יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ריאל מדריד 20 17 3 176
2 ברצלונה 21 16 5 124
3 ארמאני מילאנו 19 13 6 70
4 אולימפיאקוס 19 12 7 123
5 זניט סנט פטרסבורג 19 12 7 22
6 אוניקס קאזאן 20 12 8 82
7 צסק"א מוסקבה 20 12 8 25
8 אנדולו אפס 20 10 10 55
9 מונאקו 21 10 11 -4
10 באיירן מינכן 21 10 11 -9
11 פנרבחצ'ה 19 9 10 47
12 מכבי תל אביב 20 9 11 5
13 וילרבאן 21 9 12 -125
14 הכוכב האדום בלגרד 19 7 12 -25
15 באסקוניה 20 7 13 -137
16 אלבה ברלין 20 6 14 -125
17 פנאתינייקוס 19 4 15 -137
18 ז'לגיריס 18 3 15 -167
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

כדורסל של הביתה: על אוסף הבעיות של מכבי ת"א

לא מוסרים, לא קולעים, כן מאבדים. מכבי תל אביב סיפקה עוד הופעה רעה ביורוליג - כזו שצריכה לגרום ליאניס ספרופולוס לעצור ולחשוב, ולהגיע עם תובנות אחרות לעונה הבאה. האוזמן מסכם את ההפסד לפאו ביוון ולא מוצא ממש נקודות אור. וגם: זכרונות מבגאצקיס

שי האוזמן
שי האוזמן  12.03.21 - 12:20
תחילת כתבה

כדורסל של הביתה. נתונים של הביתה
עונת המשחקים 2016/17 הייתה זו שבה הושקה ליגת היורוליג החדשה, בשיטה בה 16 הקבוצות משחקות כולן נגד כולן. את אותה עונה סיימה מכבי תל אביב בהפסד ביתי לפנאתינייקוס 81:61, עם רבע רביעי שבו כבשה 7 נקודות בלבד. כלומר עם רבע רביעי ומשחק שלם שכל-כולו פדיחה. שסיימו היטב עונה שכולה פדיחה. עונה שהחלה עם ארז אדלשטיין ולאחריו רמי הדר ושהסתיימה עם איינארס בגאצקיס, כאשר נציגתנו המשוריינת (החדשה דאז) רושמת לעצמה מאזן משפיל בן 10 ניצחונות ו-20 הפסדים.

ולמה אני מחזיר אתכם כרגע במנהרת זמן מסויטת? כי במסיבת העיתונאים שלאחרי ההפסד המשפיל מול פאו בסיום העונה, לקח בגאצקיס את המיקרופון, הסביר שהוא חש רע עבור האוהדים, אבל טרח לציין ש"מלבד המשחק מול גלאטסראיי, היינו בכל משחק קרובים לנצח ונשארנו קרובים, אך בסוף הפסדנו". מיותר לציין שבגאצקיס, שכזכור סיים בזה הרגע טרחה בת 20 הפרש מול הירוקים, דיבר שטויות. מיותר לציין גם שבגאצקיס גם סיים אז, מעשית, את תפקידו בכוח והלך הביתה.

אני לא יודע איך תסתיים העונה הזאת, ואני מתכוון לזאת האירופאית. עם שבעה משחקים שנותרו, יכולה מכבי, פוטנציאלית, לסיים עם מאזן ניצחונות חיובי. ויכולה, תרחישית ותאורטית, אפילו לדבר על נסים ונפלאות בהמשך. ולכן, הבה נחריגה את כל שיכתב בפסקאות הבאות במובן של נכון לעכשיו. ונכון לעכשיו, עם מאזן של 11 ניצחונות מול 16 הפסדים, יכול יאניס ספרופולוס לספור הפסדים צמודים כאוות נפשו. להסביר שיכול היה להיות אחרת כמה שירצה. לבכות על מר גורלה של קבוצתו מכאן ועד ההיכל על שם ניקוס גאליס האגדי. אה, ויכול גם, בחסות הנהלה מפרגנת, להסביר שקורונה עכשיו ושממש לא קל תקציבית, לוגיסטית או מקצועית. בהחלט יכול.

