יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
16 וירטוס בולוניה 0 0 0 0
17 ולנסיה 0 0 0 0
18 פרטיזן בלגרד 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

איבדו את זה: הקריסה של יאניס ספרופולוס ומכבי תל אביב

הסיסמא "ריכוז" אותה מוציא מפיו היווני תכופות, נזרקה לפח בהפסד לקאזאן והחמישייה המשונה שהוצבה לה ברבע הרביעי מראה שמשהו נשבר. שי האוזמן שואל מה ההבדל בין הסגל הנוכחי לזה של העונה שעברה ומתריע בפני שבוע גורלי שכולל את פנרבחצ'ה ואנדולו

שי האוזמן
שי האוזמן  10.12.21 - 08:35

בואו נדבר על הסגל
אני יודע, אני יודע. אני יודע שאתם רוצים לקרוא עכשיו על ספרופולוס. וזה יקרה עוד מעט, מבטיח. אבל לפני שנלך לשם, רציתי לספר לכם על שיחה שהייתה לי לאחרונה עם אבא שלי. אבשלי, אוהד מכבי תל אביב ברמ"ח אבריו ומעלה (שזה, אני מניח, יוצא רמ"ט איבריו), שאל אותי לפני מספר ימים במה הסגל הנוכחי של הצהובים טוב מהסגל של העונה שעברה. או ליתר דיוק, העונה הבינונית ומטה שעברה. ואני, אתם יודעים, עניתי לו כל מיני דברים. ועכשיו אני מציף את השאלה אליכם.

בקיץ האחרון, עת הוחתמו כאן נאנלי, וויליאמס וריינולדס, נוצר אחלה הייפ. ונכון, מדובר בשלושה שחקנים בפרופיל גבוה מחד, שאף אחד אחר לא באמת רצה אותם מאידך, אבל ההייפ היה הייפ. כעת, 14 מחזורים לתוך העונה, כדאי לתהות ולשאול לגבי השדרוג המובטח. כלומר, לשאול עד כמה מרגישה לכם הקבוצה משודרגת.

ועזבו לרגע סטטיסטיקות מתקדמות ושאר אינפורמציה מתוחכמת. בואו נשאל כמה שאלות פשוטות: האם קינן אוונס תורם יותר למכבי כרגע מאשר תרם בעונה שעברה כריס ג'ונס? במה עדיף הצמד נאנלי את טיילור על פני בראיינט את דורסי? האם באמת מוסיף ותורם דריק וויליאמס לעמדה מספר 4 יותר ממה שהיה שם בעונה שעברה, ברמת הבנדר/כספי?

אה. ויש גם את ריינולדס. ג'יילן ריינולדס. זה שבא במקומו של אותלו האנטר. זה שלא הבריק במיוחד אצל ספרופולוס. שפרח בעונה שעברה אצל טרינקיירי במינכן. שחוזר לא להבריק במיוחד, שוב, אצל ספרופולוס. וכשאני אומר לא מבריק במיוחד, אני מתכוון להתקפה. מה שמוביל אותנו, כבר עכשיו, לדבר על ההגנה של ג'יילן ריינולדס.

מי שומר גרוע יותר?
לאחר ההפסד במדריד, במסגרת המתקפה על הגנת המהלך האחרון של מכבי בכלל ועל אנטה ז'יז'יץ' בפרט, הדגמנו כאן כמה רע שומר הקרואטי הגדול. לא שהייתם צריכים אותי בשביל לדעת, כן? בעונה שעברה, כזכור, היה לאלופת ישראל גם גבוה ששומר, לפחות כל עוד הוא בריא, ושמו בישראל אותלו האנטר. והשנה, יש את ריינולדס.

ועזבו רגע דברי להג ולעג. בואו פשוט תראו כמה קטעים מהבזיון ההגנתי שהציג אתמול הסנטר עם הקוקיות במשחק מול קאזאן.

