סטיית תקן: ההופעה החד פעמית של דראגן בנדר

זה היה ערב טוב לדראגן בנדר. מאוד טוב. אבל קשה לקבוע אם ערב אחד משקף מגמה. אם כן, זו היתה דוגמא למקום שבו הקרואטי יכול להתפתח - ואפילו לחפות על היעדר עוגן הגנתי כמו האנטר. וגם: על הכישרון שחזר, וג'ונס שכיכב. האוזמן מסכם משחק גדול למכבי

שי האוזמן
שי האוזמן  13.11.20 - 09:18
תחילת כתבהסנופי דיסקו

עוד מעט נסכם, ננתח וניתן בגיפים. אבל שניה לפני כן ומעט חשוב מכך, צריך להתחיל בכך שנאמר את המובן מאליו. שזה היה משחקה הטוב ביותר של מכבי תל אביב העונה. כמה טוב? סנופי דיסקו טוב.

via GIPHY

וכל מה שארע אמש ב-40 הדקות ששוחקו על הפרקט של יד אליהו הישן איננו מובן מאליו. אז נכון, ז'לגיריס קובנה איננה אוחזת בסגל הכי מרשים שיש ליורוליג להציע, אבל עד כאן היא שיחקה כדורסל מקסים ומשכנע. ומספרית ואסתטית הציגה לראווה את ההתקפה הכי טובה בליגה השניה בטיבה.

עד כה, לדוגמא, הובילה את המפעל עם קרוב ל-82 נקודות למשחק וקרוב ל 43% מחוץ לקשת שלוש הנקודות. אתמול זה נעצר על 57 נקודות ועל 7% אחוזים בהטלות לשלוש (1 טריצה מתוך 14 נסיונות). אתמול זה נעצר ברגע שיאניס ספרופולוס עבר להרכב ההגנתי. ולמרבה התדהמה, חלק משמעותי מההרכב ההגנתי הזה היה דראגן בנדר.

סנטר בנדר
אם תשאל את האדם הממוצע ב-NBA לגבי דראגן בנדר, הוא יענה לך שא', מדובר באמאמא של הפלופ. וב' – שהוא סנטר. לפרטים וכו' הנכם מוזמנים שוב לטור החתמת הבנדר שכתבתי כאן.

בהיעדרו של אות'לו האנטר הפצוע ובהיעדר כל ברירה אחרת, הוזז בנדר עמדה אחת למעלה, כדי שיוכל לחלוק את הדקות בעמדה מספר 5 ביחד עם חברו לצוות האחים ספליט. ומצא חיש חש שעמדה זאת מתאימה לו הרבה יותר. שבעמדה זו הוא נוגע הרבה יותר בכדור. ושבעמדה זו הוא מקבל שומרים שהרבה יותר נוחים עבורו.

ואחרי שז'לגיריס פתחה את המשחק, בנוהל, בחגיגת פיק אנד רול קלילה על הרגליים הבעייתיות של אנטה ז'יז'יץ', הגיח לו הפתרון בדמות הסנטר המחליף החדש. בנדר נכנס למשחק במצב של 12:12. כשיצא לנוח, התוצאה כבר תהיה 18:41 לצהובים.

האמת? מהרגע שנחת שוב בארץ הקודש, הראה לנו בן הטיפוחים של ניקולה וויצ'יץ', גם במשחקים רעים וגם במשחקים גרועים, עד כמה הוא מלא מוטיבציה ורצון. עד כמה הוא משתוקק להצליח, ולא בוחל בכל נסיון לזנק אל הריצפה. אי אפשר היה שלא לשים לב למספר פוזשנים הגנתיים טובים, פה ושם, ובעיקר לנכונות של האיש ללכלך את הידיים.

העניין הוא שכל זה הפך בטל בשישים נוכח הקטסטרופה ההתקפית שהציג מחד, שרק הבליטה עוד יותר כל טעות שכן ביצע בצד שבו אמורים לשמור. אבל אתמול הכל הלך לכיוון הנכון. שזה מתחיל במאצ'אפ הנכון עבור בנדר, בשני צידי המגרש, (אוגוסטין רוביט ואחריו מרטינאס גבן) ובהרכב בעייתי במיוחד של ז'לגיריס, אליו נגיע בהמשך.

