יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ריאל מדריד 19 16 3 159
2 ברצלונה 21 16 5 124
3 ארמאני מילאנו 18 12 6 60
4 אולימפיאקוס 19 12 7 123
5 אוניקס קאזאן 19 12 7 99
6 צסק"א מוסקבה 19 12 7 35
7 זניט סנט פטרסבורג 19 12 7 22
8 מונאקו 21 10 11 -4
9 אנדולו אפס 19 9 10 54
10 פנרבחצ'ה 19 9 10 47
11 מכבי תל אביב 19 8 11 -4
12 באיירן מינכן 19 8 11 -25
13 וילרבאן 19 8 11 -118
14 הכוכב האדום בלגרד 18 7 11 -23
15 באסקוניה 19 7 12 -130
16 אלבה ברלין 19 6 13 -116
17 פנאתינייקוס 18 4 14 -136
18 ז'לגיריס 18 3 15 -167
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

איך את נראית? האוזמן סוגר סיבוב של מכבי

ספרופולוס חסר פתרונות ועסוק בלהגיב למאמנים היריבים ולהראות לפרשנים, ווילבקין לא שומר והתלות של מכבי ת"א בהאנטר בולטת מתמיד. שי האוזמן מנתח את הסיבוב הראשון שנגמר בבית ספר של פסקוואל וזניט, וברוח קבלת הרב"ט של נועה קירל, סיכם בשיר

שי האוזמן
שי האוזמן  30.12.20 - 12:52
תחילת כתבה

זה מסתבך
לרגע נדמה היה שהדברים מסתדרים עבור מכבי תל אביב. ארבעה נצחונות מחמשת משחקיה האחרונים ביורוליג, בתוספת יכולת משופרת של שחקנים שהתחילו את העונה רע מאוד, סיפקו את התחושה שאפשר להיות רגועים. כלומר, סיפקו לה, עבורה ואצלה את התחושה שאפשר להיות רגועים. כל כך רגועים, עד שאפשר לאבחן את משחק הבית שלה אמש מול זניט כההיפך הגמור מנצחון החוץ הגדול מול ברצלונה, שני מחזורים AGO. כי אם מול ברסה נדמה היה שהצהובים הגיעו במוד של פירוקים והרכבות, נחושים והחלטיים להתנפל על כל כדור וכדרור, הרי שמול זניט של צ'אבי פסקוואל, אחד שפעם היה בברצלונה, הווייב והאנרגיות היו הפוכים. רגועים. נינוחים.

אבל עזבו אתכם לרגע מעניינים מנטליים. יכול להיות שדווקא מקלישאות הבאו/לא באו להילחם אפשר לחלץ ולזקק תובנה מקצועית משמעותית יותר. כדי לנצח יריבה טובה ממנה, דוגמת ברצלונה, נזקקה הקבוצה של ספרופולוס לאיזה טירוף מיוחד, לא שגרתי, שבא בנוסף לאלמנטים של כדורסל. טירוף שקשה לשמר לאורך זמן או לייצר ביותר מדי משחקים. ולכן, אם נפנה לרגע לסיכומי סיבוב, ניתן לומר שאחד הדברים שאפיינו את 17 המחזורים הראשונים הוא שנציגנתו המשוריינת בליגה השניה בטיבה בעולם נתקלה בקשיים כמעט בלתי עבירים עת התרחשו אחת משלוש הסיטואציות הבאות:

1. כאשר פגשה יריבה איכותית ממנה. ונכון להיום וכל עוד לא הוכח אחרת, הרי שהדברים הללו נכונים ביחס למרבית הקבוצות שממוקמות ב-11 המקומות שלפניה בטבלה. בטח ובטח שביחס לזניט סנט פטרסבורג.

2. כאשר פגשה מאמנים איכותיים, עם תכנית ורעיון. ואת זה חוותה ולהם הפסידה פעם אחר פעם, כולל במשחקי הבית מול באיירן מינכן, פנרבחצ'ה, מילאנו וזניט.

3. כשאין אות'לו האנטר. שבלעדיו או כשהוא לא משחק כמו האנטררר, היא כמעט ולא מסוגלת להתמודד ולנצח, בטח יריבות מהדרג הבינוני ומעלה.

