פורסם ב-7.10.2015
במשך שנים ארוכות המספר 23 סימל עבור כל חובב כדורסל בעולם רק דבר אחד: את מספר הגופייה של מייקל ג'ורדן, השחקן הטוב ביותר שדרך אי פעם על פרקט כלשהו. אבל אחרי שעומרי כספי נבחר על ידי הסקרמנטו קינגס בדראפט 2009 הפך המספר הזה להיות גם מזוהה עם עומרי שלנו, וזאת אחרי שנבחר במקום ה-23 באותו דראפט היסטורי. עומרי נבחר לפני שחקנים כמו דמארי קארול, פטריק בברלי ודני גרין. למרות שמאז החליף עומרי קבוצות ומספרים (סקרמנטו-קליבלנד-יוסטון ושוב סקרמנטו) והתקבע על המספר 18 (המייצג כמובן את ח"י וכשהיה בקליבלנד היה לו 36, פעמיים ח"י, כי אנטוני פרקר לקח את גופיה מספר 18), הרי ש-23 עדיין יושב אצלי בראש בגלל הקשר ההיסטורי למייקל.
לכל מי ששכח אזכיר שדורון שפר היה הישראלי הראשון אי פעם שנבחר בדראפט ה-NBA (36 על ידי הקליפרס בשנת 1996) אולם כספי הינו השחקן הישראלי היחיד שבאמת עושה קריירה ב-NBA ויסלח לי גל מקל שהוא שחקן נהדר אבל לא הצליח לבסס את מעמדו בליגה הטובה בעולם.
זה התחיל עם מספר 18 בסקרמנטו (getty)
אני זוכר את היום בו נבחר כספי בדראפט וכמה שקהילת הכדורסל בישראל היתה שמחה. לא מעט אנשים פקפקו בכספי ואפשר היה להבין אותם. עומרי הוא לאו דווקא השחקן הכי מוכשר שגדל אי פעם בארץ (זו זכות ששמורה לעודד קטש וחיים זלוטיקמן) וגם הסטטיסטיקה שלו מעולם לא היתה מדהימה. גם אין לו את רזומה המכללות שהיה לנדב הנפלד או דורון שפר. אבל יש סיבה טובה למה עומרי עדיין משחק ב-NBA ולמה אף אחד מאלו שנזכרים לעיל מעולם לא דרכו על הפרקט בליגה של הטובים ביותר.
הסיפור של כספי וחלום ה-NBA התחיל כשעומרי היה בתיכון. בכל שנה מתקיים בארצות הברית משחק של כוכבי תיכון אמריקאים מול כוכבי תיכון של 'שאר העולם'. עומרי נבחר לשחק במשחק הזה בנבחרת 'הזרים' והיה נהדר. הוא קלע 14 נק' בזמן הקצר שניתן לו לשחק ודפק כמה דאנקים על הראש של השחורים האמריקאים שיש להם מבנה אתלטי ויכולות גדולות משלו. באותו הלילה שאחרי המשחק קיבלתי הרבה טלפונים מחברים שמחוברים לסקאוטים ולקבוצות ה-NBA השונות. כולם רצו לדעת על עומרי. לא רק על היכולת אלא בעיקר על האופי שלו. וצריך לזכור שהעובדה שהוא ישראלי, למרות הפיקנטריה, הרתיעה לא מעט. בכל זאת, הרי לישראל אין היסטוריה של שחקני NBA.
במשך השנה שאחרי המשכתי לקבל עוד ועוד שיחות מארצות הברית. כולם רצו לדעת למה הוא לא מקבל דקות משחק במכבי ולמה המספרים שלו לא מרשימים. אמרתי שאני באמת לא מבין את זה אבל כנראה שהמאמן (אפי בירנבוים בזמנו) לא ממש מחזיק ממנו וציפה ממנו להוכיח את עצמו. לעומרי היתה באותה תקופה סוכן בשם גיא הראל שקשור לסוכנות של לאקי קפיקיוני ואת הרב רודוי, יהודי נחמד משיקגו שכבר נמצא בעסקי הכדורסל יותר משלושים שנה. הם לקחו אותו לכל מיני מבחנים אולם לא קיבלו הבטחה רשמית מאף קבוצה שתבחר אותו בסיבוב הראשון, דבר שמבטיח חוזה NBA. כשחזרו מהנסיעה פגשתי את גיא שסיפר לי שהוא כבר לא מייצג את עומרי בכל מה שקשור ל-NBA.