ובנדר, שאט אט צבר בטחון, גם כשלא דייק הגנתית או כשאחרים לצידו שגו, הצליח להגיע למקומות הנכונים ולחבל בהתקפה הירוקה. למשל כאן. הטיפול ההגנתי של בנדר את ג'ונס בפיק אנד רול תוצרת ווקאפ את גבן רחוק מלהיות מושלם. אחד מהם מנסה לעבור את החסימה מלמעלה/ בכוח והשני בכלל חושב שצריכים להפעיל טיפול שנקרא ICE (טופסייד). בנדר ממקם עצמו קצת מחוץ לאזור המדויק ומאבד שניה יקרה, אבל בחסות הידיים הארוכות והרצון הניכר מצליח לכפות על ווקאפ למסור. ואז גם סוגר יפה את גבן לריבאונד. נחמד.

via GIPHY

גם כאן, על פניו, יש אי תיאום הגנתי בין הפתרון ההגנתי של דורסי לבין זה שמפעיל בנדר, גם בשל החסימה של מילאקניס. ועדיין, ברגע שגרגוניס מתחיל את החדירה, הוא מוצא מולו משהו כמו 213 סנטימטרים של נחישות.

via GIPHY

ותראו את המהלך הזה. בנדר גם מצליח להכיל את נסיון החדירה הראשוני והשני של לקביצ'יוס, גם מחזיק איכשהו מעמד בצבע מול לוברן וגם מסכל את מהלך הפיק אנד רול המסיים של השניים כאשר הוא מפריע לזריקה של הסנטר הצרפתי היריב. אחלה של פוזשן הגנתי.

via GIPHY

מצד שני, כפי שכבר נאמר, דקות הגנתיות לא רעות היו לבנדר גם לפני. הבעיה הייתה בצד שבו אמורים לנסות ולכבוש נקודות. ואתמול, בחסות חדירה ראשונית לסל שהצליחה, למרבה מזלו, כאשר בנדר סחט עבירה מרוביט כבד הרגליים, הצליח למצוא קצת את האומץ שלו. והצליח לעזור לקבוצה שלו גם בהתקפה, לשם שינוי.

השאלה הגדולה, אם כך, היא מה עכשיו. הרי מרגע שהאנטר חוזר, בנדר אמור לקבל דקות בעמדה 5 רק כסנטר שלישי. מה שאומר שהוא אמור לחזור לעמדה 4, שממנה עד כה יותר הזיק מאשר תרם.

יש במכבי תל אביב כאלו שחושבים שהכל אצל בנדר הוא עניין של בטחון, ושבחסות משחק טוב שכזה הוא יוכל לפרוח גם לצידו של סנטר. זאת, להבדיל מאחרים ורעים, כמו כותב שורות אלו, שחשבו עד כה שבנדר בעיקר רוצה שיניחו לו לנפשו וימנעו ממנו את הסבל הכרוך במשחק הכדורסל. נעקוב בעניין.

 

שובו של הכשרון
ארבעה גארדים יש למכבי תל אביב. ולכולם היה אתמול משחק טוב. ואני לא מצליח להיזכר בפעם האחרונה שזה קרה. אלייז'ה ברייאנט החזיק את מכבי בעניינים ברגעים קשים בהתחלה. סקוטי ווילבקין סיים עם מדד הפלוס מינוס הטוב בקבוצה. טיילר דורסי הראה שוב את הקורלציה שנוצרה העונה בין משחק טוב שלו לבין נצחון צהוב. וכריס ג'ונס, ביחד עם דראגן בנדר, היה מנוי על השינוי מרגע שנכנס למשחק וקיבל את המפתחות.

במקרה של ג'ונס, יאמר, קיימת אי התאמה מסוימת בין המספרים שהוא מציג עד כה לבין מיקומו בשרשרת המזון הצהובה. הרי שחקן שקולע מעל 61% ל-2 ומעל 41% ל-3 זה די טוב. סתאםם, ממש טוב. וגם יחס האסיסטים לאיבודים בסדר גמור. כך שאם נתעלם ממספרי העונשין ומבעיות הגנה שצצות לא אחת, אז נראה שדף הסטטיסטיקה מספר סיפור די שונה מההתרשמות הכללית הראשונה שמתקבלת מהאיש שהגיע כדי לרכז.

