דמיינו שהייתם בתפקיד הג'נרל מנג'ר של קבוצת NBA, והיו שואלים אתכם: "את מי אתם מעדיפים, באם אדבאיו או טי ג'יי ליף?". ובכן, כנראה שהייתם מפטרים את מי ששאל את השאלה, אבל לפני ארבע שנים ויום, ב-4 בדצמבר 2016, התשובה המתבקשת הייתה דווקא טי ג'יי ליף.
בתחילת דצמבר 16', ליף, לונזו בול ו-UCLA יצאו למשחק חוץ כמעט בלתי אפשרי נגד מכללת קנטאקי החזקה, שספרה 42 ניצחונות בית רצופים, עד אותו משחק. עם 17 נקודות, 13 ריבאונדים ו-5 אסיסטים, ליף סחף את הקבוצה שלו לניצחון 92:97 מול באם אדבאיו, דיארון פוקס ומליק מונק, שהרכיבו באותה תקופה ביג 3 אצל הכחולים-לבנים.
"ליף פשוט הרג אותנו", הודה מאמן קנטאקי ג'ון קליפארי לאחר ההפסד. "הוא שלט במשחק. לא היינו מוכנים אליו ולא היה לי שחקן אחד שהצליח לעצור אותו". בין אותם שחקנים, כאמור, היה כוכב מיאמי בהווה - אדבאיו. בעקבות המשחק, העיתונאי סאם וסני (כיום ב"אתלטיק") פרסם כתבה עם הכותרת: "ליף יכול להיות הדבר הבא באבולוציית המשחק של הביג-מנים". כחצי שנה אחר כך, הפורוורד נבחר 18 בדראפט ע"י אינדיאנה.
אבל כל זה שייך ל-2016. הקיץ אדבאיו חתם על חוזה של 163 מיליון דולר במיאמי, פוקס האריך חוזה תמורת 163 מיליון דולר בסקרמנטו (בשני המקרים השכר יכול לעלות ל-195 מ'), שני שחקנים נוספים מדראפט 2017 הפכו למולטי מיליונרים עם חוזים חדשים (דונובן מיצ'ל וג'ייסון טייטום) וקייל קוזמה כבר הוסיף לעצמו טבעת אליפות. וליף? הוא עבר ביחד עם בחירת סיבוב שני לאוקלהומה סיטי תמורת ג'יילן לקיו, ששותף בחמישה משחקים בכל הקריירה.
ליף בין שני חוזים של 163 מ' דולר (Getty)
הלך הפלא (?), נשאר הילד
לפני שנחרוץ כאן גורלות, ננסה לשמור על קצת אופטימיות - טי ג'יי ליף רק בן 23. למרות שבמשך שלוש עונות הפורוורד לא הצליח להביא את עצמו לידי ביטוי ב-NBA, הכדורסל שיש לו בארסנל לא נעלם, וייתכן שהוא מסוג השחקנים שמתפתחים מאוחר ו/או צריכים להיות חלק ממערכת שתתאים להם באופן מושלם כדי לספק את הסחורה.
לא חסרים שחקנים שדשדשו עד גיל 23 ובכל זאת רשמו קריירה יפה מעבר לים, כך שאפשר לקוות שגם ליף הוא אחד מהמקרים האלה, אבל קודם כל אפשר להבין למה ניבאו לו קריירה יפה. עוד לפני שלחץ את ידו של אדם סילבר על במת דראפט 2017, ליף הושווה לא פעם לקווין לאב, מכיוון שהיה נחשב לפאוור פורוורד הכי טוב של UCLA מאז הכוכב של קליבלנד. שניהם שיחקו עונה אחת במכללות, ואלו המספרים:
קווין לאב (2007/08) - 29.6 דק' למשחק, 17.5 נק' ב-56% מהשדה, 35% משלוש ו-77% מהקו, 10.6 כ"ח, 1.9 אס' ו-1.4 חסימות.
טי ג'יי ליף (2016/17) - 29.9 דק' למשחק, 16.3 נק' ב-62% מהשדה, 47% משלוש ו-68% מהקו, 8.2 כ"ח, 2.4 אס' ו-1.1 חסימות.
עם מספרים כאלו, שסידרו לו מקום בחמישיית העונה בליגה שלו במכללות (Pac-12), נשאלת רק שאלה אחת - איך ליף נכשל עד כדי כך באינדיאנה? מבין כל השחקנים שנבחרו ב-2017, ליף מדורג במקום ה-39 בדקות, כאשר רק ב-50 משחקים מתוך ה-139 שרשם ב-NBA, הוא שיחק למעלה מעשר דקות.