מכבי תל אביב מסיימת את סיבוב המשחקים הראשון עם 7 נצחונות מתוך 17 משחקים. שזה לא טוב. החדשות המדאיגות יותר, אולי, מגיעות מניתוח טבלת היורוליג הנוכחית. כי כרגע, לפני משחקי הערב ולפני שהקבוצות שהחסירו משחקים משלימות אותן, אוחזת במקום השמיני מילאנו של מסינה. והמאזן שלה 60% הצלחה. בעצם, עדיף לדייק. אם נדרג את הקבוצות לפי אחוזי הצלחה, אזי מקומות 7-8 שייכים לקובנה ולוולנסיה, שכל אחת מהן יושבת על 58.8% הצלחה. שזה גם המון. ואם לפשט את העניין, עושה רושם שהרף הנדרש לצורך קבלת כרטיס כניסה לשמיניה הראשונה העונה עומד, כך מסתמן, על 18 נצחונות לאורך העונה עצמה. הנתונים אמנם מראים שיתכן שגם זה לא יספיק, אבל אפשר בהחלט להתייחס לנתון של ח"י נצחונות ככזה שמתחתיו כנראה שלא. וכאשר מבינים שכדי לייצר קשר עין עם הרף הזה, תזדקק אלופת ישראל לנצח 11 מתוך 17 המשחקים שנותרו לה, קרי 65% הצלחה, לפחות, מבינים שקל זה לא יהיה. בטח בסגל הזה. אפשרי? בהחלט, במיוחד נוכח המשחקים הקלים יותר אשר צפויים לה בקרוב. קשה? בהחלט. בטח כל עוד שלוש הסיטואציות הקשות שתיארתי לפני רגע עדיין בתוקף. ואולי אולי מבינים, שוב, שמשהו צריך להשתנות.

בשבוע שעבר, לאחר הנצחון הביתי הנאה על פנאתינייקוס, קבוצה שמדורגת כרגע במקום ה-15 ביורוליג, פתחתי את הטור הזה בקריאה לשדרוג המינימלי לו זקוקה מכבי, לעניות דעתי המרודה. דווקא ולמרות שהיא לא שבורה, טענתי, צריכים לשדרג ולתקן. כי החלטות זה לחזקים. ובינתיים, בחסות הנצחון ההוא ועוד כמה, נראה שהצהובים לוקחים את הזמן. הנה הוחתם לו בנדר עד לסיום העונה. הנה דומה שלא קורה יותר מדי ביחס לשחקנים חדשים. אז אולי עכשיו, במבט מפוכח ואם רק יטו עין אל עבר הטבלה, יבינו הבוסים הצהובים או יבין המאמן הצהוב שמה שיש, כנראה שלא מספיק. שהסגל הזה, במצבו הנוכחי, כנראה שלא מספיק. ושהכדורסל שלו, של ספרופולוס עצמו – גם הוא לא מספיק.

אה, ושניה לפני שצוללים אל תוך הכדורסל עצמו, ואולי ברוח היום החגיגי שבו שודרגה טוראית נועה קירל, השבח לאל, וזכתה לקבל את דרגת הרב טוראית, אפשר לעזור ולסכם את הסיבוב שהיה ברוח שירה האלמותי מיליון דולר. סכום כסף, אגב, שיכול היה לעזור במקצת בקבלת החלטות הסגל, לא?

הקיצר, רב"ט קילר, זה בשבילך:

איך היה סיבוב? די חרבנא
טור הנצחונות - די חרבנא
הכדורסל עצמו - די חרבנא, די חרבנא, די חרבנא