ואחרי שג'עג'ע קלות במשחקים האחרונים בזירות השונות, למכבי דווקא היה רעיון לא רע כיצד להכניס אותו לעניינים בהתקפה הפעם. כי מהלך גב לסל מול לקביצ'יוס הנמוך והחלש ממנו נשמע כמו מחשבה נכונה. וזה גם הצליח כאן.

via GIPHY

ומשם, היה זה ג'ונס שהכניס לעניינים את בנדר. שדאג לפטם אותו למסירות שהובילו לטריצות של הקרואטי. למשל כאן, בסיום הרבע הראשון. שימו לב שבנדר הוא לא זה שנקרא אל הפיק אנד רול עם ג'ונס, אלא דווקא בלייזר שמגיע מהפינה הרחוקה, כדי להפעיל בהגנה את ינקונאס הקשיש. וג'ונס מרקד לו בין השחקנים, עד שמאתר את בנדר שמשפר זווית מסירה לכיוונה של אותה הפינה.

via GIPHY

אז נתנו ג'אמפר, ונתנו אסיסט. זמן להוקי אסיסט, אוקיי? כלומר מהלך שבו המסירה של ג'ונס מובילה לאסיסט שירשם בסופו של יום בטופס הסטטיסטיקה. גם כאן, בדומה לקטע הקודם על בנדר, קשה להצביע על דיוק בריווח ובתזמון התרגיל, אבל כשזה מצליח – אז מחיאות כפיים.

התרגיל כאן הוא וריאציה על המהלך ההתקפי הקלאסי של מכבי תל אביב, כלומר משחק בין שניים (במקרה הזה, אמור להיות ג'ונס + בנדר) + חסימה גבית או חסימת עומק שבה מעורב גארד נוסף, ובמקרה הזה טיילר דורסי. אבל ג'ונס מזהה חרך הגנתי ומתקיף את הצבע עוד לפני. ואיכשהו, דרך דורסי, הכדור עף לפינה הרחוקה ומסתיים בשלשה של בלייזר.

via GIPHY

מכבי תל אביב של יאניס ספרופולוס היא קבוצה שנשענת באופן אבסולוטי, בהתקפה, על היכולות האישיות של הגארדים שלה. על היכולת שלהם לייצר משהו, דרך כדרור, ממצבים סטטיים בהתקפה. כשזה מסתדר, בטח בעוד יום שבו האחוזים לשלוש הם ברמת הטרוף המוחלט (9 מ-11 במחצית הראשונה?!), אז הכל טוב. ואתמול? אתמול היה טוב. לא מתחייב לגבי מחר.

 

לאמן ביורוליג
מרטין שילר האוסטרי הוא מאמן צעיר ומוכשר. שעד כה עשה עבודה נהדרת בקבוצת היורוליג הראשונה שלו. שעד כה נכנס נהדר לנעליו העצומות של אחד שארונאס יסיקביצ'יוס. ושהראה שבניגוד לשאראס, אצלו יש טולרנטיות – כי מותר לטעות, יש שקט ויש חופש פעולה שעוזר לשחקנים לפרוח.

וכפי שהסביר לי ידידי, פרשן הכדורסל המצוין אודי הירש, הוא גם אוחז בפרופיל המושלם כיום להתמנות למאמן NBA. ואני מאמין שכך אכן יהיה. וגם אמש הוא הגיע למשחק עם כמה רעיונות נהדרים. כולל המשחק התנועתי והקבוצתי הקבוע בהתקפה. כולל לימוד מדוקדק של הטקטיקות ההגנתיות שעבדו עד כה נגד מכבי. ובמיוחד הדרך המוכחת לעצור את סקוטי ווילבקין. כלומר לא להסס להחליף על ווילבקין שומרים, ובלבד שתגיע עזרה גבוהה וברורה של שחקן הגנה נוסף כדי לכפות עליו מסירה. במיוחד אם השחקן הזה שומר על אנג'לו קאלויארו.

כמו למשל כאן, בקטע שמזכיר מאוד את מה שראינו מאיגור קוקושקוב ופנר שלו, במשחקם ביד אליהו.

via GIPHY

כמו למשל הרעיון לכוון שחקנים מסוימים, בכוח, שמאלה – ואז להביא עליהם עזרה. כולל אלייז'ה ברייאנט. שזה מעט מוזר, האמת, כי ברייאנט הוכיח לכולם לאחרונה שהוא גם שחקן פיק אנד רול מצוין (מספרית? הכי טוב במכבי תל אביב) וגם שהנטייה שלו היא ללכת שמאלה. אבל בלפחות בשלושה מקרים, כמו למשל כאן, כשהעזרה של לקביצ'יוס על ברייאנט שהולך שמאלה רק מסייעת לצהובים בכלל ולג'ונס בפרט.

