$(document).ready(function () { setTimeout(function () { $('#Haim_L').remove(); }, 2500); // Remove the element after 3000 milliseconds (3 seconds), you can adjust this value as needed });
יורוליג 2023/2024
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ריאל מדריד 34 27 7 243
2 פנאתינייקוס 34 23 11 172
3 מונאקו 34 23 11 99
4 ברצלונה 34 22 12 120
5 אולימפיאקוס 34 22 12 117
6 פנרבחצ`ה 34 20 14 135
7 מכבי תל אביב 34 20 14 30
8 באסקוניה 34 18 16 -18
9 אנדולו אפס 34 17 17 16
10 וירטוס בולוניה 34 17 17 -78
11 פרטיזן בלגרד 34 16 18 -20
12 ארמאני מילאנו 34 15 19 14
13 ולנסיה 34 14 20 -96
14 ז`לגיריס קובנה 34 14 20 2
15 באיירן מינכן 34 13 21 -120
16 הכוכב האדום בלגרד 34 11 23 -52
17 וילרבאן 34 9 25 -213
18 אלבה ברלין 34 5 29 -353
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

תו איכות: ספרופולוס חשף מי יותר מוכשרת

ספרופולוס חשף את החולשות של באיירן מינכן, והדרך של מכבי תל אביב למקומות 7-8 ביורוליג הופכת לריאלית. ווילבקין נראה שוב כשחקן גדול לקבוצות קטנות, אבל הצהובים הלכו עליו והצליחו. שי האוזמן מסכם ותוהה האם ההנהלה פספסה את הרכבת לגבי בלאק

שי האוזמן
שי האוזמן  08.03.19 - 10:30

הרבה דברים טובים קרו למכבי תל אביב בהמשך לניצחון החוץ היפה אמש במינכן. הטוב מכולם הוא שלפתע פתאום, בלי שום הודעה מוקדמת, מוצאת עצמה אלופת ישראל כשסיכוי ההעפלה שלה לשלב הבא ביורוליג, פחות או יותר, תלויים בעיקר בה.

מאחר שמספר הקסם הסביר לצורך התברגות בשמינייה הראשונה של הליגה השנייה בטיבה בעולם עומד על 16, ומאחר שבמחסנית נותר משחק ביתי קרוב יחסית וקל אבסולוטית מול גראן קנריה, המשמעות המיידית היא ששמונה ימים מפרידים בין מכבי לבין הצלבה ראשונה במתכונת החדשה של היורוליג. שמונה ימים שבהם תפגוש את אנדולו אפס (בית), ז'לגיריס קובנה (בית) וחימקי מוסקבה (חוץ) אמורים לעשות את ההבדל מבחינתה של מכבי. שלושה נצחונות בשמונה ימים = שמיניה. ככל הנראה.

והאמת? אין שום סיבה שמכבי ת"א לא תעמוד ברף הזה. כשהיא מסתכלת ימינה ושמאלה, כלומר גם על רמתן של יריבותיה על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף וגם על רמתן של אלו שמתברגות במקומות 4-5 ביורוליג (קרי ברצלונה ובמיוחד אנדולו אפס), מכבי תל אביב אמורה להגיד לעצמה שכאשר אוחזת היא בתקציב ובסגל שיש לה, אל מול מה שיש למתחרות, אזי מקומה הריאלי הוא 7-8.

אחת הדוגמאות להבדלי הרמות בין היורוליג מודל 2018/19 לבין מה שהכרנו בעונתיים שלפני היא באיירן מינכן. ושלא תבינו לא נכון – באיירן באמת אחלה של קבוצה. אין זה מקרי שהיא שולטת בליגה הגרמנית ואין זה מקרי שהגיעה כבר ל-12 נצחונות אירופיים העונה. ועדיין, בכל הקשור לרמת הכשרון שיש לה להציע, מדובר בקבוצה סבירה ברמה הזאת. לא הרבה מעבר לכך.

ויאניס ספרופולוס, בכשרון לא מועט, הצליח לחשוף בדיוק את חולשותיה של היריבה הבווארית/סרבית שלו אמש. כי אלופת גרמניה אמנם קשוחה, מחויבת, קבוצתית ומאומנת – אבל כאמור לעיל, לא מוכשרת במיוחד. בטח ובטח שלא בכדורסל של אחד על אחד. ומרגע שבחרה מכבי תל אביב להשתמש כנגדה בהגנת חילופים, כלומר הגנה שמנסה למנוע יתרונות מספריים של ההתקפה במשחק המסודר, אזי נאלצו הגרמנים לנצח באמצעות כשרון. והכשרון לא עמד להם.

