החל מה-26 בינואר 2020, כשקובי בראיינט הלך לעולמו, משהו השתנה ברוח של לוס אנג'לס לייקרס ועונת 2019/20 הפכה לסרט שובר קופות מבית היוצר של הוליווד. פתאום כל אחד ואחד מאיתנו דמיין בראש שלו סצנת סיום דרמטית בה לברון ג'יימס צובע את האליפות בצהוב-סגול, מחזיר את LA לארץ המובטחת וצועק "קובי דיס איז פור יו". 8 חודשים בדיוק אחרי אותו מוות טראגי (8 כן?), הלייקרס עשו צעד משמעותי אל עבר הסצנה הקסומה, ולברון הבריק בחזרה הגנרלית.
ב-107:117 של הלייקרס על דנבר, שסידר 1:4 ומקום בגמר ה-NBA, קיבלנו תזכורת מקינג ג'יימס. תזכורת לכל אלו ששכחו, שליגת הכדורסל הטובה בעולם עדיין שייכת לאיש אחד שלובש את המספר 23 בלייקרס. "מעולם לא ראיתי מקרוב שחקן שסוחב קבוצה כמו שלברון סחב אותנו ברבע הרביעי", אמר פרנק ווגל אחרי המשחק. 16 הנקודות ב-70% של ג'יימס ברבע המכריע הזכירו לכולנו עד כמה קטלני הוא יכול להיות בפלייאוף, בטח כשהוא מריח דם של קבוצה שצריכה רק דחיפה קטנה כדי שהבועה שלה תתפוצץ.
כל השנה חיכו ברחבי העולם לקרב בין קוואי לנארד ללברון ג'יימס, והיום, במשחק 5, קיבלנו את הנוקאאוט של לברון מבלי שהוא באמת שיחק מול כוכב הקליפרס. למזלו, ההופעה שלו הגיעה 11 ימים בדיוק אחרי קריסת המערכות של היריבה העירונית. כזכור, קוואי ופול ג'ורג' סיימו את הרבע האחרון של משחק 7 מול אותה דנבר, עם 0 נקודות ו-0 מ-11 מהשדה, כך שללברון יש טיעון לגיטימי עבור כל אלה שיטילו ספק על ההצלחה שלו העונה, בטענה שהוא לא התמודד נגד הקליפרס.
ואם כבר נגענו בטיעונים, אי אפשר שלא להתייחס לדבר הכי טוב שלברון עושה למען המורשת שלו העונה, כשמסתכלים על התמונה הרחבה ועל הדיון "מי הגדול בכל הזמנים?". בגיל 35, ג'יימס החזיר לעצמו את הבלעדיות על התואר 'השחקן הטוב בעולם', עד שיוכח אחרת. אפשר להסתכל על השיאים ששבר בפלייאוף, אבל כדי להבין את הגדולה שלו, מספיק לראות מה אגדות אחרות עשו בגיל הזה. מייקל ג'ורדן פרש אחרי האליפות השישית (חזר בהמשך לוושינגטון), לארי בירד שיחק 45 משחקים בלבד ולאחר מכן פרש, שאקיל אוניל העמיד 13.6 נק' למשחק והועבר בטרייד לפיניקס, והמכונה העונה לשם ווילט צ'מברליין קלע 14.8 נק' בלבד (הכי נמוך בקריירה שלו עד אותה עונה). ולברון בינתיים, לא נראה כמו מישהו שמתכוון לכבות את המנוע בקרוב.
ההתקפה הכי טובה היא התקפה
מדי שנה, אנחנו רגילים לראות את לברון ג'יימס הופך למכונה בפלייאוף, בין אם זה נגמר עם טבעת ובין אם לא. הוא מתנתק מהרשתות החברתיות לאורך כל ה"פוסט סיזן" לאחר שהוא כותב "Zero dark thirty-23 Activated", ועל הפרקט אפשר לראות שהאיש עושה סוויץ' בראש. בפלייאוף 2020, הסיפור קצת שונה. ברשתות החברתיות ג'יימס פעיל מתמיד (בגלל הבועה והמצב בארצות הברית), ועל המגרש, הוא עדיין בולט אבל קצת יותר שקט מאיך שהתרגלנו לראות אותו.
בפעם הראשונה בקריירה של לברון, הוא לא מוביל את הקבוצה שלו בנקודות בפלייאוף, ובכלל נראה היה שהוא פחות אגרסיבי מבדרך כלל במעמדים האלה. עד משחק 5. ההצגה הגיעה לשיאה ברבע האחרון, אבל כבר ברבע השני ניתן היה לראות גרסה קצת יותר מוכרת של כוכב הלייקרס. לברון הוריד את הראש, חדר לצבע בכל הזדמנות, וסיים את הרבע עם 14 נקודות. תהיו בטוחים שבאם אדבאיו ודניאל תייס צפו במשחק, ואיך נאמר, לא בדיוק העלו חיוך על הפנים.
