הנה עובדה אחת שעליה אף אוהד NBA לא יחלוק, פשוט מפני שאי אפשר: בכל עונה יש קבוצה אחת שמסיימת עם מצב רוח בעננים, 16 ניצחונות פלייאוף, גביע לארי אובראיין ביד ומסע אליפות ברחובות העיר (אלא אם יש מגבלות קורונה), ו-29 קבוצות שמסיימות, במידה כזו או אחרת, מאוכזבות.
הנה עוד עובדה שעליה רוב אוהדי NBA יסכימו: העונה הנוכחית די מבאסת. יותר מדי פציעות לשחקני מפתח לאורך העונה ובעיקר בפלייאוף, השאירו אותנו בלי השמות והפנים המוכרים ומושכי הקהל. מודדי הרייטינג של אדם סילבר כנראה מרטו את השיערות שאין לקומישנר שלהם, כאשר ראו על המסך קידום למשחק בין מילווקי לאטלנטה עם פרצופיהם המחייכים של ג'ון קולינס וקריס מידלטון; אוהדי ה-NBA מתחת לדרגת עכברות מסוימת כנראה לא היו מזהים לפחות אחד מהם. וזה עוד בגמר אזורי.
מכאן, שכבר עכשיו יש אנשים שמנסים להעכיר את השמחה של אוהדי פניקס או מילווקי, שאחת מהן תיקח אליפות - או לראשונה בתולדותיה, או לראשונה מזה חצי מאה ומעלה. נכון, הסאנס הגיעו לגמר לאחר שניצחו שלוש פעמים ברצף את הלייקרס ללא אנתוני דייויס, טיאטאו בסוויפ את דנבר ללא ג'מאל מארי ועם קו אחורי מדולל באופן כללי, ואז הצליחו לדחוף הצידה את הקליפרס בלי קוואי לנארד ושני הסנטרים הבכירים שלהם. מילווקי לא נאלצה להתמודד אפילו פעם אחת בחצי גמר המזרח נגד שלישיית הכוכבים של ברוקלין, שלפחות אחד מהם נעדר או שיחק פצוע בכל ערב, ופגשה את אטלנטה עם טריי יאנג פצוע או בלעדיו למשך שלושה משחקים.
אז מה? האם הסאנס עשו משהו רע? האם הייתה להם ברירה אלא לשחק מול מי שהתייצבה נגדם? מה יכלו לעשות, לחתוך לכל שחקן אצבע? לא מספיק שפול נעדר משני משחקים בגלל שחלה בקורונה ואחר כך שיחק עם קרע ברצועה בכף היד, ושבוקר חטף נגיחה מפטריק בברלי ושיחק עם אף שבור? הבאקס לא סבלו כשאיבדו את יאניס לשניים וחצי המשחקים האחרונים בסדרה עם פציעה שנראתה טראומטית (ועדיין לא ידוע אם ישחק בגמר)? בסופו של דבר אתה יכול לשחק רק נגד מי שבאה מולך, ואם זו סובלת מפציעות או מחוסר מזל - זה מה יש.
למעשה, אם נלך אחורה, כמעט לכל אלופה אפשר להצמיד איזושהי כוכבית. נסיבות שהפכו את האליפות שלה לקלה וברת השגה יותר, חלקן משמעותיות יותר וחלקן פחות. לפעמים זה משהו שאותה קבוצה עשתה כדי להתחזק, לפעמים אסון ספורטיבי שנפל על היריבה הגדולה שלה ולפעמים אפילו שיפוט. אז בואו נצא למסע בין כוכביות כדי להזכיר לכל מי ששכח למה אף אליפות לא באמת מושגת בדיוק בצורה "מושלמת".
לא התמונה שאדם סילבר רצה לראות בגמר המזרח
נתחיל עם השושלת המפוארת ביותר של העשור האחרון, גולדן סטייט. הקהל הישראלי ודאי זוכר את פלייאוף 2015 עם דייויד בלאט על הקווים של קליבלנד, כשסטף קרי, קליי תומפסון ודריימונד גרין השיגו את הטבעת הראשונה שלהם אחרי שישה משחקים. ובכן, כך נראתה החמישייה של הקאבס כמעט בכל משחק בסדרה: מת'יו דלבדובה, אימאן שאמפרט, לברון ג'יימס, טריסטן תומפסון וטימופיי מוזגוב. איכשהו, החמישייה הזו ניצחה במשחקים 2-3 בסדרה ועלתה ליתרון 1:2, לפני שהפסידה שלוש פעמים ברציפות.
קווין לאב פרק את הכתף נגד בוסטון בסיבוב הראשון (ארור תהיה, קלי אוליניק) ובהארכה של משחק מס' 1 קיירי ארווינג נפצע בברכו ונעדר מספר חודשים. ללא שניים מתוך שלושת הנציגים של הביג 3 לקליבלנד לא באמת היה סיכוי, וגולדן סטייט חגגה אליפות שהותירה את האוהדים הישראלים עם תחושת פספוס ענקית.
