הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

פרס אוסקר: השיא קבע את המורשת של ווסטברוק

כל ההצגות בקריירה של ראסל ווסטברוק הובילו ליום הזה, בו הוא יהפוך רשמית ל"מיסטר טריפל דאבל". המשמעות ההיסטורית, המספרים והאם הוא מסוגל לסחוב קבוצה לאליפות?

יואב מודעי
יואב מודעי  09.05.21 - 13:04
תחילת כתבה

כל העיניים באולמה של אוקלהומה סיטי נישאו אל עבר ג'ייסון טרי. הגארד של דאלאס עלה לשלשה כ-40 שניות לסיום, והאוהדים ביציעים קיבלו את מבוקשם - איירבול היישר לידיים של ראסל ווסטברוק בן ה-20, או במילים אחרות -  טריפל דאבל ראשון בקריירה של הרוקי. הלילה (בין שבת לראשון), 4450 ימים אחר כך, ווסטברוק בן ה-32 השווה את השיא המיתולוגי של אוסקר רוברטסון עם 181 טריפל דאבלים, והוא עשה את זה בסטייל כל כך אופייני.

לפני שנתעמק בהישג המטורף הזה של ווסטברוק, אשמח שתקדישו כמה רגעים לשאלות הבאות על ה"ביג O": כמה אליפויות יש לאוסקר רוברטסון? כמה פעמים הוא זכה ב-MVP? מה היה החלק הפחות חזק שלו במשחק? האם הוא השיג את הטריפל דאבלים שלו ב"כוח"? והאם הוא שיפר בכלל את השחקנים שלצדו? סביר להניח שרובכם לא תדעו לענות על השאלות הללו, מהסיבה הפשוטה שרוברטסון פרש לפני 47 שנה. ובכל זאת כולם יודעים שהוא היה אגדה.

בדיוק בגלל זה, את המורשת של ווסטברוק צריך לחלק לשניים: לאלו שראו אותו משחק כדורסל ולדורות הבאים שישמעו את השם הזה רק בלשון עבר. עבורנו, ווסטברוק הוא אחד השחקנים הגדולים והמורכבים שראינו. אתלט בלתי רגיל וכישרון מהפנט מחד, ומאידך שחקן עם לא מעט מגבלות וכוכביות. אבל בשביל הדורות הבאים, אלו שיישארו עם המורשת בלבד, ווסטברוק יהיה רק מכונת טריפל דאבלים היסטורית מן העבר, כמו אוסקר רוברטסון היום.

ראסל, סליחה
אז אחרי שהבנו מה המשמעות ההיסטורית של ווסטברוק, זה הזמן להביע את התנצלותנו ולומר סליחה על שהספדנו אותו מוקדם מדי. מי שהחזיק את הסופרסטאר בפנטזי ניסה להיפטר ממנו, הקהל הישראלי סבל מכל נגיעה שלו בכדור באמצע הלילה ואפילו אוהדי וושינגטון לא האמינו שזה מה שהם קיבלו עבור הגיבור הכי גדול שלהם ג'ון וול.

דווקא כשהמועדון חש ריקנות אחרי העזיבה של הכוכב, כמו באוקלהומה סיטי אחרי נטישתו של קווין דוראנט, ווסטברוק ידע למחוק את הרושם הרע ולהפוך לאליל החדש של העיר. הוא התגבר על הפציעה בשריר הארבע ראשי איתה שיחק בפתיחת העונה, שלטענתו הייתה קרע, וסחף כמעט לבדו את וושינגטון ממאזן 32:17 למאזן 36:32 שצפוי להספיק בשביל כניסה לפליי-אין. עד כמה ווסטברוק דומיננטי לאחרונה? ניתן למספרים לדבר:

ווסטברוק בעונת ה-MVP שלו: 32 נקודות למשחק ב-42% מהשדה, 10.7 ריבאונדים ו-10.4 אסיסטים.

ווסטברוק מאז פגרת האולסטאר: 23 נקודות למשחק ב-45% מהשדה, 13 ריבאונדים ו-12.8 אסיסטים.

אחד המהפכים הגדולים שראינו משחקן תוך כדי עונה. 

