חוק מספר 1 בחייו של כל בן אדם שאוהד או אהד קבוצה לוזרית אי פעם: לא לפתח ציפיות. ומה עשו אוהדי ניו יורק ניקס, אחד המועדונים הכי כושלים ב-NBA, לקראת עונת 2021/22? פיתחו ציפיות. ומה עושים אוהדי ניו יורק ניקס בימים אלו ממש? את מה שהם רגילים לעשות במילניום הנוכחי - לראות יותר מדי קבוצות מעליהם בטבלת המזרח, לתפוס את הראש ולחכות לבשורה.
נתחיל את הסיפור של ניו יורק מודל 21/22 עם משחקה הראשון העונה - 20 באוקטובר 2021, בוסטון מגיעה למדיסון סקוור גארדן לקרב מזרחי מסקרן שמועבר ברשת הטלוויזיה הארצית ESPN. אני נכנסתי ל"מכה" שלוש שעות לפני שהכדור הראשון עלה לאוויר ומאותו רגע אי אפשר שלא היה לספוג את האווירה המיוחדת.
למעלה מ-20 אלף חולצות כחולות עם לוגו המועדון חיכו לקהל על הכיסאות, שלל אוהדים כבר הספיקו לקנות וללבוש גופייה של הרכש החדש קמבה ווקר שחזר הביתה לתפוח הגדול, ובכלל הייתה הרגשה של תקווה באוויר. כאילו כל החורים מהעונה הקודמת נסתמו, והעובדה שהניקס סיימו את ההכנה עם מאזן 0:4 (אחרי סל ניצחון עם הבאזר של ג'וליוס רנדל מול וושינגטון ודני אבדיה במשחק הרביעי) בוודאי סייעה להתלהבות.
ואז התחילו לשחק כדורסל בגארדן. ג'יילן בראון להט אצל הסלטיקס עם שיא קריירה חדש של 46 נקודות, אך אחרי 58 דקות משוגעות - הניקס יצאו עם ניצחון 134:138. רנדל הפגיז 35 נקודות לצד 9 אסיסטים ו-8 ריבאונדים, אוון פורנייה חגג שיא מועדון של נקודות בבכורה (32) ומחוץ לאולם נשמעו בווליום אדיר קריאות "פאק טריי יאנג!" וכן נולד לו הביטוי הכי ויראלי העונה בניו יורק - "בינג בונג". אותו רגע ויראלי מאותו לילה ביחד עם שלל קטעים גדולים - בסרטון למטה. חובה צפייה.
אחרי שסיימו את העונה הסדירה אשתקד במקום הרביעי (בעיר בה נכתב טקסט זה לא מדברים על מה שקרה בסיבוב הראשון של הפלייאוף), נדמה היה שהכל מוכן לעוד עונה קסומה בניו יורק בתקווה שזו תיגמר בטעם קצת יותר מתוק, אך ככל שהזמן עבר הניקס חזרו לסורם ואיבדו את הזהות שלהם. קבוצתו של תום ת'יבודו פתחה את העונה עם מאזן 1:5 ואפילו החזיקה במאזן חיובי של 21:22 ב-15 בינואר, אבל מאז היא ספגה 17 הפסדים ב-20 משחקים (אחרי ההפסד הכואב עם הבאזר הבוקר בפיניקס היא סופרת 7 ברצף) וצנחה למקום ה-12 במזרח. איך זה קרה? ומה הלאה? בואו נראה.
כוכב נופל
אחת ההפתעות הנעימות של העונה שעברה בליגה הטובה בעולם הייתה עלייתו של ג'וליוס רנדל (לחצו לטור עליו מאפריל 2021) שפשוט הפך לגיבור של ניו יורק. השחקן המושמץ פתאום נבחר לאולסטאר וזכה בתואר השחקן המשתפר של העונה, ג'ף ואן גנדי אמר עליו שהוא "כמעט תמיד השחקן הכי טוב על הפרקט" ולאיש לא היה הסבר לשיפור הפסיכי בקליעה שלו, אבל התהילה של רנדל חלפה לה מהר מאוד ואיתה באופן טבעי גם התהילה של הניקס.
