בלי שלשות. בלי היגיון
עוד מעט נדוש ברבע הרביעי הנוראי של מכבי תל אביב אמש במשחק ההפסד במינכן. ועוד מעט נלהג על משמעויות רוחביות והטלות אשם פלאס גיפים כיד המלך.
אבל לפני כן, הפעם נתחיל דווקא במעט מספרים.
מכבי תל אביב, נכון לרגע כתיבת טור זה, מדורגת חמישית ביורוליג במספר הזריקות לשלוש, בממוצע למשחק, שהיא מטילה לכיוון הכללי של הסל. הצהובים זורקים 25.6 שלשות בממוצע למשחק. שזה הרבה יותר, נניח, ממילאנו ופנרבחצ'ה להן הפסידה בשני המחזורים האחרונים. וזה הרבה הרבה יותר ממספר ההטלות של באירן מינכן, שזורקת, בממוצע, פחות מ-19 פעמים מחוץ לקשת.
ולא שיש בזה משהו רע. ההיפך הוא הנכון. 3 זה יותר מ-2, כידוע, וכל המרבה הרי זה משובח.
הבעיה היא לא שמכבי מטילה. הבעיה היא שמכבי מחטיאה. כמה מחטיאה? בכל הנוגע לאחוזי הקליעה לשלוש, מדורגת הקבוצה של יאניס ספרופולוס במקום ה-17 בליגה השניה בטיבה בעולם. אלופת ישראל פוגעת רק ב 35.3% מהמקרים. זוכרים את מילאנו ופנר? הן אמנם זורקות פחות, אבל קולעות בלמעלה מ-40% למשחק.
למכבי תל אביב יש מספר קלעי שלשות נהדרים בסגל. ווילבקין, דורסי, בראיינט, דיברתולומיאו. אם כך, אין שום סיבה נראית לעין שמכבי תהיה קבוצת שלשות כל כך רעה. ועוד יותר מכך, אין שום סיבה נראית לעין מדוע מכבי, אם היא כבר קבוצת שלשות רעה כל כך, תמשיך להטיל לשווא כל כך הרבה פעמים מרחוק. שהרי אם זה לא עובד, מדוע לא לנסות משהו אחר? ואם זה לא עובד, מדוע לא מצליחים לתקן ולגרום לזה לעבוד?
ולא שאתמול סיפרו המספרים סיפור שונה בתכלית השינוי. את המחצית הראשונה והרעה של הצהובים, אותה הצליחו לסיים רק ביתרון בן נקודה בודדת, עיטר נתון סטטיסטי מזייף בקטגוריית הזריקה לשלוש נקודות. נציגתנו המשוריינת זרקה 12 פעמים לשלוש וקלעה 5 מהן. 4 מהן היו שלשות מקריות ומרמות שהגיעו מסנדי כהן ודראגן בנדר. שניים שמבחינת ההגנה האדומה יכולים לזרוק כל היום וכל הלילה.
ובמחצית השניה? במחצית השניה זרקה מכבי תל אביב 11 שלשות וקלעה רק 1. ולכן הפסידה. או ליתר דיוק, לכן הפסידה רק במחצית השניה ולא הרבה לפני כן.
שלשה אחת בלבד בחצי השני. ווילבקין (GETTYIMAGES)
מי שלא מתקן בזמן משלם ביוקר
נישאר ברשותכם עוד רגע עם עניין הזריקות לשלוש. באיירן מינכן, כאמור לעיל, זורקת הכי מעט שלשות במפעל. ולמרות שהיא נמצאת בחלק העליון של הטבלה מתחילת השנה, עדיין חשה שבקטגוריה הזאת היא זקוקה לשיפור. לכן, בין היתר, ביצעה שינוי בעמדת הגארד, תוך שהיא מוותרת על טי.ג'יי בריי ומחתימה במקומו אקס מוכר בשם די.ג'יי סילי.
