אי אפשר היה לכתוב את זה יותר טוב.
03:30 ישיר ב-5SPORT: משחק מס' 1 בגמר המזרח בין מילווקי לאטלנטה
אחרי 47 דקות ו-50 שניות של כדורסל עם אווירה מחשמלת ועוינת, לאטלנטה נשאר כדור אחרון במשחק מספר 1 מול הניקס כשלוח התוצאות הראה 105:105 ועל השעון נותרו כ-10 שניות. "אל תמסור", אמר לו וויליאמס ליאנג, והאחרון הקשיב לו. הרכז בן ה-22 קלע סל ניצחון אייקוני ובן רגע הקללות לעברו של הכוכב הצעיר התחלפו בדממה. ואותו שוט של יאנג משתיק את הגארדן? הפוסטר המושלם לסרט הדמיוני שלנו.
במשחק השני יאנג ספג יריקה מאחד האוהדים (שהורחק מהאולם עד להודעה חדשה), אבל במקום שהאירוע המכוער הזה ישפיע עליו לרעה, הוא נתן לו עוד דלק. יאנג ניצח את שני המשחק הבאים באטלנטה ובמשחק החמישי הפציץ 36 נקודות ו-9 אסיסטים בדרך לניצחון המכריע, בסיומו הוא נכנס לאווירת ברודוויי וקד קידה לאוהדים. אם זה לא מספיק, בחשבון הטוויטר שלו הוא כתב "לילה טוב ניו יורק".
באותה סדרה יאנג הפך לשחקן השני אי פעם אחרי מייקל ג'ורדן שקולע 30 נק' ומעלה בשלושה משחקי פלייאוף רצופים ב-MSG, וכך הוא נכנס לפנתיאון נבלי הגארדן. ההיגיון אמר שמול פילדלפיה הוא יחזור לקרקע, אבל יאנג השיג שלושה ניצחונות חוץ באחד האולמות היותר ביתיים ב-NBA, כולל ניצחון במשחק 7 בו הוא שוב ידע להתעלות בסיום, על אף שפתח את אותו ערב עם 2 מ-19 מהשדה. בזמן שאתם התלבטתם אם להצטרף לחגיגה ולקנות כרטיס לסרט של יאנג, הוא כבר סידר לעצמו כרטיס לגמר המזרח.
אם נאמר את האמת, יאנג לא השתיק רק את אוהדי ניו יורק ופילדלפיה בשבועות האחרונים, הוא השתיק כמעט את כולנו. כשאטלנטה הייתה במקום ה-11 עם מאזן 20:14 ומאמן הקבוצה לויד פירס פוטר, החיצים כוונו גם אל עבר יאנג. אחרי שנתיים במקומות 12 ו-14, ופתיחה מזעזעת לעונה הנוכחית למרות חיזוק הסגל, עלו שאלות על המנהיגות של יאנג ועל היכולת שלו להיות שחקן מנצח עם הגנה חלשה. "הסטטיסטיקה שלו ריקה", היו אומרים מבקריו, שלא התרגשו מכך שנבחר לאולסטאר עונה קודם לכן.
צריך לזכור ששחקנה של ההוקס נקלע לסיטואציה לא הגיונית בתחילת דרכו ב-NBA: הוא הגיע לליגה על תקן "סטף קרי של התיכונים" והועבר בטרייד בליל הדראפט עבור לוקה דונצ'יץ'. מילא הדמיון לסטף, אבל בואו נתמקד רגע בחלק השני. אטלנטה ויתרה על דונצ'יץ' בשבילו. מי שצפה בפלא הסלובני לפני שהוא חצה את האוקיינוס האטלנטי, ידע שבמובן מסוים, יאנג נמצא במצב לא הוגן. כי איך אפשר להשוות את לוקה לשחקן אחר בגילו ולצפות מאותו שחקן להצדיק טרייד בו הקבוצה שלו ויתרה על דונצ'יץ'?
אם לוקה הדהים בראש ובראשונה את האמריקאים, אז יאנג הדהים קודם כל אותנו ואת כל מי שקטל את אטלנטה על המהלך. "אייס טריי", כמו שאוהבים לכנות אותו בג'ורג'יה, עשה כל שביכולתו כדי לגרום לאוהדי ההוקס לשכוח מהטרייד ולהתמקד בו. אבל לוקה תמיד היה צעד אחד לפניו. במירוץ לתואר רוקי העונה, בבועה (אליה אטלנטה לא הוזמנה), באולסטאר 2021 ואפילו באולסטאר 2020 כשהם שיחקו אחד נגד השני: יאנג קלע סל מהחצי, אז לוקה החזיר לו בסל מהחצי משלו כי "Anything you can do I can do better". ואז הגיע פלייאוף 2021.
