היה זה בערב, ערב סגריר. אוקיי, אולי לא סגריר ולא ערב, אבל היה זה בשעות הלילה ב-7.5.18. לאחר הפסד ליגה כואב לחבורה של שרון דרוקר באילת במשחק הבכורה המחודשת של ג'רמי פארגו, עלו להם אנשי מכבי תל אביב לטיסה שתיקח אותם הביתה.
עכשיו, אם הדבר מקובל, אני מבקש את יכולת הדמיון שלכם, כדי להפנים את הסצנה שאני מבקש לתאר. נבן ספאחיה, כשהוא עוטה על פניו הבעת באסה חריגה אפילו במושגים שלו, נכנס למטוס ומתיישב במקום שיועד לו – ליד החלון. דקה עוברת, ואולי דקותיים, ואליו מתקרב אחד שמעון מזרחי. שימון, נטול הבעה (גם במושגים שלו) מתיישב במושב שלצידו של קואוץ' ספאחיה בלי לומר מילה. בלי להחליף מבט. בלי ליצור קשר עין. אה, נקודה חשובה לסיפור – זה לא היה המקום של שימון, שאמור היה לשבת בכסא אחר במטוס.
התייעצות קצרה שערכה גברת אחת, שמקום הישיבה שלה במטוס אמור היה להיות ליד ספאחיה, הובילה אותה למסקנה שעדיף לוותר ולשבת במקום אחר. המבט הקפוא של שימון, שעיניו נעוצות בגב המושב של זה שיושב לפניו, הבהיר שאליו לא כדאי להתקרב. נו, אז הטיסה ממריאה. ושימון ממשיך ללטוש עיניים באותה הנקודה. והטיסה מתקדמת, ושימון לא. ספאחיה, בשלב זה, מתחיל לשדר אותות מצוקה. מפנה מבטו לצדדים, קדימה ואחורה. מפגין מחוות גופניות שמלמדות על רצון לזוז או לצאת. ושימון לא נע. לאחר הכנה ניכרת (לכל הנוכחים במטוס, מלבד לשימון), אוזר ספאחיה אומץ, פונה אל יו"ר הקבוצה שלו ומבקש לצאת לשירותים. שימון נועץ בו עיניים, ממתין שניה, ומשחרר את העלם הקרואטי לדרכו. ספאחיה משתחרר מהמלכודת ובורח, בכל מובן של המילה, למקום ישיבה אחר במטוס. את הצורך בביקור בשירותים ישמור למועד אחר.
מבט דומה על פניו של ספאחיה ניתן היה לזהות, דרך מסכי הטלוויזיה, בדקות האחרונות של משחקו האחרון כמאמן מכבי תל אביב. תוך שהוא בוהה בחבורה המחליקה שלו שחוטפת בראש מול נמושה בדמות גראן קנריה, לא קשה היה להבחין בחוסר האונים של האיש שהפנים סופית, ברגעים אלו, שאין יציאה. שהוא לא יכול להרים את הקבוצה הזאת. שהוא לא צריך לאמן יותר את הקבוצה הזאת. שזה נגמר. וזה באמת נגמר.
שונה מספאחיה (מנהלת הליגה)
מכבי תל אביב פעלה נכון כשהחליטה על פיטוריו של נבן ספאחיה. עם כל הכבוד לאליפות שהצליח להשיג בסיומה של העונה שעברה, בחסותו ובחסדיו של אחד ג'רמי פארגו, ספאחיה הוא אחד ממאמני היורוליג הכושלים בתולדותיה של הצהובים. מאמן שהפסיד 13 מתוך 15 משחקיו האחרונים במסגרת האירופאית, כשבטווח הזמנים הזה מצליח לנצח רק את אנדולו אפס בעונה שעברה (כלומר, הקבוצה החלשה במפעל) ואת בודוצ'נוסט העונה (מעשית, הקבוצה החלשה במפעל), לא יכול להישאר בתפקידו. ומצד שני, ספק רב אם אמור היה להמשיך בתפקידו ממילא בתחילת עונת 2018/19.
