לאחר שבחנו את לקחי העבר וביקשו להסיק מסקנות בהמשך למספר עונות איומות, הגיעו בקיץ האחרון אנשי מכבי תל אביב למסקנה לפיה השדרוג המשמעותי והחשוב ביותר נדרש בעמדה מספר אחת. שם ושחקן גדול בעמדת הרכז, אמרו שם לעצמם ניקולה וויצ'יץ' לפדרמן ג'וניור ולהיפך, הוא זה שיפתור עבור אלופת המדינה את הבעיות. נביא חתיכת פליימייקר – אחד שיודע – והכל יהיה בסדר.
נו, אז הכיסים נפתחו ומכבי ת"א החלה להיכנס למכרזים כספיים על השמות החמים ביבשת בעמדה מספר 1. כמעט החתימה את הזה, כמעט סגרה עם ההוא – ובסוף הנחיתה ארצה את אלוף היורוקאפ סקוטי ווילבקין. הידד.
16 משחקים לתוך עונת היורוליג הנוכחית, אפשר להגיד בבטחה שנכון לעכשיו, לאחר שהשקיעה כל כך הרבה זמן וכסף, הצליחה מכבי ת"א מודל 2019, בדרך פלא, להיחלש בעמדת הרכז. 16 משחקים לתוך עונת היורוליג הנוכחית, ואפשר להגיד שסקוטי ווילבקין נותן למכבי תל אביב פחות מאשר פייר ג'קסון, קודמו. ונותן פחות גם מנוריס קול, ששימש לרוב כרכז המחליף. ושהקו האחורי, עליו שקדו, עמלו ושילמו בחבילות של מזומנים בקיץ האחרון, שווה פחות מהציוות ג'קסון את נוריס קול מעונת 2017/18.
פייר ג'קסון סיים את העונה הקודמת עם ממוצע של 14.5 נקודות, 44.6% ל-2 נקודות ו - 36.7% ל-3 נקודות. לווילבקין, נכון ליום 3.1.19, יש 12.5 נקודות למשחק, 43.9% ל-3 ו – 33.9% ל-3 נקודות. כלומר, פחות טוב בכל אחת מהקטגוריות. יחס האסיסטים מול איבודים של ג'קסון היה טוב יותר (ג'קסון סיים עונה עם 4.2 אסיסטים אל מול 2.7 איבודים. ווילבקין עומד כרגע על 3.5 אסיסטים ו – 2.3 איבודים). ג'קסון העמיד בסיום העונה הקודמת ממוצע 14.3 בקטגוריית מדד היעילות. נוריס קול? 11.1. וסקוטי ווילבקין עומד כרגע על מדד יעילות ממוצע של 9.7 בלבד.
והגנה? האמת, כאן אין שום שדרוג או שנמוך. פייר ג'קסון לא שמר. וגם סקוטי ווילבקין לא שומר. בכלל.
ווילבקין. גרם למכבי ת"א להתגעגע לג'קסון וקול (אלן שיבר, מדריד)
מהלכים כמו זה שכאן, במסגרתם מלווה סקוטי ווילבקין בחוסר חשק את פקונדו קמפאסו בדרך הקלה את הטבעת הם מהלכים שבשיגרה עבור הצהובים העונה.
via GIPHY
בהיעדרו של ג'רמי פארגו (אוטוטו חוזר, תודה ששאלתם) או של שחקן שיחליף אותו בסגל הצהוב (כבר נוחת בנתב"ג, טוב ששאלתם), העמידה לה מכבי תל אביב אמש שלושה שחקנים שונים שמילאו את עמדת הרכז. ווילבקין תרם 18 דקות וחצי מזמנו. קנדריק ריי הוסיף כמעט 12 משלו. ג'ון דיברתולומיאו השלים את 10 הדקות שנותרו, פחות או יותר.
ואם צריכים לסכם בקצרה את התרומה המשולבת של שלושת הרכזים, נניח, של מכבי ת"א אמש, נסתפק בספרה אחת. כלומר, בספרה 0. אפס עגול ויפה. זהו מדד היעילות של השלישיה הזאת.
מכבי תל אביב הצליחה אמש, במשחק החוץ במדריד, לייצר מחצית ראשונה מרשימה שכל כולה פאטה מורגנה. בחסות תצוגה מצוינת של מייקל רול ואנג'לו קלויארו, מכבי ייצרה 44 נקודות מול מארחת אדישה ומשועממת, וירדה לחדר ההלבשה כשהיא מספרת לעצמה סיפורים ונוטעת בעצמה ולעצמה תקוות. העניין הוא שגם אם המשחק אמש היה נמשך עמוק אל תוך הלילה, אין ולא היה לחבורה של ספרופולוס שום סיכוי לצאת משם עם נצחון. ברגע שנלחצה הרגל המקומית על דוושת הגז, הסתיים לו המשחק באחת. או ליתר דיוק, בשלוש דקות.
מחצית ראשונה של פאטה מורגנה (אלן שיבר, מדריד)
סרחיו יול (כן כן, כתבתי יול. לא מתאים לכם? דברו עם הכרוז המקומי של ריאל מדריד) סיפק אמש מחצית ראשונה נוראית (0 נקודות ב 0 מ-6 מהשדה), כהמשך ישיר לשני משחקים רעים בשבוע שעבר מול פנרבחצ'ה ובסקוניה (בליגה). נו, אז ברבע השלישי הוא החליט שנמאס, התחיל להמטיר שלשות ומסירות וסיים עוד משחק סטנדרטי של 11 נקודות ו-10 אסיסטים.
