יורוליג 2019/2020
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 אנדולו אפס 28 24 4 266
2 ריאל מדריד 28 22 6 206
3 ברצלונה 28 22 6 164
4 צסק"א מוסקבה 28 19 9 180
5 מכבי ת"א 28 19 9 127
6 פנאתינייקוס 28 14 14 -2
7 חימקי מוסקבה 28 13 15 13
8 פנרבחצ'ה 28 13 15 -35
9 ז'לגיריס קובנה 28 12 16 71
10 ולנסיה 28 12 16 -21
11 אולימפיאקוס 28 12 16 -39
12 מילאנו 28 12 16 -73
13 באסקוניה 28 12 16 -96
14 הכוכב האדום 28 11 17 -29
15 וילרבאן 28 10 18 -211
16 אלבה ברלין 28 9 19 -119
17 באיירן מינכן 28 8 20 -217
18 זניט 28 8 20 -185

מלכת האופי: על היריבה שמחכה למכבי תל אביב

אחרי שניצחה העונה את סן אנטוניו, ברצלונה, מכבי ופאו - אלבה חולמת על ניצחון נוסף ומקום בהצלבה. המשחק בברלין צפוי להיות המכוער אי פעם, אבל אוברדוביץ' ושחקניו לא מחפשים יופי ומחמאות: הם שורטים, נושכים ומחכים לרגע שהיריב פגיע. איך זה יסתיים?

עודד הלפרין
עודד הלפרין  08.04.15 - 17:30
תחילת כתבה

כשאלבה ברלין החלה את עונת היורוליג הנוכחית, היה לה ברזומה משהו שלאף קבוצה אחרת לא היה – ניצחון על אלופת ה-NBA, סן אנטוניו, על הבאזר. כשמסתכלים על חלוקת הדקות של הספרס באותו ערב, אפשר לראות שגרג פופוביץ' לקח את המשחק ברצינות יחסית – 35 דקות לפארקר, 33 לדאנקן, 29 ללאנרד – קרוב לממוצעים שלהם בעונת ה-NBA שאוטוטו נגמרת. המסקנה המיידית שלי מאותו משחק, בו לא צפיתי מעבר לתקציר, הייתה שיש משהו בקבוצה הגרמנית הזאת. חצי שנה בדיוק עברה, והוכח שאכן יש משהו בקבוצה הזאת. אבל מה בדיוק?

בשלב הבתים הראשון של היורוליג, מכבי לא התקשתה בגרמניה, בהיכל קצת זילזלה ובכל זאת יצאה עם הניצחון. אלבה הפסידה פעמיים גם לצסק"א, ועלתה בסופו של דבר לטופ 16 עם מאזן שלילי 6:4, אחרי ניצחון חוץ "ענק" על לימוז' הצרפתית, במשחק בו היו על המגרש 21 נגרים, ובסופו של דבר אלה מאלבה פשוט דפקו חזק יותר את המסמר פנימה. לכן, עם ההגעה ל-16 הגדולות של היורוליג אפשר היה להבין את סשה אוברדוביץ', המאמן, שהצהיר – "השגנו את המטרה שלנו, הצלבה זה בגדר חלום, ולא יותר". גם הקבוצות האחרות בבית ה', סביר להניח שתמכו במנטרה הגרמנית התבוסתנית, ובמדריד, ברצלונה, תל אביב ואתונה, רק חשבו איך מחלקים את מקומות 1 עד 4, בדרך להצלבה.

אבל אז, איכשהו, שוב, אלבה טרפה את הקלפים – ניצחון ביתי על ברצלונה במחזור הפתיחה הראה שיש לקחת אותה ברצינות גם בשלב הזה. מחשבה שהתפוגגה בחמשת המשחקים הבאים, עם ניצחון אחד בלבד, וגם הוא על גלאטסראיי, במשחק שהתקיים בדלתיים סגורות בטורקיה. בקיצור, חזרנו לנקודת ההתחלה של אוברדוביץ' – "עשינו את שלנו". בדיוק באותו זמן אלבה הגיעה להיכל לפגוש את אלופת אירופה בשיא כוחה. אחרי חמישה ניצחונות רצופים ביורוליג, כשבראש יושבים גם שני ניצחונות מהשלב המוקדם – כל מה שמכבי הייתה צריכה לעשות זה לנצח, ולתת לאלבה לשחק סיבוב שלם לפרוטוקול.

אבל, הסוף ידוע. הנגרים מגרמניה, הפכו את התל אביבים לנגרים בעצמם והשיגו ניצחון יוקרתי. אחר כך הגיעו ניצחונות ביתיים מול הנמושות מקובנה, בלגרד ואיסטנבול, וכנגד על הסיכויים, עוד W אחד בהר הגעש באתונה, במשחק שסיבך מעל הראש גם את האימפריה היוונית.

