מסע משחקים מוצלח. התבוסה שנחלה מכבי תל אביב מול ברצלונה היוותה את אקורד הסיום הלא נעים למסע בן שלושה משחקי חוץ רצופים ביורוליג. וחרף התחושה הלא נעימה, מוטב לאנשי מכבי לזכור מה היו המטרות טרם החלה במסע ולשאול האם עמדה בהן. והתשובה החד משמעית היא שכן. כבר כשהשיגה ניצחון חוץ מול בסקוניה על אדמת ספרד, סימנה לעצמה אלופת ישראל וי אחד גדול.
והאמת? אם הייתה צריכה מכבי תל אביב לבחור מי מבין השלושה הוא החשוב ביותר, לצורך חישובי העפלה לשלב הבא וכו', הרי שהמשחק אותו ניצחה, קל וחומר בהפרש בו הוא הושג, הוא החשוב מכולם. וזאת מתוך הנחה שבסקוניה אמורה להיות קבוצה שתאבק על הכרטיסים האחרונים לפלייאוף בליגה השניה בטיבה בעולם. וגם מכבי, לפחות על פי כל ההערכות המוקדמות, אמורה להיות כזאת.
ואלו אינן החדשות הטובות היחידות מבחינתה של מכבי תל אביב. עם סיומם של עשרה מחזורים במפעל האירופאי שלה, היא יודעת כבר שהרע מכל כבר מאחוריה. כלומר, שסיימה כבר את שני משחקי החוץ הקשים ביותר במפעל, לאחר שכבר הספיקה להתמודד, ולהפסיד, גם מול ריאל מדריד וגם מול ברצלונה, לבטח שתי הקבוצות הטובות באירופה בשלב זה.
אחרון ברשימה חיובית זאת, לבינתיים: עכשיו מתחיל עוד חלק קל יחסית בשיבוץ המשחקים, שיילך וייהפך למסובך רק החל מהמחזור ה-16, אי שם בתאריך 26.12. חמשת המשחקים הקרובים של הצהובים, מהם ארבעה במגרשה הביתי, הם כאלו שיכולים לסדר עוד רצף מרשים של ניצחונות. רצף שלא רק שעשוי להעניק יתרון (זמני?) משמעותי על פני לא מעט יריבות אפשריות, אלא גם כזה שיכול לעשות את ההבדל בסופה של העונה הרגילה.
ואחרי שסיימנו עם כל החיוביות הזאת, ורגע לפני שמתחילים לנתח את שהיה, זמן לנחיתה חוזרת למציאות. קודם כל ועד שלא יוכח אחרת, ההפסד אתמול סימל מאזן מאופס של הצהובים מול יריבות בעלות מאזן חיובי. כלומר, כל ששת הנצחונות שהושגו עד כה העונה היו כנגד קבוצות מפסידות, לפחות עד כה. ובכל פעם בה נתקלה מכבי תל אביב בקבוצה ששייכת לחלק העליון של טבלת היורוליג, היא נוצחה. אז אמנם כל המשחקים הללו היו משחקי חוץ, מול חימקי, ריאל מדריד, מילאנו וברצלונה, אבל מאזן מאופס הוא מאזן מאופס.
שנית, ההפסד הזה הוא הפסד שני ברציפות, תהא זהות היריבה אשר תהא. ועם הרצף הזה היא צריכה להתייצב למשחק נוקאווט, בשני הקרוב, מול הפועל ירושלים. כשהלחץ כולו עליה.
אחד ודי. מכבי עשתה את שלה (getty images)
לקלוע זה טוב. המחצית הראשונה של מכבי הייתה המשך ישיר לכדורסל הבלתי סביר בהחלט שהציגו העונה הצהובים כחולים בלא מעט משחקים. כזה שמתעלה מעל החסרונות המובנים שיש בסגל של מכבי תל אביב וגורם לה להיראות יוצא מן הכלל. והפתרון לאותן חסרונות, ודאי חסרונות יחסיים מול יריבה עשירה, עמוקה ומוכשרת כמו ברצלונה, הוא, אההה, לקלוע.