עכשיו, חשוב להבין משהו: סילי רחוק מלהיות שחקן גדול. והאמת שגם רחוק מלהיות קלע גדול. אבל העונה, טרם המעבר לגרמניה, קלע מחוץ לקשת במדי סראגוסה במעל 42% למשחק. ומהרגע שנחת במינכן, הפך לקלע הטוב ביותר בקבוצה, עם מעל 46% לשלוש. די.ג'יי סילי, חשוב לומר שוב, איננו שחקן גדול. והוא גם לא מרוויח כסף של שחקן גדול. אבל החבורה של טרינקיירי זיהתה בעיה, איתרה פתרון והנחיתה אותו אצלה.
כך גם בעמדת הגבוה, כאשר ויתרו על שירותיו הממש בינוניים של מלקולם תומאס, והנחיתו תחתיו את ג'יימס גיסט הוותיק. שגם הוא איננו שחקן גדול. וגם הוא לא הגיע בכסף גדול - ועדיין מספק נתונים טובים יותר מזה שהחליף.
העיקרון ברור, לא? קבוצות לא צריכות לחשוש מתיקונים במהלך עונה. כולל (ואולי בעיקר) קבוצות שמצליחות. הנה, לדוגמא, ההחתמה של ג'רמי אוואנס האתלטי, שחקן סביר (ולא יקר) שהונחת ממש עכשיו במילאנו, כדי לאייש נישה מאוד ספציפית.
אבל במכבי תל אביב כנראה יודעים טוב יותר. ומרוצים הרבה יותר מהסגל הקיים. אפשר לדבר על ענייני תקציב ובעיות תזרימיות בעולם של קורונה. אבל אין אחד שמאמין לסיפור הזה. אין ספק שמכבי לא יכולה להנחית בשורותיה שחקן יקר כמו גודוריץ' מפנר, לדוגמא. אין גם שום ספק שניתן היה, אם רק היו רוצים, לאתר נקודת חולשה (או שתיים) ולהנחית מישהו שיכול לעזור. למשל בכל הנוגע לניהול המשחק. למשל ובעיקר בכל הנוגע לקו הקדמי.
צעקנו את זה בטורים כאן לא מעט - ונזכיר זאת שוב: אין שום סיבה הגיונות לכך שלא הונחת כאן פורוורד/ סנטר שיוכל להרים את רמת האתלטיות, למשל, בקבוצה הזאת. או גבוה, למשל, שיוכל לרווח את המשחק באופן יציב מעמדה מספר 4, להבדיל מהדברים שקיימים שם עכשיו. אפשר לאתר הרי לא מעט חולשות, ולתור אחר פתרונות נקודתיים שנמצאים שם בחוץ.
מה שבטוח הוא שלא ניתן להגיד שאין בעיות. או שאין פתרונות טובים בשוק. או שאין כסף להנחית אותם. כי החלק הראשון לא נכון. החלק השני הוא פשוט קשקוש. והחלק השלישי לא אמין. אבל מכבי תל אביב בחרה לחיות ולמות עם בנדר/ קלויארו/ ז'יזי'ץ' וכן הלאה.
יכול להיות שזה נוח לה מכל מיני היבטים. יכול להיות שזה גם נוח למאמן שלה, ברמת התירוץ או האליבי.
מכבי ת"א בחרה לחיות ולמות עם הסגל הקיים. וויצ'יץ' (אלן שיבר)
לספרופולוס נגמרו הרעיונות
עשרה שחקנים שיתף ספרופולוס אתמול ברבע הראשון. 12 שחקנים שיתף כבר במחצית הראשונה. חלקם היו טובים יותר וחלקם פחות. אפשר להתווכח על הנחיצות שבשימוש בכל שחקני הסגל במשחק שאותו הגדיר המאמן עצמו כגמר גביע, במקום ללכת על רוטציה נקודתית שתנסה לייצר פער שיספיק כדי לנצח - אבל המהלך לגיטימי לחלוטין.
מה שאיננו לגיטימי לחלוטין, מהצד השני, הוא חוסר המושג של הספסל של מכבי בכל הנוגע לשחקנים שאותם רוצים על המגרש ברגעים המכריעים. כי זו הרי אמורה להיות אחת הסיבות המרכזיות לשיתופם של כ-ל השחקנים. כלומר לאחר שהמאמן חש אותם והבין מי לצידו ומי לצרו, עכשיו יידע מי ינצח עבורו את המשחק. ונדירים המקרים בהם יודע העונה ספרופולוס מי ינצח עבורו את המשחק בסוף. מתוך 15 המשחקים העונה בהם הסתיים משחקם בהפרש 6 ומטה, ניצחו הצהובים רק 5 פעמים. אגב, גם באיירן נטלה העונה חלק ב 15 משחקים עם פער 6 ומטה. וניצחה 10 מהם.
