הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

לא כוחות: האם תם עידן ה״חבר מביא חבר״ ב-NBA?

לברון ג׳יימס וקווין דוראנט עוסקים כבר יותר מעשור בניהול כוח אדם, במקביל לקריירות שלהם כסופרסטארים. במשך שנים זה עבד, אבל הפיאסקו והבלגן בקבוצות שלהם העונה מראה שאולי בכל זאת כדאי לתת למנג׳רים ולמאמנים לקבוע את הסגל. סורוקה מייחל לחזרה מהירה לשפיות

ערן סורוקה
ערן סורוקה  18.02.22 - 19:00

תגיות: NBA

שני אנשי עסקים באמצע העשור הרביעי לחייהם, שמשחקים בקבוצות מרכז טבלה, אכזבת העונה במערב ואכזבת העונה במזרח, נפגשו בשבוע שעבר במשדר טלוויזיה. מטרת המפגש: לבחור מי מהשחקנים הטובים בעולם ישחקו איתם, או בהיעדרם ותחת חסותם, באירוע הדגל של העונה הסדירה ב-NBA. אחד מהם הצליח לשמור על פוקר-פייס בזמן שהשני נקרע מצחוק, ושניהם התעסקו במשך דקות ארוכות בלהשפיל קולגה שלהם, שכל חטאו היה שבחר לעשות את מה שהם עלו לכותרות בגללו כמה שנים קודם - לבחור בעצמו עם מי הוא רוצה לשחק ועם מי לא - רק בדרך פחות אלגנטית.

ההופעה של לברון ג'יימס וקווין דוראנט באירוע ה"כוחות" לקראת אולסטאר 2022 היתה מצחיקה, שואו טלוויזיוני אדיר, אבל גם קצת מרירה. ולא רק מפני ששניהם אמנם הובילו את בחירת הקהל ועדיין כנראה יכולים לנצח כל שחקן בליגה באחד על אחד, אך לא עומדים להיכלל בדיוני ה-MVP העונה וספק אם יגיעו לרגעים בהם נאבקים על אליפות; אלא מפני ששניהם נראו באותו לילה יותר כמו יזמים או סוכני שחקנים, ופחות כמו האנשים שבאמת צריכים לשבת על הכסאות האלה ולבחור.

לברון ודוראנט משתייכים, נכון להיום, לשתי הקבוצות שנחשבו פייבוריטיות בסוכנויות ההימורים בתחילת העונה להיפגש בגמר. כדי לעשות זאת, ברוקלין תצטרך להתגבר על נתון היסטורי די נדיר - אף קבוצה שרשמה רצף הפסדים דו-ספרתי במהלך עונה לא לקחה אליפות; והלייקרס? אם הם יגיעו לפלייאוף בסופו של דבר, זה ייראה כמו נס, ואם יישארו מחוץ לפלייאוף, מעט מאוד אנשים שראו אותם משחקים העונה באמת יופתעו. ערב ה"כוחות" לאולסטאר, אם כך, נתן לשניהם בעיקר תזכורת לכוחות שפעם היו להם - ושהעונה, לפחות עד עכשיו, כבר נראים פחות רלוונטיים.

צפו לבלתי צפוי
מיליארדי מילים כבר נשפכו על הערב ההוא ביולי 2010 בו לברון ג'יימס כינס תוכנית טלוויזיה, "ההחלטה", כדי להכריז על בחירתו, לקחת את כישוריו לסאות' ביץ'. את איחוד הכוחות של לברון, דוויין ווייד וכריס בוש, תיארו לאחר מכן במונחים של מבצע צבאי. התוכנית הזו שינתה את מאזן הכוחות בין בעלי הקבוצות והמנהלים המקצועיים לבין השחקנים, שלקחו את הפיקוד לידיים והתנהגו כמו במבצעי גיוס של "חבר מביא חבר", והביאה בעקיפין או במישרין גם להשבתה של 2011. רק קצת פחות מילים נשפכו על הישיבה בהמפטונס, בה שכנעו שחקני גולדן סטייט את קווין דוראנט להצטרף אליהם בקיץ 2016 וליצור את קבוצת הכדורסל הטובה ביותר, כנראה, של המאה ה-21.

אלה היו בחירות מושלמות. לברון יצר במיאמי את הסופר-טים המלאכותית הראשונה, שושלת שהגיעה לארבעה גמרים רצופים ולקחה שתי אליפויות. משם עבר לקליבלנד שבכלל לא נערכה לאופציה שיחזור, שלח בטרייד את הכוכב הצעיר שנבחר ראשון בדראפט כדי להביא את קווין לאב, ונפרד גם מדייויד בלאט כדי למצוא מאמן שאליו יתחבר טוב יותר. הדרך היחידה להתעלות על כך היתה בהחלטה של דוראנט, שעבר מאוקלהומה סיטי לגולדן סטייט ועזר לה להשלים חמישה גמרים רצופים כולל שלוש אליפויות. באותן שנים עליזות, גמר NBA בין לברון לווריורס היה צפוי בערך כמו זריחה של השמש במזרח ושקיעה במערב.