אחרי כמעט שלוש שנים בהן דונצ'יץ' הקדים אותו בהכל, יאנג עקף אותו באלמנט הכי חשוב בספורט - ניצחונות במאני טיים. הסלובני אמנם סיפק סדרה לפנתיאון מול הקליפרס, אבל הצוות המסייע שלו לא הספיק והוא איבד יתרון 0:2 לאחר שהוביל 11:30 במשחק 3 בבית. יאנג, לעומת זאת, מתגלה כווינר לא פחות גדול עם 29.1 נקודות לצד 10.4 אסיסטים בממוצע בפלייאוף ו-30 נקודות בקלאץ' (9 יותר מכל שחקן אחר בפלייאוף). אז מי ניצחה את הטרייד אתם שואלים? יש להניח שרובנו נלך עם דאלאס ולוקה, אבל כל עוד באטלנטה מאוהבים ביאנג, זה בכלל לא משנה.
טרייד עם לוקה? יאנג עמד בלחץ (Getty)
יאנג מצית את הדמיון של כל אוהד כדורסל מהסיבה שהוא מביא לשולחן גרסה מחודשת של קרי. גם הוא צלף מחונן שיכול לירות מכל מקום, רק שהוא יותר רכז והרבה פחות שחקן שנע בלי כדור ויוצא מחסימות. בזמן שקרי מעולם לא חצה את רף 16 האסיסטים, יאנג חילק 18 כאלו במשחק מס' 4 מול הסיקסרס. אבל אנא מכם, אל תפליגו רחוק מדי ותתעסקו במה שיהיה, כי בימים אלו ממש אנחנו חוזים בפלייאוף בכורה היסטורי שלא כדאי לפספס.
קצת מספרים ברשותכם. אלו הם השחקנים עם הכי הרבה נקודות בפלייאוף הבכורה שלהם: 15. טריי יאנג - 349
והנה השחקנים עם הכי הרבה אסיסטים בפלייאוף הבכורה שלהם: 6. טריי יאנג - 125
ובפשטות - אם יאנג ישמור על הממוצעים שלו (29.1 ו-10.4), הוא זקוק לעוד שישה משחקים כדי לעלות למקום הראשון בטבלת הנקודות ועוד 4.5 משחקים כדי לעלות למקום הראשון בטבלת האסיסטים. דווין בוקר, אגב, מדורג כמה מקומות מתחת ליאנג עם 339 נקודות. תוסיפו לכוכב של אטלנטה את הסלים המכריעים וה'שואו' הבלתי נגמר, ותקבלו כבר עכשיו פלייאוף בכורה מהמדהימים שנראו אי פעם. כשמסתכלים על המספרים ועל השמות למעלה, לא נתפס שליאנג יש עוד סדרה שלמה (לפחות) לפניו.
פלייאוף בכורה מהגדולים בהיסטוריה (Getty)
אומרים שה-NBA זו ליגה של סופרסטארים וגיבורי על, אז מן הראוי שנקבל גם נבל-על. כזה שרק מחכה שינסו לחבל לו במזימה, וכשחושפים את זהותו האמיתית - העיניים שלו מתרחבות, הפה נפתח ולרוב הוא גם צוחק אחרון. יאנג עבר בקלילות את האודישנים לדמות וכך הוא הפך לנבל הראשי של הליגה. לזכותו, יש לומר שהוא מבצע את התפקיד בצורה מדהימה.
כולנו צריכים להגיד תודה שפלייאוף הבכורה של יאנג הגיע העונה ולא בעונה שעברה בבועה, כי אחרי שנת קורונה שגרמה לנו לשכוח קצת איך מרגישה האווירה בפלייאוף, היינו זקוקים ליאנג אחד ש"ידליק" את הקהל וירים את הדציבלים.
ברוקלין זו כנראה הקבוצה השנואה בליגה ואנשים עדיין שומרים טינה לקווין דוראנט על ההחלטה ההיא ב-4 ביולי 2016 שזעזעה את הליגה, אבל אף שחקן לא מרתיח אוהדים כמו הרכז הנמוך קומה של ההוקס. הפלפל שהוא מוסיף למשחק מבלבל אותנו ונותן לנו הרגשה שאנחנו צופים ב-5GOLD, ורק בפלייאוף הזה, אנחנו מבינים עד כמה האופי הזה היה חסר, בטח בעידן היותר "רך" של היום.
אתם יכולים לשנוא את החיוכים הערמומיים של יאנג, את ה"טראש טוק", את העבירות הגבוליות שהוא סוחט, את שכיבות הסמיכה בעיצומו של משחק 7 או את השחצנות שלו. הכל מובן. רק תזכרו דבר אחד - ככל שתשנאו אותו יותר, ככה הוא יהיה טוב יותר.
VIDEO