שבוע וחצי של עונה מאחורינו וכל כך הרבה דברים כבר הספיקו לקרות. אז לפני שיקרו עוד, בחרנו עשרה סיפורים שבלטו במיוחד עד כה, חמישה חיוביים וחמישה פחות וניסינו לבדוק האם מדובר במשהו חולף או כזה שיכול להמשיך איתנו הלאה.
*הכתבה נכתבה לפני משחקי שישי בלילה
חיובי: פילדלפיה זורחת
הציפיות מהסיקסרס היו בשמיים לפני העונה, אבל אף אחד לא ממש היה בטוח מה יקרה כשהחמישייה תרד לנוח והמחליפים יעלו. אז הספסל באמת לא תורם יותר מדי (35 נקודות למשחק, מייק סקוט מוביל עם 6.8), אבל החמישייה בהחלט נראית אימתנית (76.5 נקודות בממוצע למשחק, כולם מעל 13.3). ההגנה מאפשרת רק 100.5 נקודות לערב ופילי ניצחה את כל ארבעת משחקיה ועשתה זאת בפער של 11 נקודות בממוצע. זה נראה מאוד מבטיח כרגע.
האם זה יימשך? ההרחקה של ג'ואל אמביד, שתעלה לו במנוחה כפויה של שני משחקים, כנראה תפגע בפילדלפיה כי כאמור, אין ממש מחליפים. זו גם עלולה להיות בעיה בהמשך, עם הפציעות התכופות של הקמרוני או הגיל של הורפורד. למרות הפתיחה המצוינת, התחושה היא שהסיקסרס עדיין חייבים לעבות מעט את הסגל כדי שהכוכבים לא יגיעו לפלייאוף בלי אוויר.
שלילי: הקריסה של הווריירס
אז מה היה לנו עד כה? 141 נקודות במשחק הפתיחה מול הקליפרס, 120 נגד הת'אנדר (שכבר הובילו ב-42 הפרש), 123 בניצחון בניו אורלינס, 121 בבית נגד הסאנס (שעשו ריצת 1:30 ברבע הראשון) ו... יד שבורה. ערן סורוקה כבר כתב על כך כאן בהרחבה השבוע - הפציעה של סטף קרי לפחות הבהירה לסגנית האלופה סופית שזו לא העונה שלה, ובמקום להתבאס מכל השפלה, היא אמורה לשנות עכשיו פאזה ולהתחיל לחשוב על השנה הבאה. הבעיה היא שיש עוד יותר מ-75 משחקים, וכל יריבה שחטפה מהווריירס בראש בחמש השנים האחרונות תשמח לנצל את המצב ולנקום, כמה שיותר כואב.
האם זה יימשך? זה כנראה יהפוך ליותר ויותר שלילי וגרוע. ההפסדים ייערמו והמטרה המרכזית של סטיב קר (מעבר לכל המהלכים שבוב מאיירס צפוי לעשות), היא לשכנע את דריימונד גרין להישאר מרוכז ולנסות להיעזר בו כדי לשדרג עד כמה שאפשר את הצעירים, שמתחילים עכשיו בסבב האודישנים לעונה הבאה. מבחינת כדורסל, אל תצפו ליותר מדי.
קרי יורד פצוע, זו לא העונה של גולדן סטייט (getty)
חיובי: לוקה מועמד ל-MVP
העתיד כבר כאן. הוא אמנם לא תמיד יציב (כמו במשחק האחרון נגד דנבר), אבל לוקה דונצ'יץ' מתחיל, לאיטו, להשתלט על הליגה. סביר להניח שזה ייקח עוד שנה או שנתיים, אך כבר אי אפשר להתכחש למה שאנחנו רואים. הוא נמצא בכל מקום על הפרקט, מנהל כל התקפה, יכול לקחת כל סוג של זריקה. עוד כמה תיקונים קטנים ובאמת שאי אפשר יהיה להתמודד איתו. שילוב הפעולה עם קריסטאפס פורזינגיס עובד היטב, עם כמעט 50 נקודות ויותר מ-15 ריבאונדים משותפים בממוצע לערב, והמאבריקס בהחלט יכולים לכוון למאבק על הפלייאוף.
