זה היה חיוך קצת חמוץ. אחרי שלוס אנג'לס לייקרס וניו יורק ניקס עלו על לוח הלוטרי של דראפט 2019, רק שני אנשים נותרו עם דופק מואץ מהרגיל - אליוט פרי שייצג את ממפיס ודייויד גריפין מניו אורלינס. שם אחד הדהד בראשם של השניים, וכשהקבוצה הבאה נחשפה, נשמעה יריית הפתיחה לחגיגות בלואיזיאנה: זאיון וויליאמסון מגיע העירה.
בזמן שאוהדי הפליקנס לא ידעו את נפשם מרוב אושר, גם פרי והגריזליס חייכו מאוזן לאוזן, הרי היה להם סיכוי של 26% בלבד לסיים ברביעייה הראשונה, והייתה גם אפשרות שהם יאבדו את הבחירה שלהם לבוסטון. אבל אתם יודעים איך זה, כשנותנים לכם אצבע אתם רוצים את כל היד, וממפיס רצתה את מי שהיה כל כך קרוב אליה, הכוכב הבלתי מעורער של הדראפט ואולי אפילו של הדור הזה, זאיון.
לכל דראפט יש היררכיה מסוימת, וכאן היה ברור שבמקום הראשון ייבחר וויליאמסון. בראיון שאחרי הלוטרי פרי התייחס לשלושת הפרוספקטים המובילים: "אר ג'יי בארט שחקן שמאלי שיכול לעשות הרבה דברים, אנחנו כמובן יודעים שג'יי מוראנט הוא אחד השחקנים הכי אקספלוסיביים ומלהיבים בכדורסל מכללות פרט לזאיון, וזאיון מדבר בעד עצמו".
קראתם נכון - "ג'יי מוראנט". כך פרי, ששותף בבעלות המועדון, אמר את שמו של מי שיהפוך כחודש לאחר מכן לתקווה הכי גדולה של הגריזליס. אך קשה לבוא אליו בטענות, בכל זאת מדובר בדראפט של סופרסטאר ועוד 59 שחקנים עם פוטנציאל, לא ככה?
אז זהו שלא. שנתיים וחצי אחר כך זאיון אמנם הוכיח שהוא כישרון על, אבל בעיקר הפך לאניגמה בריאותית ששוקל הכי הרבה בליגה (144 ק"ג) ומדורג עשירי בהיסטוריה מבחינת משקל, וג'ה מוראנט, נכון לפתיחת עונת 2021/22 - השחקן הכי טוב ב-NBA. לפני שנסתכל על כל סימני השאלה והקריאה בסיפור של מוראנט שהופך לכוכב אמיתי לנגד עינינו, יש דבר אחד שכבר אפשר לומר: ממפיס מודה לאלוהי הכדורסל על שקיבלה את הבחירה השנייה בדראפט 2019.
ממפיס - זו שבאמת זכתה בלוטו (Getty)
מומנטום של פתיחת עונה או תחילתה של עונה מהאגדות?
אף אחד לא באמת יכול לענות על השאלה הזאת, אז בשלב הזה, פשוט נהנה מהפתיחה ההיסטורית של מוראנט. למרות לו"ז קשה (קליבלנד בבית, לוס אנג'לס קליפרס, לייקרס, פורטלנד וגולדן סטייט בחוץ), הרכז בן ה-22 הצליח להוביל את הגריזליס למאזן 2:3 ואלו המממוצעים שלו: 30.4 נקודות ב-54% מהשדה, 40% משלוש ו-84% עונשין, 2.6 שלשות, 4.4 ריבאונדים, 7.8 אסיסטים ו-1.8 חטיפות. כל אחד ואחד מהנתונים הללו - שיא קריירה של מוראנט.
כמו בפליי-אין האחרון, השבוע מוראנט שוב ניצח בהארכה את סטף קרי בחוץ, רק שהפעם הוא לא הדיח את גולדן סטייט, אלא הנחיל לה את הפסדה הראשון העונה עם 30 נקודות כולל השתיים האחרונות במשחק. אחרי ההופעה, שסידרה לו 152 נקודות העונה, הוא הפך לשחקן השני הכי צעיר בהיסטוריה אחרי שאקיל אוניל שקלע 150+ נק' בחמשת המשחקים הראשונים של העונה.