ווילט צ'מברליין של ימינו
יש שחקנים שכשאנחנו שומעים את שמם - אפשר ממש לדמיין אותם משחקים בשחור-לבן, כמו למשל רוברטסון וכמובן ווילט צ'מברליין. אותם כוכבים של "התקופה הפרה-היסטורית" ב-NBA לא עולים כל כך מהר לכותרות של היום, בטח בהקשר של מספרים, כי השורות הסטטיסטיות שלהם תמיד נראו אבסורדיות. בעצם, תשכחו מהמשפט האחרון.

"ווסטברוק הוא ווילט צ'מברליין של ימינו", אמרו בשבוע שעבר ב-ESPN, ובכל הנוגע למספרים - ההשוואה מדויקת. שמו של צ'מברליין עלה כמה וכמה פעמים לכותרות לאחרונה הודות לראסל שסיפק מספרים שעד לא מזמן ראינו רק ב-NBA2K. הנה כמה מהשיאים:
- ווסטברוק וצ'מברליין הם השחקנים היחידים בהיסטוריה עם טריפל דאבל של 40+ נק' בשתי קבוצות שונות.

- ווסטברוק וצ'מברליין הם השחקנים היחידים בהיסטוריה עם טריפל דאבל של 20+ ריב' ו-20+ אס'. ראסל עשה את זה פעמיים, ווילט פעם אחת.

- באפריל ווסטברוק שבר את השיא של צ'מברליין ממארס 1968 כשרשם 14 טריפל דאבלים בחודש קלנדרי אחד.

- מאז פגרת האולסטאר, ווסטברוק מוביל את ה-NBA בריבאונדים ובאסיסטים. השחקן היחיד בהיסטוריה שעשה את זה הוא צ'מברליין בעונת 1967/68.

האוברייטד הכי אנדרייטד או האנדרייטד הכי אוברייטד?
ווסטברוק הוא שחקן קיצוני שמושך אש, לטוב ולרע. כל דבר שקשור אליו חורג מגבולות הנורמה ומיד גורר עניין בקרב אוהדי הכדורסל בעולם, שפעם אחר פעם מתקשים לעכל את התופעה הזאת. כשהוא טוב, הוא הכי טוב, אבל כשהוא גרוע - הוא הכי גרוע. כשהוא בכושר שיא, הוא MVP, אבל כשהוא לא בכושר - הוא שחקן גמור. בספרי ההיסטוריה הוא ייזכר כ"מיסטר טריפל דאבל", אבל גם כשחקן עם ממוצע האיבודים הגבוה אי פעם. וכל זה בלי שדיברנו על מסיבות העיתונאים, התשוקה והלבוש שלו שתמיד תופסים את העין.

מרוב שקשה לאוהדים ולתקשורת לעכל את ווסטברוק, "מורידים" אותו באותה מהירות שמעלים אותו, מה שהופך את הנרטיב שלו לבלתי ניתן לפיצוח. ב-2016/17 כל העולם חיבק אותו כשנשאר נאמן לת'אנדר והוביל אותם לפלייאוף תוך שהתחפש לאוסקר רוברטסון, אך כמה עונות לא טובות (בטח בפלייאוף) גרמו לכך שכבר לא התרגשו מהטריפל דאבלים שלו והתדמית שלו חטפה מכה חזקה, בוודאי בשבועות הראשונים של העונה הנוכחית.

רגע אחד אוברייטד, רגע אחד אנדרייטד. אלו הם חייו של ראסל. ומה הוא באמת? תלוי בנקודת זמן, אבל כנראה איפשהו באמצע. ווסטברוק הוא לא הרכז השני הכי טוב אי פעם (יסלח לנו סקוט ברוקס), וגם לא שחקן שחושב רק על עצמו ועל המספרים שלו. במובן הזה, לדורות הבאים יש מזל שהם פשוט יכירו אותו כמפלצת הטריפל דאבלים מהעשורים הראשונים של המאה ה-21.

החלק החסר במורשת
ווסטברוק עשה באמת הכל בקריירה, חוץ מדבר אחד - לקחת אליפות. ביום שזה יקרה גם אחרון המבקרים יישאר ללא מילים, אבל לפני שהדמיון שלנו יברח רחוק מדי, נצטרך לשאול את עצמנו האם ווסטברוק מסוגל בכלל לסחוב קבוצה לאליפות. יש לשאלה הזאת תשובה אחת בעלת שתי אותיות, והיא לא מתחילה ב"כ".