נ.ב. - גם טריי יאנג היה אמור להיות שותף לפסקה הזו בתור הסופמור הכוכב השני, אבל הוא נפצע ונצטרך לראות מתי ואיך הוא חוזר.
האם זה יימשך? קשה להאמין שדונצ'יץ' באמת יכול לתת פייט על תואר ה-MVP, אבל לא יפתיע לראות אותו מקושש איזה קול פה ושם. אם יש לו כושר, הוא בהחלט יכול לשמור על היכולת האדירה גם בחודשים הקרובים, וככל שדאלאס תצליח יותר, כך הבאז סביבו יגדל.
שלילי: המאמן הראשון שיפוטר
אף אחד לא אוהב לראות אנשים שמאבדים את משרתם, אבל לפעמים אין ברירה וכבר עכשיו יש שני מועמדים חזק על הפרק: לוק וולטון ואלווין ג'נטרי. השידוך של וולטון לסקרמנטו נראה משונה מלכתחילה - דייב ייגר פוטר דווקא אחרי עונה מלאה באופטימיות ואילו וולטון חתם יום אחרי שעזב את הלייקרס ומיד הואשם בהטרדה מינית על ידי עיתונאית. מי שהיה עוזר מאמן נהדר לסטיב קר בווריירס, כשל לחלוטין ב-LA (עם ובלי לברון) ופתיחת העונה האיומה של הקינגס לא עוזרת לקייס שלו.
גם ג'נטרי קיבל ג'וב אחרי אליפות בתור העוזר של קר וגם הוא מתגלה ככושל במיוחד, אבל במקרה שלו זה גם לא חדש. לא ברור איך המאמן הוותיק, שעבד בעבר במיאמי, דטרויט, הקליפרס, פיניקס וכעת בניו אורלינס, ממשיך לקבל משרות כמאמן ראשי בליגה. יש לו שלוש הופעות פלייאוף בקריירה ורק ארבע עונות מתוך 16 בהן השיג מאזן חיובי.
האם זה יימשך? סביר להניח ששתי הקבוצות, להן יש לא מעט כישרונות צעירים, יצברו כמה ניצחונות בתקופה הקרובה (הפליקנס נראו טוב בחמישי נגד דנבר) ובכל מקרה, ב-NBA לא מרבים לפטר בשלב זה ובכלל, עד הכריסמס בערך. אבל שני המאמנים כבר על הכוונת וג'נטרי, שלא הובא על ידי דייויד גריפין אלא נשאר מימי דל דמפס, עלול להיות הראשון שמקבל את המגף.
דונצ'יץ', ישמור על עקביות? (getty)
חיובי: טורונטו לא מתקפלת
לא הרבה אלופות מאבדות מיד אחרי הזכייה בתואר את השחקן הטוב ביותר שלהן, והטוב ביותר בליגה. אם זה כן קורה, כמו במקרה מייקל ג'ורדן והבולס, הן נוטות לקרוס לחלוטין וזקוקות להרבה זמן החלמה, אם בכלל. טורונטו לעומת זאת, גם אם לא באמת תיאבק על האליפות העונה, נראית במצב מצוין. השאלה הגדולה לקראת העונה של הראפטורס הייתה האם העסק אכן יתפרק ויוביל לטריידים. אבל לפחות כרגע, עם פסקל סיאקם שעשה את קפיצת המדרגה המיוחלת, הקנדים נראים כמו מועמדים ראויים להיאבק לכל הפחות על המקום השלישי במזרח, ואולי גם מעבר לכך. המשחק הגדול במילווקי בליל שבת יכול לספק עוד תשובות.
