הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

אל הרקיע המוזהב: דאלאס מטפסת עם דונצ'יץ'

אחרי סערות על המגרש ומחוצה לו, המאבריקס עלו לגמר המערב לראשונה מאז 2011, ועשו זאת בדרך שמזכירה ללוקה את ימיו בריאל. על הגנה, אופי והמנהיגות של אחד השחקנים הטובים בעולם

רועי ויינברג
רועי ויינברג  16.05.22 - 10:16

לוקה דונצ'יץ' ממש טוב בכדורסל. זה לא חדש לאף אחד, כמובן. הסלובני העצום של דאלאס מדהים אותנו מגיל 16, אז היה השחקן הטוב בליגת הכדורסל השנייה בטיבה בעולם. שנים ספורות לאחר מכן הוא אולי שחקן הכדורסל הטוב בעולם, לפחות בין השחקנים שטרם הודחו מהפלייאוף.

במשחק הלילה (בין ראשון לשני) מול פיניקס, לוקה דונצ'יץ' קלע במחצית הראשונה 27 נקודות ב-9 מ-12 מהשדה. פיניקס סאנס, קבוצת כדורסל גאה לשעבר, קלעה 27 נקודות ב-10 מ-41 מהשדה.

זה בלתי נתפס. שחקן אחד, בקצת פחות משליש מכמות הזריקות, קלע כמות נקודות שווה למועדון כדורסל שלם. בהתחשב בכך שמדובר בקבוצה עם המאזן הטוב בליגה, וזאת שאירחה את המשחק. זה מדהים אפילו יותר.

ובכל זאת, זה לא משחק חסר תקדים מצידו של דונצ'יץ'. בשנה שעברה הוא קלע 29 נקודות ב-10 מ-14 מהשדה והוסיף 7 אסיסטים במחצית הראשונה במשחק השביעי מול הקליפרס. אז דאלאס הייתה בפיגור, 70:62. הפעם היא הייתה בפלוס שלושים במחצית.

הכל, גם הפעם, מתחיל מדונצ'יץ'. הוא ממשיך להוביל את ההתקפה של דאלאס ועשה חיים קשים במיוחד לשחקנים שניסו לשמור עליו, מיקאל ברידג'ס הבולט שבהם, אך הסיפור של לוקה גדול יותר מטקטיקה או סטטיסטיקה כזאת או אחרת.

דונצ'יץ' הפך במהלך העונה הזאת למנהיג. אחרי שנים בהן היה השחקן הטוב בקבוצתו, אך כאשר בחלקן הקבוצה לא הצליחה להתעלות למעמד, היום זה מרגיש שדאלאס מחוייבת הרבה יותר.

מגיע הרבה קרדיט על כך למאמנו של דונצ'יץ', ג'ייסון קיד. קיד היה מנהיג גדול בזכות עצמו כשחקן, גם ככוכב בניו ג'רזי של תחילת שנות האלפיים וגם כרכז של דאלאס ב-2011 שהדהימה את הליגה בדרך לאליפות. המאבריקס משחקים כמו יחידה אחת בהגנה, מה שמאפשר להם למנוע סלים גם מול הנעת כדור נהדרת של היריבה. תראו את רמת המחוייבות של דאלאס כאן, למשל:

מהקבוצה שספגה שבעים נקודות במחצית הראשונה של משחק שבע ב-2021 הם הגיעו ל-27 נקודות ב-2022. מדובר גם בשדרוג טקטי, אך גם להמשכיות יש חלק: דוריאן פיני-סמית' הפך לאחד מהשומרים הטובים בליגה, דוויט פאוול, ג'יילן ברנסון ומקסי קלייבה היו שם גם בשנה שעברה.

משהו באווירה של דאלאס, באופן מקרי או שלא, מזכיר קבוצות כדורסל אירופאיות הרבה יותר מאמריקאיות. פחות התבססות על אתלטיות וכישרון בלתי נגמר, יותר כדורסל מחוייב בהובלת גאון מרכזי אחד ושחקני משנה נאמנים שנותנים את המאמץ הנוסף בהגנה.

הטרייד של קריסטפס פורזינגיס היה חלק גדול מכך. דאלאס הרוויחה את ספנסר דינווידי ואת דאוויס ברטנס, אך יתרה מזאת, הרוויחה את ליכוד הקבוצה סביב דונצ'יץ'. המאמן, המנג'ר והכוכב השני של הקבוצה התחלפו בשנה האחרונה אחרי מספר סערות, והכאוס הזה אפשר לבנות את המאבריקס מחדש. פורזינגיס, בינתיים, הספיק לעורר סערה בוושינגטון לאחר שנתן לייק לפוסט שמציע טרייד על חברו בראדלי ביל.

בנייה מחדש, לעתים, היא משהו שלא חייב לכלול שינוי בשחקנים. דאלאס הנוכחית מרגישה כמו קבוצת היורוליג הטובה בעולם, ולוקה מנהיג אותה בסגנון כמעט אירופאי. כולם שומרים אחד בשביל השני, כולם קולעים את הזריקות הפנויות שלהם ויודעים לפנות את הדרך לקוסם אחד עם הכדור. ביוון קראו לו ספאנוליס, ברוסיה קראו לו דה קולו, בטקסס קוראים לו דונצ'יץ'.

אחרי ההפסד במשחק החמישי דונצ'יץ' אמר שכולם מדברים אחרי הפסדים. בשני המשחקים העוקבים הוא הדהים, הראשון עם 33 נקודות, 11 ריבאונדים ו-8 אסיסטים. השני עם 35 נקודות ו-10 ריבאונדים. פיניקס קלעה 90 ו-86 נקודות בשני המשחקים האלה מול קבוצה מגובשת שפשוט לא הייתה מוכנה להישבר.

בעידן שבו ג'ה מוראנט, סטפן קרי, ניקולה יוקיץ' וג'ואל אמביד מדהימים את הליגה, דונצ'יץ' עלול להיתפס כמובן מאליו. הוא נותן תצוגות מדהימות יום אחרי יום, שנה אחרי שנה בפלייאוף. השנה, אחרי כל הזעזועים שעברו על דאלאס, נראה שהקבוצה התבגרה יחד איתו.

גולדן סטייט היא יריבה קשה יותר מפיניקס. הווריירס לקחו אליפויות בעבר ומחזיקים במספר שומרים שיעשו חיים קשים ללוקה, מקליי תומפסון דרך אנדרו וויגינס ועד לדריימונד גרין, אבל אחרי משחק משכנע כמו אתמול אי אפשר לקבור את המאבריקס. לא כשלוקה משחק ברמה הזאת, לא כששאר הקבוצה מתעלה יחד איתו.