יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 20 16 4 130
2 ריאל מדריד 18 15 3 144
3 אולימפיאקוס 18 12 6 138
4 ארמאני מילאנו 18 12 6 60
5 זניט סנט פטרסבורג 18 12 6 31
6 צסק"א מוסקבה 19 12 7 35
7 אוניקס קאזאן 18 11 7 93
8 אנדולו אפס 19 9 10 54
9 מונאקו 20 9 11 -13
10 פנרבחצ'ה 18 8 10 41
11 באיירן מינכן 19 8 11 -25
12 וילרבאן 19 8 11 -118
13 מכבי תל אביב 18 7 11 -19
14 הכוכב האדום בלגרד 18 7 11 -23
15 באסקוניה 19 7 12 -130
16 אלבה ברלין 18 6 12 -101
17 פנאתינייקוס 18 4 14 -136
18 ז'לגיריס 17 3 14 -161
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

בעיה בניהול: ספרופולוס לא מוציא את המקסימום ממכבי

הצהובים סופרים הפסד רביעי בשישה משחקים, כשהמאמן לא מצליח להביא לידי ביטוי את האיכויות של שחקנים כמו ז'יז'יץ' וייתכן שללא קהל גם העונה הקודמת הייתה נראית אחרת. האוזמן מסביר כיצד פנר פגעה דרך נטרול ווילבקין ומדבר על "חוק בנדר" ונובמבר המפחיד

שי האוזמן
שי האוזמן  30.10.20 - 11:11
תחילת כתבה

פרופורציות
כתבתי בטור הזה פעם, אמרתי פעמיים ואחזור גם בשלישית. אם פתיחת העונה הזאת אמורה לתת בנו סימנים ותובנות, הרי שאלו צריכים להיות לגבי משמעות הביתיות ביד אליהו הישן בכלל, ועד כמה היא הייתה דומיננטית בריצה היפה של הקבוצה הביתית בעונה שעברה. כי הקלישאה הקלושה ביחס לכמות הנקודות שאולם ביתי שווה, מעולם לא הייתה מדויקת יותר מאשר במקרה של מכבי תל אביב בגרסת יאניס ספרופולוס. המאמנים שקדמו לו בעונות שלפני, שבכל הכבוד הראוי לא היו מאמני טופ יורוליג (או יורוליג בכלל) כמוהו, לא ידעו לרתום את הסגל שבידיהם כדי להפוך אותו לכזה ששומר על הבית. ספרופולוס כן. ולא בזכות כדורסל גדול, קבוצתי או חכם במיוחד. אלא בזכות כדורסל של כשרון, של שחקנים שיודעים לשחק HERO BALL, ובראשם כמובן סקוטי ווילבקין, שיודעים לחלץ את הקבוצה שלהם כמעט מכל צרה – ובלבד שבגבם צורחים 11,000 צהובים שמונעים אופציה של הפסד.

כי המאזן הביתי של מכבי בעונה שעברה היה קרוב למושלם. בחוץ? מאזן שלילי. ועכשיו הצהרה: גם אם הקבוצה של העונה שעברה, שהייתה ללא ספק עמוקה ומוכשרת יותר, הייתה משחקת ללא קהל, היא לא הייתה מתקרבת למאזן שבסופו של יום השיגה. וכשנגמר הטרוף ונעלמת התמיכה הביתית, נותרים עם השורה התחתונה. נותרים עם הכדורסל. והכדורסל לא הבריק גם בעונה שעברה. והעונה? נכון לעכשיו, השקט שמסביב מחלץ את האמת. והאמת, נכון לעכשיו, אפורה ובינונית. ומכבי תל אביב, נכון לרגע זה, היא קבוצה לא רעה. וזהו.

שתיים זה פחות משלוש
מי שקורא את הטור הזה לפעמים מכיר את התאוריה הפשטנית שלי, ולפיה שלוש זה יותר משתיים. כלומר שאפשר לנתח עד לזרא עניינים מקצועיים/טקטיים מכאן ומשם, אבל בסוף – ובטח בכדורסל בגרסתו הנוכחית – מי שקולעת טוב יותר (מבחוץ) מנצחת. נו, אז אם כך קל יחסית לפרשן את מה שהיה לנו אתמול. המארחת הטילה 26 טריצות וקלעה רק ב-5 מהן (19.2%), תוך שינוי מגמה בולט מרמת הקליעה שהפגינו במשחקים האחרונים. והאורחת? היא הפגיזה עם 11 שלשות מוצלחות מתוך 22 שהרימה (50%, כן?). מה שמסביר את רוב הסיפור.

