארקר, מידלטון וברוגדון – גיל ממוצע 24.5) לפרוץ קדימה. בוושינגטון וול, ביל ואיש המקסימום החדש אוטו פורטר (גיל ממוצע 25) כבר הריחו גמר מזרח ובפורטלנד מקווים לילארד ומקולום שנורקיץ' (ממוצע לטריו: 25.3) יאפשר להם להישאר רלוונטיים לשנים הקרובות.

אז האם הטרנד כאן כדי להישאר? למעשה, זה אפילו לא טרנד חדש. הנהלות חכמות, עם קצת מזל והרבה תכנון וסקאוטינג, ידעו ב-1980 וב-2000 ויידעו גם ב-2020 להעמיד את עצמן בנקודת זינוק טובה לבניית קבוצה שתיאבק על תואר, אם זה בטווח של שנה, שלוש או חמש. ושחקנים חכמים ששפכו מנוע בפלייאוף תמיד יידעו מי פנוי לידם, ויכול לתת להם יותר סיכוי לגעת בגביע הנכסף, שישדרג את מורשתם, את חוזיהם עם ספונסרים ואת האפשרות שיגיעו להיכל התהילה.

לא מעט שחקנים צעירים, אגב, דווקא מרגישים נעלבים מסטיגמת הבריחה מאחריות שדבקה בכוכבים. "זו לא הדרך שלי, לא אצטרף לאף אחד, גם אם המשמעות היא שלא אזכה באליפות", הצהיר בחודש שעבר לילארד, אחד מאלה שמחכה לדעיכתן של המעצמות הנוכחיות. מצד שני, אם וכאשר הוא יגיע לגיל 31 בלי לחוות אפילו גמר אזורי – אולי אז, הוא כבר יישמע אחרת.