הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מי הבוס: האם השחקנים הפכו לבעלי הבית ב-NBA?

קומישנר שמרן שאילץ אותם להשתנות, קומישנר ליברלי שלא מפחד לשנות, חלוקת הכנסות שווה ורשתות חברתיות יצרו לשחקני ה-NBA כוח גדול מאי פעם. מדוע לוח המשחקים החדש הוא מהפכה, והאם השחקנים יכולים להפוך את הבוסים לבני ערובה?

ערן סורוקה
ערן סורוקה  16.10.17 - 15:00

תגיות: NBA

באמצע אוגוסט, בקמפוס וינגייט, קיקי ואנדוויי היה זה שהסביר את השאלה המטרידה את בעלי קבוצות ה-NBA – ולא מעט אוהדי כדורסל – באופן פשוט וברור מכולם. קיירי אירווינג היה אז קבאליר בעל כורחו. כמה חודשים קודם לכן, סיפר חברו לקבוצה דאז, ג'יימס ג'ונס, לדייב מקנמין מ-ESPN, שעברו בפלייאוף ימים שלמים בהם לא היה מחליף עם חבריו מילה.

אירווינג היה מתוסכל דווקא מלברון ג'יימס: כשאתה משחק לצד כזה סופרסטאר, לא משנה מה תעשה, תמיד תישאר בצלו. אז אירווינג הלך להנהלה, כולל לג'נרל מנג'ר הרוקי, קובי אלטמן, וזרק פצצה: אני רוצה לעבור קבוצה.

כאשר ואנדוויי כיכב בדנבר ובפורטלנד בשנות ה-80, אירווינג עדיין לא נולד. קיקי הפך אחר כך למאמן ולמנהל, עד שמונה לתפקיד סגן נשיא הליגה ב-2013. אז כאשר החל האימון במחנה הצעירים של ה-NBA, "כדורסל ללא גבולות", שאלתי אותו אם לשחקנים של היום אין יותר מדי כוח, כפי שהוכיח מקרה אירווינג.

"אולי לא כולם יודעים", ענה קיקי בחצי חיוך, "אבל השחקנים הם השותפים שלנו בהכנסות מהליגה. פיפטי פיפטי. הם נכנסו איתנו למו"מ והרוויחו את הזכות להגיע למצב הנוכחי – הם יכולים להיות שחקנים חופשיים וללכת לאן שירצו. בהתחשב בפופולריות ההולכת וגדלה של הליגה – בארה"ב ובעולם – כנראה שזה עובד".

רגע עם דאדלי
לדייויד סטרן היו זכויות רבות בהפיכת ה-NBA למפלצת שמגלגלת מיליארדים. במהלך 30 שנותיו, הכדורסל השתנה והעולם השתנה. סטרן, בעשור הקודם שבמידה רבה עיצב את מורשתו, השתנה קצת פחות. הוא נשאר הדיקטטור הנאור, עורך הדין החייכן, שיגיד לשחקנים בדיוק מה ללבוש ואיך להתנהג.

אותן שנים של פרשיות פליליות ומכות ביציעים, איימו להשאיר כתם על מה שבנה בעמל רב. סטרן עקר מהשחקנים בכוח, למגינת לבם של חלקם, את תרבות הרחוב איתה הגיעו לליגה, והכריח אותם להתנהג כמו אנשי עסקים. לא כולם התחברו בהתחלה, אבל הוא עשה להם טובה גדולה. מי שנראו בהתחלה כמו ילדי בר מצווה מגודלים, הפכו למותגים עם כדור ביד, שכרו יועצי תדמית, סטייליסטים ואנשי ניו מדיה. במקום לחשוב רק על המשחק הקרוב, יש ביניהם כאלה שכבר חשבו תוך כדי העונה והפגרה על החיים שאחרי. זה יכול להתבטא בתארים אקדמיים, ואפילו בניהול חשבון הטוויטר.

"כשאני מצייץ, אני עושה זאת כדי לבנות את עצמי מחוץ למגרש ולדאוג לעצמי אחרי הפרישה", העיד לא מזמן ג'ארד דאדלי, מחלוצי השימוש המהפכני במדיה חברתית, בפודקאסט של אדריאן וויינראובסקי. "בזכות השימוש שלי בטוויטר זכיתי להזמנות לתוכניות אירוח, כולם מבקשים שאבוא לראיונות. אמרתי לעצמי 'וואו, זה ממש יכול לעזור לי בעתיד'".