אז עוד מעט ננתח וננסה להסביר למה בדיוק הגיעה הטורקים ללא מעט זריקות טובות מבחוץ. אבל לפני, הבה ונשתמשה במשוואה הזאת כדי להסביר דווקא את ההגנה על ווילבקין. כי אם רוצים לדעת היכן הצליחו הטורקים בבואם להתמודד מול אחד הסקוררים העצומים שיש לליגה השניה בטיבה בעולם להציע, התשובה היא במספרים. ווילבקין זרק אמש מספר שיא של זריקות ל-2 נקודות, והצליח לפגוע 5 פעמים מתוך 9 בזריקות בתוך קשת שלוש הנקודות (שזה מצוין סטטיסטית, אבל). וברגע שזה קרה, מצבה של פנרבחצ'ה היה מצוין. פנר, ולא משנה באיזה הרכב שיחקה, עשתה הכל כולל הכל למנוע מווילבקין להרים שלשות על שחקנים, וניסתה לכפות עליו או למסור ולוותר או ללכת פנימה. ושלא יובן לא נכון, נוכח הגיפים שתראו עוד מעט: סקוטי ווילבקין היה נהדר גם אתמול. הוא הלך לקו 7 פעמים, הוא קלע 23 נקודות (רובן באמת שלו) והוא נלחם כמו אריה. העניין הוא שההגנה של פנר אילצה אותו לא פעם לחדור או למסור כדי לשרוד את הלחץ שהפעילה עליו, במקום להגיע לזריקות אליהן הוא רגיל. ובזה הצליחה.

היידה, זמן גיפים עכשיו.

מתחילים ברבע הראשון ובדקות היותר מוצלחות של הצהובים, מול ההרכב הגבוה של הטורקים. ווילבקין מתמודד יפה עם נסיון החטיפה של בראון ומייצר לעצמו, מכדרור, זריקה מחצי מרחק. וגם דרך ההחטאות שלו מצליח לייצר מצב, באמצעות ריבאונד ההתקפה. עד כאן נחמד.

via GIPHY



עכשיו כבר פחות. שוב מול ההרכב הגבוה, הפעם ברבע השלישי, וסקוטי ווילבקין מנסה לייצר לעצמו מצב זריקה לאחר פיק אנד רול עם ז'יז'יץ'. אבל למרות שגם הרגליים של דובריוגלו כבדות, בדומה לאלו של ז'יז'יץ', הפתרון ההגנתי איתו הוא להתקיף את הכדור. להתקיף את ווילבקין. להכריח אותו למסור, במקרה הזה, כדי לשרוד את הלחץ. ו-ווילבקין מוסר, בדרך לאיבוד, בדרך לאלי-הופ וסלי בצד השני.


via GIPHY


הלאה, ושוב פעם מול ההרכב הגבוה. ווילבקין מקבל את דובריוגלו בחילוף. ועכשיו שימו לב בבקשה לכמה דברים. קודם כל, למשמעת של דובריוגלו ששומר את ווילבקין גבוה ומכוון אותו שמאלה. ובמקביל, לעזרה האקטיבית של כל מי שבאזור, כולל העבודה הנכונה של אולנובאס מול ז'יז'יץ', ובמיוחד של דה קולו שמגיע כדי להכריח מסירה. ובראיינט? שבראיינט יעשה מה שהוא רוצה. רק לא ווילבקין.

via GIPHY


רק עוד שתי דוגמאות ודי. נודר. עברנו לרבע הרביעי. ווילבקין, הפעם מול בובי דיקסון הישיש (וכן, בשבילי הוא בובי דיקסון, וגם בשביל דיקסון עצמו, בדיוק כפי שלא אקרא לעוזר המאמן החדש של ברוקלין יהושפט). מיד מכוונים שמאלה, ומיד מגיעה עזרה חזקה מהצד של אולנובאס. ואם ווילבקין רוצה לכדרר בלי שליטה ולחדור בכוח כדי לקלוע, אז בכיף.

