צעד ענק לאחור: כרמלו יביא יותר נזק מתועלת

כוכב בחוזה מינימום? ממש לא הברקה. יוסטון החתימה את כרמלו, אך נראה שהנזק הטמון גדול מהתועלת. אנתוני לא מצליח לעשות את הסוויץ' מהשחקן שפעם היה בליגה שפעם הייתה, וההתאמה להארדן בעייתית במקרה הטוב. על העסקה שעוד תעלה לרוקטס ביוקר

אור בר נתן
אור בר נתן  14.08.18 - 08:05
תחילת כתבה

בווידאו: כרמלו משתף פעולה עם הארדן ופול

גבירותיי ורבותיי, הוא עשה זאת שוב. דריל מורי הצליח להנחית סופרסטאר נוסף ולבנות את קבוצת העל שפינטז עליה כדי סוף סוף לשים קץ להגמוניה של גולדן סטייט. הצלע השלישית להארדן ופול, ועוד בחוזה מינימום? האיש קוסם. צעד גדול, שינוי ביחסי הכו.. קאט, אני לא יכול יותר.

לפני שנה זה כנראה עדיין היה נחשב שיחוק, טריו ראוי להתמודד מול האלופה. הרוקטס הנחיתו שם שעדיין מרגיש גדול גם באוגוסט 2018, אבל כרמלו אנתוני הוא כמובן מזמן לא סופרסטאר - ספק אם אי פעם היה כזה, אבל זה לדיון אחר - ובוודאי לא מישהו שיטה את המאזניים בין הרוקטס לווריירס, בקיץ בו נדמה שהאלופה רק הגדילה את הפער. בעוד גולדן סטייט צירפה את דמרקוס קאזינס במהלך שישדרג אותה לדרגת אלמותיות חדשה או במקרה הכי גרוע ישאיר אותה ללא פגע, יוסטון דיממה שני שחקני רוטציה דו כיווניים (אריזה ומבה-א-מוטה) ובמקומם החתימה סקורר בדימוס שזורק מעט שלשות ולא עושה הגנה. כלומר, הפוך משניהם.

כרמלו אנתוני נכנס למשבצת של אריזה בחמישייה, והודות לבייאאוט הנדיב מאטלנטה, גם חוזה מינימום לא היווה בעיה כי הרי לכרמלו ״אכפת רק מניצחונות בשלב הזה״, כך לפחות על פי הארדן. התפיסה של מורי דוגלת בשילוב כוכבים ולתת לכישרון לעשות את שלו. אבל אנתוני עלול להיות האיש שיחרב את כל מה שהג׳נרל מנג׳ר המוערך בנה בשש השנים מאז שלקח מאותה אוקלהומה סיטי את האיש המזוקן. בכרמלו, מורי מקבל את כל המניירות ושבריר מהערך האמיתי של סופרסטאר, ההפך המוחלט מהארדן הצעיר ב-2012.

על פניו, הזיווג המקצועי נשמע הגיוני ותואם את השיטה שהרוקטס הטמיעו בעונה שעברה. כל הקריירה מלו העדיף לשחק אחד על אחד ואחת הסיבות (מיני רבות) שהיה כל כך מתסכל לצפות ב-OKC ב-2017/18 הייתה הנטייה שלו לתקוע כמעט כל פוזשן ולהימנע ממסירה אלא כמפלט אחרון בהחלט. זו נטייה שדווקא אמורה להשלים היטב את יוסטון בדקות בהן ג׳יימס הארדן סחוט וכריס פול לא פוגע, או להפך. הרוקטס התבססו כמעט לחלוטין על בידודים לשני הגארדים, ובאותן דקות בעייתיות זה היה בעוכריהם. אם רק יהפוך ל״כרמלו האולימפי״, אותו סקורר-אינסטנט שמסוגל להחזיק קבוצה למשך 4-5 דקות ומסכים לקבל על עצמו תפקיד של קלע, מלו יכול להיות נשק עצום לכל קונטנדרית, לרבות ובמיוחד יוסטון.