מכבי תל אביב, כאמור, הלכה לחילופים הגנתיים בין שניים או שלושה שחקנים ואתגרה את באיירן לנצח אותה בכדורסל של אמריקאיים. כלומר בכדורסל של אחד על אחד. אז פעמיים הצליחו המקומיים לגנוב סלי שדה של יוביץ' מול שומר גבוה. וכמה פעמים נוספות השחילו נקודות שהגיעו מניצולי מיסמאצ'ים של דנילו בארטל המשתפר.

העניין הוא שהחילופים ההגנתיים של מכבי תל אביב מנעו נקודות ממהלכים של חסימות (לקלעים, למשל) וצמצמו את מספר ההתקפות שבהן ניתן להניע כדור ולהתקיף את הרוטציות ההגנתיות (ולמזלה של מכבי, כשכל זה כבר קרה, אז באיירן בכלל וקופונן בפרט החטיאו זריקות פנויות).

ודרק וויליאמס, ה-שחקן שיכול להעניש את הצהובים במצבים של אי התאמות הגנתיות, הצליח לעשות זאת פחות מדי פעמים. כשהוא התקיף את הטבעת, סחט וויליאמס עבירות והלך לקו (14 פעמים במשחק). העניין הוא שהוא עשה זאת פחות מדי פעמים (והתפשר לא אחת על זריקות מיותרות מבחוץ) ושבפעמים אחרות מצא עצמו האיש שנבחר רק אחרי קיירי אירווינג מתקשה מול המלכודות ההגנתיות של ספרופולוס במהלכי גב לסל. 

למשל כאן, כשחילוף הגנתי של מכבי מביא את ג'רמי פארגו לשמור על וויליאמס, שעובר ממצב של פנים אל הסל לשלב החפירות ולכיוון הצבע. העניין הוא שפארגו, גם במצבו הנוכחי, מציב אתגר לא קטן בפני שחקני התקפה גבוהים, ובמיוחד כאשר ברגע הנכון מצטרף ומתייצב לו אלכס טיוס, מבהיל את וויליאמס וגורם לו לצעוד ולאבד כדור.

via GIPHY

כחלק בלתי נפרד ממדיניות החילופים ההגנתיים, הגיעה מכבי עם תכנית למצבים של אי התאמה מול שחקני הקו הקדמי של באיירן. היא ידעה כיצד לכוון את הרדוסביצ'ים של העולם לכיוון קו הבסיס או לכיוון המלכודות ההגנתית והיא גם ידעה, בחלק גדול של המקרים, להגיב לנסיונות של המקומיים להניע את הכדור ולצאת מהמלכודות. לא תמיד, כן? אבל בחלק לא קטן של הפעמים.

למשל כאן, כשחילוף הגנתי של מכבי משאיר את רדוסביץ' כשהוא נשמר בפנים על ידי יובל זוסמן. שימו לב כיצד זוסמן לכיוון את הביג גאי לכיוון קו הבסיס. שימו לב כיצד אנג'לו קלויארו עוזב את לוצ'יץ' שבפינה ומגיע לשמירה כפולה, ומיד לאחר מכן למייקל רול העירני, שמביט ימינה ומזהה בזמן את זווית המסירה לאותו לוצ'יץ' – כחלק מעמידה נכונה בכללי הרוטיה ההגנתית. אגב, שימו לב גם לסקוטי ווילבקין, שגם הוא ממקם עצמו נכון הגנתית ומוכן לכסות את אופציית המסירה האפשרית לדנגוביץ' (מס' 1).

via GIPHY

למעט מספר דקות ברבע הרביעי, הצליחה ההגנה של מכבי תל אביב לחנוק את הנסיונות של באיירן מינכן לשחק כדורסל התקפי שנוח לה. בעניין הזה, יש לומר, שספק רב אם הפציעה של ג'ייק כהן פגעה במאמצים ההגנתיים של הצהובים, בלשון המעטה. ומצד שני, כפי שהראנו גם בדוגמא האחרונה, הצליח ספרופולוס לסחוט דקות הגנתיות לא רעות גם משחקני ההגנה הפחות מרשימים שלו, כמו ווילבקין, אובראיינט או רול.