רנדל קולע העונה 19.8 נקודות בממוצע למשחק (10 ריבאונדים ו-5.2 אסיסטים) לעומת 24.1 נקודות אשתקד (10.2 ריבאונדים ו-6 ריבאונדים), כשהצניחה באה לידי ביטוי בראש ובראשונה באחוזים: מ-46% מהשדה ו-41% משלוש ל-41.5% מהשדה ו-30% משלוש. אגב, במהלך העונה לרנדל היה רצף של 19 משחקים בהם הוא לא היה הקלע המוביל של הניקס (בעונה שעברה הרצף השלילי הארוך ביותר שלו היה שלושה משחקים), והשיא העונתי שלו עדיין עומד על 35 ממשחק הפתיחה. ההשלכות - קריאות בוז ישירות מיציעי הגארדן (בעיקר אחרי איבודים רשלניים) ואירוע חריג אחד במהלך חודש ינואר בו רנדל סימן לאוהדי הניקס להיות בשקט, מה שהוביל להתנצלותו ברשתות החברתיות.
כשהוא בן 27 נדמה שהשיא של רנדל מאחוריו והוא לא יצליח לשחזר את העונה החלומית שעברה עליו כשהיציעים היו ריקים, אך זה לא אומר שהוא לא יכול לתרום לניקס בתפקיד קצת פחות משמעותי. מה שזה כן אומר, שהוא כבר לא הפנים של המועדון, ולשמחתם של האוהדים יש להם מחליף ראוי שחייב לקבל את המפתחות ולהפוך לבעל הבית.
כוכב עולה
בזמן שהלהיט הגדול של ה-NBA הוא הבחירה השנייה של דראפט 2019 (ג'ה מוראנט), הבחירה השלישית של אותו דראפט, אר ג'יי בארט, הופך ללהיט הגדול של הגארדן. בארט הוא השחקן האהוב ביותר במנהטן והוא זוכה לאהדה יותר מכל אחד אחר במשחקי הבית של הניקס, אבל אם המילה שלי לא מספיקה לכם, שימו לב לזה: ב-21 בינואר ה-NBA פרסמו את רשימת הגופיות הכי נמכרות, ובמקום ה-14 בכל הליגה - בארט.
העונה בארט שומר בכל משחק על השחקן הטוב ביותר של היריבה, הרבה פעמים הוא עושה עבודה מצוינת (עוצר את היריבים שלו על 42.6% מהשדה; אבדיה למשל מוביל את וושינגטון בקטגוריה הזו עם 42.4% כשגם הוא מגן על הכוכבים) ובמקביל הגארד בן ה-21 פורח בהתקפה.
בסה"כ העונה בארט הקפיץ את הממוצעים שלו מ-17.6 נקודות אשתקד ל-18.9, אבל השינוי הגדול הגיע בחודשים האחרונים. מאז ה-10 בינואר בארט הוא אחד הסקוררים הטובים ב-NBA עם 24.4 נקודות למשחק ובחמשת משחקיו האחרונים עד הבוקר הוא עמד על 29.5, כשבמשחק הביתי נגד מיאמי בשבוע שעבר הפגיז שיא קריירה של 46 נקודות (למרות שסיים עם 14 מ-22 מהקו). אוהדי הניקס מאוהבים ובצדק, כי לא בכל יום שחקן שהם בחרו בדראפט הופך לכוכב אמיתי לנגד עיניהם. למעשה, מאז 1999 קבוצתם לא האריכה חוזה לשחקן שהיא בחרה בסיבוב הראשון.
