זה לא ההפרש, כי מכבי תל אביב כבר חטפה העונה הפסדים בהפרשים גבוהים יותר. וזו לא היריבה, כי מכבי נוצחה השנה על ידי קבוצות (הרבה) פחות טובות. וזה גם לא הכדורסל, כי הצהובים (או הכחולים הפעם) לא שיחקו רע יותר אמש (שלישי) מאשר במשחקים קודמים. ואחרי שכתבנו את כל זה - היה משהו בבומבה שנחלה אמש סגנית מחזיקת הגביע הישראלי שהרגיש מייאש במיוחד. שהגדיל את תחושת חוסר האונים. שהמחיש עד כמה רחוק הפער בין הקבוצה של ספאחיה לבין החלק האיכותי של היורוליג.
אבל ברשותכם, נתחיל הפעם עם נושא ההפרשים. 14 הפסדים יש למכבי תל אביב עד כה בעונה האירופאית שלה. 11 מהם בהפרש דו ספרתי. וזה קצת מצחיק, האמת, כי גם אנחנו אכלנו בתחילת העונה את לוקש הקבוצה הבריאה שהצליחו לשווק לנו. זוכרים? סיפורים על השלם שגדול מסך חלקיו שהשתלבו להם עם קשקושי חדר ההלבשה המאוחד? הבעיה היחידה היא שרבים מאיתנו שכחו שהמעשיות הללו סופרו שעה שהקבוצה ניצחה. שזה מרשים פחות. ושחקנים אשר מחויבים לחבריהם, למאמנם ולקבוצתם בשלבים מוקדמים של העונה, כאשר או שהם מקבלים דקות משחק או שהם עדיין נוטים להבטיח שדקות המשחק בוא יבואו או שמאמינים הם שמקומם בהיררכיה או ברוטציית החילופים עוד ישדרג בעתיד הקרוב – זה מרשים הרבה פחות.
ההפרשים הגבוהים שבהם מכבי מנוצחת במרבית משחקיה, כלומר מספר הפעמים בהם הובסה העונה מכבי ללא תנאי, מפריך באחת את כל הספין שנמכר בשליש האחרון של שנת 2017, שיתכן שגם מספריו האמינו בו. אבל עכשיו, במקביל להסרת הצנזורה מעלילות צה"ל בעיר הגדולה שבסוריה בשנת 2007, מותר כבר לחשוף גם את האמת סביב מצבה הבריאותי של מכבי תל אביב. ובכן, משפחה יקרה, הוא לא טוב. מכבי לא בריאה, לא מאוחדת, לא מחויבת ולא מגובשת. וסיכויי ההחלמה שלה בשלושת המשחקים שנותרו לה נמוכים בהחלט.
הפסד מייאש. פרחוסקי מאוכזב באיסטנבול (getty)
ועכשיו נמשיך עם פערי האיכות. אכן, כפי שכתבנו בפיסקת הפתיחה הפעם, מכבי נוצחה העונה על ידי קבוצות טובות (בהרבה) פחות מאשר מחזיקת גביע היורוליג. פנרבחצ'ה של ז'לקו אוברדוביץ' היא קבוצת כדורסל מרהיבה, מוכשרת ומאומנת. ובמהלך שני רבעים בדיוק – קרי הרבע השני והשלישי – המחישה באחת מדוע היא אחת המועמדות המובילות לזכות (גם) העונה בתואר, בעוד שמכבי תוכל, בתרחיש האופטימי ביותר, לגנוב את המקום השמיני במפעל ולהשתחל לסדרת הצלבה שתסתיים במפלות מכאיבות במיוחד.
ריכזנו בשבילכם, כדי להמחיש את הטיעון, ארבעה מהלכים בלבד שנלקחו כולם מארבע הדקות הראשונות של הרבע השלישי.
למשל המהלך הזה, שמסתיים בדאנק מהדהד של יאן וסלי, לאחר הנעת כדור נהדרת ותנועה מושלמת ללא כדור של חמישה שחקנים בצהוב – אל מול חמישה שחקנים בכחול שעומדים ובוהים בעניין יחסי.
למשל המהלך הזה שמדגיש את האיכויות הפיזיות והאחרות של אותו וסלי, שמתחיל עם חסימת פיק אנד רול לוונמייקר, משם למצב גב לסל של התפלץ הצ'כי - במקביל לחסימות יפות של סלוקאס ודטומה, משם למשחק בין שניים (הנד אוף) נאה עם וונמייקר, לתנועה מדויקת ללא כדור בדרך לצבע, שיווי משקל בדרך למסירה לגודוריץ' ולסנופי דיסקו.
