הדבר היחידי שתיקח מכבי תל אביב ממשחק הנצחון שלה אמש מול חימקי מוסקבה הוא את השורה התחתונה עצמה. כלומר את הנצחון, שמשאיר אותה איכשהו בתמונת הפלייאוף. אז אם שורה תחתונה, בואו באמת נתחיל מהסוף וננתח מה צריך להתחולל על מנת שתמצא עצמה מכבי בשמיניה הראשונה.
אז ככה: קודם כל, ולו תאורטית, עדיין יכולה להסתיים לה עונת היורוליג הנוכחית עם תיקו משובע (ככה כותבים?!), כששבע קבוצות תמימות, יחסית, סוגרות מאזן של 15-15 ומייצרות שיוויון ממקום 6 ועד מקום 12. במצב כזה, אגב, מכבי בחוץ. קיימת, מן הסתם, גם אפשרות של תיקו משושה. גם במצב כזה, אגב, מכבי בחוץ. ויתכן שגם תיקו מחומש, מרובע או משולש, או איזו צורה גאומטרית שנראית לכם סבירה.
בכל מקרה, אם נתעלם לרגע מתרחישי סופר קיצון, שכוללים פגיעת ברק במשרדו של ג'ורדי ברתולומיאו + איחוד היסטורי בין מפלגות בל"ד ועוצמה יהודית (עם השם הקליט בל"ד יהודית), הרי לפניכם המסלול הריאלי (נניח) עליו מפנטזים הצהובים, אליו הגעתי בעזרתו האדיבה של העיתונאי והחבר יהודה שוחט:
1. מכבי מנצחת את גראן קנריה בבית ואת פנרבחצ'ה בחוץ במחזור הנעילה (רגע, זה נחשב עדיין ריאלי?)
2. ז'לגיריס קובנה מנצחת את אולימפיאקוס בחוץ ומפסידה לריאל מדריד בחוץ
3. אולימפיאקוס, כאמור, מפסידה בביתה או לז'לגיריס או לדרושפאקה (או לשתיהן)
4. באיירן מינכן גוברת גם על דרושפאקה וגם על גראן קנריה
5. מילאנו מנצחת את פנרבחצ'ה ומפסידה לאנדולו אפס, או ההיפך (אבל לא מנצחת פעמיים. ולא מפסידה פעמיים, אלא אם גם אולימפיאקוס מפסידה פעמיים)
6. בסקוניה מנצחת את אנדולו אפס או את צסק"א (או את שתיהן)
7. פנתינאיקוס מנצחת את ריאל מדריד או את בודצ'נוסט (או את שתיהן)
אם כל זה קורה, משתחלת לה אלופת המדינה למקום השמיני, בדרך לסדרת הצלבה (מהגיהינום) מול פנרבחצ'ה או צסק"א מוסקבה. ורק לשם הזהירות – נרשום גם ט.ל.ח.
ואם תרצו, אפשר לנסח זאת אחרת. הדרך של מכבי תל אביב לחולל את הנס שיוביל אותה לשלב הנוקאאוט של הליגה השניה בטיבה בעולם עוברת דרך שלושה גאוני כדורסל: ז'ליקו אוברדוביץ', שרונאס יסיקביצ'יוס ודיוויד בלאט. נו, אז עם דיוויד בלאט היא חוותה כבר שני ניסים בעבר. ועם שאראס אחד. הקיצר, אם רק יפסיד בלאט בבית לשאראס, ואם ז'ליקו יפסיד בטורקיה למכבי – אז יש על מה לדבר.
פשוט, לא? עכשיו הכל ברור, כן?
via GIPHY
והיה גם משחק אתמול. מול יריבה שמוציאה שם רע ליורוליג. אז נכון שחימקי מוסקבה עברה פציעות קשות העונה, וגם אתמול חסרה את אנת'וני גיל המצוין (ולא רק אותו), אבל בעיקר חסרה כל נסיון להידמות לקבוצת כדורסל, או לפחות לכזאת שאמורה להיות שייכת ליורוליג. אנחנו עוד נדוש בשבועות הקרובים בהיחלשותה היחסית של הליגה הזאת העונה לעומת קודמותיה ועל ההזדמנות הגדולה שניתנה הפעם למכבי תל אביב לבנות קבוצה סבירה בהתאם לתקציב שלה ולהשתייך לחלק העליון של המפעל. נהוג מדי פעם לתהות, לגבי שחקנים שונים, אם הם "שחקני יורוליג". אז שהיא אוחזת במספר שחקני יורוליג, חימקי מוסקבה איננה "קבוצת יורוליג". לכל היותר, נכון לעכשיו, היא מהווה אוסף של אנשים אדישים שרק מחכים שהעונה תסתיים.