כל זה משנה פחות. נכון לעכשיו אוחזת אלופת ישראל במאזן ניצחונות ששולח מאמנים הביתה. וזאת הבעיה הקטנה יותר. נכון לעכשיו מציגה אלופת ישראל כדורסל ששולח מאמנים הביתה. בלי כחל, בלי סרק ובלי הנחות לרגל חג הפסח המתקרב ובא. מה שמוביל אותנו לשאלה הפשוטה ביחס לקואץ' ספרופולוס. כי הבה ונשימה בצד את מה שהיה. כי מה שהיה, כך אומרים לרוב בספורט, נשכח מזה. ובהווה העגום, נדמה שאזלו למאמן הקבוצה הרעיונות. אפשר להתגאות ובצדק ביכולת הלחימה של הקבוצה, שברוב המוחלט של המקרים איננה מוותרת, אך ענייני הכדורסל הם בסוף אבסולוטיים למדי. ולא זו בלבד שהקבוצה מפסידה ומפסידה, אלא שהיא גם הולכת ומתדרדרת. גם ברמת ההתקפה הקבוצתית; גם ברמת ההגנה הקבוצתית; גם ובעיקר ביחס למצבם הפרסונלי של השחקנים, רובם ככולם. ואתם יודעים מה? ייתכן גם שברמת האמון שבין חלק מהשחקנים לבין מאמנם, או בין חלק מהשחקנים לבין הסיסטם של מאמנם/קבלת ההחלטת של מאמנם.

אבל רגע. עכשיו זמן שוב להיזכר. כשהונחת ספרופולוס ביד אליהו הישן, לאחר תום קדנציית נבן ספאחיה, הוא הגיע למועדון במשבר עמוק. וללא ספק עזר (מאוד) בשיקומו. כולל סיום עונת המשחקים 18/19. בטח ובטח בכל הנוגע לעונת 19/20, שהכריזה רשמית שמכבי חזרה. או לחילופין, שהכריזה זמנית שמכבי חזרה. יאניס ספרופולוס הצליח אז במקום שבו נכשלו/התרסקו המאמנים שלפניו, כך שאם נקבל את ההנחה ולפיה גם למאמנים טובים יכולות להיות עונות גרועות, הרי שהעבר הקרוב אמור לזכות אותו באשראי שימשך גם לעונתו הבאה בחוזה. במקביל, מוטב יהיה למועדון, טרם יקבל ההחלטה המתבקשת ביחס להמשך העבודה המשותפת, לבקש מספרופולוס שיעצור רגע ויחשוב. ויגיע עם תובנות שימחישו כיצד ניתן יהיה לעשות את הדברים טוב יותר בעונה הבאה. גם ביחס לשימוש שייעשה בסקוטי ווילבקין. גם ביחס לשיטת ההתקפה. גם ביחס לשיטת ההגנה.

קטש הגיע מוכן
עצירה מתודית. בואו נדבר קצת על המאמן בצד השני. עודד קטש הגיע מוכן ומזומן למשחק מול מכבי תל אביב. עוד מעט נדבר על ענייני התקפה, אבל נתחיל דווקא בהגנה היוונית. נטולת נדוביץ' הפצוע, מריצה פאו הרכבים גדולים במיוחד, שמסוגלים לייצר קשיים להתקפות היריבות. בטח להתקפות שבלוניות יריבות. ואם מתאימים את רעיונות החילופים ההגנתיים של קטש להרכב של אנשים גדולים בכלל ושל שחקן הגנה מפלצתי כמו האוורד סנט רוס בפרט, מקבלים פוטנציאל למשהו מעניין. אה, בטח ובטח אם מוכנים לקראת היריבה. בטח ובטח אם מזהים נכון איך לנטרל את הנסיונות של הצד השני להבקיע.

למשל כאן. מכבי תל אביב מריצה את תרגיל ה-VEER שלה, שבו האנטר כאילו חוסם בפיק אנד רול לג'ונס, אבל למעשה יורד למטה כדי לייצר חסימת עומק לווילבקין. שזה נחמד. העניין הוא שפאו מוכנה ושלפאו יש כלים הגנתיים טובים כדי להתמודד. חילוף הגנתי בין מיטוגלו, 2.10 מטרים ביום סגרירי לבין סנט רוס, אחד משחקני ההגנה הטובים במפעל, שעל הדרך רשום גם כרכז שמתנשא לגובה 2.01, פלאס תשומת לב של פאפאפטרו (רק 203 ס"מ) ששומר על הכדור = התקפה אבודה וכדור שהולך לאיבוד, גם אם הקובני נתקע לרגע ולא זכר לאן ולמי בדיוק הוא אמור להרביץ עכשיו.