כשהגיע אדם סילבר להחליף את סטרן, המהפכה שהתבשלה על אש קטנה מתחת לסטרן יצאה לדרך. סילבר יודע שהוא מייצג את בעלי הקבוצות, אבל לשחקנים הבכירים הוא הקשיב לא פחות. "הוא הקומישנר של השחקנים", אמר שחקן העבר והפוליטיקאי בהווה, קווין ג'ונסון, “ואנחנו גאים בכך". עוד בשנתו הראשונה הורחבה, בין היתר, פגרת האולסטאר לשבוע שלם, נקבע שהאלופה תמיד תשחק בבית בחג המולד, וחולצות השרוולים הפכו מחובה לרשות. את הדובדבן הוא כבר שמר לקיץ 2017.

עומדים עם מד המייל
לוח המשחקים של ה-NBA הוא מהאופרציות המסובכות שיש. צריך לקחת בחשבון זמינות של 29 אולמות ולחבר מסעות שמתפרשים על פני אזורי זמן. השנה, על ידי הארכת העונה בשבוע אחד בלבד ותמרונים אחרים, סילבר וצוותו גאלו את השחקנים מכמה מהרעות החולות שהעיקו עליהם. לראשונה בתולדות הליגה, אף קבוצה לא תצטרך לשחק ארבע פעמים בחמישה ימים.

מספר הבק-טו-בקס, המשחקים יום אחרי יום, יהיה נמוך מתמיד, וקבוצה שתשחק בשידור ארצי מרכזי, תקבל מנוחה לילה קודם ולילה לאחר מכן, ותוגבל בכמות המיילים שתטוס בסמוך למשחק. הכל למען בריאות השחקנים.

רק שלא רק רוח הנדיבות שרתה על סילבר כאשר החליט על המהפכה הזו. כאשר גרג פופוביץ' היה נותן מנוחה לשחקניו במשחקים קריטיים, הנהלת הליגה בהתחלה התרגזה וקנסה, ובהמשך התרגלה והבינה. היא הבינה שסן אנטוניו של פופוביץ' מזערה עד כמה שניתן את אפקט השחיקה והפציעות.

על פי אתר InStreetClothes המודד השפעת פציעות, הספרס ופניקס איבדו הכי מעט שחקנים מאז 2005. הטריו של דאנקן, פארקר וג'ינובילי ניצח יחד יותר מכל שלישייה בתולדות הליגה, גם מכיוון שהספרס ניטרו את בריאותם וידעו מתי להוריד את הרגל מהגז בעונה הסדירה, כדי להרוויח אותם טריים לפלייאוף. ראו מאמנים ומנהלים אחרים כי טוב, והחליטו לנקוט בצעדים דומים.

כאשר קליבלנד הגיעה לביקור אצל לוס אנג'לס קליפרס, בעיצומו של מסע חוץ מתיש, הדהים טירון לו כשהחליט לתת מנוחה לכוכביו לברון, אירווינג וקווין לאב. הבעיה? זה היה משחק בשידור ארצי. בלי הכוכבים, המשחק היה חסר ערך, הקאבס הובסו 108:78, והרייטינג צנח לשפל חסר תקדים עבור רשת ABC. ארבע שנים קודם, כשפופוביץ' נתן מנוחה לכוכביו במשחק במיאמי, הספרס ספגו תביעה ייצוגית מעורך דין מקומי שטען כי "נגרמו לקהל נזקים כלכליים" בגללם.

השחקנים רצו בסך הכל לשמור על בריאותם. כשדוק ריברס מספר שבימיו כשחקן, חדר ההלבשה היה מכיל כמויות מסחריות של משככי כאבים המשמשים סוסים, מבינים שהצדק עמם, על פניו. מצד שני, גם לאוהדים מגיע לקבל את המוצר הטוב ביותר.

אז מה עושים? מוצאים פיתרון יצירתי, על ידי הרחבת העונה בשבוע, ויוזמה שתאסור לתת יותר מנוחה לשחקנים בשידורים ארציים, או תתעדף את נתינת המנוחה למשחקי בית, כדי לא לאכזב אוהדים במגרשי חוץ.

כבר לא משליכים אנשים מחלון של פאב
"הבכיינים המסכנים מרוויחים 20, 30 ו-40 מיליון דולר, אבל לא מסוגלים לשחק שני לילות ברצף", קיטר לא מזמן צ'ארלס בארקלי. אבל דווקא אותו בארקלי הוא הדוגמה הטובה ביותר לחילופי העידנים. באחת הפעמים בהן בארקלי בא במגע עם העם, זה נגמר בכך שהשליך אדם דרך חלון של פאב. היום, רוב המפגשים בין שחקנים לאוהדים מתנהלים במרכזים קהילתיים, מגרשים שכונתיים או קניונים, וכוללים הרצאות, חלוקת חתימות או משחקים.

