הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

מגרדים אליפות: האופי של גולדן סטייט נחשף

הווריירס חילצו ניצחון קשה מבוסטון. על רינגו סטאר, מאמן אמיץ ורגע קטן

רועי ויינברג
רועי ויינברג  11.06.22 - 18:45

תגיות: NBA

נתחיל מהתוצאה. גולדן סטייט ניצחה 97:107 את בוסטון סלטיקס במשחק הרביעי של גמר ה-NBA, בבוסטון, והשוותה ל-2:2. בדומה למשחק השלישי של הגמר, התוצאה לא בהכרח משקפת את המשחק. הווריירס לא היו טובים באופן משמעותי מהסלטיקס, לא ברמה של 10 נקודות הפרש.

מה שמשקף את המשחק יותר מהתוצאה עצמה הוא כנראה דקות הסיום, 3 וחצי דקות בהן גולדן סטייט השלימה ריצת 3:12. לא היה שם כדורסל גדול של אף אחת מהקבוצות, וזה אולי מה שמאפיין את המשחק הזה ואת גולדן סטייט של סדרת הגמר, זאת שניצחה במשחקים השני והרביעי. ה-"Championship Grit", גירוד האליפות בתרגום קלוקל לעברית.

סטפן קרי אמר את זה בעצמו: "אני גאה בקבוצה שלנו. משחק קשוח מאוד, שמח שהצלחנו לחזור לסדרה ולנצח בבוסטון. הבנו איך לשחק ברבע הרביעי ולעצור אותם, היו זריקות שלא נכנסו. זה מטורף, הראנו שאנחנו יכולים לנצח בחוץ למרות שאפשר לשחק יותר טוב. נגרד את האליפות". קרי עצמו נתן את אחד ממשחקיו הטובים בקריירה והיה אולי שחקן ההתקפה היחיד שמתפקד בגולדן סטייט, אבל הסיפור של הטור הזה הוא לא קרי. הסיפור של הטור הזה הוא הגיבורים האחרים של גולדן, אלא שהשאירו אותה במשחק ועזרו לה לגרד את האליפות.

אנדרו וויגינס

אם גולדן סטייט היו הביטלס, אנדרו וויגינס היה רינגו סטאר. הפועל השחור מאחורי התהילה של שלושת הגדולים, זה שהוחלף בעבר (האריסון בארנס בתפקיד פיט בסט), מי שבמקרה הטוב מקבל שיר אחד משלו באלבום וברוב הזמן צריך לשמור על קצב מדויק וקבוע ולא להפריע. זה התפקיד של שחקן משלים, וזה מה שוויגינס אמור להיות.

הוא נבחר בבחירה הראשונה בדראפט בתור כוכב עתידי, אבל הפלייאוף האחרון מראה את המעבר שלו לתפקיד משלים בצורה מושלמת. הוא אמנם שחקן שיכול ליצור בהתקפה, ואולי צריך לקבל יותר זריקות בהתחשב בחולשה הכללית של כל שחקן שלא לובש את החולצה 30 בצהוב, אך התפקיד המרכזי שלו נמצא במקומות אחרים לגמרי.

וויגינס לקח היום 16 ריבאונדים, שיא קריירה. כפאוור פורוורד במשך דקות ארוכות הוא היה צריך לנצל את התפקיד שלו מתחת לסל ועשה את זה בצורה נפלאה עם הרבה כדורים חוזרים בהגנה ומדד מדהים של 20+ ב-43:28 דקות. ב-4.5 הדקות בהן היה על הספסל, גולדן סטייט הייתה במינוס עשר.

במקביל, חשוב לדבר על ההגנה שלו מול ג'ייסון טייטום. עדיין לא ראינו משחק ממש טוב של טייטום בגמר וגם היום טייטום היה רע מאוד, גם מבחינת האחוזים מהשדה וגם מבחינת איבודים. בלי קרי גולדן סטייט לא הייתה בכלל במשחק, אבל בלי וויגינס כנראה היינו רואים שני כוכבים במשחק עצום, וכנראה גם את בוסטון ביתרון 1:3.

