זה לא נורא
מסע שלושת משחקי החוץ של מכבי תל אביב הוכתר כבר מזמן כמוצלח. גם לפני ההפסד אמש למילאנו בחוץ. גם אחריו. עת בחנה בקפידה את לוח המשחקים הצפוי לה, טרם תחילת העונה, ידעה מכבי וידעו מנהליה שרצף שכולל את בסקוניה, מילאנו וברצלונה בחוץ עלול להסתיים בבכי. והנצחון האדיר שהשיגו הצהובים בשישי האחרון במגרשה של נציגת חבל הבאסקים, שממילא הגיע כבר לאחר רצף נצחונות מרשים בפני עצמו, גרם לכך שמכבי מצאה עצמה מגיעה לעיר האיטלקית הצפונית בידיעה שהפעם זה לא משחק שחייבים לנצח. שהפעם לא יקרה שום דבר נורא אם למאזן יתווסף הפסד.
ואכן כך קרה. ואכן, זה לא נורא. מכבי תל אביב, שנכון ליום 14.11.19 הייתה הקבוצה ששיחקה את הכדורסל הכי טוב באירופה, לא באמת אמורה להיות הקבוצה הכי טובה באירופה. ואתם, אני והקבוצה עצמה יודעים זאת היטב. הפסד בחוץ, בארבע נקודות הפרש, מול קבוצה שרואה עצמה מועמדת בכירה לפיינל פור בליגה השניה בטיבה בעולם רחוק מלהחשב כשלון והדברים נכונים גם ביחס לכדורסל אשר שוחק אמש על ידי הצהובים. בטח ובטח כאשר הם מצליחים לרשום על טופס המשחק 88 נקודות בהתקפה.
לא הפסד נורא. ספרופולוס (getty)
יאניס ממצמץ בהגנה
הגנתית זה נראה היה פחות טוב.
באיזשהי נקודת זמן, לאחר שני הפסדי הבכורה הרצופים שנחלה הקבוצה בתחילת עונת היורוליג, הפנים והבין קואץ' ספרופולוס שהרעיונות ההגנתיים עמם פתח את השנה אינם מתאימים. גם לחומר השחקנים, וכנראה שגם לאני מאמין של המאמן היווני עצמו. ומקבוצה שעברה מחילוף הגנתי אחד לחילוף הגנתי אחר, העביר אותה ספרופולוס למוד הגנתי אחר לגמרי, שכפה על השחקנים ששומרים להתמודד ברמת האחד על אחד מול השחקן עליהם הוא שומרים. כלומר, הרבה פחות טקטיקה מודרנית. והרבה יותר קשיחות ומחויבות אישית, בתוספת חיפויים גבוהים יותר בטיפולי הפיק אנד רול. וזה עבד נהדר, לפחות מול היריבות שפגשה מכבי לאחרונה.
ואז הגיע המשחק במילאנו. וספרופולוס החליט לשנות מגמה. ולחזור לדברים ש(לא) עבדו לפני כן. יתכן בהחלט שהחשש מהיכולות ההתקפיות של המקומיים בכלל, והיכולת שלהם להעניש בזריקות מחוץ לקשת שלוש הנקודות בפרט, הוביל למסקנה הגיונית יחסית ולפיה הפתרונות שעבדו עד כה אינם מתאימים לרמת התחרות הצפויה.
ועדיין, למה צריך לשנות מהלך מנצח? במקום להיות הצד הבטוח בעצמו, שממשיך ללכת עם אלמנטים שעבדו כל כך יפה לאחרונה, מיצמץ ספרופולוס ראשון, והלך הפוך ממה שעובד. ולא תאמינו – זה לא עבד גם הפעם.
תראו כאן את החילוף ההגנתי של מכבי תל אביב מול הפיק אנד רול של מיצוב. ברייאנט, לאחר החילוף, אמור לנסות ולהתמודד מול טרזוסקי הענק בפנים. והאמריקאי ממוצא פולני פשוט גבוה מדי. ולסקולה אין בעיה לאתר את הנתיב הנכון למסירה.
via GIPHY
או כאן. במהלך הזה מקבל בלאק את מיצוב לאחר החילוף ההגנתי. וזה פחות נורא. הבעיה היותר גדולה היא שדני אבדיה מוצא עצמו מנסה להתמודד בפנים מול סקולה. והארגנטינאי יודע בדיוק כיצד לנעול את העלם המוכשר, כדי לסלול מסלול חדירה קליל ופשוט לטובת סרחיו רודריגס. ובחיאת, שימו לב לכדרור של הספרדי בין הרגליים, משמאל לימין, שניה לפני תחילת החדירה לטבעת. תודו לי אחר כך.