ומצד שני, הראה לנו שוב קואוץ' ספרופולוס מה הוא האני מאמין שלו בכל הנוגע למדיניות חילופי השחקנים. זוכרים את לקחי הפסד החוץ של מכבי במילאנו? נזכיר למי שהספיק לשכוח, שבאותו המשחק ביצעה מכבי חילוף משולש בדקות הסיום, שזרק לספסל (גם) את ג'ון דיברתולומיאו, לאחר משחק טוב של האחרון – ואיך זה נגמר בסוף, כולם יודעים.

נו, אז גם הפעם קיבלה מכבי אחלה של משחק מהמתאזרח התזזיתי שלה. אלו לא רק 10 הנקודות של ג'ון די בפחות מתשע דקות, אלא גם היכולת שלו לסייע לקבוצה הגנתית בכלל וגם במצבים של חילופים הגנתיים (מול שחקנים גבוהים) בפרט. ועדיין, את הרבע הרביעי ראה דיברתולומיאו מהספסל. ובעוד רול וקיין מחליפים זה את זה, הלך ספרופולוס על פארגו ברבע הרביעי, כשהוא נמצא שם לרוב לצידו של ווילבקין. ולא זז משם גם כשפארגו המשיך להפריע בהתקפה. ולא זז משם גם כשההפרש הלך וצנח. ולא זז משם גם כשפארגו סיים עוד משחק עם מדד יעילות שלילי (הפעם מינוס 5). במצטבר, אגב, עומד פארגו עד כה העונה על מדד יעילות של מינוס 10. ועדיין – הוא היה האיש של ספרופולוס. והפעם זה הצליח, איכשהו.

ועכשיו זמן לדבר קצת התקפה. ולא שהיא הרשימה אמש יתר על המידה. אם לומר את האמת, וננתק לרגע את אותו רבע שלישי מוצלח יותר (הרבה מאוד בזכות דיברתולומיאו), יש לחלק את משחק ההתקפה של הצהובים לשני נושאים ושחקנים.

הראשון הוא סקוטי ווילבקין. מכירים את הדיון הקלישאתי על שחקנים של קבוצות קטנות? אני לא משוכנע בכלל שהדיון הזה מתאים לכדורסל מודל 2019, שבו נושא הדגל ההתקפי העולמי הוא אחד ג'יימס הארדן מזוקן, אבל לפחות ביבשת הישנה – ווילבקין הוא שחקן גדול של קבוצות קטנות. אוקיי, לא קטנות – בינוניות. כי נראה שגם אם התחלף לו המאמן או הקבוצה, ווילבקין משחק במכבי בדיוק כפי ששיחק בדרושפאקה מודל היורוקאפ. ולא שזה רע במיוחד. סקוטי ווילבקין הוא שחקן אחד על אחד מוכשר במיוחד, עם יכולות לעשות נקודות מכלום.

ואת זה הוא עשה ברגעים חשובים גם אתמול. ויאניס ספרופולוס, אחד שיודע מה זה לתת את הכדור לשחקן החשוב ולקוות לטוב, בחר גם הפעם להתעלם מצקצוקים של זריקות טובות או רעות, וידע ללכת עם האיש שיכול לקלוע. וגם כשווילבקין מכדרר עצמו לדעת ומוציא לא מעט אנשים מהכלים, ספרופולוס נתן לו לעשות את מה שהוא יודע. וקיבל בתמורה שישה אסיסטים מול איבוד יחיד + 19 נקודות במשחק שבו כל סל הוא חצי גול.

השני הוא בלאק והשימוש הנכון בו. מכבי הגיעה מוכנה לעירנית לטיפולים ההגנתיים של הגרמנים במהלכי פיק אנד רול. ובעזרתו של טאריק בלאק והיכולת שלו לייצר מתוך גלגול קצר (SHORT ROLL) לאחר פיק אנד רול, הצליחה להעניש את הנסיונות של הגרמנים ללכת לפתרונות הגנתיים אגרסיביים.

