"הייתי צריך לחשוב קצת יותר על הטרייד הזה", אמר הגנ'רל מנג'ר לשעבר של ברוקלין בילי קינג, על עסקת הענק ב-2013 ששלחה לנטס את קווין גארנט, פול פירס וג'ייסון טרי. את החרטה הזו קינג הביע כחמש שנים לאחר הטרייד שזעזע את ה-NBA, ואתמול (רביעי), יכול מאוד להיות שההיסטוריה חזרה על עצמה.
ליגת ה-NBA זו ליגה של כוכבים וכדי להנחית אחד כזה, לפחות בטרייד, אתה צריך לוותר על המון. ב-2013 ברוקלין ויתרה על שלוש בחירות דראפט בסיבוב הראשון ועוד אופציה להחלפת בחירות ב-2017, רק כדי לבנות חמישייה מפלצתית שכללה את דרון וויליאמס, ג'ו ג'ונסון, פירס, גארנט וברוק לופז.
החמישייה "המפלצתית" הזו הניבה חמישה ניצחונות בפלייאוף והדחה בסיבוב השני מול האלופה מיאמי. ובוסטון, זו שעשתה עם ברוקלין את הטרייד, הפכה את אותן בחירות לג'ייסון טייטום, ג'יילן בראון וגם קיירי ארווינג (שמה עליו את היד בתמורה לאחת הבחירות).
קינג התחלף בשון מרקס, אבל המדיניות של ברוקלין נותרה זהה: לחשוב על ההווה, לעשות הכול כדי למשוך את הכוכבים וללכת על כל הקופה. זה בדיוק מה שהיא עשתה כשצירפה לשורותיה את ג'יימס הארדן, אחד הכוכבים הגדולים שידע המשחק, והרכיבה תחת האורות הנמוכים של הברקליס סנטר ביג 3 לצד קווין דוראנט וקיירי ארווינג. אם כבר התיאבון נפתח, אז נצטט את אייל שני ונאמר שזאת או הצלחה ענקית או, רוב הסיכויים, התרסקות איומה.
הצד של ברוקלין
אם סיר הלחץ לא הספיק לסטיב נאש וחבורתו, עכשיו הוא עולה על גדותיו. כל תרחיש שהוא לא אליפות, כולל הפסד במשחק 7 בגמר לאחר סל עצמי של קיירי, ייחשב ככישלון אדיר. בניגוד לפעם שעברה עם בוסטון, הפעם הנטס ויתרו באמת על כל מה שהם יכלו. אם פספסתם את הפרק הקודם ששודר אתמול, הם ויתרו על 7 בחירות דראפט בסיבוב הראשון (ארבע הן אופציה להחלפה), כריס לברט, ג'רט אלן, רודיון קורוקס וטוריאן פרינס. זוכרים את העומק שהיה פעם לברוקלין? היה פעם דבר כזה...
בואו נסתכל רגע על הצד ההגנתי. ברוקלין ספגה 113.3 נקודות למשחק עד כה העונה, כאשר רק שמונה קבוצות ספגו יותר. מצד שני, היא גם הקבוצה השלישית בטיבה בליגה בכל הנוגע לנקודות על הלוח בהתקפה, עם 118.8 נק' למשחק. אז היא מאבדת שניים מהעוגנים הכי חשובים שיש לה בהגנה, אבל היא מוסיפה את מלך הסלים של הליגה בשלוש שנים האחרונות. מארק ג'קסון אוהב לומר בשידורים של ESPN שהוא מעדיף התקפה טובה על הגנה טובה בכל אחד מימות השבוע. ובכן, גם נאש ומייק דאנטוני.
לאורך השנים בהן הארדן פרץ והפך לשחקן ברמת MVP שהוא, עלתה התהייה "לו רק היה ברמה הזאת ב-2012 באוקלהומה סיטי". אז ביחד עם קיירי ודוראנט נבנית לנו אוקלהומה סיטי 2.0, עם קצת יותר כישרון והרבה פחות אהדה. אם הקבוצה הצעירה ההיא הייתה הרענון של הליגה, לקבוצה הנוכחית בברוקלין יש פוטנציאל להפוך לשנאה הכי גדולה של הליגה ושל אוהדיה, "בזכות" הטריו הכי מבוקר שיש לעולם הכדורסל להציע. האם צריך להיות אכפת לה? ממש לא.
