"אני מסתכל על המזרח ובוסטון לא תהיה פייבוריטית. אני אפילו לא מדבר על קליבלנד, אני לא בטוח שהיא מסוגלת לנצח את טורונטו או וושינגטון. הסלטיקס לא ינצחו את גולדן סטייט והם לא יחזיקו אותה על 94 נקודות, אני מבטיח לכם".
כך הכריז בלילה שבין חמישי לשישי צ'רלס בארקלי, אחד הספקנים הגדולים בהקשר של בוסטון, לפני שאותה בוסטון חזרה מפיגור 17 וגברה על הווריירס, כשהיא מחזיקה אותה על 88 נקודות, הכי מעט מאז שקווין דוראנט יצר את מפלצת המפרץ. אז כן, עשרה מ-15 הניצחונות הרצופים שלה הגיעו מול פילדלפיה, ניו יורק, מיאמי, סקרמנטו, אורלנדו, אטלנטה, הלייקרס, שארלוט, ברוקלין ושוב אטלנטה. חלקן קבוצות שהפתיעו לטובה עד כה, אבל לפחות חצי מהן לא קבוצות פלייאוף בשום תרחיש והחצי השני לא יעבור סיבוב.
מצד שני, 15 ניצחונות רצופים הם עדיין 15 ניצחונות רצופים ובשגרה המתישה ב-NBA זה קשה גם נגד נמושות. מלבד עשרת המשחקים שהוזכרו, בחמשת האחרים (מילווקי, סן אנטוניו, אוקלהומה סיטי, טורונטו, גולדן סטייט) היא החזיקה יריבות ששואפות לפחות לחצי גמר אזורי על 91.8 נקודות. אבל הספקנות של בארקלי בטח לא מגובה בסטטיסטיקות, אלא יותר בתחושה כללית שהסלטיקס הם קבוצה טובה לעונה הסדירה, אבל קשה לראות אותם מנצחים 4 מ-7 מול קבוצות העל. למזלה, יש לה רק אחת כזו במזרח, אז סדרה אחת גדולה יכולה להספיק כדי להגיע לגמר, אבל האם מה שבוסטון הראתה לנו באוקטובר ונובמבר באמת יכול להספיק בחודשים החשובים באמת?
ברור שהפציעה של גורדון הייוורד שינתה לחלוטין את העונה עבור בראד סטיבנס. השבוע הראשון של העונה היה טראומטי ולא בכדי הסתיים עם שני הפסדים. מה שלא פחות מפתיע מהרצף הוא שבהיעדרו של הייוורד, קיירי אירווינג אינו הכוכב הדומיננטי שניתן היה לצפות ממנו מראש. אם בעונה שעברה אייזיאה תומאס סחב את חבריו על הגב ברוב הקטגוריות הסטטיסטיות, המצב הפך הרבה יותר מאוזן בלוק החדש - אין לסלטיקס נציג בטופ 20 בנקודות, אסיסטים, חסימות ומדד שימוש, כשבריבאונד אל הורפורד במקום ה-20.
מרשימה, אך לא מפחידה (getty)
אם בנקודות ואסיסטים לא מדובר בהפתעה, שכן ההתקפה הירוקה היא הממוצעת של הממוצעת, בריבאונד המהפך בבוסטון קבוצתי - בעונה שעברה הסלטיקס היו אחת מ-4 קבוצות הריבאונד הכי גרועות בליגה, בשקלול הקטגוריות הרלוונטיות. העונה? בין שלוש המובילות, במיוחד בריבאונד הגנה. זה היה עקב האכילס שבמקרים רבים מנע מבוסטון לתרגם פוזשן הגנתי מצוין לעצירה בעונה שעברה. לעומת 105.5 נקודות שהסלטיקס ספגו ל-100 פוזשנים ב-2016/17, העונה הנתון ירד כמעט ב-10 נקודות, ל-95.9. סטיבנס הוא מאמן שמטיף לקבוצתיות, השנה חניכיו מכניסים את ה"טים" ב"סופר טים".
