המרוץ המטורף לפלייאוף מאחורינו, וזה היה רק המתאבן. המנה העיקרית והעסיסית תונח על שולחננו מחר, בפתיחת הסיבוב הראשון הכי צמוד שהיה מזה שנים. האם גולדן סטייט תרים את השאלטר ותחזור להיות הקבוצה הדומיננטית שאנחנו מכירים? האם יוסטון תטייל כמו בעונה הסדירה? האם לברון ג׳יימס סוף סוף יפסיד משחק בסדרה הראשונה? כדי להכין את החך, כמה תחזיות לשמונת המצ׳-אפים הראשונים, וקצת מעבר לכך.
1. להכניס את המטאטא לארון - לראשונה מאז 2003, לא נראה סוויפים בסיבוב הראשון. הסיבה הכי משמעותית לכך היא ההצטופפות המלחיצה במערב והעובדה שיוסטון וגולדן סטייט, שתי החשודות המיידיות כשמדובר בטאטוא מהיר, ניצבות בפני אתגר גדול מהרגיל בסיבוב הפתיחה. עבור הרוקטס, דנבר הייתה האופציה הכי טובה לסוויפ, אבל מינסוטה היא זו שהשתחלה. היא אמנם הפסידה 4 מ-4 ליוסטון בעונה הסדירה, אבל בשניים מהמשחקים ג׳ימי באטלר היה פצוע. היא תצטרך אותו הרבה יותר בהגנה על ג׳יימס הארדן, כי בהתקפה קרל אנתוני טאונס ובעיות המצ׳ אפ שהוא יוצר להרכבים נמוכים אמורים להספיק כדי לקחת לפחות משחק אחד.
אצל הווריירס, הבעיה יותר פנימית מקשורה ליריבה - בכושר של האלופה, ובלי סטף קרי, ספק אם יש קבוצה בפלייאוף הזה שהיא מסוגלת לשלוח הביתה ב-4 משחקים. גם לא סן אנטוניו האפרורית, שהפעם תפגוש אותה כשהיא כבר התרגלה לשחק בלי קוואי לנארד. ומה עם לברון ג׳יימס, שלא הפסיד משחק בסיבוב הזה מאז עונת האליפות הראשונה שלו, ב-2012? הוא יפגוש יריבה ותיקה בלוק חדש, אינדיאנה, ורק בשביל כמה שיותר נשיפות מלאנס סטיבנסון התחושה היא של יותר מ-5 משחקים בסדרה הזו. חוץ מהנ״ל, המזרח כולל שתי מדורגות בכירות שקשה לראות כדומיננטיות בפוסטסיזן, במיוחד על רקע ההתפתחויות האחרונות, והבעיות שלהן גדולות בהרבה מכן סוויפ או לא.
2. להפוך את המזרח - עוד בפינתנו ״לראשונה״, היסטוריה במזרח - שתי המדורגות הבכירות לא יגיעו לגמר האזורי, משהו שלא קרה מעולם. לא מספיק נועז בשבילכם? והרי עדכון שהתקבל אחרי שקיירי אירווינג גמר את העונה: גם טורונטו וגם בוסטון לא יעברו את הסיבוב הראשון. הראפטורס הפכו את ההתקפה מבידודים סתמיים לסגנון שוטף הרבה יותר, ונהנים מהספסל הכי טוב בליגה, אבל תודו שלא תופתעו לראות הסתמכות יתר על דרוזאן ולאורי.
אף אחד לא סופר את וול, ביל והוויזארדס, אבל זו תהיה סדרה הרבה יותר צמודה מ-1-8 קלאסית ותוכרע על יכולת בקלאץ׳ - משהו שלאורי ודרוזאן לא מצטיינים בו. מילווקי מסיימת אמנם עונה מאכזבת ופתלתלה, אבל העומק שלה עדיף על של בוסטון (של מי לא?) ואין לבראד סטיבנס מישהו שמסוגל לעצור את יאניס (למי יש?). בעונה שעברה טורונטו ניצחה 2:4 את אנטטוקומפו, שכמעט ולא קיבל עזרה. השנה הוא יהנה מהניסיון של אריק בלדסו ויותר בשלות של כריס מידלטון, כמו גם חזרתו של ג׳בארי פארקר שנותן אחלה גיבוי מהספסל. בשנים בהן שארלוט ודטרויט היו מגיעות למקומות 7-8, כנראה ששתי הראשונות היו מסתדרות ללא קושי מיוחד. אבל וושינגטון ומילווקי מקבלות הזדמנות גדולה להדיח שתיים מהגדולות בקונפרנס, עוד לפני חודש מאי.