בדוגמא הזאת אפשר לראות פיק אנד רול מוצלח, בו יוקיץ' תופס את תקן הקורבן ולברון מטייל עד הטבעת לסל קליל. החיים קצת יותר קלים כשג'רמי גרנט לא שומר עליך.
via GIPHY
גם כאן לברון נעזר בחסימה שמשחררת אותו מגרנט ומסדרת לו מצ'אפ קל בהרבה מול מייקל פורטר ג'וניור. לרוקי אין יותר מדי מה לעשות, ושוב, שתי נקודות קלות.
via GIPHY
גם פה - שידור חוזר של אותו תרגיל פשוט. פעם נוספת פיק אנד רול ברבע השני, חילוף בהגנת הנאגטס, לברון ג'יימס כבר לא רואה מולו את גרנט ובהצלחה לפורטר ג'וניור.
via GIPHY
לעמוד בשלשות
אם נספר כאן שהלייקרס צריכים לקלוע כדי לנצח, סביר להניח שגרג פופוביץ' היה מרוצה מאיתנו, אבל לא לשם כך התכנסנו. LA לא קבוצת שלשות גדולה, בכלל לא. בפלייאוף רק פילדלפיה קלעה פחות שלשות ממנה למשחק ובעונה הסדירה היא הייתה הקבוצה השמינית הכי גרועה בליגה בקטגוריה הזאת. אולם, דווקא בגלל שיש לה כל כך הרבה איכויות והקליעה מבחוץ לא בהכרח אחת מהן, כשהזריקות נכנסות, לפרנק ווגל יש קבוצה שונה לחלוטין.
0:12. זה המאזן של הלייקרס בפלייאוף הנוכחי כשהם קולעים למעלה מ-30% מחוץ לקשת. ומה קרה כשהם לא עמדו ברף? הפסידו את כל שלושת המשחקים (3:0). כלומר, אם נסתכל על המאזן 3:12 של לוס אנג'לס בפלייאוף, אפשר לחלק אותו לשניים. הבוקר, החבורה בסגול קלעה 9 שלשות ב-37.5%.
הקשר בין הקליעה מבחוץ לבין הניצחונות הוא ישיר. ברגע שהשלשות נכנסות, להגנה הרבה יותר קשה להתכווץ, השומרים יוצאים לקלעים והצבע נפתח. ואם הצבע שלך נפתח לרשותם של אנתוני דייויס והלייקרס, זה הסימן שלך להתחיל להכין את נאום ההפסד.
אחרי שקלע שלשה חשובה בסוף הרבע השלישי, דייויס תפר אחת נוספת שסגרה ריצת 0:7, הזעיקה פסק זמן מצד דנבר ולמעשה סגרה את הסיפור. לברון לקח את ריבאונד ההתקפה, הוציא לקארוסו, מונטה מוריס זיהה ש"הגבה" מצטרף להתקפה כטריילר, אבל היסס ביציאה אליו ונענש.
via GIPHY
דנבר כמו דנבר לא התרגשה מהשלשה של דייויס והצליחה להוריד את ההפרש ל-4, כשנותרו על השעון פחות מארבע וחצי דקות לסיום. לפניכם לברון מקבל חסימה כפולה, תשומת הלב של מארי ויוקיץ' הולכת להווארד ודני גרין נהנה מחוסר התקשורת בהגנה של הנאגטס כדי לנגן את אקורד הסיום של סדרת גמר המערב.
via GIPHY
קוז-מה יהיה?
בתוך כל החגיגה של LA, נמצא קייל קוזמה שעדיין מחפש את עצמו. השחקן שאמור היה להיות הסקורר השלישי בטיבו אחרי צמד הכוכבים, מתקשה בהגנה ויותר גרוע - לא מצליח להשפיע על משחק ההתקפה. ב-7 מתוך 15 משחקי הפלייאוף של הלייקרס הוא לא קלע בדו ספרתי, ובגמר המערב 'קוז' לא חצה ולו פעם אחת את רף 11 הנקודות. בעונה הסדירה, הוא קלע בממוצע 12.8 נקודות למשחק ואילו בעונה שעברה קלע 18.7 בממוצע.
כמו שאתם רואים, הלייקרס יכולים לנצח גם "בלעדיו", אבל איתו החיים של ווגל יכולים להיראות הרבה הרבה יותר קלים. אולי דווקא בגלל שמאמני היריבה לא שמים עליו דגש כמו בעבר, קוזמה יוכל להיות האקס פקטור של סדרת הגמר. בכל אופן, הפורוורד צריך גם לחשוב על החוזה הבא שלו, כי כרגע הוא מרוויח פחות מ-2 מיליון דולר, ואם הוא רוצה לקבל את הכסף שחשב שיקבל בקיץ 2021 (יהפוך לשחקן חופשי מוגבל), היכולת שלו חייבת להשתפר.
מילה טובה לדנבר
תוך חודש, הנאגטס הצליחו לא רק להדהים עולם שלם, אלא גם לרגש אותו. התמונה של ניקולה יוקיץ' בתור ילד תלויה על מדף דמיוני בכל חדר, הסלים המטורפים של ג'מאל מארי לא יצאו לאף אחד מהזיכרון בקרוב, פורטר ג'וניור הזכיר לנו את השחקן שהיינו ב-NBA 2K וג'רמי גרנט הפך להרבה יותר מרק ה'אחיין של הוראס'.
בקיצור, אם יש דבר אחד שאנחנו יכולים לעשות כדי להוקיר תודה על ההופעה ההירואית שלהם, זה לזכור. לזכור שהם עשו את הבלתי יאומן כשחזרו פעמיים מפיגור 3:1 והדיחו את הקליפרס. אם החבורה הצעירה מקולורדו תחזור למעמד הזה (וויל ברטון יחלים מהפציעה ופול מילסאפ שחקן חופשי), תזכרו את המסע הראשון שלה. ואם חלילה היא לא תחזור, מכל סיבה שהיא, תזכרו שאי שם בקיץ 20', דנבר נאגטס מודל 2019/20 הייתה קבוצה היסטורית. כזו שלא כדאי לוותר עליה בזיכרון שלנו, בדיוק כמו שהיא לא ויתרה על הפרקט.