* החמישייה החדשה: ארווינג, הארדן, ג'ו האריס, דוראנט ודיאנדרה ג'ורדן.
הצד של דיאנדרה ג'ורדן
קחו אותו בפנטאזי.
ברוקלין. הלכו "אול אין" (Getty)
הצד של ג'יימס הארדן
אחרי כמה חודשים מרתיחים, להארדן יש הזדמנות לחזור לעשות רעש על הפרקט. ה-MVP לשעבר, שיחגוג יום הולדת 32 בסיום העונה, קיבל בדיוק את מה שהוא רוצה: את הסיכוי הגבוה ביותר להגשים את החלום ולזכות באליפות, וגם הוא יודע שחובת ההוכחה עליו, יותר מתמיד.
האופציה השנייה של הארדן הייתה פילדלפיה, ובדיעבד גילינו שגם פורטלנד הייתה על הפרק, אבל בשני המקומות הללו הוא לא היה חולק את הפרקט עם עוד שני סופרסטארים שייכנסו להיכל התהילה. בפילי, למעשה, המזוקן לא היה חולק את הפרקט אפילו עם שני אולסטארים (סימונס היה עובר ליוסטון).
ואי אפשר לסכם את הטרייד בלי לומר מילה על הסוף המכוער של הארדן ביוסטון. במשך כמעט עשור הוא היה הפנים של הפרנצ'ייז, התקווה של האוהדים והסיבה שזקנים עבים חזרו לאופנה בטקסס. למרות כל ההיסטוריה המשותפת, הוא הצליח להפוך לשנוא בבית שהוא בנה, לפחות על ידי חלק מהאוהדים. הוא בכל זאת ייזכר כאגדת המועדון, אבל לקהל הגיע סוף קצת שונה.
על תקן הנבל. הארדן חשב על עצמו (Getty)
הצד של קווין דוראנט
שוב חוזר הניגון, ושוב המילים "דוראנט" ו"סופר טים" מתחברות. KD הוכיח כמעט הכול בקריירה שלו, וגם אם הוא יפרוש מחר בבוקר הוא ייזכר כאחד הגדולים ואולי אפילו כשחקן ההתקפה הטוב בהיסטוריה. אבל אם נגיד את האמת, הכוכב הגדול של ברוקלין לא הוכיח שהוא יכול לסחוב קבוצה לאליפות.
כשנסתכל אחורה על הקריירה של דוראנט, קודם כל נסתכל על ה"מה". נבחן את האליפויות שהוא לקח, את המספרים ואת ההשפעה. בכולם יהיה ליד השם שלו 'וי' גדול. העניינים יסתבכו ברגע שנגיע ל"איך", כי גם אם הוא ייקח אליפות בברוקלין (או אליפויות), הכוכבית לא תאחר להגיע. ואם הוא לא יזכה בטבעת, הכוכבית תהיה אפילו יותר גדולה. לוז לוז סיצ'יואיישן במובן מסוים.
והאמת, זה לא חייב היה להיות ככה. בקיץ 2019 דוראנט הפתיע לא מעט אנשים כשהחליט לא להישאר בגולדן סטייט, ולחפש את עצמו במזרח לראשונה בקריירה. הוא הצטרף לחבורה הצעירה שנבנתה בברוקלין ונראה היה שיש לו הזדמנות להציל את התדמית שלו אם יוביל את השלד הצעיר (בראשות לברט ואלן) ויזכה באליפות. שבוע לאחר החתימה קיירי הצטרף, ופחות מחודש לאחר משחק הבכורה שלו בקבוצה - דוראנט הגשים את משאלתו ובנה סופר טים. שוב. בערך.
דוראנט. שוב בחר "בדרך הקלה" (Getty)
הצד של יוסטון
אופציה להחליף בחירת דראפט ב-2021, שתי בחירות סיבוב ראשון ב-2022, אופציית החלפה ב-2023, בחירת סיבוב ראשון ב-2024, אופציית החלפה ב-2025, בחירת סיבוב ראשון ב-2026 ואופציית החלפה ב-2027. שמונה (!) בחירות, דאנטה אקסאם, רודיון קורוקס ו-ויקטור אולדיפו אחד שעושה לא מעט כאבי ראש.
