מונטי וויליאמס לא הצליח לעצור את הדמעות. "כל כך רציתי את זה, קשה להגיע לאן שהגענו וקשה לעכל את התחושות כרגע", אמר מאמן פיניקס אחרי ההפסד למילווקי בגמר האחרון. והאמת, אפשר להבין אותו מצוין, כי בתוך תוכו כנראה שגם וויליאמס השלים עם כך שהוא פספס הזדמנות שאולי לא תשוב.
- שבת ב-05:00 שידור ישיר ב-5SPORT: גולדן סטייט - פיניקס
אותו מסע חלומי שהתחיל בבועה ונקטע על ידי יאניס אנטטוקומפו הרגיש כמו סיפור סינדרלה מתמשך, אבל כזה שכבר הגיע לשיאו ולא יחזור על עצמו. הרי הכל הלך לסאנס - הכוכבים בשמיים התחברו, כריס פול נולד מחדש, דווין בוקר התברר כסופרסטאר אמיתי, לברון ג'יימס, קוואי לנארד וברוקלין יצאו מהמשוואה, ולאחר משחק מספר 2 הייתה הרגשה שזה באמת שלהם. אך אחרי שכל זה עדיין לא הספיק לאליפות כתומה - ניתן היה להסיק שרגעי התהילה של פיניקס הם נחלת העבר בלבד.
ואז הגיעה תחילת העונה הנוכחית בה סגנית האלופה פתחה עם מאזן 3:1 וגרמה לכל הספקנים מהפלייאוף האחרון לחשוב שהם צדקו - פיניקס זו פיקציה, הפציעות של היריבות סידרו לה כרטיס לגמר, המזל שלה סוף סוף אזל, מדובר ב"One season wonder" (קבוצה של עונה אחת) - ועל רקע כל זה נפתחה חקירה נגד בעלי המועדון רוברט סארבר בגין הטרדה מינית וגזענות.
פתאום פיניקס הישנה והמתוסבכת חזרה לתחייה, אבל החבורה של מונטי וויליאמס מיהרה לפתוח דף חדש כמו שרק היא יודעת ולנפץ את התיאוריה של כל מי שזלזל בה. בסך הכל 16 חודשים אחרי הבועה, הסאנס שוב יצאו לריצה פסיכית שהיממה את עולם הכדורסל, אך הפעם הם התעלו גם על עצמם: הלילה (בין חמישי לשישי) הם גברו על דטרויט וקבעו שיא מועדון חדש עם 18 ניצחונות רצופים. עם מאזן 3:19 ופסגת המערב, נשאלת השאלה איך הם מפרקים ככה את הליגה. אז הנה 18 תשובות.
1. מונטי וויליאמס. התחלנו את הכתבה עם האיש הזה ונתחיל גם את הרשימה איתו, בעיקר כי מגיע לו. וויליאמס מנצח על כל הדבר הזה שנקרא פיניקס סאנס, הוא בנה תרבות מיוחדת שהולידה אווירה משפחתית בחדר ההלבשה וכדורסל קבוצתי על הפרקט. השחקנים שלו ממושמעים, הוא מצליח להוציא מכל אחד את המיטב ודוגמא נהדרת לכך הוא דיאנדרה אייטון. הסנטר מאוכזב מאחורי הקלעים על כך שהוא לא זכה לחוזה מקסימום? על המגרש הוא יורק דם ונלחם עבור חבריו והקבוצה. באשר לסאגת סארבר, וויליאמס ערך שיחות אישיות עם השחקנים והסביר להם שזה לא יכול להשפיע עליהם. אם אתם לא מכירים את הסיפור מאחורי האישיות המיוחדת שלו, מומלץ (לחצו כאן).
2. המשכיות בהתקפה. פיניקס הייתה אחת הקבוצות הטובות ב-NBA בחלק ההתקפי בעונה שעברה, והיא נשארה בטופ גם העונה. ממקום שביעי במדד התקפי היא עלתה לשישי (111), ממקום שני באחוזים מהשדה היא עלתה לראשון (48.4%) וממקום שביעי באחוזים משלוש היא עלתה לחמישי (37%). באסיסטים למשחק היא ירדה ממקום שלישי לרביעי (26.2).
3. ורסטיליות בהתקפה. פיניקס יכולה להרוג יריבות בכל כך הרבה דרכים, משום שהיא חכמה ואיכותית מספיק כדי להגיב לכל הגנה שהיא נתקלת בה, בין אם זה בפיקנ'רול או לא. יש לה כלים כדי לתקוף את הטבעת, לקלוע מחצי מרחק או לצלוף שלשות, וגם דברים שהיא עושה בתדירות נמוכה, היא עושה מצוין. ישנן 18 קבוצות שמבצעות מהלכי אחד על אחד בתדירות גבוהה מפיניקס, אבל כשזה נוגע לאחוזים באחד על אחד - היא שנייה בליגה עם 47.7%.