אבל את ה״אם רק״ הזה אמרו גם לפני שנה - כולל כותב שורות אלה. ניסיון העבר מלמד שהוא מתקשה, אולי לא יכול, לבצע את המעבר המתבקש מהשחקן שפעם היה, בליגה שפעם הייתה. בליגה ההיא ובסגנון ההוא, אנתוני היה שחקן טופ 10 ואולסטאר תמידי. בעונה שעברה, וגם בשנים האחרונות והנוראיות בניקס, נראה שהוא עדיין פועל תחת ההנחה שהתקפה צריכה להיבנות סביבו, שהוא במרכזה. אחרת מגיעים הפרצופים, הלכלוכים והריבים. סט הכישורים שלו מעיד, שלא לומר זועק, שעתידו (הלא-מאוד-ארוך) בליגה צריך להיות סטרץ׳ 4 שממעט להחזיק בכדור ולקבל איתו את ההחלטות. סט הכישורים הזה יכול להפוך קבוצה לקטלנית, גם מפני שלהבדיל מאריזה, טאקר ובוודאי מבה-א-מוטה, מלו מסוגל לעשות הרבה יותר, לפחות בהתקפה. ה״הרבה יותר״ הוא גם מה שעומד בעוכריו.

באוקלהומה סיטי אנתוני סירב לעלות מהספסל, טען שלא משתמשים בו כהלכה, וסיים עונה קולקטיבית מאכזבת של הת׳אנדר עם מדד השימוש הנמוך ביותר בקריירה (23%), שגם הוביל לשפל סטטיסטי של 16 נקודות ו-40 אחוז מהשדה. במשחק מספר 5 מול יוטה, כש-OKC בפיגור 18 ועל סף הדחה, בילי דונובן סיפסל אותו, מה שגרם לוויכוח קולני בין מלו לעוזר מו צ׳יקס. בלעדיו הת׳אנדר הפכו את הבור ליתרון ובסופו של דבר אנתוני חזר לפרקט, לא הועיל יותר מדי והוחלף שוב בדקות האחרונות. זה היה הסוף של מלו באוקלהומה סיטי, וככל הנראה מספיק כדי לתמצת את הבעיה. גורם ליותר נזק מתועלת כשהוא על המגרש, ואם דברים עובדים טוב בלעדיו, הימלטו על נפשכם.

לא בכדי הפרשנים מאמינים בת'אנדר יותר עכשיו מאשר בעונה שעברה: בדקות של ווסטברוק וג'ורג' על הפרקט כשמלו ישב על הספסל, אוקלהומה סיטי ניצחה יריבות ב-14.6 נקודות ל-100 פוזשנים. יחד עם אנתוני, הנתון צנח ל-4.9 נקודות. שיתוף הפעולה החורק של כרמלו עם ווסטברוק (דווקא עם ג'ורג' זה עבד לא רע) אמור להדאיג את הרוקטס. נכון שהרכז של OKC משחק בקצב הרבה יותר גבוה מהארדן ופול, אבל הדומיננטיות שלו כמוביל כדור לא עולה על זו של הארדן, גם אם סגנונית הם שונים. ווסטברוק הוביל את הליגה עם 9.2 שניות עם הכדור ביד בממוצע לפוזשן, לעומת 8.8 של הארדן ו-6.8 של פול. למעט בתקופות קצרות בנבחרת ארה"ב, אנתוני מעולם לא שיתף פעולה בהרמוניה עם פוינט גארד שנוגע כל כך הרבה בכדור - אייברסון, בילאפס, לין. גם ג'ייסון קיד, איתו רשם את עונת השיא שלו ב-2012/13, כבר החזיק הרבה פחות בחפץ הכתום שמלו אוהב יותר מכל.