מכבי תל אביב, או לפחות חלק מראשיה, רצו את ראשו של הקרואטי המסוים הזה כבר במהלך העונה הקודמת. כבר בזמן הטיסה ההיא מאילת. הפור כבר נפל, או היה קרוב ליפול, ואז – לאכזבתם – הצליח לזכות באליפות. ופתאום, כשהם מחשבים את סכומי הפיצויים במקרה של פיטורים במהלך חוזה ובמקביל נשמעים לקולות אחרים שרואים באליפות המקומית משום הישג היסטורי, הוחלט להשאיר את ספאחיה בתפקידו. אבל כברווז צולע.
הצהובים, שחלשים מאוד בהפקת לקחים ובהסקת מסקנות, הוכיחו גם הפעם כי שכחו, בין השאר, את לקחי עונת 2015/16. אז, הוחלט להשאיר את גיא גודס בתפקידו כמאמן ראשי לעונה נוספת. כברווז צולע. בחרו לו על הראש שחקנים (כולל ויטור פבראני האגדי), החליפו לו עוזר מאמן וקיוו לטוב. איך זה נגמר? בפיטורים ב-9.11.15 – ובעונה שהסתיימה בירידת ליגה.
מכבי תל אביב הוכיחה העונה שוב שחישובים כספיים קצרי טווח מוליכים אותה לבורות תקציביים ארוכי טווח. שהיא מובלת על ידי האירועים, או על ידי אנשים מתוכה, ולא מנהלת אותם. שהיא מוצאת עצמה בעיקר לכודה בסיטואציות. בעצם, בדיוק כמו ספאחיה במטוס מאילת.
ולאחר שכתבנו את כל זה, לקח משמעותי אחד הפיקה אלופת המדינה ממהלכי הפיטורים הקודמים. אחרי שפוטר גיא גודס, נותרה מכבי תל אביב עם מאמן זמני על הקווים. אז זה היה אבי אבן, שהפסיד במשחק הבכורה שלו והחשוב מאוד לדרושפאקה. לאחר שפיטרה את רמי הדר בעונת 2016/2017, מאמן זמני לכשעצמו, החליף אותו זמנית - ליאור ליובין - בשני משחקי יורוליג משמעותיים (כשהחשוב בהם מול דרושפאקה), עד נחיתתו וכניסתו לתפקיד של איינארס בגאצקיס. והפעם, יאמר לזכותה של מכבי ת"א, החליטה לוותר על פתרונות זמניים. יאניס ספרופולוס, עם או בלי הכנה, ידריך על הקווים במשחקים על עונה שלמה מול אנדולו אפס ופנרבחצ'ה.
בעל מזג חם (getty)
אוקיי, זמן לדבר על ספרופולוס. ומאחר שאנחנו תמיד אנשים חיובים, בערך, נתחיל ביתרונות במינויו של האיש עם הכי הרבה ס' במכבי מאז סופוקליס שחורציאניטיס.
היידה. בואו נתחיל. היתרון הכי משמעותי בבחירה בספרופולוס הוא מצבו של שוק המאמנים ד'היום. שורו, הביטו וראו – מה גדול השוק הזה, אם נתייחס למאמנים הפנויים והרלוונטיים. נתחיל בשמות שפורסמו. הראשון והבכיר ברשימת המועמדים החלופיים היה חואן פלאסה, אקס ריאל מדריד, ז'לגיריס קובנה, מלאגה וכו'. עם כל הכבוד לרזומה המרשים ולנסיון, הכדורסל של פלאסה הוא גרסת ההארדקור של ז'אן טבק. כלומר, סכמתי, שמרני ולא יצירתי במיוחד. עם חילופים מתמטיים וניהול משחק שנחשב במחוזותינו מקובע. לא בדיוק התאמה מושלמת לצרכים, לסביבה המקומית ולחומר השחקנים הקיים בצהוב ובכחול.