via GIPHY


ועכשיו לגראנד פינאלה. שימו לב בבקשה למהלך הבא. אחרי חסימה, פנר מבצעת חילוף של וסלי על ווילבקין. אבל לא רק חילוף, אלא חילוף ומניעת כדור (יענו DENY). כלומר וסלי מתנתק מהמשחק ומהעולם, ובתנאי שווילבקין לא יגע בכדור. ותסתכלו טוב טוב על ווילבקין, שפורש ידיים לצדדים ומביע יאושו. במקום למצוא את הפתרון הטקטי למצב החילוף, כפי שעשתה למשל אולימפיאקוס מול החילופים של מכבי, אז גם הפעם יש את בראיינט שמכדרר ומקווה לטוב.

via GIPHY


קוקושקוב ופנרבחצ'ה רצו לנתק את ווילבקין מהקבוצה שלו. הם רצו אותו לקבל החלטות קשות כדי לשרוד את הלחץ. הם רצו למנוע ממנו, עד כמה שאפשר, לנצח אותם מבחוץ. והצליחו ביגטיים.

לנצח עם מה שיש
במסיבת העיתונאים של סוף המשחק הסביר קואץ' ספרופולוס, שוב, שיש בעיה עם דקות המשחק של אנטה ז'יז'יץ', נוכח הקשיים ההגנתיים של האיש הגדול והכבד. מה שנכון. הראנו כאן פעם אחר פעם אחר פעם אחר פעם דוגמאות להגנה רעה של הקרואטי הגדול. וכן, אמש הוא חטף כמה נקודות משמעותיות על הראש, כולל שלשה גדולה של דה קולו בסוף שדי סגרה עניין.

אלא שעם כל הכבוד לקואוץ' ספרופולוס, ויש כידוע הרבה, ההסברים הללו שלו מרגישים בעיקר כרגע כתירוצים לא משכנעים. אנטה ז'יז'יץ' הוא שחקן כדורסל טוב. ולהבדיל מחברו לעדה, אחד שיכול לתת אימפקט משמעותי כבר עכשיו בליגה הזאת. בעיקר בהתקפה, מן הסתם. ובהגנה? מאחר שהבעיה של ז'יז'יץ' איננה בקטגוריית הרצון או המוטיבציה, אלא רק בעניינים שברגליים, צריכים לעזור לו. כמו שקוקושקוב עזר לדובריוגלו, כפי שהראנו מקודם. כפי שפבלו לאסו עוזר לוולטר טבארס שלו. אי אפשר להשאיר את ז'יז'יץ' כמטרה נייחת, בחילופים הגנתיים או הגנת FLAT  פסיבית, לקוות לטוב ולהתבאס מרע. צריך לעזור לו. אלו הכלים שיש למאמן של מכבי תל אביב, ואיתם הוא צריך לעבוד. ואיתם הוא צריך לנצח. כולל ובמיוחד עם הסנטר הפותח שלו. אפשר לצאת מהקופסה ולנסות פתרונים אגרסיביים יותר; אפשר לחשוב על חילופי הגנות; אפשר לחשוב על עזרה קבוצתית כפי שפנר הציגה לראווה. אפשר ואפשר ואפשר, אבל צריך לנסות ולעבוד. האם זה יהפוך אותו לסנטר הגנתי טוב? אין סיכוי. אבל אפשר למזער נזקים, וזאת העבודה של ספרופולוס. התיק הזה עליו.

ואגב, עם כל הכבוד (העצום) שיש להאנטר, שבשבוע שעבר ציינו עד כמה מושלם שיחק, זה לא שהוא נטול טעויות הגנתיות. וגם הוא, ולא רק ז'יז'יץ', חטף אתמול כמה בומבות על הראש במהלכי פיק אנד רול. למשל (אך לא רק) כאן. מצד שני, אם להודות על האמת, יש כאן בעיקר עבודה הגנתית עצלה ולא נכונה של כריס ג'ונס.

via GIPHY


אגב האנטר, לסיים משחק שלם עם 1/10 מהשדה זה רע מאוד. לסיים משחק שלם עם סל שדה אחד למרות שישה ריבאונדים בהתקפה שהוא לקח בעצמו? קטסטרופה.

בחזרה לספרופולוס, כי לא רק עם ז'יז'יץ' דומה שהאיש טועה. גם בניהול המשחק. כולל בעובדה לפיה סירב ללחוץ בדקות ההכרעה את דה קולו, למרות שהיה מוביל כדור יחיד אצל הטורקים ברגעים אלו (מה שמזכיר את ההחלטה להפסיק את הלחץ מול באיירן בהפסד הבית הקודם, למרות שחטף לפני כן פעמיים את הכדור.