ואם כבר הזכרנו את רנדל ובארט, חייבים להתייחס לנתון הבא שמצביע על חוסר ההתאמה בין השניים: נכון לפתיחת חודש מרץ, לשני השחקנים המובילים של הניקס יש את המדד השני הכי נמוך מבין 50 הצמדים עם הכי הרבה דקות ביחד על הפרקט ב-NBA. במקום האחרון - קייל קוזמה וקנטוויוס קולדוול פופ.
קמבה מאכזב ורוז פצוע אז מאלתרים
קמבה ווקר אמור היה להיות האיש שינהל את התקפת הניקס, אבל העונה שלו הפכה לרכבת הרים. אחרי חודש ראשון לא מוצלח בו היה בתחתית של כל נתון מתקדם בערך - ת'יבודו החליט להוציא את הרכז הוותיק מהרוטציה ולדחוק אותו לקצה הספסל, כשהוא על אזרחי.
אלא שאז כמעט כל הליגה נכנסה לבידוד, דרק רוז נפצע (לא חזר עד עצם היום הזה) וקמבה התעורר מהקבר היישר לחמישייה מול האקסית בוסטון. באותו משחק הוא קלע 29 נקודות, במשחק הבא 21 נקודות, אחר כך הפגיז שיא עונתי של 44 נקודות נגד הוויזארדס ואז ב-25 בדצמבר סחף את קבוצתו לניצחון על ההוקס כשהפך לשחקן השביעי אי פעם שרושם טריפל דאבל בחג המולד. אך הפלסטר הזה לא החזיק מעמד הרבה זמן ולאחרונה הניקס החליטו שוב להשבית את ווקר ולהחזיר את אלק ברקס לחמישייה.
הבעיה היא כזו: ברקס לא באמת רכז. הוא שוטינג גארד קלאסי שעומד על 2 אסיסטים בממוצע למשחק לאורך עשור שלם ב-NBA. נסו לחשוב על כל הרכזים הפותחים בליגה, שלרוב הם גם הכוכבים הגדולים של הקבוצות שלהם, ועכשיו חזרו לברקס. לניקס אין פליימייקר בעמדה 1 והרי התוצאה של הדבר בסטטיסטיקה - ניו יורק מדורגת במקום האחרון בליגה באסיסטים עם 21.5 בלבד למשחק. האוהדים בתפוח הגדול רוצים לראות יותר דקות של עמנואל קוויקלי ומיילס מקברייד, כי אם כבר מפסידים לפחות שהרכזים הצעירים יתפתחו, אבל יותר מדי פעמים ת'יבודו מתעקש על ברקס בן ה-30.
פעם שמרו פה
לפני בסך הכל שנה ניו יורק הייתה אחת הקבוצות ההגנתיות הכי טובות ב-NBA. זו הייתה הזהות שלה, היריבות ידעו שהן מגיעות לגארדן כדי לגרד נקודות והמדד ההגנתי שלה היה הרביעי בטיבו בליגה (107.8). למרות שהבסיס של הקבוצה נשמר (כן נפרדו מרג'י בולוק, אלפריד פייטון ופרנק ניליקינה) הניקס צנחו למקום ה-18 העונה במדד הגנתי, וכשגם ההתקפה לא מתפקדת (מקום 25 בליגה במדד התקפי), ההפסדים נערמים.
לאחר ההפסד של ניו יורק השבוע בפילדלפיה, רנדל טען שהניקס לא נלחמים בהגנה. ובכן, ברוב המוחלט של העונה הזו, רנדל (שאמור להיות המנהיג, להוות דוגמא וכו') הוא זה שמתעצל ולא נלחם בצד הזה של המגרש. כשהוא רוצה רנדל יכול להיות שומר מצוין, אבל בהרבה פוזשנים הוא פשוט לא מרוכז מספיק. אפילו בהפסד לפני כמה שעות לסאנס ראינו אותו מאבד שליטה ומורחק ברבע השלישי כשקבוצתו ביתרון 10. לאחרונה מקברייד שנבחר 36 בדראפט האחרון אמר שהוא "רוצה ויכול לשמור על השחקנים הטובים בליגה", ובגיל 21 הוא כבר הראה לא פעם שהפוטנציאל ההגנתי שם, אז למה במצב הנוכחי הוא מקבל פחות מ-7 דקות למשחק?