מוראנט מוביל את הליגה בנקודות למשחק, הוא אחראי על פתיחת העונה הטובה ביותר של שחקן ממפיס מאז ומעולם ונראה שהשנה מחכה לו הזמנה ראשונה בקריירה לאולסטאר. מעבר למשחק הכוכבים, שהיה אחת המטרות שלו לעונה, הגארד גם כיוון להיבחר לאחת מחמישיות העונה - וכרגע, הוא בהחלט בדרך לשם.
כתוב מלמעלה
אין הרבה שחקנים שמתאימים למועדון מסוים כמו מוראנט לממפיס. הרכז הקשוח וקבוצת ה"Grit and Grind" נועדו אחד לשני, הוא החייה את העידן של מארק גאסול/זאק ראנדולף/מייק קונלי/טוני אלן והפך אותו למודרני יותר, ואנחנו רואים את זה בסגנון הכדורסל של הגריזליס בכל משחק מחדש: שורטים, נלחמים, יודעים לחזור מכל פיגור, מסתכלים לכל יריבה בלבן של העיניים ועושים את זה מתחת לרדאר עם הרבה אופי ובלי שמות נוצצים, כמו אנדרדוגים אמיתיים. מה שיפה זה שממפיס לא הפכה את מוראנט לאנדרדוג, כי הוא תמיד היה כזה.
בניגוד לזאיון שהפך לסנסציית רשת בגיל צעיר, מוראנט הגיע לישורת האחרונה של התיכון עם שלוש הצעות בלבד ממכללות בדיוויז'ן 1 (גם הן לא היו אטרקטיביות במיוחד), כשהוא בכלל לא מדורג ע"י ESPN ברשימת הכישרונות הגדולים בתיכונים. האתר היחיד שכן דירג אותו, הציב אותו במקום ה-1230 בבתי הספר ברחבי ארצות הברית. אף אחד לא באמת הכיר את הילד הצנום מדרום קרוליינה, עד שהגיע מאמן חביב בשם ג'יימס קיין.
קיין, עוזר מאמן מארי סטייט, הגיע למחנה כדורסל כדי לראות מקרוב שחקן בשם טווין בראון שהתחייב למכללה, וכשהיה רעב, הלך למזנון כדי לקנות סנדוויץ' ובמקביל שמע כדרורים מהמגרש השני. קיין ניגש למגרש וראה את מוראנט מלהטט בשלוש על שלוש מאולתר, ומאותו רגע הוא הבין שהוא מביט במשהו מיוחד. "קיבלתי טלפון על בחור בשם ג'ה שהולך להיות מקצוען, ובמשך חודש שלם עקבנו אחריו", סיפר מאמן המכללה מאט מקמהון. לאחר מכן הגיעה הצעה רשמית ממכללת מארי סטייט, שם מוראנט הפך לאחד השחקנים הטובים בקולג'ים, והשאר היסטוריה.
מוראנט מכיר מצוין את הדרך הקשה בה לא ספרו אותו. כשהתאמן על עבודת הרגליים בצעירותו, למשל, נאלץ ג'ה להחזיק בידיו שני כדורי כוח במשקל 4.5 קילו, ובכל פעם שהחטיא 'לייאפ', נאלץ לרוץ ארבעה קילומטר עד סוף הכביש, וחזרה. כשהתאמן על הטבעות, ריפדו את הרצפה צמיגים של טרקטור. ובמשחקי אחד על אחד מול אביו, נאסר עליו לבקש עבירות, למרות שהאב שיחק באגרסיביות יתר. כמו שאוהבים בממפיס.
כעת, כשמוראנט נמצא במקום שמהללים אותו - הוא מתכוון להישאר ולהפוך לאגדה שמנווט את הספינה, למרות שמדובר בשוק לא יוקרתי (דבר שלאו דווקא היה קורה אם זאיון היה מגיע לממפיס). "אני לא חסיד גדול של שחקנים שעוזבים קבוצות", אמר מוראנט. "אני מרגיש בממפיס בבית". חברו לקבוצה ג'רן ג'קסון ג'וניור תיאר את היחסים בין הכוכב למועדון כך: "ג'ה רוצה לתת לאוהדים. הוא הצליח להגיע ל-NBA מהתחתית, ומאז הוא נלחם ועובד קשה. הוא נלחם בשביל האוהדים כי הוא אוהב אותם מאוד".
מתאים לממפיס כמו כפפה ליד (Getty)
דרק רוז 2.0?
בתקווה שמוראנט לא יחווה פציעות משמעותיות לאורך הקריירה, ייתכן שאנחנו בדרך לראות את הכוכב שדרק רוז אמור היה להיות לולא חוסר המזל. פול ג'ורג' אמר לאחר ההפסד לממפיס שמוראנט מזכיר לו את רוז בכל הנוגע לאתלטיות ולסגנון המשחק, וקשה שלא להסכים, או לא להתחבר לשחקנים האלה.
