יורוליג 2018/2019
קבוצה מש’ הפרש נק’
1 ריאל מדריד 7 111 14
2 צסק"א מוסקבה 7 65 14
3 פנרבחצ'ה 7 41 13
4 מילאנו 7 32 12
5 אנדולו אפס 7 31 12
6 ברצלונה 7 20 12
7 פנאתינייקוס 7 21 11
8 באיירן מינכן 7 6 10
9 ז'לגיריס קובנה 7 0 10
10 אולימפיאקוס 7 -8 10
11 באסקוניה 7 -12 9
12 גראן קנריה 7 -67 9
13 חימקי מוסקבה 7 -28 8
14 מכבי ת"א 7 -49 8
15 בודצ'נוסט 7 -65 8
16 דרושפאקה 7 -98 8

משוחררים: בלי הלחץ, מכבי ת"א סוף סוף נלחמת ונהנית

כשעונת היורוליג למעשה גמורה, מכבי ת"א ללא אגו, משחקת בפרגון, והישראלים אפילו מתגלים כיתרון. עוד קצת מאמץ והיא היתה יכולה לחולל סנסציה במוסקבה. צסק"א מראה כבר שנים כמה היא למדה מעונת נפל, האם גם הצהובים יפנימו את הלקחים? דרוקר מנתח

שרון דרוקר
שרון דרוקר  24.02.17 - 12:30
תחילת כתבה

אז המטרות הושגו הערב במוסקבה על ידי כל הצדדים. מכבי ת"א הגיעה כדי להפסיד בכבוד, לא להיות מובסת ובהמשך למדיניות המועדון כרגע, ומכיוון שאין סיכוי ריאלי לעלות לרבע הגמר, להריץ את הסגל הנוכחי. רוב מכריע לישראלים על המגרש, ניסוי הרכבים שישוחקו בליגה הישראלית, ואין יותר מאבקי אגו, לחץ וקנאה.

מנגד, צסק"א משחקת עם הרבה ביטחון, סגל שנשאר רובו ככולו מהעונה שעברה, היררכיה ברורה ומהלכים מתואמים כיאה לקבוצה מאומנת, מנצחת וכזו שהיא אלופת אירופה. הרוסים פתחו את המשחק כמו קבוצת בוגרים נגד נוער, מטיילים לסלים קלים, הגנה אגרסיבית ומתואמת, שלשות חופשיות ורבע ראשון שנגמר ב-12 הפרש, עם פוטנציאל ל-15-18.

והנה ברבע השני הגיעה מכבי ת"א משוחררת, נלחמת, מובלת על ידי הישראלים שלה (לפעמים 4 על המגרש!), עם אחוזים טובים מבחוץ ומבפנים, הליכה מרובה לקו ופתאום ראינו שהישראלים לא רק שאינם חיסרון, אלא גם יתרון בקבוצה. הם מביאים רוח, גיבוש, חוצפה חיובית ומהון להון המחצית מסתיימת ב-6 בלבד לצסק"א.

המחצית השנייה הייתה בשליטה של הרוסים, שלפעמים שיחקו אפילו בשחצנות מה (תאודוסיץ'), אבל ההרגשה הייתה שמכבי שם כל הזמן, ועוד מאמץ, עוד מאבק על הרצפה, עוד שמירה על ריבאונד הגנה ואולי אפשר היה לחולל סנסציה. אבל לא כך היו פני הדברים, צסק"א ידעה לסיים את המשחק ולנצח אותו ב-12 הפרש מכובד.

בלי לחץ
איזה הבדל לראות את מכבי תל אביב הנוכחית. זו שהבינה כבר שעונת היורוליג מעשית הסתיימה, זו שהגיעה אחרי זכייה בגביע, זו שהגיעה אחרי הפסד בדרך לבני הרצליה (שפעם היה סיפור...). מי זוכר היום את ההתחלה, עם הציפיות, תקציב השיא, השמות הנוצצים (צירבס ו-ווימס כבר לא פה, מילר וגאודלוק פצועים). מכבי של היורוליג עכשיו משתמשת במשחקים להכנה לליגה ולתואר האליפות שעדיין מונח על הכף, משחקת בחופשיות, מפרגנים אחד לשני ואולי בפעם הראשונה העונה, נהנים. כן, קראתם נכון, נהנים מהמשחק.

היריבות שהייתה
פעם, עד לא מזמן, היה זה משחק שכל אירופה נשאה עיניים אליו. יריבות היסטורית מדהימה, עם סיפורים, חוויות, גיבורים, פיינל פורים, ניצחונות והפסדים שכל חובב כדורסל מכיר. עצוב לראות מה נהיה ממכבי בהשוואה לצסק"א. איש לא יכול להגיד שזה הכסף, כי למכבי השנה היה הרבה ממנו וראינו מה קרה. לצסק"א בעונת 2010/11 הייתה עונת נפל, המאמן דושקו וויושביץ' שהגיע מפרטיזן לקח את הקבוצה שנכשלה לעלות אפילו לטופ 16 (!).

ההבדל הוא שצסק"א הסיקה מסקנות, חזרה לצמרת גם אם לא תמיד לקחה את התואר, אבל צורת הניהול, האימון, התחרותיות והרצון הבלתי מתפשר לשוב ולהיות הכוח המוביל באירופה הגיעו בחזרה, וצסק"א, לא צריך להציג, היא אחת מארבע הקבוצות המובילות באירופה כבר כמה שנים. מתי במכבי?

הדפס