via GIPHY
ואם כבר רודריגס, אז בנקודה הזאת לפחות, אמור היה ספרולופוס לדעת ומראש שהגנת החילופים תפעל לרעתה של הקבוצה שלו. כי הבעיה לא הייתה רק בזניחת אלמנטים שעבדו לטובת אלמנטים שכשלו עד כה. כי רודריגס, בכל הכבוד לכולם, חי בשביל החילופים ההגנתיים הללו. השחקן המסוים הזה ניזון, התקפית, מכך שניתן לו האור הירוק להתקיף את השומר החדש שלו, לאחר מהלך פיק אנד רול וכיו"ב. סרחיו נולד בשביל הכדרורים הללו, שמונעים ממנו את הצורך להריץ תרגיל ארוך באמצעות מסירות ותנועה ללא כדור.
וספרופולוס, שבעונה שעברה היה אחד משני המאמנים בצהוב שהצליחו לפרק את רודריגס עת לבש את המדים של צסק"א מול מכבי תל אביב (6 נקודות מצטברות בשני המפגשים), העניק לו הפעם, במתנה, את הטיפול שנוח לו מכולם.
רודריגס ראה, אמר לעצמו שהחיים הם סנופי דיסקו, ורקד כמה ריקודים נבחרים על הפרקט. כמו כאן, למשל.
via GIPHY
לנהל חילופים
כחלק בלתי נפרד מהשינוי לאחור בקונספציה ההגנתית, חזר בו אמש ספרופולוס גם מרוטציית החילופים שאפיינה את הצהובים לאחרונה. והדבר בלט בכמעט כל עמדה. למשל עמדת הרכז. אנחנו הבנו, עד כה, שעמדת מספר 1 הופקעה מווילבקין, לטובת וולטרס ודיברתולומיאו. העניין הוא שכנראה שגם ספרופולוס לא באמת האמין להחלטה שלו עצמו. ולא באמת השתכנע שוולטרס הוא רכז פותח מוביל ברמת הקצפת של היבשת. ועוד יותר מכך, שדיברתולומיאו, חרף הצגות אדירות בשני המשחקים האחרונים, הוא באמת רכז בכלל או הרכז השני שלו בפרט.
וכך מצאו עצמם שני אלו שאיישו את העמדה זוכים לקבל 26 דקות מצטברות. ביחד. ו-ווילבקין, שפרח עת שיחק כאשר מוביל כדור לצידו, נשלח אחר כבוד לנהל את ההצגה. לרבות דקות משמעותיות כשסופר סקורר של מכבי שוהה לצידו של הסקורר השני, טיילר דורסי. והשניים הללו, אגב, חיברו ביניהם את כל 10 השלשות של מכבי אתמול.
ספרופולוס הפגין חוסר סבלנות מובהק גם כלפי דקות המשחק של יובל זוסמן, בין אם ההגנה היריבה רימתה עליו וממנו במתכוון ובין אם לאו, שלראשונה העונה שיחק מספר חד ספרתי של דקות. ודווקא דני אבדיה, זה שהקבוצה הסתדרה היטב בלעדיו במהלך רצף הנצחונות, עשה קאמבק חזרה וזכה ל-16 דקות תמימות. בעיקר כי התאים לרעיון עמו בא ספרופולוס מהבית – קרי אותה הגנת חילופים. שלא עבדה.
ועוד רעיון שנוסה בתחילת העונה ובמיוחד במשחק הפסד החוץ של הצהובים לחימקי מוסקבה, במחזור הראשון של היורוליג, נוסה שוב הפעם, כאשר קווינסי אייסי המתלחם שולב דווקא בעמדת הסמול פורוורד, עם שני הגבוהים לצידו, מתוך מטרה לייצר דומיננטיות בצבע + חיפוי הגנתי טוב יותר על רודריגס. וזה עבד לכמה דקות. והפסיד לעבוד לאחר מכן. בדיוק כמו במשחק ההפסד במוסקבה.
