בימים האחרונים הספורט הלאומי הפך להיות 'להסביר איך מכבי תל אביב בנויה לא נכון'. אנחנו נגענו בזה על קצה המזלג אחרי ההפסד במוסקבה, גם הצהובים יודעים את זה, ובמהלך השבוע הגיע לפה פאוור-פורוורד, אייק אופוויבו, שיכול לשחק גם 5 בליגה.
להבנתי, לפחות בשלב הזה, אקס מכבי חיפה לא הגיע במקום רנדל אלא יקבל דקות דווקא על חשבון פבראני ואונואקו –מה שישאיר את גודס עם קו קדמי שכולל את אמבקווה, אופוויבו ורנדל שיחזור. לפחות בליגה, על פבראני לא בוזבזה הרשמה שהייתה מותירה את מכבי עם חילוף אחד בלבד עד סוף הליגה (6 הזרים שרשומים כרגע הם סמית', רנדל, בנדר, אמבקווה, אונואקו ואופייבו).
אז את הספורט הלאומי נשאיר בצד, ובמקום זה ננסה להבין מה לא עבד מול מלאגה. מכבי, כמו לא מעט פעמים בעבר, השתמשה במשחק מול הרצליה כמודל ליריבה הספרדית. מיותר לציין שדין הרצליה זה לא דין מלאגה. במשחק בית ראשון ביורוליג, משחק מפתח במיוחד כשהקבוצה חסרת בטחון, מוטב לעלות בחמישייה החזקה – עם אמבקווה ולא אונואקו. ניתן לשער שגודס עשה זאת כדי להרוויח עוד שחקן לרוטציה, ולתת לאונואקו לצבור עבירות בדקות הפתיחה, בהן השופטים שורקים יותר, אך במצב הנוכחי והשביר, לא היה נכון לעלות עם שחקן חסר נסיון במעמדים הללו. הדברים אמורים בעמדה הזו, כי עבורי פניני, אוחיון, לנדסברג ורוצ'סטי הם שחקני חמישייה לכל דבר.
בבהמשך ישיר לכך, פתיחת המשחק נתנה לספרדים המון ביטחון, ומאידך גרמה למכבי לרדוף לאורך כל הערב אחרי האורחים.
היתה טעות לפתוח איתו בחימישייה. אונואקו (אלן שיבר)
יש כמה נתונים סטטיסטיים מאוד מדאיגים מהמשחק: מכבי זרקה מהקו 13 פעמים בלבד, ורק פעמיים ברבע האחרון – מספרים שמזכירים את העונה החולפת. מה זה מעיד? לצהובים כמעט ואין מתפרצות. בקבוצות בעל סגל עמוק, כמו מלאגה, אחת הדרכים לעצור את הריצה היא לבצע עבירות, אבל הפעם הספרדים לא נזקקו לכך. בנוסף, למכבי אין שחקן מטרה בפנים, למרות שאמבקווה סחט 5 עבירות והיה עם 7 מ-7 מהקו. דבר נוסף שחסר, הוא משחק החדירה – וכל אלה שלא אהבו את ג'רמי פארגו, קיבלו את רוצ'סטי ופרמאר שלא ביקרו על הקו ולו פעם אחת. שני הגארדים הבכירים משחקים אחד על אחד, מגיעים לזריקות קשות, על שחקנים, ועושים סלים גדולים – רוצ'סטי עם סטפ-בק ג'אמפ שוט ופרמאר עם עלייה מהמקום, אבל הם לא מושכים עבירות, לא מפעילים את החברים וכמעט ולא מגיעים לצבע. בסופו של ערב, מכבי אילצה את מלאגה לעשות רק 15 עבירות (כשהממוצע ביורוליג הוא כ-22 למשחק), וזה מעט מדי.
מאידך, גם הצהובים ביצעו רק 17 עבירות, אבל מסיבות שונות. לא שאנחנו מטיפים לעשות עבירות במקום לשמור, אבל לפעמים עבירות הן מדד לאינטנסיביות, אגרסיביות, פיזיות ול-ALL OUT, הוכחה שכולם נתנו הכל, והפעם זו ממש לא התחושה. הצהובים לא הצליחו להוריד את מלאגה מתחת ל-20 נקודות באף אחד מהרבעים – ורק להבנה: מכבי ביצעה 4 עבירות ברבע הראשון, 4 בשני, 7 בשלישי ו-2 בלבד באחרון.
מלאגה השיטתית הציגה דברים שבשפת הכדורסל נדירים מאוד. שני שחקני מפתח – נדוביץ' וקוזמינקאס – קלעו יותר מדקות המשחק. הליטאי 23 נקודות ב-21 דקות, והסרבי 13 ב-10. מלאגה קלעה 36 סלי שדה, תשאלו כמה מהם הושגו באסיסטים? 26. זה מראה שמכבי לא הייתה פקטור הגנתי בשום רגע וסיטואציה. מכבי לא הצליחה לעצור את תרגילי ההתקפה הפשוטים, אלו שנוטים לזלזל בהם: יציאות על חסימות של קלעים, פיק-אנד-רול בצד שהופך לפיק-אנד-רול באמצע וכו'.
אולי הוא לא היה כל כך גרוע? פארגו (אלן שיבר)
בשנים עברו, כשמכבי ניצחה את מלאגה, היא השתמשה במצ'-אפ זון המסורתי שלה. כשגודס ניסה לעבור להגנה הזו הפעם, הספרדים הענישו מיד. שני החוקים העיקריים בהגנה הזו לא בוצעו – חוק הכיסוי (חלוקת השחקנים לפי איזורים) וחוק החיתוך, מה קורה כשמתחילה תנועה אצל היריב.
היה מעניין לראות שני שחקנים ששיחקו בארץ - ג'מאר סמית' מגלבוע/גליל שהפך לשחקן שמשחק כמעט ללא טעויות בשטף המשחק, וריצ'רד הנדריקס שזכרנו כרול-פלייר שעושה המון דברים לטובת הקבוצה, אך הפתיע עם 6 אסיסטים, מספר גבוה מאוד לפאוור-פורווד/סנטר.
לסיום, שאלה למחשבה: ראינו במלאגה את מרקוביץ' ונדוביץ', שני רכזים/קומבו-גארדים מנבחרת סרביה. מבלי להיכנס לעלות הכספית, האם במכבי חשבו פעם להחתים שחקנים מהסוג הזה? בשנים האחרונות במועדון הולכים לכיוון של גארד (רייס, פארגו, רוצ'סטי, פרמאר) שמבקשים ממנו לעשות הכל – לקלוע, למסור, להנהיג. לפעמים אולי עדיף להביא שחקן קבוצתי יותר, שמתאים עצמו לשיטה ולא לבנות את השיטה על השחקן שהגיע.
נראה לי שדווקא בשבוע הבא, נגד קבוצת ה-D LEAGUE של ססארי - עם היינס, לוגאן וג'ו אלכסנדר - יהיה קל יותר. אבל בתווך, עוד לפני כן, יש את הפועל ירושלים.
אין זמן להירגע, כי ירושלים מחכה. גודס (אלן שיבר)