אחרי 23 משחקים ביורוליג שבהם היא במאזן שלילי של 12:11, אלבה נמצאת במרחק 40 דקות מהישג היסטורי וחלומי – עלייה להצלבה, ולא סתם – על חשבונה של מכבי ת"א או פנאתינייקוס, וכשמנסים להבין מה יש בקבוצה הזאת, לפי כל מה שראינו עד עכשיו, התשובה ברורה – אופי, ולא הרבה יותר מזה.

את המסקנה החותכת אגבה תחילה בכמה נתונים – אלבה היא אחת מקבוצות ההתקפה הגרועות ביורוליג, וזה מתבטא לא רק מבחינה סטטיסטית. כשאתה רואה את המשחק העומד של הגרמנים, בא לך למרוט את השערות מרוב שיעמום. אין תחכום או יצירתיות, בעיקר דחיפת כדורים פנימה לג'אמל מקלין, ניסיונות סתמיים לפיק-אנד-רול שמתבטאים לא מעט פעמים בהגעה לסוף שעון ומצבים נואשים לייצר סל – ככה קולעים פחות מ-73 נקודות בממוצע למשחק, ובטופ 16, עוברים את רף 80 הנקודות שלוש פעמים בלבד.

מעבר לזה, מסתכלים על רשימת השחקנים ולא מגלים אף שם, שגורם לרטט אצל אוהד הכדורסל הממוצע. מקלין, רדינג, רנפו, האמונדס, רדוסביץ', טאבו ושות', נראים ומשחקים כמו חבורה בינונית, שאם הייתה משחקת ביורוקאפ, לא הייתה מקבלת בסוכנויות ההימורים סיכוי גדול לעבור את הטופ 16 של המפעל השני בחשיבותו ביבשת.

למאמן, סשה אוברדוביץ' יש דווקא רזומה כשחקן בנבחרת יוגוסלביה עם אליפות עולם ב-1998 (כשהאמריקאים הגיעו עם נבחרת של שחקנים אירופיים), ועוד שלוש אליפויות אירופה. ועדיין, האימפקט שלו על הספסל כמאמן, עוד לא הצליח לעורר הדים מחוץ לגרמניה, בטח לא כמו התקרית שלו עם אלכס רנפו במהלך העונה הנוכחית – כנסו ליוטיוב, שווה צפייה.

 

אז כדורסל מעניין אין, שחקנים דומיננטיים גם כן חסר, והמאמן הוא לא אגדה של הכדור הכתום. אין ברירה, נחזור לעניין האופי – ואת זה יש לאלבה העונה, ובשפע. לא משנה מה התוצאה, וכמה גרועים הגרמנים יהיו לפני כן, הם ימצאו את הזמן בו היריב פגיע ויתקפו. זה לא יהיה יפה לעין, זה יהיה חזק, אגרסיבי, כואב וממוקד. הגארדים ינשכו, ירביצו וישרטו – שימו לב בעיקר לאקים וארגס שייצמד לשחקן הכי טוב של מכבי בקו האחורי, ולא יעזוב עד שייצא ב-5 עבירות שנשרקו, ועוד עשרות שהשופטים פספסו.

אלבה תאט את קצב המשחק תנסה לייצר סקור נמוך ואיכשהו לגנוב ניצחון בסיום, כמו שכבר עשתה השנה לאלופת ה-NBA, אלופת אירופה, ואימפריה יוונית בדימוס – רשימה מרשימה לכל הדעות. כשמסתכלים על התמונה המלאה יש כמה מרכיבים שקשה לדעת כיצד ישפיעו. הלחץ לדוגמא – האם יפריע לאלופת אירופה שנמצאת 40 דקות מהדחה, או אולי ישתק קבוצה גרמנית שמעולם לא עמדה במעמד שכזה, בטח מול מועדון שהרוח שלו חיה על אירועים הירואיים וניסים אלוהיים.

בנוסף, במשחקים שכאלה, הכישרון בשלב מסויים ישחק תפקיד – מכבי ת"א תוכל לפנות בסופו של דבר לפארגו, או אפילו לדווין סמית' שיצילו אותה. לאלבה, אין אף שחקן שמתקרב לרמה של השניים הללו, מה שעשוי לעמוד כנגדה, בדקות ההכרעה של המשחק.

לסיכום – אם זה תלוי באלבה, משחק הכדורסל שתראו ביום חמישי, יהיה המכוער ביותר שראיתם בימי חייכם – אחוזי קליעה ברצפה, איבודי כדור, פאולים ללא גבולות, ערימות של זריקות עונשין, ופוזישן אחרי פוזישן שיתעכלו בערך כמו מצה ביום השביעי של פסח. כל זה לא יפחית מההישג של הגרמנים אם ינצחו, אלא רק יעצים, את הכישלון של אלופת אירופה. אז יהיה ניתן לומר, לשעבר.