כששתי הקבוצות נפגשו שוב ב-2016, הפעם היה תורה של קליבלנד ליהנות מקצת מזל. עבירה טיפשית של גרין שהחליט לשלוח מכה לאיזור הרגיש של לברון בסוף משחק 4, כשגולדן סטייט הייתה בדרך ליתרון 1:3, הביאה אותו לכמות נקודות המשמעת השליליות שמובילות להשעיה. קינג ג'יימס ניצל זאת במשחק 5 כדי לספק הצגת ענק ביחד עם קיירי, אנדרו בוגוט סיים את חלקו בסדרה בשל פציעה, אנדרה איגודלה וקרי שיחקו עם כאבים והשאר היסטוריה.
ואז קווין דוראנט הצטרף למשוואה והוסיף שתי אליפויות לארון של גולדן סטייט. החלטה ספורטיבית או לא, לשיפוטכם, אבל דבר אחד בטוח - בלי העלייה של תקרת השכר מ-69 מיליון דולר ל-94 מיליון דולר בתוך קיץ אחד (השחקנים סירבו להצעת הבעלים להעלות את התקרה באופן מתון יותר על פני מספר שנים), לווריירס לא היה סיכוי להנחית את הסופרסטאר מאוקלהומה סיטי. איך הליגה הייתה נראית לולא הקפצת השכר? לא נדע לעולם.
גם ב-2019 דוראנט היה זה שהכריע את האליפות, אבל את זו של טורונטו. דוראנט החמיץ את כל ארבעת המשחקים הראשונים בסדרת הגמר, וכשחזר לחמישי, קרע את גיד האכילס ושב לפרקט רק במדי ברוקלין בתחילת העונה הנוכחית. בנוסף, קליי תומפסון פספס את משחק 3, ובמשחק 6, האהוב עליו כל כך, קרע את הרצועה הצולבת כשעמד על 30 נק' וגולדן סטייט הובילו ב-5 הפרש ברבע השלישי. קרי ושות' איבדו את היתרון, את סדרת הגמר, את דוראנט והם מחכים בסבלנות לקאמבק של תומפסון עד עצם היום הזה.
עוד שני אירועים בולטים באותם שנים: הפציעה המפורסמת של קוואי לנארד בגמר המערב ב-2017 אחרי פעולת החיסול של זאזא פאצ'וליה, והפציעה של כריס פול שהחמיץ את משחקים 6-7 בגמר המערב ב-2018, כשיוסטון הייתה צריכה ניצחון אחד כדי להדיח את הווריירס. יש שייקחו גם את עונת 2019/20 בעירבון מוגבל, בעקבות הקורונה והבועה.
ממשיכים במכונת הזמן שלנו, והתחנה הבאה היא מיאמי 2012. אחרי שביתת השחקנים שדחתה את יריית הפתיחה לחג המולד, שיקגו סיפקה עוד עונה סדירה נפלאה שהסתיימה במקום הראשון. כל עולם הכדורסל חיכה לגמר מזרח בין ה-MVP היוצא דרק רוז לבין הנכנס לברון ג'יימס, אבל במשחק הראשון של הסיבוב הראשון נגד פילדלפיה רוז נפצע וסיים את העונה (ואת זו שאחריה). מיאמי נמנעה ממפגש מול הבולס שהודחו נגד הסיקסרס ולבסוף ה"סופר-טים" של לברון זכתה באליפות נגד צעירי אוק' סיטי.
ב-2009 בוסטון הציגה עונה סדירה אדירה שכללה 60 ניצחונות מול 22 הפסדים, אבל קווין גארנט נפצע לקראת הישורת האחרונה והחמיץ את כל הפלייאוף. הסלטיקס לא הצליחו לרשום אליפות שנייה ברציפות והודחו מול אורלנדו בסיבוב השני, שבהמשך תפסיד בעצמה ללייקרס בגמר. גם ב-2010 בוסטון ספגה מכה כשהסנטר הפותח קנדריק פרקינס נפצע במשחק 6 של הגמר, הלייקרס ניצלה את יתרון הגודל ושלטה מתחת לסלים בדרך לאליפות במשחק 7. עד היום, אוהדי סלטיקס מתרברבים בכך שעם החמישייה הפותחת שלהם הם לא הפסידו.
אם נחזור ל-2007, נראה שאז לסן אנטוניו היה לא מעט מזל בדרך לאליפות מול לברון הצעיר. ראשית, הספרס נהנו מהעובדה שגולדן סטייט גרסת ה"אנחנו מאמינים" היממה בסיבוב הראשון של הפלייאוף את מוליכת המערב דאלאס וה-MVP המבויש דירק נוביצקי. בסיבוב השני, הגיעה הסדרה הסוערת והמפוקפקת בין הספרס לפיניקס. בשניות הסיום של משחק 4, רגע לפני שהסאנס השוו ל-2:2, רוברט הורי השליך את סטיב נאש לשולחן המזכירות. מהומה פרצה בין השחקנים ואמארה סטודמאייר ובוריס דיאו הורחקו מהמשחק החמישי שנערך באריזונה. טים דאנקן עשה חיים, פיניקס הפסידה בשני המשחקים האחרונים בסדרה והספרס שייטו לטבעת.