אז ספרופולוס חיפש וערך 10 חילופים רק ברבע האחרון בלבד. טרינקיירי, מהצד השני, מצא בדיוק את ההרכב שהוא רצה: בולדווין, סילי, לוצ'יץ', ציפסר וגיסט. בהמשך הכניס את וויילר-באב. וזהו. רק חילוף אחד ויחיד. בלי הקלע המצטיין שלו אתמול ריינולדס. בלי שחקני החמישיה ג'ונסון ורדושביץ. וזאת הרי העבודה, לא? זהו בדיוק תפקידו של המאמן. ודרך כל החיפושים הללו, נוצחה מכבי 21:12 ברבע שיכול להכריע עונה שלמה. ונוצחה, על הדרך, 10:4 בקטגוריית הריבאונד; ו-28:6 בנקודות מדד יעילות. כלומר בנוקאאוט. וכשלספרופולוס אין שום רעיון אמיתי כיצד לשנות את רוע הגזירה.
ואם כבר היעדר רעיונות, אז בלי שום רעיון אמיתי מה עושים בהתקפה או בהגנה. אז בהתקפה חוזרים לגישת התנו כדור לווילבקין וקוו לטוב. ובהגנה, מול הרכב קליעה נמוך יחסית של הגרמנים, עם טיפולים שלא יכולים להושיע. ולמעט פוזשן הגנתי אחד שבו יזמו הצהובים וכפו מהלך קשה על היריבה, לרוב ובעיקר עזרו לה, גם דרך הרכבים לא נכונים וגם דרך רעיונות לא טובים, לייצר את הרבע ההתקפי הטוב ביותר שלה במשחק.
נטול רעיונות אמיתיים. ספרופולוס (GETTYIMAGES)
לווילבקין נשבר
לפני שממשיכים בדיבורים, בואו נראה רגע את המהלך החשוב והמשקף ביותר של המשחק, ברמת סיפורה של עונה, בסיומו איבד סקוטי ווילבקין את הכדור לקראת הסיום.
תוך כדי צפייה, אבקש מכם, גולשות וגולשים יקרים, לספור כמה שחקנים באדום שומרים למעשה על ווילבקין אחד בצהוב, שמנסה איכשהו לנצח את המשחק הזה דרך הכדרור שלו.
אז בהתחלה הוא מנסה לחדור שמאלה, רק כדי לגלות שחוץ מהשומר שלו, רצים לעברו גם השומר של ז'יז'יץ' (גיסט) וגם זה של דיברתולומיאו (וויילר-באב). אז הוא מנסה לברוח ימינה, רק כדי להבין שאותם השלושה רצים איתו שוב. ולא רק הם, אלא גם שני השחקנים ששומרים בפינות על בלייזר (ציפסר) ועל קלויארו (לוצ'יץ'), שגם הם מתמקדים ומתרכזים בווילבקין ולא בשחקן שעליהם אמורים להיות מופקדים. אז ווילבקין רץ ומצד לצד כאחוז אמוק, בלי שום סיבה או היגיון, ובסוף כורע תחת הלחץ ומוסר לאנשים הלא נכונים.
via GIPHY
ווילבקין המשיך אתמול את השקיעה האיטית אך היציבה שאוחזת בו בחלק השני של העונה. לאחר שפתח בסערה את 11 משחקיו הראשונים, לפחות ברמה הסטטיסטית האישית, זה כבר לא מצליח יותר. זה כבר לא עובד יותר. הנקודות בירידה חדה. האחוזים בצלילה ברורה. ורק התוצאות (הרעות) של הקבוצה ממשיכות להיות יציבות.