טורונטו תעשה היסטוריה. שלילית. (gettyimages)
3. הקבוצה הכי מרשימה בסיבוב הראשון במזרח היא גם זו שתשלוט בו בשנים הקרובות. לא, זו לא בוסטון, וזו גם לא קליבלנד. התשובה היא זו שאנחנו מחכים לה כבר שנים. ובמקרה היא גם לא הייתה כל כך חזקה מאז ״התשובה״. אין אדם שלא לעג ל״תהליך״ של סם הינקי והסיקסרס, אבל ב-2017/18 הפירות התחילו להבשיל ולמרות שחלק מהביקורות מוצדקות, לימדו את כולנו לקח על סבלנות. הסיקסרס פעלו נכון עם ג׳ואל אמביד ולמעט הפציעה המוזרה בפניו, ידעו לשמור עליו בריא ככל שניתן. 63 משחקי עונה סדירה בהם היוניקורן נתן דגימה יותר מקיפה לדומיננטיות לה הוא מסוגל, בשני צידי המגרש, ואם יחזור בזמן לסיבוב השני זו תהיה הרבה יותר מסתם הופעה בפלייאוף. בהנחה שמול מיאמי הם יסתדרו בלי הענק הקמרוני, הסיקסרס יגיעו עד לגמר המזרח לפני שייתנו פייט ראוי אך לבסוף בלתי מספיק מול השליט הנוכחי של הקונפרנס, לברון ג׳יימס. אבל אל דאגה, חילופי המשטר בדרך. וייתכן בהחלט שלשם פניו של המלך מועדות ביולי.
4. הדחה בסיבוב הראשון תוביל את סן אנטוניו לפרק את החבילה בקיץ. עונה מוזרה כל כך עברה על הספרס, שלראשונה בעידן גרג פופוביץ׳ הסתכסכו עם כוכב. רב הנסתר על הגלוי בנושא של קוואי לנארד, אבל בחודשים האחרונים, אותה ״פמליה״ שעל פי הדיווחים מונעת את חזרתו לפרקט, מסתמנת כטריז שחוצץ בין המועדון לשחקן. סן אנטוניו אף פעם לא הייתה בית מתאים לסופרסטאר ״רועש״ ופרובלמטי, ולכן גם מעולם לא רדפה אחרי אחד כזה. קוואי בהחלט לא תואם את הפרופיל, אבל הדרמה סביבו והעובדה שעל פניו, הוא נראה לא מעוניין לחזור, משאירות לספרס מרווח קטן מאוד לטעויות, שנה לפני סיום החוזה שלו.
האם ה״צוות״ סביב קוואי נחוש להעביר אותו לשוק גדול יותר, עם חסויות גבוהות יותר וחוזה נעליים יוקרתי? האם הנחת היסוד הבסיסית של הספרס, לפיה לנארד הוא למעשה דאנקן 2.0 בהווייתו, מוטעית לחלוטין? ייתכן, ובארה״ב מדווחים בשבועות האחרונים שקבוצות רבות מתכננות להרים טלפון ולהתעניין, לכל הפחות. כשחוזה חדש רחוק מלהיות עובדה מוגמרת, התסריט האידיאלי מבחינת פופוביץ׳ יהיה להשיג תמורתו סופרסטאר בסדר הגודל שלו, אבל הסיכויים לכך קלושים. גם עסקה שתניב לפופ 2-3 שחקנים צעירים שניתן לבנות עליהם (מהלייקרס או הסלטיקס, למשל) עשויה להיות הצעד הנכון. במקרה כזה גם ימיו של אולדריג׳, דווקא אחרי עונת שיא בשחור, יהיו ספורים וסן אנטוניו תתחיל לבנות את עצמה, לראשונה מזה 21 שנים, בלי שחקן טופ 20.
5. הקבוצה שתשלח את הווריירס הביתה (אם יש כזו) היא לא מי שאתם חושבים. לא קליבלנד בלוק החדש וגם לא המכונה של יוסטון. עם אלה ועם אלה גולדן סטייט יותר ממסוגלת להתמודד, בוודאי כשעד אז סטף קרי כבר יהיה בריא. החשש הגדול מגיע כבר בשלב מוקדם, כשאוקלהומה סיטי תנסה להעיף את האלופה ובניגוד לאחרות, היא באמת מסוגלת גם כשהווריירס בשיא כוחם. זוכרים את גמר המערב ב-2016? לפני אותו משחק קסמים של קליי תומפסון, הת׳אנדר עשו לווריירס את המוות.