צמד המילים הגנה ואופי מאז ומתמיד הלכו יד ביד, ומכיוון שלניקס כבר אין הגנה - גם אין להם כל כך אופי. כלומר, גם כשהם מציגים יכולת טובה ונדמה שהם בדרך לנצח, הקהל המקומי יודע שזה עניין של זמן עד שהריצה של היריבה תגיע. בכל חמשת המשחקים האחרונים בהם ניו יורק הובילה ב-14+ הפרש, היא גם הפסידה - איבדה יתרון 23 בפורטלנד, איבדה יתרון 21 אצל הלייקרס, איבדה יתרון 28 בבית מול ברוקלין החסרה, איבדה יתרון 16 בפילדלפיה ואיבדה יתרון 14 (ברבע האחרון) בפיניקס. ובמילותיהם של אוהדי הניקס ברשת: "הקבוצה שלנו מצליחה למצוא דרכים חדשות להפסיד".
בינג בונג OUT, פינג פונג IN
עידן ה"בינג בונג" הקצר מתחילת העונה היה נחמד מאוד אבל הוא הרחק מאחורינו. אותה סיסמא שהרעידה את הגארדן הפכה לבדיחה על חשבון הניקס בכל הפסד, וכעת הגיע הזמן לשכוח ממה שהיה ולהביט קדימה אל עבר כדורי הפינג פונג של לוטרי 2022, שיקבעו באיזה מקום ניו יורק תבחר בדראפט 2022.
על פי אתר "Tankathon" הסיכוי של הניקס לבחור במקום הראשון עומד על 6% לעומת 26.3% בטופ 4. כרגע ניו יורק מחזיקה במאזן השמיני הכי גרוע בליגה ביחד עם פורטלנד ושחקן אחד שכבר נמצא על הרדאר של האנשים בעיר הוא הגארד ג'יידן אייבי מאוניברסיטת פרדו. אייבי (בן 20, 1.93 מ', 17.4 נקודות למשחק) מזכיר להרבה סקאוטים את ג'ה מוראנט לאור האתלטיות והצעד הראשון שלו, הוא צפוי להיבחר בטופ 5 ובגלל שהמחזור הקרוב לא כולל הרבה גארדים בכירים - הניקס צריכים לחשוב טוב לגבי הצעד הבא שלהם.
בהנחה שאייבי או כל רכז אחר יגיע דרך הדראפט, הוא יצטרף לשלד צעיר לא רע בכלל שיש ב-MSG. בארט הוא כמובן הפנים שלו, ולצדו תוכלו למצוא את אובי טופין, מיצ'ל רובינסון (שעלול לעזוב בקיץ), קאם רדיש, קוונטין גריימס, ג'ריקו סימס והגארדים שהזכרנו קודם קוויקלי ו"דוס" מקברייד. ברשותכם, נכבד את גריימס בכמה מילים כי הוא הרוויח אותן ביושר.
גריימס שמתפקד כשוטינג גארד הוא נקודת האור הכי גדולה של ניו יורק העונה אחרי בארט, משום שהוא מביא לשולחן את הקליעה שהייתה כל כך חסרה לקבוצה. הוא בקושי שיחק ב-26 המשחקים הראשונים של העונה, אך התפרצות הקורונה בקבוצה העניקה לו הזדמנות מול מילווקי והוא נעץ 7 שלשות בדרך ל-27 נקודות (שיא נק' לרוקי של הניקס מאז עונת 96/97), שסידרו לו מקום קבוע ברוטציה. בסה"כ העונה הוא עומד על 1.7 שלשות למשחק ב-40% מחוץ לקשת, נתון שבהחלט יכול לעודד את הקהל המיואש.