הבעיה עם אנתוני אינה מצויה מן הסתם בארגז הכלים שלו, אלא בראשו. כנראה שאף אחד - לא פרסטי, לא דונובן, לא ווסטברוק - לא הצליח לגרום לו להבין שזה התפקיד שעליו למלא, שזה השחקן שהוא צריך להיות עכשיו. יוסטון כנראה מקווה שחברו הטוב, כריס פול, ישפיע עליו לטובה. אבל האם זה יספיק כשכרמלו לא יהיה על המגרש בדקות האחרונות, מה שמול גולדן סטייט נראה בלתי נמנע?

האם שחקן כל כך לא יעיל, שזרק אותה כמות פעמים מחצי מרחק כמו משלוש בעונה שעברה, יכול בגיל 34 להפוך את עורו בממלכת האנליטיקס בה המילה מידריינג׳ אסורה לשימוש? לכאורה נראה שמורי מנסה לתקוף את הטקטיקה ההגנתית של היריבות, לכפות על יוסטון כמה שיותר זריקות כאלה. אבל באיזה מחיר? אריזה וטאקר זרקו בערך 200 שלשות כ״א מהפינות בעונה שעברה, ב-45 ו-43 אחוזים מרשימים, בהתאמה, בעוד כרמלו הסתפק ב-57 כאלה, בפחות מ-37 אחוזים. וזה בצד הטוב של המגרש, מבחינת אנתוני. מנגד, אריזה היה השומר הכי טוב של יוסטון בכנפיים, בעוד זה שנכנס למשבצת שלו לא עשה על זה קריירה, בלשון המעטה. כשהוא מרוצה הוא מסוגל, אבל גם בהגנה, הבעיה של אנתוני אינה ביכולת.

אנתוני, בוודאי יחד עם הפרידה מאריזה, אמור להיות התשובה לאותו רצף 27 החטאות מהשלוש במשחק מספר 7. אלא שאותה יכולת קליעה מחצי מרחק שהייתה הלחם והחמאה של מלו הולכת ונשחקת כבר שנים. בחמש העונות האחרונות אלה מספריו מחצי מרחק - 44.3%, 42.5%, 44.5%, 45.4%, 39.3%. כריס פול, לעומתו - 44.8%, 49.5%, 45.7%, 50.9%, 53.9%. בממלכת המספרים של מורי, אלה פערים מאוד משמעותיים. וזה מבלי להביא בחשבון שאנתוני כמעט תמיד יהיה תחנה אחרונה, בעוד CP3 עולה לג׳אמפ שוט מהטווח הזה בעיקר כשזו זריקה טובה, ולא כברירת מחדל.

אין כאן כדי להשוות בין השניים כי לרוקטס עדיין יש את פול, אבל הבינוניות של כרמלו גם באלמנט שהוא אמור להוסיף מגבילה את האפסייד של צירופו. במקום התוסף שהיה חסר, יותר סביר שבמקרה הזה כל המוסיף גורע. ומה בעצם קו החשיבה כאן? אם כדי לנצח את הווריירס יוסטון הפכה את עצמה במשך שנים לקבוצת השלשות האולטימטיבית, האם אנתוני הוא הודאה בטעות? הרי לולא אותה פציעה של פול, ייתכן והכל היה נראה אחרת. גם אם לא, קשה להאמין שהפורוורד המזדקן הוא התשובה, ויותר הגיוני שהבעיה של יוסטון מול האלופה רק החמירה. יש את הסטפבק של הארדן, ויש את הצעד הענק לאחור של אנתוני.