ובעשרים הדקות הראשונות על הפרקט בברצלונה, שמה מכבי ללעג את הנסיונות של פסיץ' להצר את צעדיה. והלעג הזה הגיע בצורת שלשות. 7 זריקות מוצלחות מחוץ לקשת, מתוך 14 אשר הוטלו לכיוון הכללי של הסל, היוו את הנתון הכי חשוב במחצית הראשונה. ובניגוד לחלק מהמשחקים אחרים בהם צפינו העונה, אלו לא היו בהכרח זריקות קלות.
ארבע מהשלשות הגיעו מווילבקין, דורסי ואייסי. ועוד שלוש מדהימות הובקעו על ידי ג'ון דיברתולומיאו, ולאו דווקא ממהלכי כדורסל שהם בבחינת מלאכת מחשבת. הנה, כאן למשל, התקפה של הצהובים נתקעת לגמרי מרגע שאוריאולה חוסם את אופציית המסירה מדיברתולומיאו לג'ייק כהן. אז דיברתולומיאו, במקום, מכדרר, מכדרר ומכדרר עד שנעזר בחסימה של כהן בשביל לשחרר שלשה מול אי ההבנה ההגנתית של היגינס ואוריואלה.
via GIPHY
וכשקולעים כל כך טוב, כפי שמכבי פגעה במחצית הראשונה, אז ההגנה נאלצת לצאת גבוה גבוה אל הקלעים. וכאן, מנצל היטב ווילבקין את ההיסטריה של דיוויס כדי להעניש את ברסה בשתי מסירות, מאייסי ועד הדאנק של האנטר.
via GIPHY
ואל האלמנט ההתקפי הזה צריך להוסיף עוד אחד מוצלח. זוכרים במקרה את תצוגת הכדורסל המלהיבה שהציגה מכבי תל אביב במשחק הבית מול ברצלונה בעונה שעברה? גם אז, כמו היום, התבססה ההגנה של הקבוצה מקטלוניה על הפעלת לחץ פיזי בלתי מתון על יריבותיה, תוך שהיא מטילה לעברן את הגופות הגדולות שמרכיבות אותה – ומפעילה עליהן לחץ אישי על כל המגרש. בעונה שעברה שברה מכבי של ספרופולוס את הלחץ הזה, במשחק שנערך ביד אליהו הישן, ושברה בהתאם גם את רוחה של היריבה, בדרך להצגת כדורסל נדירה.
גם אמש היא הגיעה עם תכנית משחק מוכנה בדיוק למצבים הללו. כאן, למשל, מצליחה מסירה בודדת לדורסי לייצר יתרון מספרי לצהובים, ומסירה נוספת לאייסי משלימה דאנק נהדר.
via GIPHY
לפוצץ. לא מעט ביקורת, חיצונית ופנימית, הושמעה על יאניס ספרופולוס בהמשך לשינוי הטקטי ההגנתי עליו החליט במשחק החוץ מול מילאנו. שם, נראה היה שהתובנות ההגנתיות האגרסיביות שאיפיינו את אלופת המדינה ברצף הניצחונות שלה, הוחלפו בגישה טקטית ורכה יותר שאפשרה ליריבה מאיטליה להגיע ל-92 נקודות תמימות. אז אתמול, מול ברצלונה, חזינו בשינוי מגמה מסוים. ובמקום לדבר על כן או לא חילופים, מכבי בחרה באופציה השלישית. לפוצץ.
