הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

קשה אך יציב: הדרך של אייטון לתהילה

המשקל שהוא סוחב עוד מהבחירה הראשונה בדראפט, החיבור עם המאמן החדש והפריצה בעונה הענקית של פיניקס אחרי כל התלאות שעבר. כך הסנטר פרץ את כל המחסומים. ייגמר באליפות?

עפרי עמרמי
עפרי עמרמי  24.06.21 - 20:20
תחילת כתבה

"Everything we want is on the other side of hard". המשפט הזה - "כל מה שאנחנו רוצים נמצא בצד השני (מעבר) של הקשה", בתרגום פשוט - מלווה את פיניקס סאנס בשנתיים האחרונות תחת הדרכתו של מונטי וויליאמס. כמעט בכל מפגש עם העיתונאים - בין אם פנים אל פנים (כך היה לפני עידן הקורונה) או בין אם דרך הזום - זו המנטרה המרכזית שמעביר המאמן. כלומר, אם נעבור את כל הקשיים שעומדים מולנו - נמצא גאולה. נדמה כי אין מילים מתאימות יותר לפתוח איתן כדי לספר את הסיפור של הגיבור התורן של הקבוצה שרחוקה שני ניצחונות בלבד מגמר ה-NBA, לראשונה מאז 1993.

דיאנדרה אייטון, האיש וההטבעה שכבר הפכה לקלאסיקה, כבר עבר את ה"קשה". נכון, הוא עדיין לא השיג בדיוק את כל מה שהוא רוצה - לשם כך יידרשו עוד שישה ניצחונות בפלייאוף הנוכחי - אבל אם חוזרים לנקודת הפתיחה ואז עושים פאסט-פורוורד בחזרה להווה, הרי שאפשר להניח כי הסנטר בן ה-22 של הסאנס לקח לתשומת ליבו ואימץ את המילים של מאמנו, אולי יותר מכל אחד אחר.

אייטון, שגדל באיי הבהאמה, אהב בכלל כדורגל בתור ילד. לימים הוא אף תיאר את פעולת כיבוש השער כ"הרגשה הכי טובה בעולם". אביו ניסה לשכנעו תקופה ארוכה לעשות הסבה לכדורסל, ובגיל 12 - כאשר גובהו של העלם נסק למעל 2 מטר - אייטון התרצה. 6-7 שנים מאוחר יותר - 6-7 שנים אחרי שרק החל לשחק כדורסל, אם זה לא היה מובן - הסנטר הבוסרי כבר נכנס לליגת הכדורסל הטובה בעולם, עם הטייטל המחייב הבא: "הבחירה הראשונה בדראפט".

כששחקן נבחר במקום הראשון - לא משנה באיזה דראפט מדובר - הוא באופן אוטומטי נכנס לליגה עם מטען כבד מאוד; כששחקן נבחר ראשון בדראפט שכלל גם את לוקה דונצ'יץ', ובכן, העסק כבר הופך מסובך מאוד, ואולי אפילו מעט לא הוגן. בזמן שהפלא הסלובני גילה לאמריקה כמעט-מיד את כל מה שבאירופה ידעו וכן הסכימו לספר, אייטון נראה לפרקים ארוכים אובד עצות על הפרקט. הוא אמנם סיים את עונת הרוקי עם מספרים נאים של 16.3 נקודות ו-10.3 ריבאונדים ב-71 הופעות, אבל בפירוש לא שידרג את הקבוצה - ירדה מ-21 ניצחונות בעונה שלפניו ל-19 ניצחונות עלובים איתו, המאזן השני הכי גרוע ב-NBA (במשותף עם קליבלנד) - ולעיתים, כאמור, נראה כמי שלא עד הסוף קשור למעמד.

העונה השנייה, הראשונה עם מונטי וויליאמס על הקווים, נפתחה באופן מעודד מאוד. אייטון קלע 18 נקודות, קלט 11 ריבאונדים וחסם 4 פעמים, כאשר הסאנס פירקו 95:124 את סקרמנטו במשחקם הראשון. שעות בודדות אחרי הבאזר, האופטימיות של האוהדים (שלא ממש זכו לנחת מאז ריצת הפלייאוף האחרונה עם נאש וסטודמאייר ב-2010) התחלפה בתחושות של "למה זה מגיע לנו?". אייטון, כך מסרה הליגה, נמצא חיובי בבדיקת חומרים אסורים - והושעה לתקופה של 25 משחקים. ביקורת וספקות באשר למידת הרצון של השחקן להפוך לשם-דבר ב-NBA - מה שמצופה מבחירה ראשונה - לא איחרו להגיע והושמעו בצדק, ותחושת הפספוס לגבי אי-הבחירה בדונצ'יץ' רק התחזקה בקרב אוהדי הסאנס.