ועדיין, גם את האוסף הזה צריך היה לנצח. כשהתכונן והכין ספרופולוס לקראת חימקי מוסקבה, סביר שנתן את הדעת על שני פרמטרים שאמורים לעשות את ההבדל.
הראשון נוגע לסוגיית הריבאונד. בשלושת משחקיה האחרונים, נוצחה הקבוצה הראשונית בקטגוריית הכדורים החוזרים בפער של מעל 22 לכל משחק ואחוז ריבאונד הגנה שרק עולה במעט על 50%. נו, אז גם הצהובים התקרבו לנתונים המגוחכים הללו, עם שליטה בדמות 35-54 בריבאונד.
השני נוגע לאלכסיי שבד ולהגנה עליו. לא שצריך לתת בעניין הזה את כל הקרדיט למכבי, מאחר שה-איש של חימקי תלוי לרוב בעיקר בעצמו, אבל העובדה היא שאמש, מול מכבי תל אביב, הוא הפגין את משחקו החלש העונה. שבד העמיד מדד יעילות של 11 בלבד, כלומר את מדד היעילות הגרוע ביותר שלו העונה, כשעל הדרך הוא פוגע רק בחמש מתוך עשרה הזריקות שיידה לכיוון הכללי של הטבעת. אם בתחילת המשחק אפשרו הטיפולים ההגנתיים של מכבי מסירות קלות של שבד שהסתיימו בסלים ללא התנגדות, הרי שככל שנקפו הדקות כך התהדקה הטבעת סביבו. אז נכון שמכבי ניסתה גם ללכת עליו במופגן גם בצד שבו הוא אמור לשמור, אבל קשה לשים על כך את האצבע כמפתח לעצירתו. בהיעדרו של דיאנדרה קיין, הגיע ספרופולוס מהבית עם פתרון בדמות אנג'לו קאלויארו כשומר של הסופרסטאר הרוסי. זה + החלטה לבצע חילופים על שבד. והתכנית עבדה הרבה מעבר למצופה.
וכשחושבים על זה, הרי שהמשותף לשני הפרמטרים אליהם התייחסנו, כלומר ריבאונד והגנה על שבד, הוא אנג'לו קאלויארו. בדומה לתצוגות הגדולות שלו העונה מול פנתינאיקוס ופנרבחצ'ה בבית, גם הפעם הרשים הפורווארד גם בכל הנוגע לענייני כדורים חוזרים, כולל שישה כאלו בהתקפה.
היידה, שתי הדגמות הגנתיות:
כאן, למשל, מקבל טאריק בלאק את שבד לאחר פיק אנד רול שהוא מריץ עם מלקולם תומאס. והחילוף הזה לא מייצר לרוסים שום יתרון, מכיוון שתומאס הוא לא שחקן גב לסל שירגיש בנוח מול קאלויארו כשומר. במקרה הזה מסתיים הנסיון של חימקי להתמקד במיסמאץ' שלא באמת קיים בעבירות תוקף אותה סוחט קאלויארו.
via GIPHY
ואם אין חילוף, הוכיח אתמול קאלויארו, לפחות לערב אחד, שהוא מסוגל להתמודד מול גארדים ברמה הכי גבוהה שיש ליבשת הישנה להציע. שבד בוחר כאן לחדור ימינה, נגד כיוון החסימה שמציע לו מלקולם תומאס. ומאחר שאין חסימה אין גם חילוף הגנתי. ועדיין, עבודת רגליים מצוינת של קאלויארו כופה על שבד זריקה קשה ללא שיווי משקל.
via GIPHY
בכל הנוגע ליכולות ההתקפיות של אלופת ישראל, אפשר לומר בזהירות מתבקשת שכבר ראינו ימים מרשימים ומעניינים יותר. מכבי הצליחה למצוא דרכים (לא) יצירתיות להיתקע בהתקפה המסודרת, שלא ממש הגיעה לכדי פואנטות סבירות ולהיכשל במרבית ניסיונותיה לייצר נקודות בהתקפת המעבר.
ביום שבו סקוטי ווילבקין נוכח נפקד גם בהתקפה, הצליחו הצהובים למצוא עוגן התקפי מסוים ולא מובן מאליו בדמות ג'וני אובריאנט. בדומה למפגש הקודם בין הקבוצות, גם הפעם השליכה לעברו חימקי את אנדריי זובקוב בצד ההגנתי, כדי שזה יתמודד מול הפיזיות של אובריאנט. בניגוד לפעם הקודמת, זובקוב לא זכה לשום עזרה, ובחסות האנמיות של הקו האחורי, קיבל לידיו אובריאנט הרבה יותר כדורים שתורגמו להרבה יותר זריקות מהשדה.