הקבוצה של ספרופולוס, שממילא הובילה בקטגוריה הזאת את המפעל, הצליחה להגדיל את יתרונה ולייצר אמש עוד 30 עבירות שנשרקו כנגדה. ו-19 מהן בוצעו במחצית הראשונה, שאותה סיימה מכבי כמובילה. את הפיתרון להרכב הגבוה של ברצלונה ניסה ספרופולוס לפתור באמצעות שילובו של דני אבדיה, על 205 סנטימטריו. ואת הפתרון לקשיים ההגנתיים, באמצעות שליחת ידיים ורגליים לכל עבר. הטענות של מי מהצהובים כלפי השופטים נוכח הפער הגדול בין מספר השריקות כנגדם לבין העבירות שנשרקו לחובת ברצלונה, אגב, אינן מחזיקות מים. כי שחקני מכבי, בכוונת מכוון ובהחלטה שהגיעה מחדר ההלבשה, בחרו לפוצץ, גם במחיר של שריקות חוזרות ונשנות. ועשו זאת בצורה מאוזנת וטובה למדי, כשרק אחד מהם (ברייאנט) מסיים את עשרים הדקות הראשונות עם שלוש עבירות אישיות.
לשמור על ברצלונה. ואחרי שלב המכות, עת הביטה ברצלונה ימינה ושמאלה, ראתה שאת המחצית הראשונה היא סיימה, בסופו של יום, מעל לממוצע הנקודות שלה עד כה. והגיעה ככל הנראה למסקנה שבכל הנוגע למשחק ההתקפה, אם קלעה 43 נקודות כשהיא עדיין על אחוזי קליעה נמוכים יחסית, היא די מסודרת. בשורה התחתונה, אם תמשיך לבצע בהתקפה, היא תהיה בסדר.
נו, אז אכן הכל בסדר מבחינתה.
כך, למשל, בתרגילים אשר מבוססים על חסימות לשחקנים המרכזיים, ובמיוחד ניקולה מירוטיץ' האדיר, תרגילים אשר הצליחו בשתי המחציות. הנה כאן, בתחילת המשחק, מריצה ברצלונה תרגיל שעיקרו חסימה גבית של מירוטיץ' לדיוויס. בלאק ואייסי, לפחות על הנייר, יכולים לחשוב על חילוף ביניהם כדי לעצור את הזריקה של הסרבי-ספרדי, אבל מעדיפים שלו. נניח. וזה נגמר באחת משלוש השלשות של מירוטיץ' במשחק.
via GIPHY
והנה כאן, במהלך הראשון של הרבע השלישי, הולכים הספרדים למהלך דומה, כשהפעם דיוויס הוא זה שחוסם למירוטיץ'. התוצאה זהה, גם בכל הנוגע להחלטות או לתיאום ההגנתי של בלאק את אייסי. וגם בנוגע לתוצאת המהלך.
via GIPHY
וכך גם בכל הנוגע ליכולת שלה להעניש את היריבה מהמזרח התיכון במהלכי אחד על אחד. לאחר שהפנימה ברצלונה את המדיניות ההגנתית של הצהובים, ששאפו לשמור אותה חזק חזק וגבוה גבוה, תוך נסיון לשבור את התרגילים ולפוצץ, היא הצליחה להפוך את הדברים לטובתה, תוך שהיא מפנימה שיריבתה, שלוחצת חזק על הכדור ועל קווי המסירה, לרוב מוגבלת ביכולת שלה גם לעזור כהלכה מול חדירות לצבע.
כאן, למשל, כאשר וולטרס מכוון אותו לצד ההפוך מהחסימה של דיוויס, מדלג לו בקלילות היגינס לכיוון הצבע. אז אמנם מכבי ניסתה הפעם ליזום חילוף, הרחק מהכדור, של אייסי והאנטר, אבל זה לא ממש שיפר את מצבה בכל הנוגע לעזרה על החדירה, ובטח שלא בכל הקשור לרוטציה ההגנתית. בשורה התחתונה, אברינס חופשי לגמרי. ומעניש לגמרי.