פנרבחצ'ה לא התנפלה באלימות על מצבי המיסמאץ' בין הגארדים הגבוהים ו/או הפיזיים שלה אל מול הקטנטנים שיש לספאחיה להציע, מתוך מחשבה שויתור על הפואנטות ההתקפיות שלה עלול לשבש לה את השטף ההתקפי. אבל כשהיה לכך מקום, לא היססו לשחק על היתרון. למשל בהתקפת המעבר הזאת, שבה הולכים ישר לאי ההתאמה הברורה כאשר סוג של שומר פייר ג'קסון על ננאלי. וסלי מעסיק במקביל את בולדן בתוך הצבע, בדרך למסירה יפהפיה ושלשה של גודוריץ'.
רגע, הבטחנו ארבעה קטעים, לא? האמת שמהקטע האחרון, שמסתיים במהלך גב לסל של אותו וסלי, ניקח בעיקר את הפיהוק של נוריס קול בהתחלה.
אז נכון, קיימים פערי איכות משמעותיים, אבל פנרבחצ'ה טאטאה מעליה את מכבי תל אביב אמש כאילו שמדובר באיזשהי יריבת ליגה מקומית ותו לא. בכל רגע נתון, נראה היה שאוברדוביץ' מודאג אמש יותר מענייני עייפות שחקניו (לקראת משחק קשה יותר, אולי, בחמישי בחוץ מול הכוכב האדום בלגרד) מאשר מיכולתה של היריבה לאתגר את קבוצתו לאורך זמן. אחרי שפתח עם הרכב משני לחלוטין, בדרך לרבע ראשון חלש ופסיבי, הרים המאמן הטוב ביותר שידע הכדורסל האירופאי אי פעם הרכב הגיוני בתחילת הרבע השני – שכלל את סלוקאס, וסלי, דטומה, ננאלי/ וונמייקר ועוד שחקן מזדמן (לרוב גודוריץ' המוכשר), כדי לסלק מעליו את המטרד הלא ממש מטריד, בדרך לרבע שמסתיים בנוקאווט של 15-29 לטובת הקבוצה הביתית.
ואלו החדשות המייאשות. פנרבחצ'ה סיימה עם המשחק כשרובם ככולם של שחקניה משחקים פחות דקות מאשר הממוצע העונתי שלהם. וכאשר מסמנים בפנר את ההישג המרכזי שנלקח מהמפגש מול היריבה שהגיעה מישראל, הרי שחלוקת דקות המשחק – ולאו דווקא הנצחון המובן מאליו – היא זו שגורמת להם לקורת רוח.
ומנגד – אי אפשר להגיד דברים דומים על חלוקת הדקות של נבן ספאחיה. כשהיא מגיעה לאחר הפסד מתיש וסוחט אנרגיה מול הפועל חולון במוצ"ש, כשלה מכבי אמש גם ביכולתה להתמודד מול היריבה הטורקית שלה וגם ביכולתה לנהל את דקות המשחק, כשהיא שמה לנגד עיניה (או אמורה לשים לנגד עיניה) את המשחק הקריטי והביתי מול פנתינאיקוס כבר מחר. מרבית שחקני הרוטציה של ספאחיה קיבלו אמש דקות משחק דומות לממוצע העונתי שלהם, דבר שלא מבטיח טריות מיוחדת בחמישי הקרוב. גם כאשר ברור היה שאת המשחק הזה תסיים מכבי בעוד מפח נפש, לא הייתה למקבלי ההחלטות שם את התבונה, המנהיגות או האומץ להבין שכאן המקום לשלב את אלו שחשובים להם פחות לקראת משחק על עונה שלמה מול פאו. ולא, 2:25 דקות ליובל זוסמן + 3:20 דקות לג'ייק כהן אינן מעידות על ניהול אמיץ של דקות המשחק בראיה כוללת.
תאורטית, יכולה מכבי עדיין לגנוב בחזרה את המקום השמיני, גם אם תפסיד את המשחק הקרוב מול פנתינאיקוס. מעשית, הפסד בחמישי יסיים את העונה האירופאית של הצהובים – ויקבע עוד עונה רעה וכושלת של קבוצה שהולכת ומתדרדרת ככל שהעונה מתקדמת. יש לא מעט מפתחות מקצועיים חשובים בהם תצטרך לעמוד מכבי תל אביב כדי שתוכל לנצח את החבורה של צ'אבי פסקוואל מחר, ביד אליהו הישן, הישג שהוא בהחלט בגדר האפשרי והסביר. השאלה הגדולה היא האם בכלל יש לה את הכוחות הפיזיים והנפשיים כדי לעשות זאת. האם הקבוצה הזאת, בדגש על המילה קבוצה, מסוגלת להניח לרגע את הייאוש בצד, כדי להישאר בתמונת ההעפלה לשלב הבא.
ספאחיה. עוד עונה רעה וכושלת בדרך (getty)