לצ'אבי יש רעיון – איך עושים בית ספר בעזרת קצב הכתבה
7, 6, 5, 4, 3 ,2, 1 SHOOT. אם היה סאונד אחד ברור שחזר על עצמו אמש ביד אליהו הישן והממש, אבל ממש שקט, הרי שהוא הגיע מאזור הספסל של זניט. משם, כמעט מדי התקפה רוסית, החלו לזעוק במבטא אמריקאי, פולני, ספרדי ורוסי כמה נותר בדיוק על שעון השניות. כמעט מדי התקפה. כי לא מעט רעיונות טקטיים טובים יש למאמן הספרדי של זניט, הוא המאמן המצליח ביותר בעידן המודרני נגד מכבי תל אביב. ואחד הרעיונות המרכזיים הוא לסחוט את שעון השניות. ולהקטין את מספר הפוזשנים של שתי הקבוצות במהלך המשחק עצמו. ולהגדיל את הסיכוי שההגנה של היריבה תטעה, ככל שמתקרבים לסיום השעון. ולהגדיל גם את מידת התסכול בואכה ייאוש של שחקני המתנגדת, שיודעים שלוקח הרבה יותר זמן כדי לתקן כל החטאה שלהם בצד שבו נוהגים להתקיף. כי יקח עוד   ה ר ב ה    זמן, באופן יחסי, עד שיזכו לראות את הכדור שוב.

וכך, מסתבר שאפילו בעידן של כדורסל מהיר, אפשר להשתמש ב-24 השניות שהחוק מרשה ולנצלן עד תום. מסתבר ששליטה בקצב, לא תאמינו = שליטה במשחק. בטח כשאתה חכם יותר מהיריבה שלך. ואפשר להגיד לא מעט דברים על זניט סנט פטרסבורג, אחת שאוחזת כיום במאזן אדיר ביורוליג וגם מוליכה את טבלת ה-VTB, אבל ספק רב אם יטען מישהו שסגל השחקנים שלה משופע כוכבים או עמוק במיוחד. רמת הכשרון – טובה ולא מעבר לכך. רמת הסבלנות וחוכמת המשחק? ליגה אחרת ביחס למרבית היריבות שלה. בטח ובטח ביחס ליריבה שהייתה לה אתמול. וכך, בעזרת כפיית קצב של הכתבה, עשתה קבוצת הצמרת הרוסית בית ספר ליריבתה מתחתית הטבלה.

היידה. נדגים קצת?

זניט הגיעה למשחק הזה כשהיא לוהטת, לא פחות, בכל הנוגע לאחוזי הקליעה שלה מבחוץ. כמה לוהטת? בשלושת משחקי היורוליג האחרונים שלה קלעה מעל 11 שלשות בממוצע, ב- 52%. שזה הרבה בכדורסל. אתמול זה נראה היה הרבה פחות מרשים, עם 7 שלשות בלבד ב 36% בלבד. אבל כל שלשה הייתה כמו חץ בלב. כי כל שלשה, כמעט, הגיעה לאחר שסחטה את השעון והתישה את מכבי.

למשל כאן. אתם מוזמנים, ברשותכם, לספור את היחס שבין כדרורים למסירות (ולהשוות, אם תרצו, להתקפה גנרית של מכבי תל אביב שמורכבת מכדרורים שאינם נגמרים). אחרי שהולכים וחוזרים לפוניטקה, עליו שומר ז'יז'יץ', מנצלת הקבוצה הרוסית את היתרון היחסי, דרך הסבלנות של וויל תומאס, עד שמאתרת את השחקן הפנוי בפינה, אליו לא מצליחות הרגליים היגעות של ז'יז'יץ' להגיע במועד. והטריצה? עם 5 שניות על השעון.

via GIPHY

טוב נו. 5 זה הרבה. בהתקפה הזאת נכנסת השלשה עם פחות על השעון. האמת היא שאני יכול לתאר את המהלך, אבל יותר נחמד הפעם סתם לצפות. וליהנות מקבוצה שיש לה רעיון ברור לגבי מה טוב ומה רע לה. ושימו לב בבקשה לחסימה האיכותית, בסוף המהלך, של תומאס על בראינט. שמייצרת את נתיב המסירה המדויק לריברס אשר בפינה. קונצרט.

via GIPHY

ועם כל הכבוד לשלשות, והגם שכולם יודעים ש-3 זה יותר מ-2, אתמול ייצרה האורחת את הפער בעיקר ברבע השלישי, ובעיקר מנקודות צבע. גם כי ההגנה של ספרופולוס הייתה היסטרית ביחס ליכולת הקליעה של הרוסים מחוץ לקשת של הנקודות. גם כי ההגנה של ספרופולוס, ללא האנטר, היא סבירה במקרה הטוב.