נקנח בשלוש דוגמאות אחרונות, כאשר הראשונה שבהן היא הלייקרס 2002. לראיין את קין שייתן מונולוג מצמרר על כך שרצח במשפחה זה דבר נוראי; לראיין את המן הרשע לאחר שהצטרף לקמפיין נגד אנטישמיות. כל אלה הגיוניים בערך כמו לשמוע מטים דונאגי ביקורת על שיפוט. אבל ב-2019, השופט הסורר שהודה כי הימר על משחקים בהם שפט, התראיין לפודקאסט של גולדן סטייט וסיפר שסקרמנטו קינגס "נשדדה" במשחק 6 בגמר 2002 נגד הלייקרס על ידי השופט דיק באווטה, שלטענתו היה "האיש שה-NBA בחרה כדי שיהיה משחק 7".
השיפוט בסיומו של אותו משחק זכור כמעורר מחלוקת, בלשון המעטה, והקינגס שהיו בשיאם בעידן אדלמן וכריס וובר נגררו למשחק 7 בו פישלו ואיבדו הזדמנות של פעם בחיים לאליפות. אז גם האליפות הזו של הלייקרס "מוכתמת" בעיני רבים, למרות ששאקיל אוניל וקובי בראיינט לא שילמו לבאווטה אפילו סנט. "בעיניי, לקינגס היתה צריכה להיות טבעת על האצבע", הוסיף דונאגי. תלחץ עוד קצת על הפצע, תלחץ.
גם שושלת שיקגו בולס הגדולה לא חפה מפשע. אתם ראיתם את "הריקוד האחרון", נכון? יפה. האם לשיקגו היה מספיק מקום תחת תקרת השכר אלמלא סקוטי פיפן הנאיבי היה חותם אצל הבוסים על חוזה מגוחך של 19.4 מיליון דולר לשבע שנים, כולל כ-2.7 מיליון דולר, פחות מחמישית מהשכר של הוראס גראנט, בעונת האליפות האחרונה? הרי אם היה מרוויח שכר ראוי, אין שום סיכוי שהבולס היו מצליחים לבנות קבוצה כמו שצריך מתחת לתקרת השכר. ניצלתם את השחקן השני הכי טוב שלכם והוא נקלע למצוקה כספית כל כך חריפה, שכעבור יותר מעשרים שנה הוא נאלץ לעסוק במכירת משקאות חריפים ועשיית פרובוקציות למחייתו. שיקגו בוז.
2.7 מ' דולר לעונה. פיפן (Getty)
כולנו יודעים שמייקל ג'ורדן הושעה מהליגה על ידי דייויד סטרן בגלל הימורים, נכון? טוב, אין באמת שום הוכחה שזה מה שקרה, מה שלא הפריע לתיאוריות הקונספירציה, ומכיוון שראינו את "הריקוד האחרון" אנחנו מניחים שייתכן שמייקל פשוט רצה לצאת לחופש אחרי שאביו נרצח. אז האלוף הבלתי מנוצח יצא לנוח, וכמו ששר פראז מהפוג'יז, "When the chief away' that's when them cats wanna play". מישהו היה צריך להיכנס לוואקום, ויוסטון עשתה זאת פעמיים ב-1994 ו-1995.
בפעם הראשונה היא ניצחה את הניקס בגמר (מישהו מדמיין שהניקס היו מגיעים לגמר אם מייקל היה שם?) ובפעם השנייה היא התאוששה מעונה רגילה בינונית, וניצחה את אורלנדו, שהעיפה בדרך את מייקל ג'ורדן החוזר מפרישה, כך שגם בגמר הזה מייקל לא היה שם כדי להפריע לחברו מדראפט 1984. אם לקחת בשנות ה-90 אליפות ומייקל לא עמד בדרכך, האם באמת לקחת אליפות? (כן, אבל אל תהרסו).
סביר להניח שאותם אנשים שמתלוננים על גמר 2021 בין "הקטנות" הם גם אלו שביקרו כמה מהכוכבים על שהקימו את "הגדולות", כי כמו שאמר ישי ריבו, "המחפש תמיד מוצא". אם תחפשו פגמים, תמצאו אותם ללא כל בעיה ותקלקלו לכם את חווית הצפייה. בין אם מדובר בפציעות, בהחלטות שיפוט שנויות במחלוקת (לא שכחנו לך את 46 זריקות העונשין במשחקים 5-6 של גמר 2006, ווייד) או סתם במגפה עולמית, תמיד יהיה מה לומר. אז לפני שהסאנס והבאקס יעלו בין שלישי לרביעי על הפרקט, תעשו לעצמכם טובה - תיהנו ממה שיש במקום להתבאס על מה שאין, שימו את הכוכביות בצד ותעברו לסולמית.
תיהנו ממה שיש (Getty)