רימאס קורטינאיטיס? נו באמת. גם הוא סוג של גרסת הארד קור לבגאצקיס שהפציע כאן לרגע. מאמן עם אוריינטציה סופר התקפית בצד אחד עם חדלון הגנתי מובהק בצד השני, ובלי שום אינדיקציה נראית לעין שיוכל להתמודד עם קבוצה מחוץ לאזור הנוחות של ה-VTB.
סיטו אלונסו? ברמה המקצועית, מדובר בלא פחות מגאון כדורסל. אחד שיודע דברים שמרבית האחרים ממש לא. אחד שקבוצותיו בבילבאו ובסקוניה (וגם בנבחרות הצעירות של ספרד) שיחקו כדורסל מעורר השראה, ששימש מודל לחיקוי למאמנים רבים, כולל כאלו מה-NBA. ועדיין, בסקוניה היא סוג של אקס טריטוריה. ודברים שעבדו שם ממש לא הצליחו ברגע שעבר למועדון כדורסל כמו ברצלונה. והאמת, גם לא הצליחו העונה בצדביטה זאגרב. במילים אחרות, לא הוכיח ששייך לרמה הזאת של היורוליג. לפחות בשלב זה.
ברשותכם, נחסוך התייחסות למאמנים הפנויים האחרים, ונתעלם מהאופציות הישראליות שלא באמת קיימות ו/או רלוונטיות. כלומר, במילים אחרות, המינוי של ספרופולוס נראה הגיוני למדי, לאור (או במיוחד) לאור החלופות האחרות והפנויות בשוק בשלב זה.
יתרון נוסף במינויו של ספרופולוס הוא הרזומה. בכל זאת, ארבע עונות באולימפיאקוס. פעמיים גמר יורוליג. הישגיות במועדון גדול ומלחיץ, כמעט כמו המקום ההזוי אליו הוא מגיע כעת.
ומה לגבי הכדורסל? או, טוב ששאלתם. יאניס ספרופולוס הוא מאמן כדורסל איכותי. מעודכן. התקופה שעבר בארצות הברית והמאמנים שלצידם אימן בצסק"א ואולימפיאקוס עזרו ועיצבו את יכולותיו ואת תפיסת עולמו. עוד לפני שמדברים על ה"אני מאמין" שלו בצד ההגנתי, הפגין ספרופולוס בתקופתו המוצלחת באתונה מיומנויות מרשימות למדי בהתקפה המסודרת של האדומים לבנים.
וכאחד שבנה סיסטם שלם של תרגילים שמתאימים לתכונותיו של וסיליס ספנוליס, בהחלט ניתן לראות כיצד ספרופולוס מבצע התאמות התקפיות במכבי תל אביב שיוכלו לסייע לסקוטי ווילבקין להרגיש לפרקים כפי שחש אצל דיוויד בלאט בדרושפאקה, למשל. וזה טוב. אז לא בטוח שנראה תרגילים שהם וריאציות של FLEX כמו בדוגמא כאן מאולימפיאקוס, אבל בהחלט אפשר לצפות לפואנטות טובות יותר, שיובילו את ווילבקין לסיים תרגילים במהלכי פיק אנד רול שיובילו לנקודות קלות, כמו אלו של מילוטינוב בדוגמא שלפניכם.