סטיב קר

הדקות הכי טובות של גולדן סטייט היו בדקות של קרי והאתלטים מסביבו, בדמות וויגינס, קוון לוני וקליי. הוא לא היסס להשאיר את דריימונד גרין, במשחק קטסטרופלי, על הספסל ברבע הרביעי.

גרין מגיע אחרי שני משחקים מזעזעים מול קהל שנכנס לו לראש (משהו שיכול להשתנות במשחק החמישי שייערך בגולדן סטייט), אבל הוא עדיין אחד השחקנים החשובים ביותר של הווריירס. ולמרות זאת קר העדיף לשחק דקות ארוכות בלעדיו, כי הוא הלך על ההרכב שעבד.

היום, בשונה מהמשחק השלישי ומהרבה משחקים אחרים בתקופתו בגולדן סטייט, ניהול המשחק של קר עבד. ההרכב עם גרין ואוטו פורטר לא הצליח, בלשון המעטה, אז הוא עבר להרכב אחר עם 4 ו-5 דינמיים יותר בדמות וויגינס ולוני. נמניה בייליצה הכבד קיבל דקות בניסיון להוציא את הסלטיקס מבלאנס והצליח, לוני עלה מהספסל והיה מצוין. גם אם הרבה זריקות טובות לא נכנסו, וגם אם היו החלטות לא פופולריות כמו הושבתו של סטפן קרי בתחילת הרבע הרביעי. בלעדיה, כנראה, הוא לא היה מצליח לקלוע בדקות הסיום.

דריי וקליי

דריימונד גרין וקליי תומפסון לא היו כל כך טובים. גרין היה מזעזע במשך דקות ארוכות עד שהראה שיפור קל במחצית השנייה, אבל איבד את המקום שלו במאני טיים בצדק. קליי עשה הגנה לא רעה, אבל לקח זריקות רעות בהתקפה. שניהם היו רחוקים ממיטבם, ולמרות זאת קר בחר להשאיר אותם על המגרש לדקות הסיום.

קיבלנו את התשובה לזה בקצת יותר מעשרים שניות. 1:16 דקות לסוף המשחק קליי תומפסון זרק שלשה והחטיא. גרין לקח ריבאונד התקפה ומצא את לוני שהפך את המשחק מ-97:100 ל-97:102. כדור של בוסטון שיכולה להוריד מ-5 הפרש ל-3 דקה לסיום, תומפסון סגר בצורה מושלמת את ג'יילן בראון שאיבד.

שתי פעולות בנאליות, כמו ריבאונד התקפה וסגירה בהגנה, הפכו משחק של 3 נקודות למשחק של 7 (אחרי שקרי קלע מהעונשין בהתקפה שנוצרה מהאיבוד של בראון). מהלכים כאלה מתחברים בדיוק ל"גירוד האליפות" שקרי דיבר עליו מקודם. ניסיון של 6 גמרים, כולל הנוכחי, ו-3 אליפויות, הוביל אותם לניצחון מכוער. הפעולות הקטנות האלה, גם בימים רעים, יכולות להפוך לפעולות ששוות טבעת.

זאת לא גולדן סטייט קלאסית, במובן הזה. ב-2015 הם היו טובים יותר מול יריבה פצועה, ב-2017 ו-2018 כוח חזק לאין שיעור ממה שהיה בשאר הליגה. עכשיו הם במצב של 2:2 כשהמומנטום והביתיות אצלם, אבל כל תוצאה בסדרה הזאת תהיה הגיונית ברמה מסוימת. לא ברור מי טובה יותר, אם בכלל, אבל כן ברור ששתי הקבוצות ישאירו כל מה שיש להן על המגרש. מי ייתן ונראה את משחק 7.