4. ההגנה. פיניקס הפכה לקבוצת הגנה רצחנית שעושה חיים קשים לכל קבוצה, אפילו אם קוראים לה גולדן סטייט. בניצחון על הווריירס, סטף קרי רשם את ערב הקליעה הגרוע בקריירה (4 מ-21) במשחק בו זרק 20+, וכל הקבוצה מסן פרנסיסקו קלעה פחות מ-100 נקודות לראשונה מזה 43 משחקים. בכל 5:19 הדקות האחרונות, גולדן סטייט קלעה נקודה. הסאנס מדורגים במקום השני בליגה במדד הגנתי עם 103.6, זאת לאחר שעמדו על 110.4 אשתקד. טעימה מההגנה המרשימה נגד קרי כאן למטה.
5. כריס פול מסרב להזדקן. אלו שציפו לראות רגיעה מפיניקס חשבו שהעובדה שפול אוטוטו בן 37 תשפיע, אבל ה'פוינט גאד' מכחיש את העניין הזה ומספק עוד עונה לפנתיאון. עם 10.2 אסיסטים למשחק CP3 מוביל את הליגה בקטגוריה הזו (דבר שלא קרה מאז 2014/15), והוא מדורג שני ב-NBA בחטיפות למשחק עם 2.1. כשהמנוע עובד, הקבוצה יכולה לרוץ בלי בעיה.
6. הרבה פחות לחץ על כריס פול. בפלייאוף הדברים ייראו אחרת, אבל בינתיים פול נהנה מהחיים בלי לקחת יותר מדי על עצמו. מדד היוסג' של הרכז עומד על 19.8%, והוא הנמוך שלו בקריירה בפער די גדול. בעונה שעברה, לשם השוואה, מדד היוסג' שלו היה 22.6%. בפיניקס הוא מדורג חמישי, לעומת שני אשתקד.
7. המערב נחלש. אין ספק שלפיניקס מגיעה כל טיפת קרדיט, אבל גם אי אפשר להתכחש ללוח המשחקים הנוח שחיכה לה ברוב המוחלט של הרצף. אפילו בצמד המשחקים נגד דאלאס ובמפגש מול דנבר - לוקה דונצ'יץ' וניקולה יוקיץ' לא שיחקו. אם הסאנס היו במזרח, היה להם יותר קשה לשמור על מומנטום לאורך זמן כל כך ארוך.
8. מתעלים בקלאץ'. נחזור לפרגונים. פיניקס מדורגת שנייה העונה במשחקים צמודים (פחות מ-5 הפרש 5 דקות ומטה לסיום) עם מאזן 1:10, כאשר במקום הראשון וושינגטון עם 1:11. האחראים הבלעדיים לכך הם פול ובוקר, שקולעים באחוזים פשוט פסיכיים בקלאץ'. בוקר מוביל את הליגה* ועומד על 11 מ-15 מהשדה (73%), בזמן שפול שלישי עם 8 מ-12 מהשדה (67%).
*מינימום 10 זריקות העונה בקלאץ' - 79 שחקנים עומדים בקריטריון הזה, וצמד ה'קילרים' של פיניקס מדורגים בטופ 3.
פול ובוקר. תנו להם את הכדור במאני טיים (Getty)
9. קפיצת המדרגה של מיקל ברידג'ס. בעוד שמיילס ברידג'ס משארלוט נראה כמו מועמד רציני לתואר השחקן המשתפר של העונה, חייבים לדבר גם על הברידג'ס של פיניקס שעושה חיל בצד ההגנתי ועדיין לא פספס משחק בקריירת ה-NBA שלו. הפורוורד בן ה-25 של הסאנס בדרך הבטוחה להיבחר לראשונה לאחת מחמישיות העונה בהגנה, ואין אף שחקן בליגה שנע יותר ממנו בהגנה (2.2 ק"מ למשחק). ידענו כבר שמדובר בשומר מדהים, אך השנה אנחנו מבינים עד כמה.
10. הניסיון מהפלייאוף. פיניקס למדה תוך כדי העונה שעברה מה דרוש כדי לרוץ רחוק, ולא פחות חשוב, היא צברה ביטחון. פול אולי לא היה זקוק לזה, אבל השחקנים הצעירים שלצדו הכניסו לראש שלהם שהם אלופי המערב והיום הם משחקים כמו אלופי המערב. לא חסרות דוגמאות בעולם הספורט של קבוצות שהיו "צריכות" להגיע לגמר ולהפסיד - רק כדי לחזור אליו ולנצח. השילוב של ניסיון, ביטחון ורעב יכול להוציא ממך את המיטב.