האם זה יימשך? סביר להניח שכן. סיאקם הופך לאחד השחקנים הטובים בעולם, ואן פליט נראה נהדר, המנהיגים הוותיקים עדיין איתנו (לאורי, גאסול, איבקה) וניק נרס מאמן מצוין. אם טורונטו באמת תישאר בצמרת, יש לה אפילו אופציה להתחזק באמצע העונה עם טרייד, כמו בשנה שעברה. רק נזכיר שבמשחקים בהם קוואי נח אשתקד, הראפטורס היו במאזן 5:17.
שלילי: ברוקלין לא מתרוממת
העונה בקושי החלה וכבר ג'קי מקמולן מ-ESPN צצה עם הסיפור הגדול הראשון על הנטס. הכתבה שלה כללה לא מעט תקריות וסיפורים פנימיים בעייתיים סביב קיירי אירווינג, שמישהו בקבוצה החליט להוציא החוצה. מבחינת כדורסל נטו, אירווינג משחק מצוין בינתיים, הוא לגמרי בזון. אבל כל החששות התגלו כנכונים די מהר: הנטס הפכו מקבוצה כיפית ומחייכת, שרוקדת על הספסל, לכזו בה כולם ניצבים ב"הירו בול" של קיירי, שמצבי הרוח שגרמו לפיצוצים שלו עם קליבלנד ובוסטון, ליוו אותו גם הביתה לתפוח הגדול.
חוץ מזה, רוחו של קווין דוראנט מרחפת מעל עם ההבטחה שבעונה הבאה הוא יחזור, קיירי ישוב להיות הסייד-קיק והכל יהיה בסדר. אבל קודם צריך לחשוב איך גומרים את העונה הנוכחית עם כמה שפחות נזק.
האם זה יימשך? קשה לראות את הנטס לא נאבקים על מקום בפלייאוף לכל הפחות, אבל את קיירי, בשלב זה של חייו, כבר אי אפשר יהיה לשנות וזה יפגע בברוקלין מאד. חודשים לא פשוטים עומדים לעבור על הקבוצה, שלכאורה, "ניצחה את הקיץ" במזרח.
אירווינג, ברוקלין לא במצב טוב (getty)
חיובי: סן אנטוניו כרגיל איתנו
ואם כבר מדברים על הקיץ, זו הייתה לפחות הפגרה השלישית ברציפות, אם לא יותר, בה מוחקים את סן אנטוניו וקובעים שהפעם די, הפעם זה נגמר, הפעם פופ והחבר'ה יישארו מחוץ לפלייאוף. הצחקתם את פופ והחבר'ה. נכון, שלוש היריבות הראשונות שהם פגשו, כולן במשחקי בית, לא היו מהמשובחות בליגה, אבל סן אנטוניו יודעת לעשות משהו שמעט מאוד קבוצות בעולם יודעות לעשות - לנצח משחקים. עד כדי כך פשוט. במקומות בהם קבוצות אחרות נרדמות ומועדות, הספרס עושים את העבודה. אפילו אצל הקליפרס, עם הופעה מעולה של האקס קוואי לאונרד, הם היו במשחק ממש עד הרגע האחרון.
האם זה יימשך? אף אחד לא רואה את סן אנטוניו שומרת על הקצב הנוכחי ונאבקת על עונת 60 ניצחונות ומקום ראשון במערב. אבל עד שלא יוכח אחרת (בטח ב-2043 או משהו כזה), הספרס עדיין תמיד מועמדים להיכנס לפלייאוף.
שלילי: מילווקי מקרטעת
זו שכן ניצחה 60 משחקים אשתקד וסיימה עם המאזן הטוב בליגה לא ממש נכנסה כמו שצריך לעונה הנוכחית. מילווקי לא רעה חס וחלילה, והיא כבר יכולה לזקוף לעצמה ניצחון אחד גדול, ביוסטון במשחק הראשון שלה העונה. אבל הניצחון ההוא לא יקרה יותר מדי פעמים נוספות (הוא הושג דווקא אחרי שיאניס יצא בשש עבירות ברבע האחרון), והבאקס כבר הפסידו בבית למיאמי והתפרקו במחצית השנייה בבוסטון. זו לא חולשה, כמו חוסר יציבות, וזה עדיין לא צריך להדאיג לגמרי את מייק בודנהולצר. אבל הוא בטח לא ישן בשקט בימים אלה.