אבל השנים חלפו, השעון הביולוגי התחיל לעבוד, ולמרות שלברון ודוראנט נשארו סמלים ומודלים לחיקוי, הפציעות החלו להיערם והתארים - לעבור למקומות אחרים. פעם קוואי לקח אחת עם טורונטו (והלך לעשות לברון בעצמו בקבוצה השנייה של לוס אנג'לס), אחר כך היינו בהפוגה של שנה כשלברון הצליח לגייס את אנתוני דייויס וכוחות נפשיים כדי לשהות 90 יום בבועה סטרילית ולצאת ממנה עם גביע. בעונה שעברה שתי הקבוצות שהגיעו לגמר כבר היו אנטיתזה ללברון ודוראנט: קבוצות משווקים קטנים, שנבנו כמו פעם - מכוכבים "תוצרת בית", ושכדי להביא להן את החלק החסר בפאזל, היו צריכים לעשות טרייד אמיתי, לפי התאמה מקצועית ולא לפי חברויות, לקחת סיכונים ולוותר על נכסים.

משהו יתפוס בסוף, לא? (לא.)
רק כמה ימים קודם, לברון ג'יימס נראה הרבה פחות משועשע. הלייקרס שלו קיבלו הזדמנות להראות שבהרכב שלושת הכוכבים הם יהיו בסדר, כשאירחו את האלופה מילווקי. בפועל, הבאקס שלטו לכל אורך הערב, שברו שיא מועדון שלילי ליריבה של הלייקרס כשקלעו 78 נקודות עד ההפסקה, ועצרו את נסיון הקאמבק של הביתיים ברבע האחרון. בשניות האחרונות, התמקדה המצלמה בלברון ודייויס יושבים על הספסל מיואשים, ובראסל ווסטברוק בא לנחם אותם. "אמרתי להם שהלוואי והייתי יכול לעזור להם", סיפר ווסטברוק, "לרוע המזל, לא הייתי על המגרש כדי שאוכל לעשות זאת".

לרוע המזל, כמו מפת הזריקות של ראס באותו ערב, גם זה לא היה מדויק. ווסטברוק שיחק 26 דקות באותו ערב וסיים עם מינוס 16, יותר איבודי כדור (4) מסלי שדה (3) ו-27% שדה. עונתית, הוא עמד נכון לרביעי בבוקר על 2.2- בממוצע, השני הכי גרוע מבין שחקני הרוטציה הסדירה בקבוצה של ווגל. "בלייקרס כבר מתחילים להפנים שהם לא יכולים לנצח ברמות הגבוהות עם ווסטברוק", דיווח ביל אוראם ב"The Athletic", מסקנה שרוב אוהדי הכדורסל היו יכולים להגיע אליה עוד כשעלו השמועות הראשונות על האפשרות לטרייד. רק שלברון ג'יימס הוא שחקן כל כך חכם, שמכיר בעל פה תרגילים של יריבות ויכול לראות שלושה מהלכים קדימה, שגם הספקות הללו נענו ב"אוקיי, אולי לברון יודע מה הוא עושה".

ההחלטה ללכת על ווסטברוק ולא על דמאר דרוזן, למשל, התבררה כהרסנית מכמה סיבות. הלייקרס על פניו בנו סביב ווסטברוק קבוצה סבירה בהתחשב בנסיבות - הרבה קלעי שלשות שירווחו עבורו - אבל כאשר שלושה כוכבים אוכלים כמעט את כל תקרת השכר, קשה למצוא סביבם שחקנים זולים שיתאימו. הלייקרס הלכו על פילוסופיית התושבים החוזרים, וטרנים שיודעים את העבודה ומכירים את המערכת (אריזה, רונדו, הווארד, אלינגטון, בייזמור), והניחו שמשהו מזה יתפוס בסופו של דבר. אחרי הכל, זו לא הקבוצה הראשונה של לברון שמתגבשת תוך כדי תנועה. רק שהמזרח הדליל של 2018 זה לא המערב של 2022, תקרת השכר הגמישה של קליבלנד 2018 היא לא הפקק באל.איי ב-2022, וגם לברון עצמו כבר לא ילד עשוי מפלדה.

"אני יכול לראות איך אנחנו מתחברים", אמר כרמלו אנתוני, עוד חבר של לברון, אחרי קדם עונה ללא ניצחון. "היו רגעים נהדרים כשארבעתנו על המגרש, והיינו מאוד מחוברים וממוקדי מטרה. אנחנו לא מצפים שזה יקרה בן לילה, אבל אפשר לראות את זה קורה". אחרי שני שליש עונה, הרביעייה הזו שיחקה יחד רק 63 דקות (עם נתון מעודד משהו של פלוס 24), וכנראה שגם האופטימיים באוהדי הלייקרס כבר מאבדים תקווה. המנטרה של "אם לברון ודייויס יהיו בריאים" מתקזזת עם נוכחותו של ווסטברוק, הדבר הכי מפחיד שקרה לסלבס בהוליווד מאז סדרת סרטי "הצעקה".