זמן הסבר והדגמות עכשיו. הנה כאן המהלך הראשון של מכבי במשחק, ובו הולכת היא לפיק אנד רול בין ווילבקין לבלאק. בלאק, לאחר החסימה, לא נע הישר אל הטבעת אלא מסתובב לכיוון קו העונשין. השומר שלו, רדוסביץ', מנסה להתקיף את ווילבקין והכדור – ואף גרמני אחר לא מגיע כדי לאסוף את בלאק. גם לא ג'דוביץ', שבוחר משום מה להישאר קרוב לדיאנדרה קיין. מרגע שהכדור מגיע לבלאק, הדרך קצרה למסירה נהדרת לקלויארו, שחותך ללא כדור מהפינה ומנצל את העובדה שבאיירן – כמדיניות – שולחת שחקן לנסות ולכסות את החיתוך הזה של בלאק לטבעת (במקרה הזה לוצ'יץ'). אבל מאחר שבלאק מקבל את הכדור כל כך רחוק מהטבעת, הפתרון של באיירן נכשל. אחלה פתיחה למשחק חוץ חשוב.

via GIPHY

שתי דקות מאוחר יותר, וכמעט אותו המהלך. גם הפעם פיק אנד רול ווילבקין את בלאק. גם הפעם רדוסביץ' מתקיף את הכדור. גם הפעם ג'דוביץ' בוחר להישאר קרוב לקיין. וגם הפעם חותך קלויארו ללא כדור מהפינה. בלאק הפעם מתקיף את הטבעת וסוחט עבירה.

via GIPHY

והנה דוגמא אחרונה לבינתיים, כשפיק אנד רול של רול את בלאק, הפעם, סוגר עניין ברבע הרביעי. כשההגנה לא מחליפה או מצליחה לייצר רוטציה הגנתית שתמנע את התנועה הראשונית של בלאק, היא חשופה לדאנקים כאלו.

via GIPHY

מכבי תל אביב הפגינה שוב עליונות על פני יריבתה בכל הנוגע לקטגוריית הכדורים החוזרים, והדבר בלט יותר ויותר ככל שהמשחק התקדם. וגם כאן, קרדיט גדול מגיע לטאריק בלאק ולעבודה המדויקת שלו, שהביאה במקרה הזה לארבעה כדורים חוזרים בהתקפה.

למשל כאן, כשאותו SHORT ROLL  לאחר פיק אנד רול עם דיברתולומיאו מייצר עבורו יתרון מול רדוסביץ', אותו הוא משמר עם נעילה על יריבו, שמובילה לריבאונד התקפה בהמשך להחטאה של דיברתולומיאו.

via GIPHY

ועוד כמה מילים, לסיום על טאריק בלאק. קיץ 2018 היה הקיץ שבו מרבית המלהגים דיברו בערגה על הביג גאי החדש של הצהובים ועל פוטנציאל הגניבה שלו. ככל שהתקדמה העונה, הלכו והתבררו קשיי ההסתגלות של האיש שהגיע לראשונה מה-NBA. בעיית העבירות שלו נראתה כבלתי פתירה (או לפחות כבלתי מתקדמת) וכך גם היכולת שלו להפגין דומיננטיות התקפית מול יריבים מרשימים יותר ופחות.

והחל מהמחזור ה-19, עת חזר לו בלאק לחמישיה הפותחת לאחר היעדרות קצרה, נראה שהדברים מתחילים להיראות לו הגיוניים. ובלאק מתחיל להרגיש כמי שמתחיל להבין את הדבר המשונה הזה שנקרא כדורסל אירופאי, על דרישותיו, כלליו, יריביו, מאמניו ושופטיו. ואם תמצא עצמה מכבי תל אביב כשהיא מחייכת בסיומו של המחזור ה-30 ביורוליג, זה יהיה הרבה בזכות השיפור שלה בעמדה מספר 5.

מעניין, אגב, אם אנשי ומנהלי מכבי תל אביב הצליחו לזהות את מגמת השיפור מראש. והאם, גם כאשר הדברים הלכו פחות טוב, או אולי יש לומר – דווקא כשהדברים הלכו פחות טוב, ידעו לזהות את ההזדמנות ולקדם עניינים חוזיים לקראת עונת המשחקים הבאה. כי כל משחק איכותי נוסף של טאריק בלאק מעלה את תג המחיר שלו. ומקטין את הסיכוי של הצהובים להשאיר אותו אצלם בעונה הבאה, היא העונה שבאה לאחר עונת ההתאקלמות.