אובר פיזיות שמגבילה את החיתוכים, ידיים ארוכות שחוסמות נתיבי מסירה ואתלטיות בלתי מתפשרת, במיוחד בריבאונד. אלה אלמנטים שנשארו בצ׳ספיק ביי ארנה גם אחרי שקווין דוראנט נטש. ברור ש-KD זה חתיכת נשק שעכשיו נמצא בצד השני, אבל פול ג׳ורג׳ הוא מהבודדים שיכולים להקשות עליו, קורי ברואר הוא תחליף יותר מהולם לאנדרה רוברסון, סטיבן אדאמס הוא סנטר אידיאלי מול גולדן סטייט וראסל ווסטברוק רואה אדום בעיניים כשמולו ה-BFF שהפך לצ׳ילבה. כן, כן, הם השלימו, אבל אין משהו שראס רוצה יותר מלהעיף את דוראנט. ובלי קרי, הקבוצה שלו לגמרי מסוגלת לכך. הווריירס יחזיקו אצבעות ליוטה, וכן, גם ליוסטון.
פילי היא השליטה העתידית (gettyimages)
יותר מדי מיסתורין. קוואיי (gettyimages)
6. מאמן העונה יהיה קווין סניידר (או לפחות צריך להיות). כל הכבוד לדוויין קייסי, שהפך את טורונטו מקבוצת עונה סדירה טובה לקבוצת עונה סדירה מצוינת. כנ״ל בראד סטיבנס, ששרד שרשרת פציעות שגם הפועל ב״ש לא עברה העונה בדרך למקום השני במזרח. שאפו גם לזוכה מהעונה שעברה, מייק ד׳אנטוני, שבנה ווינרית גדולה (לעונה הסדירה, כן?) סביב ג׳יימס הארדן וכריס פול וסתם הרבה פיות של מבקרים סקפטיים.
ואיך אפשר בלי גרג פופוביץ׳ האגדי, שבמשך שנה שלמה הסתדר בלי קוואי לנארד אבל ועוד איך עם המתח סביב הפציעה שלו, וכשהקלע השני שלו הוא רודי גיי עם 11.6 נקודות למשחק. אבל סניידר משאיר לכולם אבק. לפני כחודשיים וחצי, הג׳אז עמדו על מאזן 28:19 אחרי הפסד ב-14 הפרש לאטלנטה (!) רודי גובר חזר רק שלושה ימים לפני כן, אחרי 27 משחקים בחוץ. מאז, הם ניצחו 28 מ-33 המשחקים שלהם, המאזן השני בטיבו בליגה בתקופה הזו (אחרי יוסטון). חלק עצום מהרצף הזה רשום על שמו של הסנטר הצרפתי, שהחזיר את ההגנה של יוטה למקום הראשון בליגה מאז פגרת האולסטאר, אבל עוד יותר מכך לסניידר. אחרי שגורדון הייוורד עזב בקיץ, היה לג׳אז מאוד הגיוני לקפל את העונה בינואר, להשבית את גובר ולהתרכז בקמפיין רוקי העונה של דונובן מיצ׳ל. אבל כשהיא במאזן קצת יותר טוב מזה של שיקגו, ברוקלין ופיניקס, יוטה בחרה בדרך הלא מובנת מאליה ב-NBA, והגישה הבלתי מתפשרת והווינרית הזו היא מנת חלקו של המאמן הנפלא שלה. מה הקשר לפלייאוף? אין, אבל בלתי אפשרי לא להתייחס למה שיוטה עושה ומי יודע אם היא תהיה איתנו גם בעוד שבועיים.