מה לא עבד באינדיאנה?
ברשותכם, נמשיך באותו קו ונחפש קודם כל את הסיבות לאופטימיות. כמו שכולם יודעים, אי אפשר להצליח בכדורסל בלי לקבל הזדמנויות, והאמת - טי ג'יי לא באמת קיבל אותן. יש שיגידו שהוא לא קיבל אותן בגלל המאמן נייט מקמילן, ואחרים יטענו שהוא לא היה טוב מספיק באימונים ולכן ישב על הספסל. את התשובה נקבל, ככל הנראה, בעונה הקרובה במדי אוקלהומה סיטי.
לפני שנתייחס לעונה הגורלית שמחכה לשחקן הצעיר, בואו נביט על 'מה היה קורה אילו ליף כן היה מקבל דקות'. כלומר, נשווה בין המספרים שלו "Per 36" (לכל 36 דקות על המגרש), לבין המספרים של חבריו לקבוצה ולעמדה בפרק הזמן הזה. לכל 36 דקות ב-2018/19 ליף רשם 15.5 נק' למשחק ב-54% מהשדה ו-8.6 ריבאונדים, בעוד שת'דיאוס יאנג ששיחק פי 3.4 יותר ממנו לערב, העמיד ממוצעים פחות טובים של 14.8 נק' למשחק ב-53% מהשדה ו-7.6 ריבאונדים לכל 36 דקות.
בעונה החולפת, בה ליף קיבל פחות מ-8 דקות למשחק, הוא קלע 13.6 נק' לכל 36 דקות והוריד 11.5 ריבאונדים. ג'קאר סמפסון בן ה-27 קיבל פי שניים יותר דקות ממנו, וכל 36 דקות קלע 11.9 נק' לצד 6.7 כדורים חוזרים. אז מה בכל זאת גרם לספסול שלו? והאם אינדיאנה לא הייתה איתו מספיק סבלנית? את השאלות הללו, בין היתר, שאלנו את הכתב זאק פירסון שמסקר את הפייסרס.
"ליף לא קיבל קרדיט קודם בגלל המאמן נייט מקמילן", טען פירסון. "הוא לא היה מאמן שמפתח צעירים, הוא רצה לנצח כאן ועכשיו כמה שיותר משחקים. את הדקות הוא נתן בעיקר לשחקנים הוותיקים. דומנטאס סאבוניס ומיילס טרנר קיבלו את המפתחות בזכות הכישרון שלהם, וזה השפיע במובן מסוים על ליף, שמעולם לא שיחק באופן עקבי".
פירסון המשיך וניתח את הסיבה השנייה לסבלנות הדלה של אינדיאנה: "האמת, ליף פשוט לא היה כל כך טוב. הוא לא ראה הרבה פרקט, אבל כשהוא כן שיחק הוא קלע ב-34% בלבד מחוץ לקשת, והציג משחק מסורבל. ייאמר לזכותו שהוא ריבאונדר טוב. העובדה ששחקנים כמו ג'ון קולינס, או ג'י אנונובי וקוזמה נבחרו אחריו בדראפט - רק הגדילה את הביקורות והלחץ כלפיו. אינדיאנה לא התאימה לו, אבל אני חושב שאוקלהומה סיטי תעשה לו טוב".
בהמשך לחוסר ההתאמה שפירסון הזכיר, כדאי להתעכב על שני נושאים. הראשון, קצב המשחק. כשליף שיחק במכללות, UCLA הובילה את הליגה בפוזשנים לכל 40 דקות, ובמילים אחרות - היא הייתה הקבוצה הכי מהירה. לעומת זאת, בכל שלוש העונות של ליף באינדיאנה, הפייסרס היו בין 10 הקבוצות האיטיות ב-NBA. העניין השני הוא שליף לא שיחק עם רכז חכם כמו לונזו שחושב קודם כל על המסירה.
ליף, עם המוגבלויות ההגנתיות שלו ב-NBA, הוא מסוג השחקנים שצריך להפעיל בצד ההתקפי (תמיר בלאט, שמעת?). בפייסרס לא היה לו רכז טהור שיעשה את זה, אינדיאנה לא שיחקה מהר, מקמילן לא נתן לו את הביטחון הנדרש וכל הדרכים הללו מובילות למקום אחד. מקום שמתחיל באות ס', מסתיים ב-ל' ובאמצע יש פ' ועוד ס'.
ליף. לא התאים לאינדיאנה (Getty)
משנה מקום משנה מזל?