via GIPHY
ומטבע הדברים, הטיקט המרכזי שמביא איתו לשולחן מאמנה היווני הראשון של מכבי ת"א מתייחס לצד שבו אמורים לשמור. למרות שנאלצה להגן עם חמישיות שכוללות שומר בינוני ומטה כמו וסיליס ספנוליס, הצליחה אולימפיאקוס של ספרופולוס להציג, באופן שיטתי, את אחת מקבוצות ההגנה המרשימות ביורוליג. לפחות סטטיסטית. בארבע עונותיו שם ספגה הקבוצה בין 71 ל-78 נקודות למשחק, עניין שמיקם את האימפריה היוונית, סטטיסטית, למעלה בדירוג – כולל במקום הראשון בעונתו הראשונה. אם יוכל היווני להפוך את ערימת מקבלי הלייאפים בהכנעה בצהוב כחול לקבוצה שאשכרה מתייחסת ומבצעת אלמנטים הגנתיים, אישיים או קבוצתיים, הרווח של מכבי תל אביב נקי ומשמעותי.
ואולי הנקודה הכי חשובה היא זו: על פי פרסומים זרים, דורש כיום הקואוץ' החדש חיזוק בעמדת הפורוורד, כדי למלא את הנישה החשובה והחסרה שיש בסגל הנוכחי. אם יעתרו הבוסים לדרישה הזאת ויצליחו למלא את החלל בשל דרישתו של ספרופולוס, אז רק בשביל זה היה שווה להחליף מאמן.
ועכשיו זמן להרוס את החגיגה. קודם כל הגנתית. עם כל הכבוד להגנה של אולימפיאקוס, קשה לומר שספרופולוס הביא עמו איזשהי בשורה הגנתית שלא הייתה שם כבר לפני כן. למרות כל מספרים שהבאנו עכשיו, הרי שאותה אולימפיאקוס, גם בעונות שלפני עידן ספרופולוס, ספגה ממוצעים דומים. למשל – בעונתו המלאה האחרונה של קודמו ברצוקאס, ממוצע הנקודות של יריבותיה עמד על 73. הקיצר, סיים סיים. ולא זו בלבד, כפי שיש כאלו שנוטים לומר, אלא שנתוני הספיגה הללו לא מספרים את כל הסיפור. אולימפיאקוס, מסורתית וכמובן שגם אצל ספרופולוס, היא קבוצה ששיחקה בקצב הכתבה. כדרורים, כדרורים וכדרורים. שליטה, שליטה ושליטה. וכשיש הרבה פחות התקפות פר משחק, סופגים פחות נקודות. וגם עיון בסטטיסטיקות מתקדמות יותר, דוגמת יעילות הגנית וכן הלאה, רחוקות מלהבטיח את מעמדו של ספרופולוס כגורו הגנתי. וכל זה עוד לפני שדיברנו על המאפיינים הפיזיים והמנטליים של השומרים שעמדו לרשותו של האיש הצהוב החדש אשר על הקווים.
עכשיו התקפה. מכבי תל אביב, לפחות על הנייר, היא קבוצה אתלטית ששואפת לקצב משחק גבוה. ואם היא מגיעה למשחק מסודר, סביר להניח שהנטייה הראשונית תהיה לייצר מהלכים קצרים שבהם אפשר למקסם יתרונות של שחקני אחד על אחד. ולמרות שראינו גם כאלו באולימפיאקוס, עדיין נראה חלק משמעותי ממשחק ההתקפה היווני בדומה למה שתראו עכשיו כאן. שוב אלמנט שנקרא FLEX. שוב משחק סטטי יחסית, איטי ומרובה חסימות.