קודם כל, כמות הבחירות היא אסטרונומית. אנחנו מדברים על פי שניים מהכמות שנכללה בטרייד של ברוקלין-בוסטון ב-2013. אם הפרויקט ייכשל והנטס יהפכו לקבוצת לוטרי בעתיד הלא כל כך רחוק, יוסטון תהיה שם בצמרת הלוח בקרב עם אוקלהומה סיטי על הכישרונות הבאים בעולם.
ועכשיו אולדיפו. בכנות, לא כל כך ברור איך הרוקטס הסכימו לוותר על כריס לברט כדי לצרף שחקן מבוגר יותר, בעייתי יותר והכי חשוב - אחד שהחוזה שלו מסתיים בקיץ הקרוב. אם הדיווח של קווין אוקונור נכון, ואולדיפו אכן רוצה לחתום במיאמי, יוסטון צריכה לעשות הכול כדי להעביר אותו בטרייד כמה שיותר מהר.
הצד של אינדיאנה
אולי המנצחת הגדולה של הטרייד הזה. אינדיאנה נכנסה ללב הסערה, ראתה את כל האוצרות סביבה ויצאה עם פיסת זהב בלי לוותר על יותר מדי. כל הדרכים הובילו לעזיבתו של אולדיפו בקיץ, אז הפייסרס הקדימו תרופה למכה וצירפו את לברט (וגם קיבלו בחירת סיבוב שני).
היתרון הכי גדול של לברט ביחס לאולדיפו הוא שהחוזה שלו מסתיים רק ב-2023 ועובדתית הוא השתפר מעונה לעונה מהרגע שנכנס לליגה ב-2016. שימו לב לממוצעים של לברט בשלושת המשחקים העונה ללא דוראנט וקיירי: 31 נקודות ב-47% מהשדה ו-39% משלוש, 9 אסיסטים, 5.3 ריבאונדים ו-2.3 חטיפות. "אני חושב שכריס הולך להמריא עכשיו", אמר דמיאן לילארד אחרי הטרייד.
הצד של קליבלנד
עוד קבוצה שהרוויחה הרבה יותר ממה שהפסידה. קובי אלטמן והקאבס מצאו את הביג-מן שלהם לעתיד הקרוב והרחוק, בדמותו של ג'רט אלן, שישתלב מושלם עם קולין סקסטון ודריוס גארלנד. תאמינו או לא, קליבלנד היא קבוצת ההגנה הטובה בליגה העונה, ועכשיו היא מוסיפה לשורותיה את אחד הסנטרים ההגנתיים הטובים בליגה.
אין הרבה שחקנים כל כך לא מוערכים כמו אלן. הוא רק בן 22 ובמספר דקות מצומצם יחסית דאג לרשום העונה 11.2 נקודות למשחק ב-68% מהשדה, 10.4 ריבאונדים ו-1.6 חסימות. הוא יכול להיות הסיבה של הקאבס להעביר בטרייד את אנדרה דראמונד (מסיים חוזה הקיץ), ולקבל עליו כמה נכסים שיעזרו להם להפוך לקבוצה אטרקטיבית בעתיד. בנוסף, הם קיבלו את טוריאן פרינס שהוא תוספת לא רעה בכלל מהספסל, ובסך הכול ויתרו על בחירת דראפט (של מילווקי, משמע מאוחרת) ודנטה אקסאם.
את התשובה לשאלה "האם ברוקלין הייתה צריכה את הטרייד הזה?" נקבל רק בעוד כמה שנים, אבל על השאלה "האם אנחנו היינו צריכים את הטרייד הזה?", אפשר לענות כבר עכשיו. תאהבו אותם או תשנאו אותם, הנטס מודל 2020/21 יעוררו אצלכם משהו, והמשהו הזה עשוי להיות החלק החסר של כולנו בפאזל שמרכיב את העונה המשונה הזו.
דמיינו גמר NBA עם לברון ג'יימס, אנתוני דייויס, קווין דוראנט, ג'יימס הארדן וקיירי ארווינג. חמישה שחקני על, כל אחד היה פנים של מועדון אחד לפחות, אף אחד מהם לא נבחר בדראפט מאוחר מהבחירה השלישית, 6 תארי MVP משותפים ו-47 הופעות אולסטאר במצטבר. הנרטיב כבר נקבע, כעת כל הנותר הוא להתחיל לקרוא את הסיפור ולחכות לפרק הבא.