via GIPHY

מכירים את התרגיל הזה בין ג'ונס לבראיינט, שהצליח להביך כמעט כל יריבה בה נתקלה מכבי העונה? נו, התרגיל שבו עומד לו בראיינט מתחת לטבעת ומראה איך אוטוטו הוא יוצא החוצה על חסימה של גבוה (האנטר/ז'יזי'ץ') – ואז מפתיע ג'ונס את כולם ופוגע בבראיינט כשהוא ממש מתחת לסל? מכירים? טוב מאוד. גם קטש מכיר. וכשמכבי מנסה להריץ את האלמנט, עומד לו הפאפאפטרו כשהוא ערוך ומוכן להכל. והודף. וחוטף.

via GIPHY

ותראו כאן עד כמה חדה ומוכנה ההגנה הירוקה. מתחילים מחילוף הגנתי (ווייט את פאפאפטרו) כשג'ונס מריץ פיד אנד רול בהתחלה. אוקיי. כשמכבי מנסה לפגוע בז'יזי'ץ' בפנים ולא מצליחה, הדרך הנכונה – על פניו – היא לדחוק הכדור אל הקרואטי הגדול באמצעות מהלך הקרוב היי/לואו. לשם כך צץ לו קלויארו אל אזור קו העונשין, כדי לקבל ולמסור פנימה לז'יזי'ץ'. שזה דווקא רעיון טוב. העניין הוא ששוב ערוך ומוכן פאפאפטרו, שנע בזמן ומונע מקלויארו חיים קלים. ואל מיטוגלו, שנאבק כהלכה מול ז'יז'יץ', עוד מצטרף לו הזוניה מהפינה, שכן אין שום סיבה בעולם להישאר שם עם סנדי כהן, שלא באמת מציב סכנה להגנה.

via GIPHY

למרות שספגה כמות נקודות חד ספרתית ברבע הראשון והאחרון, לא הייתה ההגנה של פנאתינייקוס נקייה מטעויות ושגיאות (שזה די דומה, האמת). אבל בכל הנוגע לפיצוח של הרעיונות הקלושים שמנגד? ידעה היטב מה לעשות וכיצד לנטרל.

לא מוסרים. לא קולעים. כן מאבדים
17 כדורים תרמה אמש מכבי תל אביב ליריבתה, עת רשמה איבוד אחר איבוד אחר איבוד, גם כשלא נתקלה בלחץ מיוחד מצידה של יריבתה. אגב, גם היריבה היוונית איבדה 17 כדורים, בעיקר נוכח הלחץ שכן הראתה מכבי מעת לעת לאור היעדר מובילי כדור בפאו. ההבדל הוא שהירוקים, על הדרך, קינחו גם ב-21 אסיסטים. מכבי? מכבי 13 בלבד. כלומר הקבוצה של ספרופולוס רשמה מאזן אסיסטים/איבודים שלילי. שזה לא מפתיע במיוחד, כי מכבי ממוקמת במקום ה-16 בליגה השניה בטיבה בעולם בקטגוריה הזאת, כשמתחתיה רק וילרבאן והכוכב האדום.

רגע. למסור מעט זה לא נורא. היי, לצסק"א מוסקבה יש פחות אסיסטים בממוצע מאשר לצהובים. וגם לאבד הרבה זה לא נורא. הנה ברצלונה, שאוחזת במאזן הטוב במפעל מחד אבל מאבדת הכי הרבה כדורים מאידך. העניין הוא שגם לא למסור וגם לאבד הרבה כדורים? זה כבר עניין אחר וזו כבר בעיה גדולה. בטח ובטח כשמשלבים את כל זה עם כך שעל הדרך, מכבי תל אביב היא גם מקבוצות הקליעה (לשלוש) החלשות במפעל.

אז אם גם לא מוסרים, גם לא קולעים וגם כן מאבדים, זה הופך את חווית המשחק לקצת פחות כיפית. הנה, כתבתי בעדינות.

והאיבודים, טוב ששאלתם, הם לא רק בגלל עניינים פרסונליים של שחקנים מסוימים, אלא נוגעים לא מעט באופן שבו בוחר ספרופולוס להשתמש בהם. וגם בריווח ובתזמון שהוא מייצר עבורם.