ואם תרצו לסכם בקצרה את ההבדל בין קבוצת יורוליג רעה כמו מכבי ת"א לבין קבוצת יורוליג נהדרת כמו זו שמאמן פבלו לאסו, לכו ותנתחו בבקשה רק את הפערים בעמדת הרכז. עוד לפני שדיברנו על הרכז הנוסף קמפאסו. ועוד לפני שדיברנו על הפערים בעמדות האחרות.
אז הנה, יול דפק שלשה אחת כאן על הפרצוף של קיין את טיוס במהלך פיק אנד רול.
via GIPHY
והנה כאן השתדל יול שלא להתגלגל מצחוק כשראה שמכבי מעמידה מולו את מייקל רול כשומר, בדרך לאסיסט לקמפאסו פעם אחת.
via GIPHY
או כאן, בדרך לאסיסט לדאנק של טבארס בפעם אחרת.
via GIPHY
אם ירצו הצהובים לצאת מעוד הפסד במדריד עם נקודות חיוביות עליהן יבקשו להיאחז או מהן יבקשו להיבנות, מומלץ בחום להתעלם מאותה מחצית ראשונה משקרת. הדברים החיוביים, בסדר עולה, אמורים להתקשר או להתחבר לשלושה שחקנים.
השלישי הוא אנג'לו קלויארו. הפורוורד שהפך לבאנקר בעמדה מספר 3 במכבי הראה עד כה בעיקר יכולת קליעה ונחישות הגנתית. ואלו דברים נהדרים ולא מובנים מאליהם. אמש הוא סיפק מחצית ראשונה טובה מאוד, אבל החדשות הטובות הגיעו דווקא משני מהלכים שאולי קצת נעלמו מתחת לרדאר. כאשר הציבו מולו לאסו שומר נמוך ממנו, הראה הפורוורד הלוחמני של מכבי – אולי לראשונה – יכולת להעניש במשחק גב אל הסל. וזה משמעותי. במקום להסתפק בעמידה בפינה ובהמתנה לתורו, נטע קלויארו את התקווה ולפיה יוכל לגוון מעט את משחק ההתקפה של הצהובים ולספק מעט ורסטיליות שתוכל לסייע מול חילופים הגנתיים.
אחד ממהלכי הפוסט אפ של קלויארו, כאן, לעיונכם.
via GIPHY
השני הוא מייקל רול, במשחקו הטוב ביותר העונה או בכלל כשחקן מכבי ת"א. בהיעדר שחקן יוצר שמצליח אשכרה לתרום להתקפה הצהובה מכדרור, הצליח רול גם למסור וגם סוף כל סוף להתפוצץ מחוץ לקשת שלוש הנקודות, גם באמצעות תרגילי VEER שכאלה, בהם טיוס מרמה חסימת פיק אנד רול (לזוסמן) ואז מסדר לרול מצב קליעה מבחוץ.
via GIPHY
הראשון הוא אלכס טיוס. במקרה או שלא (כלומר, שלא במקרה), סיפק טיוס את משחקיו הטובים ביותר העונה בשני המחזורים האחרונים של היורוליג. ושניהם, למקרה שתהיתם, כשטאריק בלאק נעדר. 16 ו-7 מול מילאנו בשבוע שעבר (ב 29:37 דקות); 17 ו-8 אמש מול ריאל מדריד ב (29:37 דקות) הם נתונים שטיוס היה רחוק מלספק לאורך העונה. וחשוב מכך – הם נתונים שטאריק בלאק לא הצליח לספק באף משחק העונה.
על שלושה עוגנים ביססה העונה מכבי ת"א את הסגל שלה. על שלושה עוגנים בנה ניקולה וויצ'יץ' את היכולת של מכבי תל אביב לחזור ולהיות תחרותית ביורוליג: סקוטי ווילבקין, ג'רמי פארגו וטאריק בלאק. נכון לפתיחת שנת 2019, אפשר להגיע למספר מסקנות ביניים פשוטות: הצהובים נראים כרגע טוב יותר (או רע פחות) כשווילבקין ובלאק לא משוטטים על הפרקט; אין לדעת מה היה קורה אם פארגו היה איתנו או אין לדעת כרגע מה יהיה כשיחזור, אם יחזור. מה שבטוח הוא שלאחר כל התכנונים והכספים, מצאה עצמו מכבי תל אביב מודל 2018/19 כשהיא פחות טובה בקו האחורי לעומת השנה שלפני.
ואם אלו הם העוגנים שאמורים היו להחזיק את הספינה של מכבי תל אביב ולמנוע ממנה להיסחף אל הים הגדול והמסוכן, אז כרגע נראה שהם לא הוטלו כמו שצריך אל מעבר לסיפון. וספק רב אם הבעיה נעוצה בזהות העוגן. סביר להניח שהבעיה היא בזהות המטיל. וזהו אותו המטיל שבונה לו קבוצות רעות ועוגנים כושלים, ביד אליהו הישן, שנה אחר שנה אחר שנה.
רול. מנקודות האור הבודדות (אלן שיבר, מדריד)