כולל בדקות המוגזמות והבלתי סבירות בעליל של דראגן בנדר. שגם הוא באמת רוצה ומשתדל. ולא תורם למשחק דבר. ואלו לא רק שלוש הנקודות המסכנות שהאיש מייצר במעל 22 דקות משחק לא צריכים אותו, אלא בעיקר חוסר היכולת שלו לתרום בהתקפה. בשום אספקט של המשחק.

כולל, שוב, בחוסר התגובה שלו לשינוי הרכבים של היריבה. בהעידרו של הגבוה דאנילו בארתל, הלך קוקושקוב רבות להרכבים נמוכים, כולל כזה שבו דשון פייר נמוך הקומה משחק כגבוה. וספרופולוס? עד שהגיב, אם בכלל הגיב, נגרם נזק משמעותי.

למשל כאן. מי שמכיר קצת את ג'רל אדי יודע שאותו לא עוזבים. ושעליו לא מציבים אחד כמו בנדר. כי אם זה יקרה, אז זה מה שיקרה:

via GIPHY


נו, ובמחצית השניה, במצב דומה, במקום להשבית את בנדר ולהושיבו אחר כבוד על הספסל, העביר אותו ספרופולוס לשמור את אולנובאס, רק כדי לגלות שגם זה לא באמת עובד. ושוב, הבעיה במקרה של בנדר כרגע היא בצד שבו אמורים להתקיף. נכון לעכשיו, הוא בעיקר אבוד ומפריע.

כולל בהרכב שבו שיחק ללא ווילבקין ודורסי. כולל בדקות המופרכות שדורסי קיבל, ביום שבו ברור שהוא בעיקר מפריע. אפשר היה לייצר הרכבים טובים יותר אתמול. אפשר היה לשלב שחקנים אחרים, מתאימים יותר אתמול. אפשר היה לצאת מהקופסה ואפשר היה ליזום במקום להגיב. ואפשר גם לשחק טוב יותר בהתקפה, כי משחק שבו לוקחים 21 כדורים חוזרים בהתקפה, אבל קולעים רק 65 נקודות (ועוד בסוג של בית), הוא משחק התקפה נוראי.

התפקיד של מאמן כדורסל הוא למקסם את החומר שיש לו. יאניס ספרופולוס הוא מאמן כדורסל מצוין. שבמשחקים האחרונים מפסיד במאצ'אפים למאמנים היריבים.

רכז זה חשוב בכדורסל?
מכבי תל אביב שילמה כסף קטן על הרכז החדש שלה, זה שבמשחק היורוליג הראשון נתן חתכת הצגה. והאמינה (וכנראה שעדיין מאמינה) שלא באמת צריך רכז בסגנון המשחק שלה, שממילא בנוי על בידודים ויצירה מתוך כדרור, ולא מתוך דברים תנועתיים או קבוצתיים.

ולאחר פתיחת עונה מרשימה, כאמור, עושה רושם שכריס ג'ונס מתחיל להבין מה פה קורה פה. ומבין שתפקידו של הגארד הוא, אההה, ליצור לעצמו מצבים מתוך כדרור. כמו דורסי. כמו ווילבקין. כמו בראיינט. אתמול, למשל, הוא הרים 7 זריקות ב-16 דקות. ואסיסטים? אחד בלבד.

וכך, בהיעדרו של בעל בית, כשבמקרה הזה הרכז המוצהר, ג'ונס, בורח הצידה, אפשר לאבד כדור סתמי ללא סיבה.

via GIPHY


ומצד שני, עושה רושם שהבעיה המרכזית של ג'ונס כרגע, לפחות מבחינת המאמן שלו, נוגעת לצד שבו אמורים לשמור. כי הוא לא כל כך, האמת. ידיים טובות יש. יכולת לשמור על הכדור גם. אבל טעויות הגנתיות? המון.