11. הקליעה של קאם ג'ונסון ודווין בוקר. הפורוורד קלע ב-39% מחוץ לקשת בעונה הרוקי שלו, ירד ל-35% בעונה שעברה, והעונה הוא עומד על 41.6% כשהוא שני לבוקר (42%). האולסטאר קלע ב-34% משלוש בעונה שעברה ובסה"כ בקריירה הממוצע שלו הוא 35% מבחוץ.
12. משחק מהיר יותר. זוכרים שבעונה שעברה פיניקס הייתה משחקת לאט בקצב שהכתיב CP3? אז העונה אנחנו מגלים שהיא קבוצת כדורסל עוד יותר טובה כשהיא רצה. אשתקד הסאנס היו מדורגים במקום ה-24 בליגה בקצב משחק, והשנה הם זינקו למקום הרביעי.
13. מרגישה בבית גם בחוץ. זה המשך ישיר לעונה שעברה. ב-20/21 לפיניקס היה את המאזן הטוב בליגה בחוץ (12:24), וגם העונה היא מובילה את הקטגוריה הזו עם מאזן 1:9. זה לא עזר לה כדי לנצח במילווקי בגמר, אבל אולי דברים ייראו אחרת בהמשך השנה הזו.
מיקל ברידג'ס = אקס פקטור (Getty)
14. לא תלויים בכל הכוכבים. אייטון לא שיחק בשליש מהרצף, בוקר נפצע בחצי הראשון נגד גולדן סטייט, ופיניקס נשארת פיניקס. בניגוד לאלופה למשל שהתקשתה מאוד במשחקים הראשונים של העונה כשג'רו הולידיי היה פצוע ולאחר מכן קריס מידלטון נדבק בקורונה, הסגנית מסתדרת תוך שהיא מציגה את אותו כדורסל. איך היא עושה את זה? התשובה ב-15.
15. עומק. ההבדל אולי הכי גדול בין פיניקס של 20/21 לזו של 21/22 מגיע מהספסל, שהפך לנשק השקט והיעיל של וויליאמס. מעבר לג'ונסון שיודע להיכנס היטב לנעליו של ג'יי קראודר, לסאנס יש שלושה 'אסים' כולל שניים חדשים וכבר ניתן את הכבוד לכל אחד. קודם לכן, שימו לב לנתון הבא: בשלוש העונות האחרונים פיניקס טיפסה מהמקום ה-27 בליגה בנקודות ספסל, ל-14 ול-8 העונה.
16. קמרון פיין. מבין השחקנים ב-NBA שמשחקים למעלה מ-15 דקות לערב, לפיין יש את המדד ההגנתי השלישי הכי טוב (96.4). פיין הוא חלק בלתי נפרד מהמסע של פיניקס, ועם 10 הנק' שלו למשחק וויליאמס יכול להיות רגוע בדקות בהן פול מקבל מנוחה. המאמן אמר אתמול: "פיין הוא שחקן חמישייה בליגה הזו, אבל לצערו הוא צריך להתמודד איתי".
17. לנדרי שאמט. פיניקס הייתה זקוקה לצלף שייתן לה עוד אופציות בהתקפה והיא שמה את ידה על שאמט, שקולע עבורה כמעט 8 נק' בממוצע למשחק. הוא האיש שזכה לתפוס את המקום של בוקר בחמישייה, ובמשחק נגד דטרויט קלע ארבע שלשות בדרך ל-14 נק'. שדרוג מטורי קרייג/איטואן מור.
18. ג'בייל מגי. החתמה גדולה שעברה מתחת לרדאר, כנראה בגלל שרוב האנשים לא מצפים לקחת ברצינות את מגי בשנת 2021. אחרי כמה שנים בהן לא היה פקטור בליגה, האלוף האולימפי הטרי הגיע לפיניקס וחזר אחורה בזמן. מגי מספק ממוצעים מרשימים של 10 נק' ו-7 ריב' ב-16 דקות בלבד (גם טופ 10 בליגה במדד), והוא נותן לקבוצתו נוכחות חשובה בצבע ששווה כדורים חוזרים בהתקפה ועוד גוף בהגנה. דריו שאריץ' ופרנק קמינסקי לא תואמים את סגנון המשחק של אייטון, מה שאילץ את וויליאמס להמציא את עצמו מחדש בדקות ללא הסנטר הפותח שלו, אך העונה מגי מאפשר לפיניקס להיצמד לתוכנית שלה שעובדת.
לפני כשלוש שנים הקבוצה מהמדבר סיימה את העונה הסדירה עם 19 ניצחונות, והיום היא הגיעה למספר הזה אחרי 22 משחקים. בלי לדעת איך כל זה יסתיים, כבר אפשר לומר שהמזל היחיד בסיפור של פיניקס הוא שזכינו לראות את הקבוצה הזאת.
מגי. ראוי ליותר קרדיט (Getty)