לפני עשור רוז קטף את תואר ה-MVP בגיל 22, והיום, באותו גיל בדיוק, מוראנט חולם ללכת בעקבותיו. אם נשווה לרגע את המספרים של מוראנט בחמשת המשחקים הראשונים העונה למספרים של רוז בעונת ה-MVP, נראה שהכוכב של ממפיס עולה על זה של שיקגו דאז בנקודות, ריבאונדים, אסיסטים, אחוזים מהשדה וגם אחוזים מחוץ לקשת.
בדומה לגארד של הניקס, גם למוראנט יכולת יוצאת דופן לסיים באיזור הטבעת. בשלושת המשחקים הראשונים שלו העונה הוא קלע לא פחות מ-60 נקודות נקודות בצבע - הכי הרבה ב-25 שנה האחרונות ביחד עם עוד שתי חיות צבע - יאניס אנטטוקומפו ושאקיל אוניל. עד כה העונה, מוראנט מוביל ביחד עם אנתוני דייויס את הליגה בנקודות בצבע (16 למשחק). לשם השוואה, בעונת האליפות של מיאמי ב-2006, שאקיל הוביל את הליגה עם 15.9 נק' בצבע למשחק.
עם סט יכולות כמעט זהה (מוראנט קלע שלשות טוב בהרבה מרוז של לפני עשור), בגרות יוצאת דופן ורצון עז לעלות על הבמה הכי גדולה ולהתעלות בקלאץ' - ניתן להסתכל על מוראנט, להיזכר ב"D-Rose" הצעיר, ושוב למצוא את עצמנו אומרים: "זה הדבר האמיתי".
מוראנט יהפוך לשחקן שרוז אמור היה להיות? (Getty)
תהיו בטוחים שאין בן אדם בעולם שידחוף את מוראנט יותר ממנו. עם כל הכבוד לזריזות, לניתור ולחוכמת המשחק שלו, יכול להיות שהתכונה החזקה ביותר אצל הכוכב הצעיר נמצאת בכלל בראשו, והודות לרשתות החברתיות יש לנו את האפשרות לנסות להבין מה מתחולל שם ואיך הוא מצליח לתת לעצמו מוטיבציה. קחו לדוגמא כמה ציוצים של מוראנט רק מהיממה האחרונה: "אתם יודעים, אני ברמה אחרת לגמרי עכשיו...", "הם לא ראו את העבודה שלי, הייתי בחושך" ו"עבדתי קשה והפכתי לכוכב".
לאחר ההפסד מול לוס אנג'לס לייקרס, בו הפגיז 40 נקודות ו-10 אסיסטים אבל החטיא עונשין מכריע, מוראנט העלה לחשבון האינסטגרם שלו סרטון של ההחטאה ואת התמונות המאוכזבות שלו בסיום, וכתב: "כישלון בונה אופי". הוא מודע לתהליך שלו, הוא מודע לכך שגם נגד לברון ג'יימס ואנתוני דייויס וגם נגד קרי הוא היה השחקן הכי טוב על הפרקט, והוא בעיקר לא מוכן להסתכל על אף אחד מלמטה. כבר במשחקו השלישי בקריירה, הוא חסם את קיירי ארווינג (קלע 30 באותו משחק, אגב) ופצח ב'טראש טוק' איכותי.
בראיון ל"מגרש פתוח" לפני קצת פחות מארבעה חודשים, מוראנט נשאל ע"י דניאל זילברשטיין: "כמה זמן אתה חושב שייקח עד שאוכל לספר לבנים שלי שראיינתי את השחקן הטוב ב-NBA". התשובה שלו? "אני חושב שכשנסיים כאן, בערך עוד 2-3 דקות. הם יצפו איתך בראיון ותוכל להגיד להם שראיינת את הטוב בליגה". מה שרק לפני רגע נשמע כמו משפט יומרני ושחצני, היום, נכון לשבוע וחצי הראשון של העונה, נשמע כמו משפט מדויק. אתם יכולים לזלזל בו ואתם יכולים לומר שהוא עוד לא קרע זוג נעליים, אבל רק תזכרו דבר אחד - בזכות הזלזול, מוראנט הפך למה שהוא היום, השחקן הכי לוהט בעולם שמתכוון לסחוב את ממפיס לגבהים חדשים.