7. זמנו של סטף הגיע - אם בכל זאת OKC לא תצליח להדהים, הדרך של הווריירס לריפיט, בהנחה שסטף יחזור כמתוכנן בחצי גמר המערב, סלולה. יתרה מכך, קרי סוף סוף יזכה בתואר שחמק ממנו, ה-MVP של סדרת הגמר. לא משנה איזו קבוצה תחכה לו שם, היא לא תציג יריב שבאמת יכול להוציא אותו משיווי משקל כמו דלאבדובה ב-2015 והפעם קווין דוראנט כבר לא מרוכז בסתימת כל הפיות שנפערו בקיץ 2016 הידוע לשמצה. גרין לא מספיק קונצזנוס (והאימפקט שלו יותר הגנתי, ועל כן זוכה לפחות קרדיט), תומפסון יותר מדי חם-קר, איגודלה כבר לא מספיק דומיננטי והיתר לא יתקרבו. ההשפעה העצומה של סטף הורגשה העונה, כשבלעדיו הווריירס במאזן 13:16 בעוד איתו הם במאזן 11:42 מרשים. בהנחה שהוא אכן יחזור בסיבוב השני, גולדן סטייט אמורה להתגבר על המכשולים שמחכים לה במערב. כשהיריבה המוכרת ממזרח תחכה לה בגמר, הקלע הטוב בהיסטוריה יוסיף שני תכשיטים לארונו האישי באמצע יוני.
קרי ישיג את התואר שחמק ממנו? (gettyimages)
8. מלך הסלים של הפלייאוף יהיה לברון, בפער עצום. 6 שנים חלפו מאז הפעם האחרונה שג׳יימס סיים עם התואר הלא רשמי - ב-2012 עונת שיא שלו הסתיימה עם אליפות ראשונה ומתוקה. מאז הוא הספיק לרשום עוד כמה עונות שיא, כולל הנוכחית, בה רשם שיא קריירה באסיסטים וריבאונדים ואת ממוצע הנקודות הגבוה ביותר מזה 9 שנים. זו הדרך היחידה בה קליבלנד עדיין מסוגלת להיחשב כקונטנדרית באיזשהו קנה מידה, בהיעדרו של קיירי אירווינג וכשקווין לאב עדיין מגמגם ומתקשה להשפיע על משחק שלם. למעשה, מאז שעזב למיאמי ב-2010, לא הגיע לברון לפלייאוף מעמדת אנדרדוג כל כך מובהקת, שמתבטאת בכך שלראשונה מזה עשור הקבוצה שלו לא מדורגת ראשונה או שנייה במזרח. הנסיבות הללו ביחד מהוות מתכון לשואו מדהים של לברון בחודשים הקרובים, שכידוע מת על קריאות תיגר על שלטונו במזרח ותמיד מגיב בהתאם. אין בהיסטוריה של הליגה דוגמה לשחקן ששם קבוצה עד כדי כך על הגב שלו במשך ארבעה סיבובים ומביא אליפות, ואם לברון ישבור גם את השיא הזה, אפשר יהיה לדון במיקומו על פסגת ההר בכל הזמנים.
9. יוסטון לא תגיע לגמר המערב. שמרנו את הטוב ביותר לסוף - הרוקטס הוכתרו לפייבוריטים הגדולים, או לפחות לאלטרנטיבה המובילה לגולדן סטייט (כרגע סיכויי האליפות, על פי לאס וגאס, שווים ביניהן), אבל הם אפילו לא יקבלו את ההזדמנות להוכיח את כוחם מול הקבוצה אחריה הם רודפים כבר שנים. מוליכת המערב הייתה מכונה משומנת בעונה הסדירה, אבל מכונה שמונהגת על ידי שלושה צירים שכל אחד ניצח פחות ממחצית ממשחקי הפלייאוף בקריירה. עבור שניים, זו לא הפעם הראשונה שהם מובילים קבוצה לראש המערב וגם בגמר האזורי הם כבר היו. אחד מהם גם הגיע כל הדרך לגמר ה-NBA, גם אם בתפקיד שונה בתכלית מזה שהוא ממלא ברוקטס. כן, יוסטון עשתה הכל נכון והרשימה את כל הספקנים במשך 82 משחקים. ועדיין, העובדה שכ-15 אחוזים מההתקפות שלה מתבססות על בידודים, מול ההגנות השונות לחלוטין שתפגוש בפלייאוף, יפער סדק מספיק גדול בשריון, כדי שהלוזריות של פול, הנטייה להיעלם של הארדן, וחוסר היכולת של ד׳אנטוני למצוא פתרונות כשתוקעים אותו יעשו את היתר. OKC ב-6.
יהיה מלך סלי הפלייאוף (gettyimages)
הרוקטס יצטרכו למצוא הסברים לכך שלא העפילו לגמר (gettyimages)