כרמלו כבר שמע את כל הספקנים ואמר בראיון לאחרונה: "נפגעתי כי הרבה אנשים פשוט מסתכלים על חצי השנה האחרונה, זה הופך להיות הסיפור שלך. מבחינתי, כל העבודה שהשקעתי ב-NBA - ניצחונות, הפסדים, נקודות, מה שלא יהיה - להישפט לפי חצי שנה שמטילה צל על 15 שנות הישגים, זה מה שפוגע. אני יודע איך לשחק כדורסל, כשארגיש שאני מוכן לקחת את התפקיד הזה, אקח אותו. רק אני יודע מתי זה הזמן הטוב עבורי, לא אעשה זאת כשאני עדיין יודע מה היכולות שלי ולמה אני מסוגל. בסופו של יום, האנשים החשובים באמת יודעים מה אני יכול לעשות". אנתוני בעצמו לא הוגן כאן, כי הביקורות עליו ממש לא התחילו לפני חצי שנה. עד כה הוא נהנה מהספק בחלק מהמקרים בגלל הסיטואציה הקבוצתית הכאוטית בניו יורק וב-OKC, אבל מדבריו גם ניכרת האפשרות שהוא פשוט לא מאמין שזה הזמן עבורו להיכנס ל"תפקיד" הזה. גם הדיווחים האחרונים על כך שייתכן שיוסטון תעלה אותו מהספסל נשמעים מעט אופטימיים מדי בהתחשב בבוז שבו התייחס מלו לאופציה הזו לפני שנה.

מורי אולי סומך על פול והקשר ההדוק שיש לו עם כרמלו כדי להחליק את המהמורות ולמכור לפורוורד את הג׳וב, אבל גם ברמה הפרסונלית הזיווג בין אנתוני ליוסטון נראה מלאכותי ובלתי ישים. ב-2012 מייק ד׳אנטוני התפטר מהניקס אחרי סכסוך ארוך ומריר עם כרמלו, שהגיע לשיאו באולטימטום של השחקן להנהלה, לפיו ביקש ערב הדדליין לקבל הבטחה שהמאמן לא ימשיך בתפקיד בעונה שלאחר מכן, או שלא ירצה להישאר בניו יורק.

אנתוני תיעב את העובדה שד׳אנטוני העדיף לשים את הכדור בידיו של ג׳רמי לין, שהגיח משום מקום והפריח את השממה במדיסון סקוור גארדן בתקופת ה״לינסניטי״ הבלתי נשכחת. כרמלו לא היה מסוגל לסבול את זה, פעל לעזיבתו של ד׳אנטוני (שגם הודה שזו הייתה הסיבה), ושנים לאחר מכן גם נכנס למלחמה עקובה מדם עם פיל ג׳קסון. הזן מאסטר, שפטר את ניו יורק מעונשו של זה לפני שסיים לחרב בעצמו והלך הביתה, ודאי לא היה חף מפשע בסיפור, אבל לבטח גם אינו היחיד שהסתכסך עם מלו בקרבות אגו, וזה אמור להדאיג גם מועדונים יציבים הרבה יותר מהניקס.

להבדיל מפרשת לין, הפעם ד׳אנטוני (שמבחינתו זה ״בסדר גמור שאנתוני מגיע״) וכרמלו מודעים לסיטואציה. ברור מי האלפא בלהקה, או לפחות אמור להיות. וזה סימן השאלה הגדול, אם אנתוני בכלל מודע מספיק לעצמו ולסביבה כדי להפנים שהוא שוב השחקן השלישי בטיבו בקבוצה, לכל היותר, ולהתנהג בהתאם. כל סימני העבר מראים שלא, וזו אמורה להיות ההזדמנות האחרונה שלו. אם ההיסטוריה תחזור על עצמה ויוסטון רק תשקע במצולות הכרמלו - אתר סטטיסטיקה אף קבע שסיכוייה לאליפות יקטנו מ-4.8% ל-3.9% בעקבות החתימה - הניסוי הזה יסתיים אחרי שנה, כשפול בן 34, אפשרויות החיזוק שוב מצומצמות (במיוחד אם קאפלה יקבל את החוזה הגדול שלו), אולי ד׳אנטוני שוב ישלם את המחיר, וגולדן סטייט תצא גם הפעם המרוויחה הגדולה. ואם הבלתי צפוי (בואכה בלתי אפשרי) בכל זאת יקרה, וכרמלו יתברר בדיוק כתוסף שהרוקטס היו צריכים, יהיה זה מעשה קסם יותר גדול מכל טרייד שמורי אי פעם רקח.

הדפס