עם כל ההערכה לווסטברוק, הוא לא יכול לסחוב על גבו קבוצה עד הסוף, כי מה שלא קרה עד גיל 32 לא יקרה עכשיו. ואם הוא כן יצליח לעשות את זה, מברוק לכולם, קיבלנו את אחד מסיפורי הספורט המדהימים אי פעם. ווסטברוק לא משחק כדורסל מנצח בפלייאוף שיספיק כשהוא ה"אלפא דוג" (הודח שלוש פעמים רצוף בסיבוב הראשון ב-OKC ללא דוראנט), ובגלל סגנון המשחק שלו הוא גם יתקשה לבוא לידי ביטוי ליד כוכב אחר שצריך את הכדור בידיים, כפי שראינו אשתקד לצד ג'יימס הארדן ביוסטון. סטף קרי, לצורך ההשוואה, כן ידע לעשות את ההתאמות הנדרשות כשדוראנט חתם בגולדן סטייט.

ייתכן שאליפות היא מילה גדולה מדי בשביל ווסטברוק, וזה בסדר, אבל להגיד שהוא לא מסוגל להנהיג קבוצה או שהמספרים שלו באים על חשבון ההצלחה הקבוצתית - יהיה פשוט לא נכון. ווסטברוק ניצח 136 מ-181 המשחקים בהם רשם טריפל דאבל (75.1% אחוזי הצלחה), לעומת 56% אחוזי הצלחה כשהוא לא סיים עם טריפל דאבל. אין על מי לסמוך במאני טיים? ווסטברוק מוביל את הליגה באחוזים בקלאץ' עם 52% (מינימום 55 זריקות). יש לו עוד כמה שנים בודדות לנסות ולהפעיל את ה"ביסט מוד" גם בפלייאוף, אך לא בטוח שהניסוי הזה צריך להיערך בוושינגטון.

מישהו אמר טרייד?
כן. לפני כמה שבועות נראה שהשיפור ביכולת של ווסטברוק היה הדבר הכי טוב שוושינגטון הייתה יכולה לבקש, כי המניה של הכוכב שלה טיפסה בחזרה למעלה וזה אפשר לה לתכנן טרייד עליו בקיץ שיסדר לה את העתיד. כידוע דברים השתנו והקבוצה שהייתה רגל וחצי ב'טנקינג' הפכה לקבוצה הלוהטת ב-NBA, אז עדיין צריך להתמקד בעתיד?

לצערו של דני אבדיה, התשובה היא לא, לפחות לא כרגע. חשבנו שאנחנו בדרך לבנייה מחדש שתבטיח לאבדיה תפקיד שונה לגמרי בקבוצה, אבל מנקודת המבט של הג'נרל מנג'ר טומי שפרד, אם אתה סוף כל סוף על המפה עם כוכב בלתי ניתן לעצירה וסגל שיחזור להיות מלא בעונה הבאה - אתה לא משנה כלום. מנקודת המבט של ווסטברוק ושלנו, יהיה מעניין לראות אותו משחק בעתיד (יכול להיות שחקן חופשי בקיץ 2022) תחת מאמן קצת יותר בכיר מסקוט ברוקס, בקבוצה יותר מסוכנת.

בסופו של יום כשישאלו אותנו "מי היה ראסל ווסטברוק?" נצטרך להחליט אם להתמקד בשחקן שווסטברוק היה, בשחקן שהוא לא היה או בשחקן שהוא יכול היה להיות, ואם תשאלו את דוויין ווייד מה לענות, הוא יגיד לכם ש"אנחנו צריכים להפסיק לדבר על מה שראסל לא עושה, ולהתחיל לדבר על מה שהוא כן עושה", כפי שאמר לפני כמה ימים.  

אבל אם נדבר על הטריפל דאבלים בלי להזכיר את האחוזים משלוש, ועל המסירות בלי להזכיר את האיבודים, ועל ההצלחות בעונה הסדירה בלי להזכיר את הכישלונות בפלייאוף ועל האהבה שהוא מקבל בלי להזכיר את השנאה - לא נדבר על ראסל ווסטברוק, אחד השחקנים המרתקים שידע הענף.