יורוליג 2019/2020
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 אנדולו אפס 28 24 4 266
2 ריאל מדריד 28 22 6 206
3 ברצלונה 28 22 6 164
4 צסק"א מוסקבה 28 19 9 180
5 מכבי ת"א 28 19 9 127
6 פנאתינייקוס 28 14 14 -2
7 חימקי מוסקבה 28 13 15 13
8 פנרבחצ'ה 28 13 15 -35
9 ז'לגיריס קובנה 28 12 16 71
10 ולנסיה 28 12 16 -21
11 אולימפיאקוס 28 12 16 -39
12 מילאנו 28 12 16 -73
13 באסקוניה 28 12 16 -96
14 הכוכב האדום 28 11 17 -29
15 וילרבאן 28 10 18 -211
16 אלבה ברלין 28 9 19 -119
17 באיירן מינכן 28 8 20 -217
18 זניט 28 8 20 -185

במגמת ירידה: ההתקפה של מכבי ת"א לא פוגעת

אחרי פתיחת עונה התקפית, מכבי ת"א התדרדרה לממוצע של 72 נקודות ב-3 המשחקים האחרונים. גם מול פנאתינייקוס הצהובים התקשו למצוא את הטבעת ועל הדרך גם להבין מי הרכז שצריך לקחת את המושכות. סמית' ואייברסון נקודות האור היחידות. דרוקר מנתח

שרון דרוקר
שרון דרוקר  11.11.16 - 10:00

תגיות: יורוליג

תחילת כתבה

אחרי שמונה ימים בלי משחק יורוליג, דבר שמכבי ת"א לא רגילה אליו, ועם משחק ליגה אחד ביום שני באשדוד, הגיעו הצהובים לקלאסיקו אירופי, מה שסיפק בעבר משחקים גדולים על תארים ואליפויות אירופה. אתמול (חמישי), זה היה משחק עצוב, עם שתי אימפריות שהחץ שלהם כרגע מראה למטה. בשתי החמישיות שעלו למגרש היו 9 זרים ועוד יווני אחד, שגם הוא למד בארה"ב (ניק קלאטס). הקבוצות סיפקו לנו משחק מבולבל, עצבני, עם רמת ביצוע נמוכה, וזה משהו שאנחנו לא רוצים לראות בכדורסל של היום.

מה קורה להתקפה של מכבי? אם בתחילת השנה דיברנו על קבוצת התקפה אדירה עם יכולת לעשות נקודות מהרבה עמדות, עם משחק ריצה בלתי עציר, ועם שני סקוררים מהגדולים באירופה (גאולוק ו-ווימס), אז הגיעו 3 המשחקים האחרונים ונראה שמכבי יורדת דרסטית בתפוקה ההתקפית. 69 נקודות מול ברצלונה, 72 נגד אשדוד, ו-67 היום בתום הזמן החוקי.

קשה לנצח משחקים בצורה הזאת. השחקנים של מכבי לא בנויים לקרב חפירות. הם צריכם מהירות, תנועתיות, יצירתיות. ההפך מהאפור והמשעמם שאנחנו מקבלים עכשיו. הימים הגדולים של הצהובים היו ויהיו כשהם קולעים 85-90 נקודות. זה מביא קהל, זה מביא שמחה,  זה גורם לשחקנים להיות מרוצים, וכרגע זה נראה ששחקנים משקיעים ורוצים, אבל כבויים.

דנו לא מעט בנושא הרכזים. קשה לי להאמין שיש מישהו שחושב שיוגב אוחיון (בהיעדרו של מקל החולה) פחות טוב מדי ג'יי סילי כרכז מכבי ת"א. מעבר לזה שסילי הוא לא רכז טבעי, אלא גדל וחונך כשוטינג גארד ששולט בכדור, אוחיון כבר הוכיח לא פעם שהוא יכול להיות רכז פותח. אוחיון כבר הוביל את מכבי להישגים, אליפויות ופיינל פורים, ואסור לשכוח את היכולת הטובה שגילה בנבחרת ישראל.

אז מה הולך בעמדת הרכז לכל הרוחות? למה מתחילת השנה אנחנו לא רואים סדר והיררכיה ועם מי הולכים בעמדה הזאת. זו עמדה קריטית בכדורסל. יוגב, מעבר לניסיון, מביא את הישראליות, הזהות והלחימה. הוא תורם בריבאונד ובדברים שלא נרשמים בסטטיסטיקה. לי באופן אישי זה חסר מאוד.

גם בצד השני אין הרבה דברים להתגאות בהם. לא הייתי הולך שבי אחרי ההגנה של מכבי. פנאתינייקוס קבוצה מוגבלת. קבוצה שבדקות המכריעות השחקנים שלה חיפשו להיפטר מהכדור ולא היה להם סקורר אחד לתת לו את הכדור. קצב המשחק שלה הוא 70-75 נקודות, כך שההגנה של מכבי עדיין תצטרך להתמודד עם אתגרים גדולים יותר מאשר התקפת פנאתינייקוס.

והיו גם נקודות אור במשחק. דווין סמית', שמדי שבוע אנחנו מחמיאים לו וגם הפעם, למרות החטאת הניצחון, היה זה שהחזיר את מכבי לתמונה. הוא זה שבקור רוח יודע לעשות פעולות נכונות, ואין ספק שעם כל מה שעבר הוא עדיין נכס גדול. השחקן השני הוא קולטון אייברסון. הסנטר מראה מדי שבוע שהוא חי טוב מאוד עם המגבלות שלו. יודע את תפקידו, נלחם על כל ריבאונד, מתגלגל לצבע כדי לסיים פיק אנד רולים, ובהגנה עם התנועתיות שלו מביא הרבה אספקטים חשובים לצהובים.

בשבוע הבא מגיע השועל הסרבי..