האם זה יימשך? מפתה לומר שיאניס, שמשחק טוב אבל לא כמו המפלצת שזכתה אשתקד ב-MVP, יילך וישתפר ככל שהעונה תתקדם. היה לו קיץ ארוך (ומאכזב) עם הנבחרת ויותר ויותר קבוצות למדו לתסכל אותו לאחרונה. לעצור אי אפשר, אבל לתסכל זה גם משהו, וכל עוד הוא ממשיך לקלוע ב-15 אחוז מחוץ לקשת ובקושי ב-50 אחוז מהקו, זה יימשך. מילווקי תשתפר, אבל כרגע קשה לראות אותה עושה שוב 60 ניצחונות.
יאניס, זה יחזיק שוב לעונה של 60 ניצחונות? (getty)
חיובי: יוסטון בקצב מסחרר
לרוקטס יש לא מעט חורים, הגנה די רעה ולא מספיק שחקנים טובים. אבל הקצב, יא בא יה, הקצב. מה שגרם לחובבי הליגה להתעצבן על ג'יימס הארדן ויוסטון יותר מכל בשנים האחרונות היה השעמום מהמשחקים שלהם, כאשר המזוקן היה עושה את הבידודים הארוכים ומורח את המשחק. מול הסטייל המסחרר של הווריירס, זה היה בלתי נסבל לעיתים קרובות. אלא שלראסל ווסטברוק יש רק הילוך שישי בגוף והוא מטיס את יוסטון קדימה, לקצב המשחק השני הכי גבוה בליגה כרגע אחרי ממפיס. כל משחק של יוסטון הוא מבול נקודות, בשני הצדדים, וזה כמובן בא לידי ביטוי בעיקר ב-158:159 המטורלל בוושינגטון בליל רביעי.
האם זה יימשך? כל עוד הארדן לא משתלט לבד על העסק, אלא ממשיך לחלוק את הבמה עם ה-BFF ווסטברוק (בינתיים זה עובד טוב ונראה ששניהם מאד נהנים זה מחברתו של זה, גם לפני המשחקים), אז הקצב יימשך. אולי בשלב מסוים הארדן ייתבקש להירגע מעט כדי לשמור אנרגיות, אך לא בטוח שווסטברוק מסוגל לכך. בכל מקרה, בשבועות הקרובים לא כדאי לפספס משחקים של הרוקטס.
שלילי: לברון הוריד הילוך
קינג ג'יימס חזר למגרשים אחרי המנוחה הארוכה בקריירה שלו, יותר מחצי שנה בלי משחק תחרותי. בקיץ הוא גם הבטיח שזו הולכת להיות עכשיו הקבוצה של אנתוני דייויס, שההתקפה תעבור דרכו. הוא לא יכול לקיים את זה במאת האחוזים, גם בגלל סוג השחקן שהוא דייויס וגם בגלל שזה בכל זאת לברון ג'יימס. אבל לפחות בינתיים לברון עומד במילה שלו וזז מעט הצידה, משאיר את מרכז הבמה ל-AD.
האם זה יימשך? קייל קוזמה חוזר ויספק נקודות, וכאשר רייג'ון רונדו ייכנס לעניינים הוא גם ייקח על עצמו חלק מניהול המשחק, כך שלברון עשוי לקחת אפילו עוד צעד קטן לאחור, גם בשביל לשמור כמה שיותר אנרגיות להמשך. כל עוד הלייקרס ימשיכו לנצח, אין סיבה שהמגמה הזו לא תימשך. הם אמנם נראו פחות טובים מהקליפרס במשחק הפתיחה, אבל נדמה שהם יותר טובים מרוב הקבוצות האחרות בליגה, כך שלברון לא חייב לתת את כל כולו בשלב זה.
הארדן, קצב מסחרר של הרוקטס (getty)
שיתוף פעולה מצוין בין קינג ג'יימס לדייויס (getty)