כאן, כאשר ג'ון דיברתולומיאו מתחזה להיות זה ששומר על אייזאה קנאן (וכולל ההתחזות הקבועה שבה הוא זורק את הראש/הלסת אחורה וצועק איי), ניצב מול הגארד היריב ג'יילן ריינולדס. שאמור לנסות ולעמוד בדרכו. נו, אז ריינולדס עושה איזו תנועת בלוף עם הרגליים והידיים, ומפלס לקנאן את הדרך לטבעת. לא נעים. לא נורא?

נלך ברשותכם לרבע הרביעי. מהלך ראשון של רבע, אחרי פסק זמן. כזה שבו המאמנים מספקים תדריכים ודברי מוטיביציה לרוב. אז הכדור מגיע ללורנזו בראון, הפוינט גארד העצום של קאזאן. והוא מריץ מהלך פיק אנד רול, ורואה לפניו את ג'יילן ריינולדס. וריינולדס, נאמן לדרכו ושיטתי מתמיד, מבצע מולו שוב את ריקוד הידיים והרגליים המרשים, שיכול היה להקנות לו נקודות זכות בריאליטי גנרי של ריקודים. שמקנה לבראון, בינתיים, שתי נקודות קלילות.

ועכשיו להדרן הגדול. ואני מבקש שתתעכבו בבקשה על מה שאני מראה לכם כעת, בסדר? הנה בראון כאן שוב עם הכדור. הפעם מול אוונס. ובראון חודר ומתחיל להתקדם לכיוון הרחבה והטבעת. וריינולדס? ריינולדס עושה כל מאמץ כדי להימנע מקשר עין ומהזזת רגליים. זאת לא הגנה רעה, אלא הגנה מבישה. נטולת אכפתיות, נטולת הבנה ונטולת הגנה.

מצד שני, היא מקנה לריינולדס את פרס טרבולטה המבולבל השבועי. תנו לו בכפיים.

via GIPHY

הסנטר היחידי שנתן למכבי תל אביב השנה אלמנט הגנתי הוא אחד בשם לסור, והוא כבר לא. ואם החלופה ההגנתית הנוכחית של ז'יז'יץ' מצליח לתת עוד פחות ממנו בהגנה, זה לא טוב. אין לי את זה ביותר עדין.

מלטדאון
למדנו להכיר היטב את יאניס ספרופולוס משך שנותיו בארץ הקודש. את הכדורסל שלו. את המניירות שלו. את הדברים שהוא נוהג לומר. כולל מילת הקוד האנגלית במבטא היווני הכבד: קוצנטרייט. טו קונצנטרייט. ווי ניד טו בי קונצנטרייטד. וכך, משחק אחר משחק וראיון אחר ראיון, משך חודשים ושנים, מתייחס הקואוץ' לרמת הריכוז של הקבוצה והשחקנים.

שזה נחמד ונכון, כמובן, אבל מה לגבי מידת הריכוז של האיש אשר על הקווים? את המשחק בשבוע שעבר, במדריד, הפסידה מכבי תל אביב בגלל בעיית זיהוי וריכוז של ספרופולוס. אמש המצב רק החמיר והסלים.

ספרופולוס הופתע מהחמישיה הפותחת של קאזאן, נטולת הסנטר, שהביכה את הצהובים כבר בפתיחה. לאחר מכן, החל האיש במסע ענישה נרחב כלפי כאלו שהוא סבר ששוגים הגנתית. קמרון טיילור, למשל, שגה אחרי 1:11 דקות על המגרש – ונשלח לספסל לבלי שוב. והוא רחוק מלהיות היחיד שנענש, כאשר הנענש המשמעותי מכולם היה עוז בלייזר.