כשחושבים על כך לרוחב ולעומק, מגלים שבמחצית השניה של עונתו השלישי במדים הצהובים, חוזר ווילבקין לתפקיד שאיפיין אותו בעונתו הראשונה. אז, היה הסקורר האנוכי שמפסיד משחקים עבור הקבוצה שלו. לאחר מכן הפך למשיח שמוביל את הרנסנס הצהוב. ועכשיו זה הרבה יותר דומה לנקודת הפתיחה. וככל שאני חושב על זה יותר, כך אני מתרשם שווילבקין איננו האחראי או האשם המרכזי.
ווילבקין, במבט מהצד, נראה כיום שחוק ברמה הפיזית והמנטלית. כאחד שכבר לא מאמין ברעיונות או באלו שלצידו. והשחיקה הזאת, מקורה בראש ובראשונה בבניית הסגל הבעייתית או בניהול הסגל הבעייתי, באופן שאילץ את הפרנצ'ייז פלייר להיות גם זה שאחראי על ניהול המשחק וגם זה שאחראי על ההוצאה לפועל, דרך מהלכים על מהלכים על מהלכים על מהלכים שבהם כולם עומדים והוא צריך להוציא מים מהסלע. ולא שווילבקין לא אוהב את זה, אבל ווילבקין מבין ממזמן, או לפחות אמור להבין ממזמן, שזה כבר לא עובד. ומבין בעיקר שהיעדרו של מתווך בין תחילת ההתקפה לבין קבלת ההחלטה של ווילבקין בסופה, קרי רכז שיופקד על הנושא, שוחק אותו עד דק.
אבל אנחנו כבר יודעים שלספרופולוס אין רעיונות אחרים. אצלו עומדים שני שחקנים בפינה ומחכים ומצפים למי למי למי. ואם ההגנה לא סופרת אותם ומשאירה אותם לזרוק, אז אין ריווח התקפי סביר ויש התמקדות הגנתית בשחקן עם הכדור. כלומר בווילבקין.
למשל כאן. לאחר תחילת תרגיל נטול משמעות (שנועד לנסות ולהפחית במעט את הסטטיות), שבו רוקדים ווילבקין את קלויארו ריקוד לא יעיל, מקבל ווילבקין את הכדור כדי להחליט. ולוצ'יץ', שמופקד על קליוארו בפינה, מתעלם לגמרי מקיומו. ובצדק. וכופה את המסירה אליו. ובצדק.
via GIPHY
אני אחסוך לכם עוד ועוד דוגמאות כאלו, ורק אזכיר ואיילל שאי אפשר להבין או להסביר את חוסר ההיגיון המובנה הזה, שבו מושלכים שחקנים בעלי קליעה שאיננה מרתיעה, דוגמת קלואריו, לאייש את הפינות ובכך לפגוע ביכולת של ווילבקין ושות' לייצר. פשוט אי.
אז ווילבקין נפגע מהאובר עזרה מהפינות. גם אם הלחץ לא מגיע משם, הוא מגיע לרוב מכמעט כל שחקן אחר. למשל כאן. לאחר קבלת הכדור על ידו, עוזב לרגע וויילר-באב את בראיינט ומגיע כדי להכריח את ווילבקין להיפטר מהכדור. והעיקר - לוצי'ץ' מתעלם שוב מקיומו של קלויארו, כדי לעזור לעוזר. ולשבש לגמרי ושוב פעם את משחק ההתקפה המשובש ממילא של הצהובים.
via GIPHY
ראינו, בדוגמאות הקודמות, איך ספרופולוס דווקא ניסה מספר פעמים כן לתת את הכדור לווילבקין בתנועה, כדי שרק אז ומשם יחל בניפוח הכדור על הפרקט דרך כדרורים. העניין הוא שלא כל אחד יודע להוציא לפועל תרגילים. ולא כל אחד יודע למסור. ולא כל אחד יודע לכדרר. בטח שתחת לחץ. מי שחשב שסנדי כהן כשיר לתפקיד, כדאי שיחשוב מחדש. אין לי את זה ביותר עדין.
via GIPHY
סקוטי ווילבקין חתם, טרם תחילת העונה הזאת, על חוזה ארוך ויקר כראוי וכיאה לאחד הגארדים הטובים ביבשת בעונה הקודמת. אלא שהעונה הזאת, וממש לא רק באחריותו, הוא לא שייך לצמרת הגארדים בליגה הזאת.