via GIPHY
האם זה יכול לעבוד במכבי ת"א? אולי, למרות שזאת לבטח לא הציפייה המקצועי הראשונה מסגל כמו שזה שהולחם לו בקיץ האחרון. האם יוכל ספרופולוס לשנות ולאמן קבוצה שחושבת קודם כל קצב מהיר? האם יוכל להריץ שיטה וקצב שיעלו את מכבי מעבר לממוצע קליעה של כ –75 נקודות למשחק, בדומה למה שראינו באולימפיאקוס (או במכבי של השנה)? אולי, למרות שכמו במקרה ספאחיה, קשה לראות כיצד מבצע מאמן התאמות ומריץ שיטה שאיננה מוכרת לו – ושלא בטוח שהוא מאמין בה.אחרון לבינתיים הוא נושא ההתמודדות עם החומר האנושי, ולא רק המקצועי, שעומד לרשותו של ספרופולוס כיום. אולימפיאקוס הוא מועדון שבו השחקן המקומי הוא אל והשחקן הזר, ובמיוחד האמריקאי, הוא הפועל השחור. בדיוק הפוך ממה שקורה במחוזותינו. כשיש ספנוליס ויורגיוס פרינטזיס (ובעונה אחת גם קוסטאס סלוקאס), אז הכל סובב סביבם. גם מקצועית, אבל גם אנושית. חדר ההלבשה שייך להם. הקבוצה שייכת להם. והאמת? גם המאמן שייך להם. אין שום דבר בקריירה של ספרופולוס ברמות הללו שמלמד על יכולת להתמודד עם המטען שאיתם מגיעים שחקנים אמריקאיים לחדר ההלבשה או לפרקט. קשה להצביע על שחקנים אמריקאים, בטח שלא גארדים אמריקאים, שהצליחו באמת באולימפיאקוס. לא כשחקנים מובילים (שהרי זה לא אפשרי) וגם לא כשחקנים משניים.
גם אם נתעלם מאירועים כמו זה שכאן, שבו שולח ספרופולוס את קם ברץ' לחפש את החברים שלו, לא בטוח – אבל ממש לא בטוח, שיש כאן התאמה מושלמת של מאמן לסגל.
via GIPHY
לאמן חומר שחקנים תלוי אמריקאים, במועדון ובאווירה שבה האמריקאים שולטים וסגנונם הוא שמכתיב את המציאות המקצועית, איננו דבר שבו נתקל ספרופולוס בעבר. אפילו לא קרוב. ולמרות שבסך יש במכבי ת"א החדשה חומר של בחורים טובים ולא בעייתיים, עדיין צריכים לנהל אותם. ועדיין צריכים להבין ולהפנים את ההירככיה והמעמדות של במועדון היסטרי כמו זה שמשחק בהיכל מנורה.
אז אחרי שמנינו חלק מהיתרונות וחסרונות, חשוב לדבר גם על התזמון. ספרופולוס מגיע למכבי ת"א בתזמון לא רע בכלל. אם יצליח לגנוב נצחון אחד בשבוע הקרוב, יעמוד בפני החלק הנוח יחסית של לוח המשחקים של הצהובים, כזה שיאפשר להם לייצר נצחונות ומומנטום ויסייע לו להיקלט ולקבל אהדה מבפנים ומבחוץ. מצד שני, גם רמי הדר, להבדיל אלף אלפי הבדלות, הצליח לייצר מומנטום לא רע בתחילת הקדנציה שלו במכבי ת"א. איך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.
ניסיתי כאן לייצר עבורכם ניתוח ענייני יחסית של שיקולים אפשריים בכל הנוגע לקבלת החלטה קריטית ומשמעותית כמו זה שנלקחה אמש בסמוך ל-2:27 לפנות בוקר. יש לקוות שמקבלי ההחלטות של מכבי ת"א, עת ישבו על המדוכה, העלו תוך כדי סיעור מוחות את כל אלו ועוד הרבה הרבה אחרים, ולא הסתפקו בהחלטות אמוציונליות והיסטריות כדרכם בקודש.
יש רק לקוות, מבחינת מכבי ת"א, שבשיחות טרנס אטלנטיות בין ניקולה וויצ'יץ' ששוהה בימים אלו לצידו של התכשיט דראגן בנדר, דני פדרמן שנמצא בחופשה ממושכת (על פי פרסומים זרים) בדרום אמריקה והבוסים האחרים, ידעו לחשב סיכויים וסיכונים טרם קבלת ההחלטה. יא-סאס!