אם יש מקום אחד בו ליף יכול להחיות את קריירת ה-NBA שלו, זה אוקלהומה סיטי. סאם פרסטי היה אחראי על המהפכה הגדולה של הקבוצה בפגרה הנוכחית, שסידרה לו 18 בחירות דראפט בסיבוב הראשון עד 2027 ושינתה את פני המועדון. הת'אנדר לא יעפילו לפלייאוף בעונה הקרובה, הגיל הממוצע בסגל הוא 25.2 וזאת ההזדמנות של ליף להתניע מחדש.
מצד שני, בגלל שטי ג'יי הולך לשחקן בקבוצה המושלמת בשבילו, ייגמרו התירוצים. אם קבוצות הליגה יראו שאחרי שלוש עונות מאכזבות באינדיאנה הוא לא יצליח לבוא לידי ביטוי גם ב-OKC הנוכחית, נוכל לסכם את קריירת ה-NBA שלו ולפתוח את הדלת ליורוליג. בלי לחץ...
בנוסף לסיטואציה הנהדרת שהוא נמצא בה, ליף בוודאי ישמח לשמוע שעמדה 4 לא עמוסה בכישרון. אל הורפורד יכול לשחק כפאוור פורוורד אבל הוא צפוי לפתוח ב-5, ודריוס בייזלי בן ה-20 ישלים את הקו הקדמי. שאר השחקנים בסגל המלא שיכולים לשחק בעמדה של ליף הם: טרבור אריזה, מייק מוסקלה, ג'סטין ג'קסון, דאריוס מילר, אלכסיי פוקושבסקי, קנריק וויליאמס, אייזאה רובי, קווין הרווי וזילן צ'יטהאם. יש לציין שרובם לא "4" קלאסיים או לא יהיו חלק מהרוטציה.
כיאה לקבוצה מתחדשת ומרעננת, פרסטי דאג להחתים מאמן צעיר (בן 35) שיודע לטפח פרוספקטים. מארק דייגנולט ששימש כעוזר מאמן של בילי דונובן אשתקד, אימן כסטודנט בקונטיקט לצד ג'ים קלהון האגדי, בהמשך צבר ניסיון במכללת פלורידה ובין 2014 ל-2019 ניצח על קבוצת הג'י ליג של OKC. המקום המושלם לליף כבר אמרנו?
ריילן סטיילס, אחד העיתונאים שמסקר את אוקלהומה סיטי ומארח את הפודקאסט "Locked on Thunder", סיפר לערוץ הספורט מה דעתו על ההחתמה של ליף: "זה היה טרייד טוב, לטי ג'יי יש סיכוי להפוך לשחקן סולידי ב-NBA. אני מעריך שהוא יקבל 12-15 דקות למשחק, והציפייה ממנו היא לשחק חזק. האם הוא יהפוך לשחקן שחשבו שהוא יהיה? לא, אבל הוא בהחלט יכול לתרום לקבוצה שתתאים לו".
אל אל ישראל
אחרי הרבה מאוד ציפייה והתייחסויות חיוביות מצדו, טי ג'יי ליף עתיד להצטרף לנבחרת ישראל הבוגרת. בקיץ 2015 הוא הצעיד את נבחרת הנוער לדרג א', כשהעמיד ממוצעים של 16.1 נק' למשחק ב-55% מהשדה לצד 8.4 ריבאונדים ונבחר למצטיין הטורניר, ובקרוב הוא ישוב למדים הלאומיים.
אנחנו, בניגוד לאמריקאים הבררנים, צריכים לומר תודה ולשמוח. כמו שהתזמון נכון בשביל ליף, ככה הוא בשבילנו. ביחד איתו, עם דני אבדיה וים מדר, הנבחרת תרשום ביורובאסקט 2022 את אחד הסגלים הכישרוניים שנראו כאן.
"ליף משתלט על המשחקים שאנחנו עושים באימונים, הוא משחק ממש טוב". את המשפט הזה אמר אחד מכוכבי אינדיאנה, מלקולם ברוגדון, לפני קצת יותר משנה. אז נכון, קריירת ה-NBA של ליף לא מרשימה לעת עתה, אבל על כמה שחקנים מהנבחרת ברוגדון יוכל להגיד את המשפט הזה? כנראה שלא הרבה.
טי ג'יי ליף כבר לא ישנה את אבולוציית הכדורסל או יהפוך לקווין לאב, והוא גם לא ירוויח 163 מיליון דולר, אבל עונה טובה באוקלהומה סיטי תוכל להחזיר אותו למסלול. מסלול שייקח אותו למקום ראוי ב-NBA, ואותנו, אולי - לטופ האירופי.