אז אחרי שדיברנו קצת על אובריאנט, צריך לומר ששני דברים טובים מרכזיים קרו אתמול לצהובים-כחולים בצד שבו מתקיפים. הראשון נוגע ליכולת של מייקל רול, שהייתה דומיננטית בחזרה של מכבי מפיגור גדול ומוקדם במחצית הראשונה. חלק מהקרדיט על אותה יכולת התקפית, יש להגיד ביושר, הגיעה כתוצאה מטעויות הגנתיות משמעותיות של חבורת המשועממים של רימאס קורטינאיטיס.
כאן למשל, במהלך הרבע השני, כשעזרה הגנתית רעה של ג'ורדן מיקי על פיק אנד רול שמריץ מייקל רול רק מפריעה לקבוצה הביתית, מכיוון שמיקי חוסם את נתיב התנועה זייצב. לאחר המסירה של רול החוצה, הוא מוצא עצמו ללא כל שומר, ופארגו מזהה אותו בזמן, עם אחד מחמשת האסיסטים שלו אמש.
via GIPHY
ומיד לאחר מכן, עוד פיק אנד רול של מייקל רול עם אלכס טיוס כאן מייצר פתרון הגנתי רע מאוד של אותו ג'ורדן מיקי, כשגם מיקי וגם הריסון מותירים את רול חופשי ומאושר, בדרך לשלשה נוספת.
via GIPHY
והנה כאן, פיק אנד רול נוסף שמריץ רול, הפעם עם ג'וני אובריאנט, מייצר כבר פאניקה בהגנה של חימקי, או שמא סתם טעות נוספת של אלכסיי שבד, שמאפשרת מסירה פשוטה למדי לאובריאנט מחוץ לקשת שלוש הנקודות.
via GIPHY
הדבר החיובי השני, בכל הנוגע למשחק ההתקפה, נוגע לג'רמי פארגו. פארגו ניפק סופסוף מספרים של שחקן משמעותי, כשהשיג 12 נקודות במחצית שניה וסיים משחק עם 5 אסיסטים מול 2 איבודים. ורק חזר ועורר תהיה לגבי מצבה של קבוצתו לו היה לה אותו – כשיר – מתחילת העונה. או לחילופין, אם הייתה משכילה להגיב בצורה סבירה לאחר פציעתו ומאתרת לו מחליף איכותי ובזמן.
ולא שלפארגו היו אמש דקות שבהן זרח כחלק מאיזשהי זרימה התקפית, חלילה וחס. הדברים, אההה, פשוט הסתדרו להם קצת יותר. המהלך הבא ימחיש את הנקודה. פחות משתי דקות לסיום, מנסים הכחולים להריץ תרגיל התקפי כאן. פיק אנר רול בין פארגו לבין אובריאנט לא מייצר שום יתרון התקפי. הנסיון להעביר את הכדור לסקוטי ווילבקין, שיוצא על חסימה של בלאק, לא מפנה עבור מכבי נתיב מסירה איכותי. נו, אז לקראת סוף שעון השניות מאלתר לו פארגו עוד חסימה של בלאק ומיידה זריקה קשה ורחוקה – שנכנסת פנימה ומייצרת יתרון שכבר לא ימחק.
via GIPHY
בניגוד לרבע הרביעי הטראומטי מול ז'לגיריס קובנה, חזר ספרופולוס בחלק מהדקות הקובעות לקו אחורי שמורכב מווילבקין ופארגו. ובשונה מהמשחקים שקדמו לז'לגיריס, הוא עשה זאת כשמייקל רול לצידם. ובניגוד להלם בו לקה המאמן היווני לאחר העבירה הרביעית שספג טאריק בלאק במשחק ההפסד הביתי כנגד אנדולו אפס, היה הפעם מספיק עירני או אפילו קצת יצירתי כדי לייצר למשך כשתי דקות הרכב שבו ג'וני אובריאנט מאייש את עמדה מספר 5.
נו, ומול חימקי זה הספיק. וגם מול גראן קנריה, בשבוע הבא, זה יספיק. ואח"כ? אח"כ, גם במידה שכל התרחישים שציינו בתחילת הטור יתממשו, תמצא עצמה מכבי תל אביב כשהיא תלויה בחסדיו של ז'ליקו אוברודוביץ', שיוכל לבחור בעצמו מי תהיה יריבתו בשלב רבע הגמר. אפשר לסמוך עליו?