להיות שחקן NBA, היום יותר מתמיד, זה פול טיים ג'וב גם כשאתה לא על המגרש או בחדר הכושר. אתה צריך לפגוש את הקהילה, לנהל את המותג שלך, ללמוד את היריב שלך לפרטי פרטים מקליפים וסטטיסטיקות מתקדמות, להתראיין/לראיין לפודקאסטים, אפילו להתמודד עם הביקורות והפרגונים בטוויטר בצורה הולמת. "כל אוהד כותב לך מה הוא חושב עליך", אמר דאדלי, "זה דורש קשיחות נפשית, ולא לכולם יש. קשה יותר להיות היום שחקן מאשר בימי ג'ורדן". יש לכך מחיר. פחות זמן לנוח, יש יותר זמן להיפצע. ופציעות יובילו בסופו של דבר למוצר פגום יותר ולטווח ארוך יותר, מאשר שלישייה שתקבל מנוחה במשחק חוץ בפברואר.

התוצאה? פופוביץ' החמיא לסילבר, כשאמר לאתר MYSA ש"תחת מנהיגותו, הליגה התכופפה לאחור והקשיבה לשחקנים, למאמנים ולמנג'רים, כדי לעזור להם להיות יעילים יותר ולהאריך את קריירת המשחק שלהם". סטיב קר, מצדו, ענה לבארקלי בסרקזם סטיב-קרי אופייני. "המוצר שנציג יהיה טוב יותר. נשחק טוב יותר אם הבק-טו-בקס שלנו יהיו בדאלאס ויוסטון, מאשר אם יהיו במינסוטה ובסן אנטוניו, אחרי שהלכנו לישון ב-5 בבוקר. לבארקלי זה ממילא לא שינה. הוא תמיד היה במצב פיזי טוב".

העונה הזו תהיה עונת מבחן לליגה מבחינות רבות. דוח שפורסם ב-ESPN במהלך ספטמבר חשף כי כשליש מקבוצות הליגה הפסידו כסף בשורה התחתונה, בעונה האחרונה. העלייה הדרסטית בתקרת השכר פתחה לשחקנים את התיאבון, ובוננזת החוזים המופרזים של קיץ 2016 גרמה לבעלים לשלם הרבה יותר מס מותרות מאשר ציפו.

חוזי הטלוויזיה הענקיים היו אמורים להביא לשנים של רווחה כלכלית וצמיחה מטורפת בערכן של הקבוצות, אבל בפועל, בעלים מוצאים את עצמם תורמים עשרות מיליונים בשנה לקופת הליגה כמס, על רצונם להיות תחרותיים. לא לכולם יש את חוזי הטלוויזיה המקומיים של קבוצות כמו הלייקרס והניקס, שם גם עונות רצופות של כשלונות על המגרש לא הפריעו לחשבון הבנק לצמוח ולהישאר בפלוס. כתוצאה מכך, יכול להיות שעוד נראה פיצוצים וניצוצות בין הבעלים לבין עצמם, מכיוון שההזדמנות הקרובה ביותר לדון מחדש בחלוקת הרווחים עם השחקנים היא בקיץ 2023.

בינתיים, לשחקנים אין מינוס בבנק. הסכומים מחוזים ומפרסומות מאמירים בצורה חסרת פרופורציה. קנטאביוס קולדוול פופ, שחקן כנף שנתן שנתיים טובות בדטרויט, ירוויח העונה בלייקרס 19 מיליון דולר – לעומת 5.86 מיליון שהרוויח הכוכב ואנדוויי (בסכומים של היום – כ-9.5 מיליון דולר) בשמונה עונותיו האחרונות בליגה יחד.

עכשיו סילבר הלך לקראתם גם עם לוח המשחקים. בתמורה, הם יצטרכו להפסיק להתלונן, להיות על המגרש כמה שיותר, ולתת שואו טוב מתמיד. כי להתחלק ברווחים פיפטי פיפטי זה נחמד, אבל לא בטוח שהבעלים ימשיכו לאהוב את המצב בו השחקנים מנהלים בפועל את הליגה – ואת מי שחותם להם על הצ'קים.