יורוליג 2019/2020
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 אנדולו אפס 12 10 2 96
2 ברצלונה 12 9 3 79
3 ריאל מדריד 12 9 3 77
4 מכבי ת"א 12 8 4 125
5 צסק"א מוסקבה 12 8 4 97
6 פנאתינייקוס 12 8 4 68
7 מילאנו 12 7 5 -13
8 חימקי מוסקבה 12 6 6 -18
9 אולימפיאקוס 12 5 7 -2
10 הכוכב האדום 12 5 7 -17
11 באסקוניה 12 5 7 -26
12 פנרבחצ'ה 12 5 7 -44
13 וילרבאן 12 5 7 -98
14 אלבה ברלין 12 4 8 -57
15 ולנסיה 12 4 8 -57
16 באיירן מינכן 12 4 8 -87
17 ז'לגיריס קובנה 12 3 9 -12
18 זניט 12 3 9 -111

חטא היוהרה: מכבי ת"א צריכה לנחות לקרקע

למרות הניצחונות בעידן רמי הדר, מכבי טעתה לחשוב שהיא פייבוריטית מול ברצלונה. הצהובים קיבלו שיעור באינטליגנציית משחק מטייריס רייס. יוגב אוחיון וגל מקל חייבים לעלות את אחוזי הקליעה מבחוץ ודווין סמית' הוא נקודת האור בצהוב. שרון דרוקר מנתח

שרון דרוקר
שרון דרוקר  03.11.16 - 10:11
תחילת כתבה

פתיחת המשחק של מכבי ת"א מול ברצלונה לא העידה על המשכו ובטח לא על סיומו. הצהובים הגיעו עם ביטחון ומומנטום חיובי של שני ניצחונות יורוליג, וניצחון קל בדרבי על הפועל. הם פתחו את המשחק בהתלהבות וביתרון על הספרדים. אבל, וזה אבל גדול, למשחקים מסוג כזה, דווקא במומנטום חיובי, להכנה המקצועית והמנטלית יש חשיבות מכרעת.

במקום כלשהו שחקני ומאמני מכבי ת"א האמינו יותר מדי לפציעות, ההיעדרויות והכושר הלא טוב שברצלונה נמצאת בו מחד, ומאידך, וזה שלב מאוד מסוכן, הצהובים האמינו שהם הרבה יותר טובים ממה שהם באמת.

ברצלונה משחקת כדורסל יווני קלאסי, כמו שהמאמן שלה ברצוקאס רוצה. סבלנות, שמירה על קצב, חדירה והוצאת כדור עם ריווח טוב של המגרש, עד לקבלת זריקה טובה. בהגנה הספרדים שומרים פיזי ואגרסיבי, כאשר הסנטר בעמדה 5 נשאר בצבע כל הזמן וכך הם הצליחו לצופף מצוין את ההגנה נגד ההתקפה והיכולת האישית של מכבי.

לפתע פתאום מכבי הפכה פייבוריטית. הקבוצה של רמי הדר לא ירדה לקרקע, לא העריכה נכון את היריבה הקטאלונית, שניצלה את זה ל"נוק אאוט" של 20 הפרש, שאילולא האיבודים הטפשיים בדקות הסיום, זה גם היה ההפרש שהלוח היה מראה בתום המשחק.

שני דברים להתייחס אליהם - הראשון הוא נושא אינטלגנציית המשחק. יותר מדי שחקנים במכבי לוקים בפרמטר הזה. נושא של קבלת החלטות, מתי ללכת פנימה ומתי לזרוק מבחוץ. מתי להזיז את הכדור ולא לכפות זריקות (ווימס וגאודלוק). היוצאים מן הכלל, שכבר התייחסנו אליהם בעבר, הם די ג'יי סילי שהיה חלש היום ודווין סמית' שנמצא בכושר פנטסטי והוא נקודת האור בקבוצה.

באותו הפרמטר של אינטלגנציית משחק, כיף לראות, ולא בפעם הראשונה, את טייריס רייס שעוד השתפר מהתקופה שלו בצהוב. הרכז משחק בשליטה, יודע לשחק עם הכדור ורחוק מהכדור, מנהל את המשחק של ברצלונה בצורה פנטסטית, וכשרוצים דוגמא לשחקן אינטילגנטי וקשוח - הוא הדוגמא.

הנושא השני שצריך להתייחס אליו הוא יכולת הקליעה של הרכזים הישראליים. היינו עדים לתקופות של רכזים ישראליים עם קליעה, כמו שמוליק זיסמן, עודד קטש ודורון שפר. היום אנחנו רואים שחוסר הביטחון בעניין הקליעה של יוגב אוחיון וגל מקל עובד הרבה פעמים לרעת מכבי בהתקפה העומדת. אפילו בתרגילי קליעה לווימס וגאודלוק, המגן של אוחיון או מקל קופץ לעזור, סוגר את נתיב החדירה או התגלגלות של הקלעי ומשאיר אותם חופשיים יותר.

זה נתון קריטי וראינו כבר את יוגב וגם את מקל מסוגלים לקלוע, ונראה שהביטחון של גל (9 דקות בלבד במשחק) והתייחסות היריבות לאוחיון, כשהשומרים שלו עוברים מתחת לחסימות, משפיעה על האחוזים שלהם ועל מערכת קבלת ההחלטות שלהם. שלא יובן לא נכון, מכבי צריכה את מקל ואוחיון טובים. הם אמורים להיות המנועים, האנרגיה והזיק של מכבי ת"א.

הדפס