גם כאשר חזר מאותה השעיה, פציעה בקרסול הגבילה את אייטון והסאנס לא ממש הצליחו למצוא שוב מקום לתקווה בסנטר הצעיר, ואז העונה נעצרה; מאוחר יותר, בבועה, לרגע-אחד אייטון שוב לא עשה לעצמו שירות טוב במיוחד, כאשר החמיץ את פתיחת אחד המשחקים לאחר שפספס את בדיקת הקורונה. באופן טבעי, הפרסום הזה הסעיר את האוהדים ואותן תהיות לגבי מידת הרצינות של אייטון היו פעם נוספת "שיחת היום". אייטון עצמו הודה לאחרונה כי לא תמיד היה מחויב לעבודה כפי שהוא היה צריך להיות.

"היו תקופות שלא הייתי נכנס לאולם בימים הפנויים שלי. מונטי היה משתמש במילים כמו 'רק להריח את חדר הכושר', הוא היה מבקש שלכל הפחות רק ארגיש את הכדור, והוא באמת הכניס לי לראש את הדברים האלה", סיפר אייטון, שהחל לשנות גישה לקראת העונה הנוכחית. וויליאמס עצמו שיתף: "אני יכול לדבר עוד ועוד על ההבדלים בין איפה הוא היה לאיפה הוא נמצא היום. הוא פשוט הפך לשחקן ממש דומיננטי, בשני צדי המגרש".

השינוי הזה, שמתרחש ממש לנגד העיניים שלנו בפלייאוף, לא קרה בבת-אחת. העונה הסדירה של אייטון הייתה מורכבת ונעה בין רגעים של דומיננטיות מתחת לסלים, לרגעים אחרים של ספק-אדישות ופאסיביות - אותן תכונות שליוו אותו בשנתיים הקודמות. בלא מעט כתבות שפורסמו בארה"ב אודות הריצה המרשימה של הסאנס במהלך העונה, היה מקום של כבוד לסטטוס שבו נמצא אייטון, ולכך שהוותיקים בקבוצה - כריס פול, ג'יי קראודר ודווין בוקר - "יושבים לו על האוזן" ללא הרף בניסיון להפוך אותו ל"מפלצת שהוא יכול להיות".

כעת, בפלייאוף - הראשון בקריירה הקצרה של DA - כל הצדדים קוצרים את הפירות. אחרי משחק 2 מול הקליפרס בגמר המערב, אייטון הפך לשחקן הראשון מאז עידן שעון הזריקות (1945/55) שמסיים 12 משחקי פלייאוף ברצף עם לפחות 70 אחוזי הצלחה מהשדה; יש לו גם חמישה משחקי פלייאוף של לפחות 20 נקודות ו-10 ריבאונדים, הכי הרבה לשחקן הסאנס מאז אמארה סטודמאייר ב-2007. ואם לא די בזה, אז הוא גם מראה את האיכויות שלו בצד השני של המגרש, עם הגנה מצוינת על אנתוני דייויס וניקולה יוקיץ', וכן התמודדות מרשימה עם ה"סמול-בול" של טיירון לו. לא מאמינים? הנה דבריו של ה-MVP המכהן בכבודו ובעצמו: "אייטון הוא הסנטר שעשה לי הכי הרבה בעיות השנה".

"מעולם לא שיחקתי כל כך חזק מהפתיחה ועד הסיום", הודה אייטון על ההופעות שלו בפלייאוף. "בדרך כלל הייתי על 110 אחוז, אבל עכשיו זה 150. וזה גם 150 מבחינה מנטלית. רמת הפוקוס והדברים שאתה צריך לשים לב אליהם... זה ממש אינטנסיבי". אינטנסיבי, ובכן, היה גם הסוף של משחק מספר 2 מול לוס אנג'לס קליפרס, והרגע שבו אייטון הטביע עם פחות משניה לסיום והבטיח לסאנס יתרון 0:2 בסדרה לא היה "סתם" עוד סל ניצחון דרמטי. זה היה רגע מכונן. אחרי כל הקשיים, כל הספקות, והשיפור שעבר מתחת לרדאר של רבים - אייטון סוף-סוף זכה להכרה חיובית.

כן, ייתכן כי אייטון לעולם לא יהיה סופרסטאר/פרנצ'ייז-פלייר ברמה של לוקה דונצ'יץ' או אפילו טריי יאנג שנבחר גם כן באותו דראפט, אבל כיום - כאשר הסאנס רחוקים שישה ניצחונות מאליפות היסטורית, רבות בזכותו של אייטון - אותה בחירה ב-2018 כבר לא ממש יכולה להיחשב מופרכת. "בסופו של יום, שלושתנו שחקנים שונים. אני איש-גדול, והם שני גארדים. אני לא יודע איך אפשר להשוות. אני משחק הכי חזק שאני יכול ומנסה להיות הכי דומיננטי שאני יכול כדי לקחת את הקבוצה הזו הכי רחוק שניתן", התייחס הביג-מן לאותה מחלוקת מהדראפט, שכנראה עוד תמשיך ללוות אותו באופן זה או אחר. בינתיים, לאייטון יש דאגה אחרת: ללוות את פיניקס עד הטבעת, עד מעבר לצד השני של הקשה.