בלייזר, בראש ובראשונה, הוא אחלה חייל. תמיד מוכן. תמיד רעב. תמיד נותן את הכל, למרות המגבלות הפיזיות והמקצועיות. ובשבוע שעבר, מול מדריד, הצליח בלייזר להדביק כמה דקות טובות, לפני שנשלח אל הספסל (כעונש) ולא שב עוד. אתמול, זכה בלייזר לעוד עונש. אלא שאז, נוכח התקוממות הקהל, איבד ספרופולוס את מידת הריכוז ואת הצפון. מה שגרם לו ללכת ברבע הרביעי לאחת החמישיות ההזויות שידענו במשחקים של מכבי תל אביב.

בתחילת הרבע הרביעי, כשמכבי ביתרון 63:66 וכשהוא חש את לחץ הקהל, הלך ספרופולוס להרכב שכולל את בלייזר וקלויארו ביחד, בעמדות 3-4. ביחד. בלייזר נותר על הפרקט עד לסיומו של המשחק. קלויארו הוחלף רק 3 דקות לסיום. ועם הצמד הזה, שלא מאפשר שום יכולת לנהל משחק התקפה סביר, ספרופולוס חשב לנצח. ועם הצמד נטול האתלטיות הזה, בטח לצידו של ז'יז'יץ', חשב ספרופולוס להתמודד מול אחת הקבוצות האתלטיות ביותר שדרכה כאן העונה. ועם הצמד הזה, ועם ההרכב הזה, ועם השיתוק שאחז באיש שאחראי על החילופים (שלא הגיעו), אפשר לנצח רק אם סקוטי ווילבקין מפעיל איזשהו קסם ומתחיל לדפוק שלשות מאזור החצי, כפי שקרה בעבר. אתמול, מול ההגנה של קאזאן ועם מיעוט הכשרון על הפרקט בצד הצהוב, זה ממש לא.

כי תסתכלו, נגיד, על המהלך הזה, ותגידו איך בדיוק אפשר לייצר כאן מהלך שאשכרה יצליח.

או תסתכלו, נגיד, על המהלך הזה, כולל על האפאטיות של נאנלי שלא באמת רוצה להשתחרר כדי לקבל כדור, ותראו באיזה קלות שולחת קאזאן שני שחקנים פלאס על ווילבקין + שלושה שיסתערו על ז'יז'יץ', בלי לחשוש לרגע שיענשו מכל שחקן אחר.

עכשיו לשורה התחתונה. אין שום סרט בעולם שבו מאמן סביר מעלה חמישיה כזאת על הפרקט של יד אליהו הישן, בטח ובטח במשחק ובמצב כזה. אין שום סרט בעולם שבו מאמן סביר נתקע עם ציוות שכזה משך דקות על גבי דקות, בעוד הכל מתפורר סביבו. זה לא יכול לקרות.

ואם ספרופולוס, רווי החסרונות המקצועיים אמנם, אבל המאסטר של ההכנה וניהול החילופים המסכלים, לא יודע לזהות, להגיב או אפילו לנסות ולסכל את מה שקורה בצד השני, משך משחק שני ברציפות, אז משהו כאן קורה. ואם ספרופולוס, שדיבר משך שנים ישירות אל הקהל שלו, מעל ראשם של מי מאנשי ההנהלה אשר מחפשים רעתו, מתנפל בסיום המשחק ומול מיקרופונים פתוחים על אנשי היציע שהם בסיס כוחו, אז משהו כאן קורה.

יאניס ספרופולוס החל את העונה הזאת כברווז צולע, בשל התוצאות הרעות של העונה שעברה. ואיכשהו, בזכות לוח משחקים נוח ונצחון אחד סופר חשוב בצרפת מול וילרבאן, הצליח להרחיק מעליו את העננה מבשרת הרע. אבל גם בימים הטובים פחות, תמיד הרגיש האיש בשליטה. בשליטה על המסרים שהוא מוציא מפיו. בשליטה על ההתנהלות שלו על הקווים.