גם באלמנטים של מאמץ, כמו במקרה  הזה, כי אפשר לצפות את המהלך הזה ולשמור אותו טוב יותר.

via GIPHY

ובעיקר באלמנטים הגנתיים קבוצתיים שבהם ג'ונס לא שומר על הכדור, כמו במקרה הזה. כי כשהכדור הולך פנימה לוסלי ובלייזר בא לעזור, ג'ונס חייב לשקוע קצת, כדי להכין עצמו למסירה לפינה. והוא לא עושה את העבודה שלו, בצורה שחוזרת על עצמה.

via GIPHY

שלוש נקודות לסיום
1. השיפוט-
לא אוהב לדבר על שיפוט. האמת? שונא לדבר על שופטים. ולא הם היו הגורם המכריע בהפסד של מכבי תל אביב אתמול. והם, כצוות, גם לא קיפחו, לעניות דעתי המרודה, מי מהקבוצות. אבל מהדי דיפאלה, השופט הצרפתי? קיפח, היפלה ועיצבן. ולא רק בגלל השריקה המשונה בסיום הרבע השלישי לעבירה לטובת ננדו דה קולו. אלא בגלל רצף של שריקות מרגיזות ומנותקות מהמציאות, כולל (אבל לא רק) חוסר אחידות בהמשכיות שמובילה לסל ועבירה. באסה.

2. חוק בנדר- מכבי תל אביב שיחקה אותה אתמול. לא על המגרש, אלא על שולחן מנהלת הליגה, כשהצליחה לגרום לחברי הדירקטוריון לאשר את החוק לו היא דוחפת זה מכבר, אשר יאפשר (בעיקר לה) רישום של עד 10 זרים במהלך העונה. ההגיון מבחינת הצהובים מובן מאליו, מאחר שככל שניתן לרשום יותר זרים, כך מרחב התמרון שלה גדול יותר. בטח ובטח שעכשיו. כי נכון לעכשיו יש לנציגתנו המשוריינת שמונה זרים, כולל דראגן בנדר. סביר בהחלט להניח שאם לא היה משנים את הכללים – שבוע לפני פתיחת המשחקים, במכבי היו מהססים מאוד לרשום את בנדר לליגה. כי אז לא יוכלו לרשום לליגה את השחקן שיחליף אותו, או יצטרף אליו בהמשך. אבל עכשיו? האמאמא של הסנופי דיסקו, כי אפשר יהיה להריץ את העלם הלוך ושוב במשחקים בזירה המקומית, בלי לשלם את המחיר. ורק שתי תהיות והערה קטנה, ברשותכם: א. לבחור חמישה זרים מבין עשרה, כל שבוע? לא מי יודע מה כיף. ב. כדי להעביר את ההחלטה, מכבי רמזה/הבטיחה שתסייע לקבוצות הקטנות, באמצעות כך שחלקן בעוגת הפיצויים ממשרד האוצר יגדל על חשבונה. כלומר שהיא תוותר על כסף. שזה אחלה. רק שאם את הכסף הזה היא הייתה משקיעה בקיץ, גם בגזרת הישראלים שדולדלה לה וגם בגזרת מקצת הזרים שהצטרפו, יכולה הייתה להימנע מוויתור על כסף בהמשך. ואולי גם הייתה חוסכת איזה הפסד או שניים על הדרך. ג. רק אל תספרו לי שחוק בנדר נחוץ בגלל הקורונה. אין לקורונה שום קשר לזה. אם יחול מצב חירום שיגרום לבריחה של זרים, אז ניתן יהיה להחריג ולהוסיף זרים. עכשיו? בשלב הזה? זאת לא הקורונה. זה רק הבנדר.

3. נובמבר המפחיד– חמשת המשחקים הבאים של אלופתנו הם נגד אנדולו אפס (חוץ), מוליכת היורוליג ז'לגיריס, ריאל מדריד (חוץ), ולנסיה (חוץ) ואז מילאנו בבית. מה שעלול לקחת את הצהובים אחורה עונותיים, לשנת המשחקים 18/19. זוכרים? סדר משחקים קשה במיוחד הוביל את מכבי תל אביב לפתיחה של נצחון אחד בתשעת המשחקים הראשונים. בור שאפילו המצטרף יאניס ספרופולוס לא הצליח לסגור. אז בעונה ההיא האשם היה בלו"ז הקשוח. הפעם התירוץ המוכן מהבית הוא ההכנה הלקויה. כך או אחרת, שני ניצחונות מחמישה הם הרף התחתון, שאם לא מגיעים לפחות אליו, אפשר להכריז על ביאת הקרחנה. ואגב, המאזנים הרעים של אנדולו, ריאל וכו' לא באמת אמורים לנחם את אלופת ישראל. ההיפך הוא הנכון, נוכח פתיחת העונה הנהדרת של ז'לגיריס, באיירן ואחרות, שהן עלולות להיות אלו שיוכלו לתפוס את מקומה בחלק העליון של הטבלה.