עכשיו נדגים. התרגיל שנראה כעת, מטרתו פיק אנד רול בין דורסי והאנטר. פאו לא מייצרת חילוף על המהלך של דורסי, אלא מראה מולו עזרה של פאפאיאניס הגדול. ועכשיו זמן ההחלטה של הגארד. שלא מצליח לראות מולו זווית מסירה קלה לדיברתולומיאו. שלא מסוגל לייצר מסירות מתוחכמות יותר. שמחפש, בהיעדר ברירה, את הזווית הקרובה הנוספת – כלומר לבנדר. עכשיו, אני לא רוצה להלאות אתכם יותר מדי בקונספטים מקובלים של ריווח לאחר פיק אנד רול. בגדול, יש אלמנטים (להם קוראים באמריקאית שייק/ליפט וכו') שמתייחסים לריווח ותנועה של שחקני הפינה לאחר שמריצים פיק אנד רול. במכבי תל אביב הם מיושמים בצורה לא טובה. וסביר להניח שגם לא תורגמו לקרואטית, כי מהספייסינג הזה קשה לצאת. בטח כשאתה מוסר ומקבל החלטות רע כמו טיילר דורסי.

via GIPHY

קחו דוגמא דומה. כאן הולכים לפיק אנד רול דורסי את האנטר. בצד אחד יש שניים: ווילבקין וג'ונס. בצד השני יש את קלויארו, ששוקע לו לאיטו, אבל ממש לאיטו, אל עבר הפינה הרחוקה. יש לדורסי, שקיבל הפעם את מיטוגלו לאחר חילוף הגנתי, מספר אפשרויות ומקומות ללכת. האפשרות הרעה ביותר היא זו שבה גם צפוף וגם יש סנט רוס בדרך. כי סנט רוס, להבדיל מהרוב המוחלט של הגארדים ביבשת, לא היסס לקחת מרחק מווילבקין בחלקים גדולים של המשחק, כי סמך גם היכולות שלו להגיב הגנתית וגם, כנראה, חושש הרבה פחות מווילבקין של חודש מרץ. וכך עשה גם הפעם – כשזנח לרגע את המשימה ההגנתית שלו והלך להפחיד את דורסי. שבחר למסור לקבוצה השניה, לאחר שהתחייב לחדירה שממנה אי אפשר לצאת בשלום.

via GIPHY

ארבעה איבודים היו אמש לדורסי, אבל ידו לא הייתה לבד במעל. הנה ווילבקין למשל. שגם הוא בוחר הפעם לחדור לכיוון שבו יש שני שחקני התקפה נוספים. ומעבר לסנט רוס, לקבל עליו בחילוף את פאפאיאנס ובעזרה את ארון ווייט (שחזר להיות ארון ווייט). שיהיה בהצלחה עם זה.

via GIPHY

ככה לא בונים משחק התקפה. ככה לא מרווחים במשחק התקפה. ככה לא מחליטים במשחק התקפה. ככה לא משחקים בהתקפה.

כשהאנטר לא מציל את ההגנה
בואו, כמו שאומר ברלד, נשים את הדברים על השולחן. כשהרשימה אותנו הגנתית, נשענה ההגנה של מכבי תל אביב בעיקר על אתלטיות (בלאק, אייסי) פלאס יכולות נקודתיות טובות בקו האחורי (זוסמן) – אבל בראש ובראשונה על אותלו האנטר. כעוגן. כזה שמזהה בעיות ופותר אותן סימולטנית. וצריך לומר את האמת. כפי ששרה פעם ריטה, זה לא עובד. זה לא עובד יותר. כמובן שכאשר האנטר מופיע למשחקים, גם כיום, הנוכחות שלו מרשימה ומהפנטת. אבל הנוכחות שלו היא כבר רק מדי פעם. אתמול, למשל, הוא לא היה שם.

ואלו אינן בהכרח טעויות הגנתיות של האנטר, כי זה באמת שלא קורה יותר מדי. אבל לחפות על האחרים? לנטרל יריבים? לא אמש. לא מול פאו. בטח שלא באופן קבוע ושיטתי. ועכשיו נדגים.