לא זכה לקרדיט. דיברתולומיאו (getty)
המזימות של מסינה
בזמן המועט שהיה לו להתכונן למשחק, סביר להניח שאטורה מסינה התחבט לא מעט בשאלה כיצד יוכל לנסות ולהאט את המכונה ההתקפית שהפכה להיות מכבי תל אביב. והמסקנה שלו, בכל הנוגע להחלטות ההגנתיות, הייתה שצריך לנתק את ווילבקין מהקבוצה שלו. ולנסות להחזיר את הצהובים לתקופה שבה ווילבקין כידרר עצמו למוות. והדרך לשם, בין היתר, עברה בפירוק תרגילי ההתקפה באופן שיגרום לסופר סקורר שלה לקבל לידיו את הכדור בתזמון לא מושלם מבחינתו ובמיקום לא מושלם מבחינתו. ואם אפשר, לכפות עליו להיכנס בתוך קשת שלוש הנקודות. לצאת מאזור הנוחות שלו, קרי המקום ממנו מיידים טריצות, ולהוכיח את הכישורים שלו באזור שבו יש תנועה ערה יותר של שומרים. ווילבקין זרק עד הערב 26 זריקות בלבד ל-2 נקודות (ב-8 משחקים), כאשר שיא הזריקות שלו ל-2 היה 6 (במשחק ההפסד במדריד). לשם כיוון גם מסינה.
ולמרות שרמת הרגליים ההגנתיות של מילאנו לא מרשימה במיוחד (מייקל רול נניח. סרחיו רודריגס נניח), הושקע אכן מאמץ אדיר בווילבקין, שכלל לא מעט אלמנטים של מניעת כדור וגם של חילופים הגנתיים (במיוחד של גארד בגארד). האם זה עבד? לא ממש, על פניו, כי ווילבקין קלע 25 נקודות, שיא עונתי אישי. ומצד שני, בלא מעט דקות, ווילבקין שיחק את הכדורסל שמסינה ייעד לו. ובדקות הללו משחק ההתקפה של מכבי תל אביב נראה פחות טוב מאלו להן התרגלנו לאחרונה. ופחות שוטף. ופחות מרשים.
כאן, למשל, הוא מקבל כשומר את ארון ווייט, לאחר חילוף הגנתי של מסינה. וכשהוא מנסה לייצר מצב לאחר פיק אנד רול, הוא מקבל מולו גם את שלווין מאק, ההוא ששמר עליו במקור. ומה שנשאר זה להעיף זריקת התאבדות ולקוות לטוב. ולשריקה. ובמקרה הזה, לא זה ולא זה.
via GIPHY
ונכון, ההתפרעות הזאת עבדה מספר פעמים לא קטן. כולל כאן, כשיכולת היצירה של ווילבקין מאפשרת לו את המהלך הקשה והמוצלח הזה. כולל העבירה שהפעם נשרקה.
via GIPHY
כאן, למשל, כשווילבקין חוסם לזוסמן, הוא מקבל בחילוף את סרחיו רודריגס. מאצ'אפ נוח? לא לא לא, אומר המזוקן. שנשאר צמוד צמוד, ומקבל עזרה וגיבוי מעוד ארבעה שחקנים שקודם כל מכסים את הצבע. ואם זוסמן רוצה להרים זריקה מהפינה, אז שירים. ממנו מסינה חשש הרבה פחות. ובצדק.
via GIPHY
ולא רק באמצעות חילופים. שימו לב לאופן שבו מייקל רול שומר על ווילבקין, ומנסה למנוע ממנו קבלת כדור ראשונה. ואחרי שווילבקין מכלה זמן ומאמץ ומקבל בסוף את הכדור הכתום, הוא מוצא עצמו מול עוד שלושה שחקני הגנה ברגע שהוא עובר את רול, בדרך לשריקה של שלוש שניות שמעבירה את הכדור בחזרה לאיטלקים.
via GIPHY
מכבי תל אביב, נאמנה לרעיונות שהיו לה בעונה שעברה נגד רודריגס, בשבתו כשחקן צסק"א, ניסתה לייצר חילוף הגנתי שיכפה את המזוקן להתמודד מול ווילבקין. ולא תמיד בהצלחה. כאן, למשל, החילוף כמעט מצליח, אבל הצבע אטום וסתום הרמטית.
via GIPHY
רכז בכיר
אה. ועוד כמה מילים על סרחיו רודריגס. שאמנם קלע פחות מווילבקין אתמול, אבל תיבל את 18 הנקודות האישיות שלו ב-11 אסיסטים. מכבי תל אביב חיפשה בקיץ רכז בכיר א-לה רודריגס. ולא הצליחה להעלות אחד כזה בחכתה. בעיקר, כנראה, בשל מחסור במזומנים. ועד כה, מסתדרת נהדר עם מה שיש. כולל וולטרס. כולל האחרים.