אה, וגם כי זניט הכינה – ומראש – פתרונות לכל מיני רעיונות שהצליחו לצהובים בכמה משחקים קודמים. למשל נושא החילופים בהגנה. יש כל מיני דרכים לנסות ולהתקיף מול יריבה שמבצעת חילופים. הפתרון של מכבי, למשל, הוא פשוט ללכת אל היתרון ומהר. כי אם נניח עובר גבוה לשמור על ווילבקין, או דורסי, או בראינט, אז פשוט הולכים למהלך של בידוד ומנסים לעבור אותו. בכדרור.

אצל זניט זה קצת אחרת. שימו לב בבקשה לכמות החילופים בהגנת הצהובים במהלך הזה. לרבות החילופים בין בנדר, דורסי, זוסמן וז'יזי'ץ'. ואל תביטו רק בחילופים על הכדור עצמו, אלא גם במהלכים שרחוקים ממנו. אז יש חילוף, חילוף, חילוף וחילוף – ובסוף מגיעה הטעות. וצריכים רק שתי מסירות והגנה של דורסי על פוית'רס כדי שהאחרון יתגלגל לכיוון הטבעת ויקבל לסל קל.

via GIPHY

וכשפוית'רס, שחקן גבוה עם ארגז כלים התקפי מצומצם, יחסית, מסיים משחק עם 7/9 מהשדה, אפשר להבין שמדובר בהתקפות עם פאנצ'ים, וסבלנות, שהגיעו בדיוק לאן שפסקוואל רצה.

נמשיך. עוד רעיון הגנתי לא רע שהציג לראווה ספרופולוס לאחרונה, במיוחד במחצית השניה של גמר גביע ווינר מול חולון, היה להשתמש דווקא ברגליים הכבדות של ז'יזי'ץ' בצורה שונה – ולהתקיף במהלכי פיק אנד רול של היריבה באמצעות פתרונות אגרסיביים. כלומר, לא רק להחליף איתו או לבקש שימתין באזור הצבע, אלא להשתמש בחסרון כיתרון ולהשליך את הגוף הקרואטי הגדול הזה אל עבר המכדרר. מול חולון זה עבד. מול זניט? אה, לא.

קחו לדוגמא שני קטעים מייצגים מהרבע השלישי, שבו קלעה זניט 18 נקודות תמימות בתוך הצבע. כאן, למשל, מריצה זניט תרגיל שנועד גם לעזור לרכזה פנגוס לחמוק מהמשוטים של זוסמן וגם לערב את ז'יזי'ץ' בחגיגה. פיק אנד רול ראשון גורם לווילבקין להיות זה שיצוות על פנגוס, ופיק אנד רול שני גורם לז'יזי'ץ' להצטרף לווילבקין ולהסתער על הכדור. תקראו לזה SHOW, תקראו לזה HEDGE, תקראו לזה בליץ או איך שתרצו. מול חולון, כאמור, זה עבד יופי טופי. לא אתמול. פנגוס מרים ראש, מאתר מטרה ושתיים קלות של גודאיטיס.

via GIPHY

דקה חלפה, ועוד פיק אנד רול פנגוס את גודאיטיס. ז'יזי'ץ', נאמן להנחיות שקיבל, עט עליו. בראינט, למוד נסיון מהמהלך הקודם, נכנס לנתיב התנועה של גודאיטיס כדי למנוע סל קל שלו. אז הוא חוטף סל קל של פוניטקה, שרק ממתין להזדמנות כשהוא בפינה. על כל שאלה תשובה, מאת צ'אבי פסקוואל.