לשמור זה לחלשים
בעונה שעברה הייתה מכבי תל אביב הקבוצה הטובה ביותר במפעל בכל הנוגע לאחוזי הקליעה (ל-2 נקודות) של יריבותיה. העונה? העונה היא רק במקום ה-12. כולל תצוגות אימים מול מילאנו ופנרבחצ'ה לאחרונה. אז אתמול, לפחות בחלקים מהמשחק ובחסות יריבה מרשימה הרבה פחות, זה נראה פחות גרוע, כולל כמה דקות בהן הצליח בנדר הפעלתן לשבש מספר מהלכים של הגרמנים. אבל האמת היא שזה עדיין היה גרוע.
אה, ובחסות ההצלחה של השבוע שעבר, עכשיו בדיוק הזמן להקדיש את פרס ג'ון טרבולטה המבולבל השבועי. נו, זה.
via GIPHY
והזוכה השבוע הוא, היא, הם טיילור דורסי, במהלך המנצח הבא. עקבו אחריו בבקשה בפוזשן ההגנתי הזה, לרבות הסיבובים החוזרים והמבט המופתע, לרבות הבומבה של ריינולדס אליה נקלע (וגם לחוסר האסרטיביות של האנטר שלצידו), כדי להעריך את ההשקעה שראויה לתואר.
via GIPHY
אבל ברשותכם, נדלג היישר אל הרבע הרביעי. על ההתקפה התקועה כבר דיברנו. עכשיו נדגים את ההגנה הרעה. זוכרים את משחק חצי גמר גביע המדינה מול הפועל חולון, אחריו הודה קואץ' ספרופולוס שהרעיון לצוות יחדיו את האנטר וז'יז'יץ' לא עבד? נו, אז גם אתמול הוא ציוות אותם ביחד. וגם אתמול זה לא עבד. גם ובעיקר הגנתית.
נזכיר: באיירן, בשלב הזה, בהרכב שבו ציפסר המאיים משחק בעמדה מספר 4. כלומר אחד הסנטרים של מכבי צריך לשמור עליו. ומאחר שזהו איננו ז'יז'יץ', אז הוא זה ששומר על הגבוה שחוסם לבולדווין בפיק אנד רול. הידד. אז הנה כאן קופץ לו הז'יז'יץ' על בולדווין המצוין, כדי לסדר מסירה קלה וזריקה קלה לגיסט.
via GIPHY
והנה כאן, עוד פיק אנד רול בולדווין את גיסט. במקרה הזה ז'יז'יץ' מספק טיפול נמוך ופאסיבי יותר, מה שמוביל את בולדווין לזריקה מחצי מרחק, אליה בדיוק שאף.
via GIPHY
דוגמא אחרונה. עוד פיק אנד רול בולדווין וגיסט. שחושף את ז'יז'יץ' פעמיים. בפעם הראשונה, כי מאלצים אותו לזנק (שוב) על הפיק אנד רול והכדור. בפעם השניה, כי האנטר מורה לו, בלית ברירה, לצאת שוב החוצה לכיוונו של ציפסר. ושיהיה לכולם בהצלחה.
via GIPHY
את המשחק הקודם בין שתי הקבוצות הפסידה מכבי כי לא מצאה פתרון לפיק אנד רול של בולדווין ברבע השלישי, בעיקר על הדקות של ז'יז'יץ', שהצטיין בהתקפה. נו, אז אתמול זה קרה ברבע הרביעי - ושוב על הדקות של ז'יז'יץ', שהצטיין שוב בהתקפה. יכול להיות שטרינקיירי רצה שז'יז'יץ' יקלע הרבה, כדי שז'יז'יץ' ישחק הרבה?
רק נקודה אחת לסיום
זה נראה רע מאוד, אבל עדיין מוקדם לסכם עונה. סיכום נקודתי ומפורט עוד יגיע, ביחס לכל אחד ואחד מגיבורי העונה של מכבי תל אביב. על הפרקט, על הקווים ועל היציע. חג שמח.