ובהמשך הוא גם התעופף (getty)
והתחיל לקלוע מחוץ לקשת (getty)
הרמתי טלפון לאבא של עומרי, שמעון, שגם היה מפקד שלי בצבא ושאני מכיר במשך שנים ארוכות. שמעון מאוד דומיננטי בכל מה שקשור למשפחת כספי ובמיוחד בכל מה שקשור לקריירה של עומרי. ישבתי איתו יחד בסוכנות הבילוש שלו ודיברנו המון על עומרי ועל האפשרויות שעומדות בפניו. בסוף אמרתי לו: "תראה שמעון, יש לי חבר שעבדתי איתו בשנים שבהן הייתי סוכן שחקנים". מדובר בליאון רוז, בחור יהודי שהתחיל עם כמה שחקנים משניים ולאחר מכן הפך לאחד הסוכנים החזקים ביותר בליגה וגם אם לא החשוב ביותר, בטח אחד משלושת המובילים. בין השחקנים שהוא ייצג או מייצג ניתן למנות את כרמלו אנטוני, כריס פול, רודני סטאקי ובעבר גם את לברון ג'יימס , אלן אייברסון ואדי ג'ונס.
אמרתי לשמעון שרוז איש ישר כמו פלס וזו הסיבה ששחקנים רבים כל כך וחשובים כל כך השתמשו בשירותיו. זה התאים לו לגמרי ומשם זה הוביל לשיחה בין כספי האב לבין רוז שבסופה הם החליטו שמתאים להם להיפגש ואולי להתקדם משם. מהחתונה שיצאה משם כולם מרוצים עד היום, כי כמו שכולם יודעים בחיים, לפעמים זה לא מספיק מי שאתה ומה שאתה אלא יותר מי שאתה מכיר ושיכול לעזור לך להתקדם. מאז לצערי החליף עומרי סוכן בהמלצת הנשמות הטובות שסביבו אבל זה ענין שלו. היום מייצג אותו סטיב האומן שדאג לחוזה האחרון שלו בסקרמנטו.
למרות החלפת הסוכן, הבחירה שלו בליאון רוז כסוכן ראשון שלו עשתה לו רק טוב. כולם יודעים שרוז עובד עם שחקנים איכותיים שהם קודם כל בני אדם איכותיים. אין אצלו טראבל מייקרים וכל מנכ"ל ב-NBA יודע שאם הגעת עם 'חותמת' של ליאון רוז זה סימן שאתה כדורסלן מוכשר ואדם חרוץ. עומרי נחלץ לאורך כל הקריירה שלו ב-NBA מסיטואציות בעייתיות אבל ידע להתקדם ולהתאים את עצמו לכל מקום שבו הוא נמצא. החיים ב-NBA הם קשים ולמרות הכסף הגדול העונה הסדירה ארוכה ומתישה. שאפו גדול לעומרי שממשיך להשתפר ולהתקדם.
גליל, מכבי, NBA, אבל גם נבחרת ישראל
עומרי הוא שחקן שכל מאמן אוהב. הוא נותן 300% כל פעם שהוא דורך על המגרש. החוצפה הישראלית שלו היא לרוב חוצפה חיובית. הוא ילד טוב, והכי חשוב הוא 'נרקומן' אמיתי של כדורסל. הוא כל הזמן ממשיך להתאמן, להשתפר ולחזק את נקודות החולשה שלו. בכל קיץ עומרי סוגר את הטלפון למספר שבועות, עובד על כושר גופני, מחזק את הגוף שלו במכון כושר וממשיך לשפר את התנועות והקליעה מקרוב ומרחוק. זאת הסיבה שהוא מנהל קריירת NBA מצליחה וצפוי לדעתי גם להשתפר ולהצליח בעתיד.
עוד דבר שהרבה אנשים לא מבינים זה שעומרי כספי יושב על משבצת חשובה מאוד. הוא נמצא ברוטציה של שחקן 5-8 בקבוצה. הוא יכול לשחק בחמישיה אבל הוא גם יודע להיות השחקן המוביל בחמישיה השניה ולקחת עליו את המשחק. מאמנים אולד סקול כמו ג'ורג' קרל ומייק מאלון מבינים את החשיבות הגדולה של שחקן רוטציה שיכול לתת מנוחה לכוכבים וחושבים גם על ליגה של 100 משחקים כולל פלייאוף, כי צריך לשמור את הרגליים לעונה שלמה ולא רק לחלק ממנה. מספיק להיזכר איך לברון ג'יימס קרס בפלייאוף 2015 כי לא היה מי שמחליף אותו ואיזה יתרון עצום היה לגולדן סטייט בסדרת הגמר בגלל שחקני החמישיה השניה.
אני חושב שהתקרה והשאיפה של עומרי היא להיות שחקן כמו אנדרה איגודלה מהווריורס. שחקן שעולה מהספסל ויודע לסיים מתפרצות, לקלוע שלשות, לחטוף ולספק הגנה תוך שהוא נותן מנוחה לכוכבים. הדבר היחיד שנותר לעומרי להשתפר בו הוא קליעה תוך כדי תנועה ולא רק סטנדסטיל שוטר. כשזה יגיע כלום לא יעצור אותו.