אנטי-חיסונים ופרו-מסיבות
הנטס, בצד השני, מסתמנים כלייקרס-מערב. שלושה כוכבים שאוכלים את תקרת השכר חייבו הסתפקות בשחקנים ותיקים מדי או צעירים מדי, וכשהכוכבים נפצעו, לא נשאר על מי לסמוך. "עוד לא סיימת עם הטריידים להיום?", שאל לברון את דוראנט אחרי ה"כוחות", כשדוראנט ביקש ממנו את דריוס גארלנד. "לא, אני עדיין עובד", הגיב דוראנט בנונשלנטיות לאיש שהרכיב לעצמו כבר 3 קבוצות כוכבים. גם בברוקלין הגיעו שני חברים לשחק יחד, הפעם דוראנט וקיירי, אבל שניהם כבר לא בקו הבריאות וגם כאן הצעיר שביניהם טרם הוכיח שאפשר לסמוך עליו ככוכב ראשי, הפעם גם בגלל התנגדותו של קיירי להתחסן. וגם שם הגיעה תוספת בדמות עוד שחקן מפליטי אוק סיטי המבטיחה של תחילת העשור הקודם, ודברים התחילו להתבלגן.

בעונה שעברה, אחרי שפילס דרך החוצה מיוסטון, ג'יימס הארדן עוד שינה את סגנון המשחק שלו, הפך להרבה יותר מוסר ופחות שחקן של בידודים והנטס היו מכונת התקפה בלתי עצירה במשחקים המעטים בהם השלישייה היתה על הפרקט. אבל העונה הביג-3 הפכו לביג-2 כשקיירי החליט להתרחק ממזרקים ולהתקרב לקונספירציות - והארדן הגיע לא בכושר וחזר לתוכנית האהובה עליו, הראשון בבידוד. על פי סיפור בבליצ׳ר ריפורט מהימים האחרונים, ההתנהלות של הארדן, כולל החיבה למסיבות, הגיעה לדוראנט עד כאן והוא היה מעורב בהחלטה להיפרד מהמזוקן, שהלך להתאחד עם דריל מורי בפילדלפיה. גם כאן, הפילוסופיה לפיה שלושה סופרסטארים כבר "ימצאו דרך לגרום לזה לעבוד" נכשלה במבחן המציאות.

ההבדל העיקרי בין הנטס ללייקרס הוא שבברוקלין עוד יש תקווה שדוראנט יבריא, חובת החיסונים בניו יורק תבוטל, בן סימונס יפתח דף חדש והשלישייה הזו תמצא דרך להסתדר. בלייקרס, כך דווח ב-ESPN, המסר של ההנהלה לשחקנים היה ״זה הסגל שרציתם, תסתדרו״. אחרי שוויתרו על הצעה של יוסטון לג'ון וול תמורת ראסל ווסטברוק ובחירת דראפט ב-2027, אמר אנתוני דייויס שהעובדה שדדליין הטריידים חלף ללא שינויים בסגל "הורידה עול מהכתפיים". אם מישהו מאמין שדייויס באמת מאמין בזה, יש לי קרקע חקלאית למכור לכם על מאדים.

בינתיים, כשמסתכלים על הקבוצות שמצליחות השנה, רואים בעיקר כאלה שנבנו בסבלנות, דרך בחירות דראפט נבונות ו-וטרנים קבוצתיים (מילווקי, פניקס, גולדן סטייט וממפיס), או כאלה שבהן ההנהלה התאימה את הסגל לפילוסופיה של המאמן (ריבוי עושי המשחק בשיקאגו, שלישיית המגדלים בקליבלנד, ה"היט קאלצ'ר" במיאמי). משתי השלישיות המפוארות בברוקלין ובאל.איי שהיו פייבוריטיות להגיע לגמר נשארה רק אחת, אותה כינה קאם פיין מפניקס, בספייס של אוהדי לייקרס בטוויטר כ"קבוצה הכי גרועה בליגה".

אולי זו בשורה טובה. אולי אנחנו רואים כאן חזרה לשפיות, למצב בו ההצלחה מגיעה כשמנג'רים ומאמנים מקבלים החלטות על הסגל ולא הסופרסטארים עצמם, השחקן וההתאמה שלו חשובים יותר ממספר הטריפל דאבלים שהיו לו בקריירה, והשם עצמו עדיין מביא רייטינג ורגעים טלוויזיוניים אדירים, אבל כבר לא מבטיח אליפות. אולי אנחנו רואים מול עינינו את תום עידן ה"חבר מביא חבר", ו"עידן העצמת השחקנים" יתבטא בדרכים אחרות. ואם כך יהיה, מופע ה"כוחות" שעשו בשבוע שעבר שני אנשי עסקים מקבוצות מרכז טבלה, אכזבת העונה בליגה, היה אקורד סיום מושלם.