via GIPHY
ובמקרה הזה, הקטאלונים בכלל לא היו צריכים להניע את הכדור. אייסי מחליט שזה דווקא רעיון לא רע לכוון את מירוטיץ' ליד החלשה שלו, הלא היא יד שמאל. ומירוטיץ' נאלץ להודות שזה יופי של רעיון. דורסי? נשאר צמוד לקוריץ' בפינה. האנטר? לא זז מטומיץ'. ווילבקין? מחליט שאת אברינס כבר לא כדאי להשאיר פנוי. אז דאנק + פאול.
via GIPHY
למי יש יותר רכז. עד למשחק החוץ מול מילאנו, ידענו בדיוק מיהם הרכזים המובילים של הצהובים. קודם כל וולטרס, ואח"כ דיברתולומיאו. ואז, בחסות השינוי הטקטי בהגנה של ספרופולוס, השתנו גם סדרי עולם בכלל ובעמדת הרכז בפרט. אתמול, במובן מסוים, ניסה ספרופולוס להחזיר עטרה ליושנה, בכל הנוגע לסוגיה זאת, אבל אז צצה שוב אותה בעיה יסודית ומוכרת, אותה ניסתה מכבי תל אביב לפתור הקיץ, ללא הצלחה.
ולבעיה הזאת קוראים איפה בעל הבית?
נייט וולטרס סיים את המשחק אמש עם מדד יעילות שלילי (המשך ישיר, אגב, לתצוגה אפורה גם מול מילאנו. וגם מול חימקי מוסקבה. וגם מול ריאל מדריד). וכאשר האחוזים הנהדרים שלו ל-2 נקודות (63%), ה-סמל המסחרי שלו בעונה הנוכחית, צונחים לזריקה בודדת ומוצלחת מתוך שבע נסיונות. וכמה, אבל כמה שהיה לו קשה מול המפלצות שנקראת ההגנה של פסיץ'. כאן, למשל, כשהוא נאלץ להתמודד מול היגינס ודייויס + שליחת יד נוספת של שמיטס מהצד החזק, מאבד הרכז המוביל של הצהובים את הכדור.
via GIPHY
כלומר, גם סט התכונות שהפך את הרכז המוביל של הצהובים, שמעולם לא היה פליימייקר קלאסי, אלא יותר גארד-סקורר, נוטרלו על ידי ברצלונה.
ודיברתולומיאו? באמת שקשה לבוא אל השחקן הזה בטענות, כי הוא מצליח להביא מעצמו הרבה מעבר לסכום כל תכונותיו ויכולותיו. אבל מרגע שהרימו היריבים הילוך הגנתי, מצא עצמו הרכז השני של הצהובים כשהוא במצוקה. כשהוא רק מנסה, ללא הצלחה, לשרוד מול הלחץ.
אבל האמת? אין זה מפתיע במיוחד שנסיונות חדירה לסל כאלו, לאחר כדרורים חוזרים ונשנים, מול הגנה מרוכזת, מתואמת וגדולה של ברצלונה, מסתיימים בחסימה פשוטה שכזאת, שמובילה להתקפה מתפרצת קטלנית וקלה בצד השני.
via GIPHY
וגם נסיונות שכאלו ברגעים משמעותיים של המשחק, שאינם מאפיינים מנהל משחק קלאסי (ניסחתי מספיק מעודן?). וגם הפעם לאחר כדרורים, כדרורים וכדרורים, מול לחץ הגנתי של אנשים גדולים כמו ניקולה מירוטיץ', דינם – במקרים רבים - להסתיים באיבוד כדור בצד אחד, ובדאנק מהדהד בצד השני. הפעם של היגינס.
via GIPHY
והאמת? לא רק על הפרקט אמש חסרה מכבי תל אביב בעל בית. גם על הקווים, בכל הנוגע לניהול המשחק, ספק רב אם יוכל לסמן לעצמו קואץ' יאניס ערב מוצלח. גם בכל הנוגע ליכולתו להגיב לקשיים מהם סבל אמש בלאק. ובטח בכל הנוגע לניהול החילופים במחצית השניה. ובטח ובטח לשילובו הביזארי של סנדי כהן ההמום ברגעים הכי קשים של המשחק.