via GIPHY

ליאניס אין פתרון
אז אם לצ'אבי יש רעיון, אז לספרופולוס, לפחות אתמול, אין פתרון. אבל ממש אין. המאמן היווני האיכותי, ואת זה כבר אמרנו וכתבנו לא אחת, הוא מאמן מגיב. בהגדרה. האמת? הוא מסתמן כמאמן שמגיב גם למאמנים היריבים וגם למלהגים שאינם יריבים. כי מסתמן, ואני כותב את זה בזהירות רבה, שלספרופולוס חשוב להראות שהוא צודק ושהמלהגים שוגים. אומרים שחייבים את האנטר בחמישיה + זה עבד בצורה נהדרת בברצלונה? אז מיד מחזירים אותו לספסל. אומרים שהטיפול הקשוח בזוסמן, שחקן שטרם השתקם לחלוטין מהפציעה, מעט מוגזם? אז היידה, עכשיו ודווקא עכשיו הוא יפתח איתו. אומרים שהקבוצה משחקת כדורסל סטטי תלוי כדרורים? אז נעלה את הרף ונייצר עוד מהטוב הזה.

אבל זה חשוב פחות, כאמור. חשובה יותר היכולת, ולעיתים קרובות חוסר היכולת, למצוא פתרונות ברמת היורוליג אל מול הקשיים. בהיעדרו של האנטר, זה שפותר את הבעיות בעצמו, לא הצליחה מכבי תל אביב לחשוב על אלמנט שיכול לשבש במשהו את תכנית המשחק של זניט. לא בהתקפה ולא בהגנה. היא לא הצליחה להגיע למצב שבו היא שולטת בקצב, אלא אם מתייחסים לסופר מגה סמול בול, עם קלויארו בעמדת הסנטר, אליו הלכה בדקות הסיום מתוך מהלך של יאוש.

ואני לא מתייחס הפעם לניהול הרוטציה והחילופים, למרות שלא תמיד ניתן היה לזהות את ההגיון מאחורי שילובם של שחקנים שונים ברגעים שונים של המשחק. אני מתייחס לתפקיד המרכזי בגינו מקבל מאמן כסף: לבוא עם רעיונות. ליזום. לשנות. אתמול, ולא בפעם הראשונה בסיבוב הזה, הדברים הללו לא הגיעו מכיוון הספסל.

מה שכן הגיע, בנוהל, היה משחק התקפה תקוע. כזה שרצוף כדרורים ותקווה שיהיה בסדר. ואם ברבע הראשון קיבלנו מופע של סקוטי ווילבקין, שפיק אנד רול אחר פיק אנד רול שלו פירקו את ההגנה של הרוסים, מכל זה נותר מעט מאוד אחרי.

כאן למשל, מנסה מכבי תל אביב להריץ את התרגיל שהפך להיות קלאסי שלה, שבו מפעיל ג'ונס את בראינט בפנים, במהלך שכמו שובר את התרגיל. הבעיה? זניט מוכנה ומונעת. הפתרון? שבנדר יקפוץ החוצה, מעמדת הסנטר, וינסה לעשות משהו. הבעיה הנוספת? שברגע שעצרו לבנדר את הקליעה, הכריחו אותו לכדרר. וכשבנדר מכדרר, דברים רעים קורים.

via GIPHY

וכאן למשל, מהלך קלאסי נוסף של הצהובים. שבדומה לזניט, לקחו את הזריקה הפעם ממש עם סוף השעון. שבשונה מזניט, רוב רובו מורכב מכדררת בלתי פוסקת של דורסי. איך זה נגמר בסוף, כולם רואים.

via GIPHY

סקוטי לא שומר
אפשר היה לגנוב את המשחק הזה. אם ווילבקין היה מצליח להשחיל מי מארבע השלשות שהשליך ברגעי המשחק האחרונים, יכול להיות שניתן היה לחולל מהפך ולשדוד משחק שהיה שייך לרוסים. למשל השלשה הזאת.

via GIPHY

לחילופין, יכול להיות שחלוקה שונה של הזריקות שבחר להטיל הפרנצ'ייז פלייר, כלומר שילוב של יותר מהלכים שבהם הוא מתקיף את הטבעת, כפי שעשה מול פאו וחולון, גם הוא היה מסייע ותורם. האמת? כל זה לא ממש משנה, כל עוד המאמן שלו חוזר על המנטרה הקבועה, ואולי המוצדקת, לפיה ווילבקין הוא הקבוצה והקבוצה היא ווילבקין. ואיתו היא תחיה. ואיתו היא תמות.