ועד שלא יוכח אחרת, וולטרס והאחרים הם לא רכזים בכירים. ובטח שלא רודריגס כזה, שמסוגל לצד היכולת שלו לרקוד על הפרקט ולקלוע לאנשים על הפרצוף גם לקבל החלטות פשוטות של רכז, שיודע למי למסור ומתי. שיודע לנהל את המשחק עבור הקבוצה שלו.
כאן, למשל, מעניש רודריגס בקלות את הפתרון ההגנתי של מכבי תל אביב. הנה כאן, למשל, פיק אנד רול בצד עם לואיס סקולה. הפתרון ההגנתי של מכבי, עם ג'ייק כהן כשומר, הוא לנסות ולכוון את רודריגס הרחק מהחסימה, בעזרת וולטרס על תקן המונע וכהן על תקן המחפה. השם העדכני של הפתרון הזה הוא ICE. ואז סקולה, על תקן הזה שיודע, פשוט נע לכיוון הנכון – כפי שמלמדים באימונים. והרכז שלו, זה שיודע, מוסר לו קל ופשוט.
via GIPHY
ושוב, המסירה המסובכת היא לא תמיד הנכונה. כמו למשל כאן, כשהמסירה של רודריגס פנימה, לסקולה, מגיעה בתזמון מושלם, שניה אחרי שאלייז'ה ברייאנט נוטש את משמרתו ההגנתית ושניה לפני שבלאק מתייצב לעמדה במקומו.
via GIPHY
מכבי תל אביב, נכון לעכשיו, היא קבוצה מצוינת ומוכשרת. רכז בכיר, כזה שחיפשה בקיץ, כנראה שאין לה.
שלוש נקודות לסיום
1. אחת הטענות המרכזיות כנגד רמת היורוליג היא שלמרות איכותה, לוקה הליגה השניה בטיבה בעולם כשל מרכזי אחד. והוא הגיל של שחקניה. הסופרסטארים של היורוליג, צריך להודות ביושר, רק מתבגרים ומזדקים לנגד עינינו. ואת זה אפשר לראות כמעט בכל משחק נגד יריבה איכותית. כולל מילאנו של רודריגס ושות'. ומצד שני, כשיש לך ליגה שבה משחק קשיש כמו לואיס סקולה, אז הגיל רק הופך את הצפייה למענגת יותר. איזה כיף שסקולה חזר לחיינו כאוהדי כדורסל של היבשת הישנה. כמה שהוא טוב בכדורסל. ועד כמה שהדבר נשמע דבילי כשדנים בשחקן שנושק לגיל 40, כמה שהוא השתפר. הילד.
2. שלושה הפסדים יש לצהובים עד כה ביורוליג. וכולם מול יריבות אשר להן כרגע שישה נצחונות ומעלה. לצד ההתפעלות המוצדקת מהמאזן עד כה, צריך לזכור שהנצחונות הושגו מול יריבות שכולן אוחזות במאזן שלילי כרגע. ינואר 2020 צפוי להיות חודש קשה במיוחד, שבו תאלץ אלופת ישראל להתמודד, ברצף, או מול יריבות מהטופ של היבשת או מול קבוצות חוץ קשות. עד אז, תצטרך לאסוף כמה שיותר נצחונות מהצד הנוח יותר של ההגרלה, זה שמסתיים במחזור ה-15.
3. אבל מהצד הזה תוכל מכבי תל אביב ליהנות רק לאחר שמסתיים הרצף הנוכחי של משחקי החוץ הקשים, וזה יקרה רק לאחר המפגש מול ברצלונה בשישי הקרוב. קשה מאוד? כבר אמרנו. משחק שמותר להפסיד בלי שהדבר יחשב אסון גדול? גם את זה אמרנו. ומצד שני, להגיע במומנטום שלילי ורצף (קצר) של הפסדים למשחק נוקאאוט במסגרת שלב רבע גמר גביע המדינה, שאמור להיערך בשני הקרוב מול ירושלים? לא אידיאלי.