וולטרס. ערב שלא ירצה לזכור (Getty Images)
שלוש נקודות לסיום
1. אפשר לדבר וללהג כמה שרוצים אודות נושאים חשובים כמו טקטיקה, טכניקה, קליעה, הגנה, התקפה או קישור. בשורה התחתונה, חלק משמעותי מסיכוייה של קבוצה בכלל וקבוצת יורוליג בפרט לשגשג ולהצליח, טמון ביכולתה (כלומר, במזלה הטוב) להימנע מפציעות. ואם נפצעים, אז ביכולתה להתמודד ולנהל את עצמה בהיעדרם. נכון, לרגע זה נאלצו הצהובים העונה להתמודד עם פציעה רצינית יחידה, של עומרי כספי, שכבר החסיר ארבעה מתוך עשרת משחקי היורוליג. וכל עוד ניצחו, אז סנופי דיסקו. השאלה היא מה קורה כשלא רוקדים. וכמה זמן יקח, אם חלילה יעדר התכשיט מעוד מספר משחקים, עד שתתקבל החלטה בנוגע למחליף אפשרי שממילא נמצא על הפיי רול, ושמו אנג'לו קאלויארו.
2. מכבי תל אביב התייצבה לשבוע משחקי היורוליג האחרון כשהיא אוחזת בתואר המכובד למדי של קבוצת קליעת העונשין החלשה במפעל. ביום שלישי, נגד מילאנו, היא קלעה 14 מתוך 16 זריקות עונשין. אתמול? הרימה 17 זריקות עונשין, מהן 16 בפנים, כשרק ג'ייק כהן הורס לה מאזן מושלם אפשרי. אז אין ספק שאחוזים מהקו זה אחלה של דבר, אבל יכול להיות שפרמטר חשוב יותר נוגע למספר זריקות העונשין שנלקחות במשחק. ונכון לעכשיו, יריבותיה של אלופת ישראל מגיעות לקו יותר מאשר מול כל קבוצה אחרת, עם 24 זריקות ממוצעות לערב. וזה הרבה מאוד. מול אנדולו אפס, להבדיל, מצליחות היריבות להגיע, בממוצע, ל-11 זריקות חופשיות שכאלו בלבד.
3. שימו לב בבקשה ליובל זוסמן. עם כל הכבוד לדני אבדיה, התכשיט אליו נשואות כל העיניים, הרי שזוסמן – ולא הבן של זופי הגדול, שממילא זו אמורה להיות עונתו האחרונה בצהוב ובכחול – הוא זה שיכול ואמור להצעיד את מכבי תל אביב גם בעונות הבאות. ודברים רעים מאוד קורים לאחרונה לזוסמן. אתמול השלים עוד משחק פושר של 2 נקודות לא מורגשות. בחמשת משחקיו האחרונים ביורוליג לא הצליח להבקיע ולו שלשה אחת ויחידה והוא יושב כרגע על 3 טריצות מוצלחות מתוך 16 זריקות עונתיות. וזה רע מאוד. והתהליך שהוא עובר כרגע מרגיש מסוכן. מועדון מכבי תל אביב כבר זכה להכיר מקרוב כוכבים ישראלים שנאלמו ונעלמו בו לאורך השנים. שהגיעו למצב שבו החליטו שלא לזרוק יותר לסל, גם אם זכו לדקות משחק מרובות מהמאמנים שלהם. עושה רושם שלמרות הכל, ספרופולוס מעריך את זוסמן ולא מאבד בו אמון טוטאלי. מצד שני, עולה החשש שזוסמן עובר תהליך הלפרינזציה מואץ, במובן הרע של המילה.
זוסמן. בגדר נעלם (Getty Images)