via GIPHY

כאמור, הרעיונות הם רעיונות טובים. והקבוצה? גם הקבוצה נשארה ביחד לאורך כל המשחק, למרות הפיגור המשמעותי מאוד כבר במחצית הראשונה. העניין הוא שלהיות מאמן טוב זה יותר מרק תכנית משחק וחופש פעולה. זה גם ניהול משחק – והחילוף המרובע והמטופש של שילר, במצב 10-12 ולאחר פסק זמן, היטה את הכף לחובת ז'לגיריס לא פחות מאשר החילופים המוצלחים של ספרופולוס בצד השני.

ויותר מזה – זה גם פאסון. זה גם עמידה על שלך. זה גם הפגנת נוכחות על הפרקט. תגידו מה שתרצו על שאראס, אבל אני מבטיח לכם שהוא לא היה מקבל בהכנעה ובוויבים טובים את הסרחון שהותירו השחקנים שלו על הפרקט אתמול. וגם לא איטודיס, עתמאן או ברצוקאס, למשל.

שאראס, במקרה כזה, היה נכנס באמאמא של השחקנים, צורח עליהם, מפרקו אותם ולא מאפשר להם להמשיך כך. בשום פנים ואופן. כי חופש זה נהדר ושקט נפשי זה אחלה, אבל בכדורסל – או לפחות בכדורסל בגרסת היורוליג שלו – שקט נפשי זה לחלשים. שקט נפשי זה לליגה אחרת. לליגה של פוליטיקלי קורקט. ואצלנו ביורוליג, עדיין, פוליטיקלי קורקט מפסיד משחקים.

 

שלוש נקודות לסיום:
1. העמדה של קאלויארו – תוצא לוואי של החיסור בהאנטר הובילה את אנג'לו קאלויארו לשחק בעמדה המקורית שלו בכדורסל, כלומר עמדה מספר 4. אז אולי הוא לא מספיק גדול כדי לשחק 4 לאורך זמן וברמה גבוהה ועדיף להשתמש בו ב-3, כחלק מליינאפ גבוה (מה שצפוי לקרות שוב החל מהמשחק הקרוב), אבל מרבית הכישורים שיש אצלו שייכים לעמדת הפאוור פורוורד. וכמה מהם זכינו ליהנות אתמול, לרבות מיכולת הפיק אנד רול. שמפעילה נהדר, במקרה הזה הזה ולאחר גלגול קצר, את אנטה ז'יז'יץ'.

via GIPHY

2. התחלנו לכתוב מקודם על הפיק אנד רול של אלייז'ה ברייאנט. מספרית, נכון לעכשיו, מדד ה PPP שלו במהלכי פיק אנד רול, כלומר נקודות ביחס למספר פוזשנים התקפיים, הוא הטוב בקבוצה. והטכניקה בכלל, כולל היכולת להעניש גם ביד ימין וגם בשמאל, מרשימה בעל פעם מחדש. אז קחו עוד דוגמא, כאן, למצב שבו השומר וסטוריה מנסה לכפות על ברייאנט את תכנית המשחק של שילר, ונענש די מהר.

via GIPHY

3. האזרח סנדי כהן – גם כאן, אפקט ההיעדרות של האנטר, בפעולת שרשרת, הזניק את כהן לחמישיה הפותחת, בעמדה 3. יש להניח שספרופולוס קיווה שהאלמנטים ההגנתיים שעבדו כל כך יפה בליגה מול אילת, כאשר כהן לחץ נהדר את ג'ו ראגלנד ורועי הובר, יעבדו גם מול ווקאפ. וטעה. והאמת? בשלב מוקדם זה של העונה, כהן בגרסת היורוליג הוא לא יותר מגימיק שלא עובד.

למרות השלשה הראשונה העונה שקלע. למרות שיא עונתי בנקודות, ששיפר את מאזנו ל 1.1 נקודות למשחק. במיוחד בגלל שנכון לעכשיו, הוא לא מצליח לרגש מספיק את מובילי הכדור עליהם הוא אמור להתנפל. ובשבוע הבא זה כבר קמפאסו של ריאל מדריד. בעונה שעברה זרקו עליו קצת את ג'ון דיברתולומיאו, כדי לנסות לשגע את הארגנטינאי. ינסו גם עם סנדי?