הגנה היא המפתח, אומרת הקלישאה, אבל היא דווקא לא הסיבה מאחורי מאזן 2:10 מרשים במשחקים צמודים. דווקא אז, במצבים של הפרש 5 ומטה ב-5 הדקות האחרונות, ההגנה הטובה בליגה יורדת למקום ה-11, כלומר בינונית, בעיקר כי יש לה מעט מאוד שומרים אישיים ברמה באמת גבוהה. זו, אגב, סיבה מאוד טובה לפקפק ביכולת של הקבוצה להגן ככה גם בפלייאוף - מי ישמור על לברון? על יאניס?
לעומת זאת, ההתקפה משתפרת מהמקום ה-21 בדירוג ההתקפי למקום החמישי. ובדיוק בשביל זה הביאו את הקלוזר הכי טוב במשחק. קיירי הופך למר הרבע הרביעי החדש, עם 41% במדד השימוש, כמו אייזיאה בעונה שעברה. אבל מי שעשה קפיצה אדירה הוא כמובן ג'יילן בראון, שבעונתו השנייה מכפיל ומשלש את ממוצעיו: 15.8 נקודות (לעומת 6.6), 1.9 שלשות (0.6), 6.6 ריבאונדים (2.8). בכלל, כיף לראות את הצעירים של הסלטיקס תחת יד מכוונת כמו זו של סטיבנס, אבל זה המקום לחזור לבארקלי.
הכניסו את הטים ל"סופר טים" (getty)
"אם אני טורונטו או וושינגטון, אני חושב לעצמי, 'זו סדרה צמודה, אנחנו יכולים לנצח את הקבוצה הזו'. הם לא מפחידים אף אחד". וזו הנקודה המרכזית. גם עם 15 ניצחונות רצופים, אין תחושת הרתעה כלשהי מעיר השעועית. זה יהיה נכון גם לגבי רצף כפול, כי הגדולות יודעות שמה שנראה בלתי עציר בנובמבר-דצמבר אינו כזה דומיננטי באפריל-מאי, במיוחד כשאתה נשען על צעירים וחסר לך סטאר קוואליטי.
בראון, סמארט, רוזייר, הורפורד על תקן האבא החביב של החבורה, טייטום - אף אחד מהם לא גורם ליריבה לדאוג באמת, למאמן לזוז באי נוחות בכסאו. קיירי כבר גרם לסיוט של גולדן סטייט ב-2016, אבל המציאות שונה בתכלית כשאתה לבדך, ולא לצד לברון. זה מה שאירווינג רצה, לצאת מצילו של המלך, והמעבר מוכיח את עצמו. קיירי גם השתפר מאוד בהגנה - מקום שישי בחטיפות ובהסטות כדור פר 36 דקות, ולוקח על עצמו יותר אחריות מחוץ לקליעה.
הסלטיקס כמובן שופעים באופטימיות, ובצדק. אף אחד שם לא טוען שבזכות הרצף הזה, או החיבור המהיר מהצפוי של קיירי לתוך השיטה של סטיבנס, יש להם סיכוי טוב יותר, או אפילו סיכוי ריאלי, להיות הקבוצה שמונעת מלברון גמר שמיני ברציפות. זו עדיין קבוצה לעתיד, הכוח הדומיננטי של המזרח בעידן פוסט-ג'יימס, שסיכוייה להגיע רחוק באמת השנה עדיין קלושים.
בכל שנה ההייפ מעונה סדירה מוצלחת או מרצף ארוך במיוחד מוביל ליציאה מפרופורציות, במיוחד כשבמקביל קליבלנד נראית כמו צל חיוור של עצמה. כנראה שגולדן סטייט לא מודאגת מאף אחת מהן, אבל תהיו בטוחים שגם יתר המזרח מפחד עדיין מאיש אחד בלבד. ולא, לא קוראים לו קיירי אירווינג.
לאן בוסטון תגיע? (getty)