ג'יידן אייבי - השם החם במכללות. אוהדי הניקס מוכנים ל"טנקינג" (Getty)
פנטזיית זאיון
במהלך עונת 2018/19 בכדורסל המכללות כל ארצות הברית התלהבה משלישיית הכוכבים הצעירים של דיוק - זאיון וויליאמסון, אר ג'יי בארט וקאם רדיש. בארט ורדיש כבר בתפוח הגדול... אתם מבינים לבד מה האוהדים רוצים. זאיון הביע בעבר את אהבתו לניו יורק (הודה לפני הדראפט שישמח להיבחר ע"י הניקס, אמר בעונה שעברה שאחרי ניו אורלינס הוא הכי אוהב לשחק בגארדן) וככל שהפציעות ממשיכות לרדוף אותו - ככה אוהדי הפליקנס מאבדים יותר ויותר את הסבלנות.
האמת, נדמה שאנשים קצת שכחו כמה זאיון מוכשר. בעונה שעברה כשהיה בן 20 בלבד נבחר לאולסטאר והעמיד ממוצע של 27 נקודות בממוצע ב-61% מהשדה, תוך שהוא רושם מספרים היסטוריים בתוך הצבע. פציע? השבר בכף הרגל רודף אותו? זה הזמן להזכיר שג'ואל אמביד החמיץ את כל שתי העונות הראשונות שלו בגלל פציעה בכף רגל, ובסיום העונה הסדירה הנוכחית הוא אולי יקטוף את תואר ה-MVP.
זאיון הפך למושא ללעג, כאשר אפילו בניו אורלינס צוחקים על המשקל שלו. במהלך מצעד שנערך בעיר בשבוע שעבר המקומיים הכינו מתקן ענק וקראו לו "1ton" במקום "Zion", כשעליו קריקטורה של זאיון בעודף משקל אומר: "אני רעב", ומסביבו דולרים. כעת הערך של הפורוורד בן ה-21 נמוך מתמיד וייתכן שהמהלך הנכון מבחינת הניקס יהיה לבחון את האופציה הזאת בקיץ ולהחזיר לפליקנס את רנדל (עם עוד שחקנים/בחירות), שיכול לתרום לקבוצה המשתפרת בלואיזיאנה עם ברנדון אינגרם וסי ג'יי מקולום.
ומה חושבים אוהדי הניקס על המהלך הזה? שאלנו את ג'ורדי בלום, האיש מהסרטון למעלה שהוליד את המושג "בינג בונג", וזה מה שהיה לו לומר: "בהנחה שזאיון בריא, כל ניו יורק תשמח מאוד לקבל אותו, יהיה כאן טירוף. קשה יהיה לוותר על יותר מדי נכסים עבור שחקן כל כך פציע, אבל אם הוא יתאחד עם בארט ורדיש זה יהיה סיפור מדהים שיראה איך שילוב של כישרון וחברים מהקולג' יכול לבוא לידי ביטוי גם ב-NBA".
בתוך כך, לניו יורק יש בעיה בסיסית - הקבוצה חושבת אחרת מהאוהדים. הקהל ויתר על העונה הנוכחית, אבל רנדל הצהיר לפני כמה ימים שהוא וחבריו מתכוונים להילחם על מקום בפלייאוף (כרגע 5.5 משחקים מהפליי-אין). הקהל רוצה לראות את הצעירים, אבל ת'יבודו נוטה ללכת עם הוותיקים. האוהד הכי מפורסם של הניקס ברשת, רוב פרז, מסכם כל משחק של קבוצתו בעמוד הטוויטר שלו, כשהשאלה שלו שחוזרת פעם אחר פעם היא "מה המטרה שלנו לעונה הזאת?". לשאלה הזאת אין כרגע תשובה חד משמעית, ועד שלא תהיה לה תשובה חד משמעית - החבורה המאכזבת מניו יורק תמשיך להיראות אבודה בעיר הגדולה.