מה שבטוח הוא שאחרי פתיחת עונה שבה הפגין מאמצים הגנתיים לא שגרתיים, שלווילבקין נמאס. שמידת הנכונות שלו להניע גפיים בצד שבו אמורים לשמור כבר קיימת רק לעיתים. רחוקות. ונכון שמה שמותר לווילבקין אסור לזוס, מסתבר, אבל לאחרונה זה כבר נהיה מוגזם. ולאחרונה קבוצות מרגישות שאפשר להריץ עליו תרגיל אחר תרגיל, כי הוא החוליה, או חוליה בלי ה' הידיעה, חלשה.

והפעם, כדי להמחיש את הנקודה, תאלצו להתמודד מול יותר גיפים. מתנצל מראש. בתחילת המשחק שמר על פנגוס זוסמן. ועשה את זה לא רע בכלל. במצב של 9-14 צהוב, הוחלף הזוס ואת המשימה קיבל ווילבקין. אז מהלך ראשון, טיפול עצל של ווילבקין בחסימה, ושלשה קלה.

via GIPHY

מהלך אחרי, הרדמות קלה של ווילבקין, וטיול של פנגוס אל הטבעת.

via GIPHY

נמשיך? הביטו נא בווילבקין ובפוניטקה במהלך הזה. הביטו אתם, כי ווילבקין, להבדיל מכם, מביט פחות.

via GIPHY

ומה לגבי הטיפול המנומנם במהלך הזה (שוב של פוניטקה)?

via GIPHY

או במהלך הפוסטאפ הזה (שוב של פוניטקה)? כי חשוב לומר: ווילבקין עבר לשמור על הפולני, מתוך תקווה והנחה שהוא מאיים פחות. ואם יש מהלך גב לסל, עזרה אמורה להגיע. ולא במקרה מופנה הכעס של ספרופולוס כאן לא לווילבקין אלא לעזרה שלא הגיעה. ועדיין, אפשר לצפות לקצת יותר מאמץ, לא?

via GIPHY

או במהלך הזה, שמתחיל שתנועה של פוניטקה (עוד פעם הוא? ברצינות?) כדי לקבל את הכדור מפוית'רס, ומסתיים בדאנק מהדהד של האחרון. הטעות ההגנתית כאן קשורה בתקשורת הלקויה בין ווילבקין לבין בנדר, זה נכון. אבל אין שום וריאציה שבה ניתן לכנות את התנועה של ווילבקין כמדויקת. אין לי את זה ביותר עדין.

via GIPHY

שלוש נקודות לסיום
1. ריבאונד – מכבי תל אביב התייצבה למשחק אמש כאחת מקבוצות הטובות במפעל בקטגוריית הכדורים החוזרים. ואתמול, כשנוצחה גם בפרמטר הזה (26:36 לזניט), אפשרה ליריבתה לאמלל אותה עוד יותר בכל הנוגע לניצול מקסימלי של קצב ההכתבה שהכתיבה. מה שמתחבר עם הנקודה הבאה.

2. האנטר – יכול להיות שאני מחמיר קצת עם מכבי. עקרונית, אם תוציא מהמשוואה את השחקן הכי טוב, במרבית הקבוצות, היא לרוב תפסיד. האנטר הוא השחקן הכי טוב והכי חשוב בקבוצה הזאת. ובלעדיו, נאמר זאת שוב ושוב ושוב ושוב, אין לה כמעט חלופות. בטח בכדורסל הזה. בטח בסגל הזה. מה שמתחבר עם הנקודה הבאה.

3. בנדר – ואם כבר הסגל הזה, אז הנה שב לו אתמול הבנדר הישן והרע. זה שמאוד רוצה מצד אחד, אבל נטול אפקט של ממש בתכלס. זה שבעיקר חושש ופוחד לבצע מהלכים. זה שכרגע איננו גבוה דומיננטי בליגה הזאת. זה שבנוסף אליו, לכל הפחות, צריך להגיע גבוה איכותי ומוכן ממנו – כדי לשפר את הסיכויים לכך שבסיום הסיבוב השני, לא נצטרך לצטט שוב משיריה של נועה קירל.