שימו לב בבקשה למריו הזוניה אשר על הכדור, בחצי התקפת מעבר. ושימו לב בבקשה, במקביל, להאנטר שמדדה לאיטו בחזרה להגנה, מבלי ליתן מבט אל הקרואטי בעל השיער המסודר שמנגד. וכשהזוניה לוקח את קאלויארו לטיול בדרך לטבעת, אין שום זיהוי מהצד החלש ואין שום עזרה שמגיעה משם. עזבו לרגע את חוקי ההגנה המשתנים: מישהו אמור לעזור. המישהו הזה יכול ואמור להיות האנטר, בטח ובטח ברמת המיקום שלו. בטח ובטח בהתייחסות לזהות ומיקום השחקן שעליו הוא שומר. אבל במקום זיהוי וערנות, יש כאן בעיקר אדישות מופגנת.

via GIPHY

עכשיו תנו נא מבט גם בהתקפת המעבר הירוקה הבאה, שמסתיימת כאשר ווייט חותך על הגב של כספי, בדרך לעוד סל קל. אבל שימו שימת לבכם בעיקר על האנטר. גם על ההשתרכות שלו מאחור בתחילת הריצה, אבל בעיקר על האופן הפסיבי והלא משכנע שבו הוא משוטט אל עבר מיטוגלו שבפנים. זה האנטר?!

via GIPHY

שלא יובן אחרת. האנטר הוא לא הבעיה ההגנתית של מכבי. הבעיה היא שהוא מצופה להיות תמיד הפתרון, כדי לכסות את ועל הכשלים של האחרים. כמו דראגן בנדר למשל. שלו היו כמה מהלכי הגנה אינסטינקטיביים טובים מול ולנסיה, למשל. שלא משנים את העובדה שלמרות כל הרצון והאקטיביות, בנדר שוגה הרבה יותר מאשר תורם.

למשל כאן. מהלך שנראה כמו פיק אנד רול של פאו הופך להיות כזה שבו מחליק ווייט פנימה ולא חוסם להזוניה. בנדר, כמו בנדר, מהסס ומאבד קשר עין עם ווייט. ואז בריאנט מגיע כדי לעזור מהפינה. ואז פאפאפטרו. ואז שלשה.

via GIPHY

כמו טיילר דורסי למשל. כשחתם במכבי תל אביב, היו שהסבירו – ובצדק האמת – שדורסי הראה לפרקים שהוא כן יודע ללחוץ הגנתית על הכדור. והאמת היא שהוא הוכיח את זה, לפעמים, גם בשבתו כצהוב. מה שאי אפשר להגיד על היכולת ההגנתית הנוראית שלו כשהוא לא שומר על הכדור. כשהוא צריך להיות ממוקד ומרוכז. כמו כאן למשל.

via GIPHY

בואו נירגע
כריס ג'ונס היה השחקן המצטיין של מכבי תל אביב בעת האחרונה. כריס ג'ונס הוא גם הרכז היחידי של מכבי תל אביב בסגל. וכריס ג'ונס, בשום פנים ואופן, לא מסוגל לאייש את המקום של סקוטי ווילבקין בסט התרגילים. הוא איננו שחקן אחד על אחד יוצא דופן ובטח שלא סקורר שאליו אפשר ללכת למשימות בידודים וכן הלאה. לחילופין, מי שחושב שג'ונס יכול להציל התקפות תקועות שבורות באמצעות מאנו א מאנו מול סנט רוס, שיחשוב שוב.

via GIPHY

אה, ומי ששוקל (ובצדק) לנצל את אופציית הקבוצה על ג'ונס לעונה הבאה, אבל משוכנע שיש לו ביד רכז ראשון בקבוצת צמרת ביורוליג? אז שיחשוב שוב. כריס ג'ונס, בטח ביחס לעלות שלו, יכול בהחלט לתרום בעונה הבאה למכבי תל אביב. בהנחה שיציבו אותו במקום הנכון ובמיקום הנכון.

שלוש נקודות לסיום
1. מדד היעילות הממוצע של אלייז'ה בראיינט בחמשת משחקי היורוליג האחרונים הוא 1.2 למשחק. שזה רע מאוד.
2. מדד היעילות המצטבר של אותלו האנטר בשני משחקי היורוליג האחרונים הוא מינוס 2. שזה רע מאוד.
3. אנג'לו קלויארו, השחקן שמקבל הכי הרבה דקות משחק במכבי תל אביב, קולע בממוצע 4.1 נקודות למשחק בשבעת משחקי היורליג האחרונים. והוא עדיין באנקר בחמישיה של מכבי תל אביב. מוזר ומעניין.