נאמר זאת כך, יונית: אם איבד ספרופולוס את היכולת להגיב למהלכי היריב, איבד בכך גם את הטיקט המקצועי שהביאו עד הלום. ואם איבד ספרופולוס אמש גם את הקהל, אז לגמרי לא ברור מה עוד יש לו להציע. ואחרי שאמרנו את כל זה, נזכיר רק שמכבי תל אביב כרגע אוחזת במאזן 7:7 ובאזור המקום השמיני. זה לא מאזן רע וזה לא מקום רע. אבל זה נראה ומרגיש רע.

בית ספר
היסטורית, אנחנו מכירים היטב את הקבוצות האלו מרוסיה. תקציב גדול לרוב יש, שחקנים בפרופיל גבוה גם, אבל כדורסל אין. מדובר לרוב בחבורה מפונקת של שחקנים שכו-לם יודעים שאוטוטו תתמוטט ותתפרק. אבל לא הקבוצה הזאת. לא הקבוצה של פרסוביץ'.

מול ההגנה חסרת הרעיונות של הצהובים ומול ההתקפה נטולת היצירתיות, הציבה קאזאן תמונת מראה לאיך זה יכול להיראות. לפחות לערב אחד. נתחיל ברשותכם מההגנה. כי שם, גם בזכות שחקן הגנה עצום בשם ג'ון בראון השלישי, אבל בעיקר אודות לאחלה של רעיונות מהספסל, הציבו הרוסים מכשולים שגרמו להתקפה של המארחת להזיע.

למשל בדוגמא היפה הזאת, שבה מדגימה קאזאן אלמנט הגנתי שנקרא PEEL SWITCH. שימו לב בבקשה לבראנטלי, ששומר על וויליאמס כשזה מנסה לחדור לסל. מרגע שהשיג וויליאמס יתרון קל על פני השומר שלו, ומאחר שג'ון בראון שומר מעל לז'יז'יץ', מגיע אותו בראון בקלות אל וויליאמס והכדור ויוזם חילוף. כלומר, אין שום יתרון להתקפה בשלב הזה, שכן גם שומר על וויליאמס שחקן פנים וגם אין כאן שמירה כפולה שמאפשרת, לפחות תאורטית, מסירה לשחקן פנוי. רק כאשר המהלך מתקדם לו, לצד שעון השניות, מגיעה לה העזרה האגרסיבית של אותו בראנטלי, והלך הכדור. ה צ ג ה.

וכאן, כשמכבי מנסה להריץ פיק אנד רול בצד של ווילבקין את ריינולדס, מכינה עצמה קאזאן מראש ושולחת למרכז הרחבה של או.ג'יי מאיו. הגנה, אגב, שמזכירה אלמנטים שמכבי פגשה במשחק החוץ בבסקוניה. אז ושם זה עבד לא רע. לא הערב. לא הפעם.

ואחרי שאמרנו את כל זה, ההבדל הגדול הוא לורנזו בראון. לקאזאן יש רכז. רכז שיכול היה גם להגיע למכבי תל אביב, גם אם לא בקיץ האחרון. רכז בעל נוכחות פיזית והגנתית מצד אחד, שיכול לנהל את ההצגה על הפרקט מצד שני. בדיוק שחקן מהסוג לו משוועת מכבי תל אביב משך שנים. בדיוק שחקן שיאניס ספרופולוס/ניקולה וויצ'יץ'/לא משנה מי בצהוב לא מנסים להחתים. שנה אחר שנה וקיץ אחר קיץ אנחנו תוהים כאן לגבי האיוולת החוזרת בבניית הקבוצה, במסגרתה ממש מתעקשים שלא להביא לכאן פליימייקר. וגימיק בא, וגימיק הולך, וקומבו גארד בא ושוטינג גארד הולך. ובסוף נשארת מכבי תל אביב עם כאלה שיודעים לכדרר ותו לא. ומוצאת עצמה כשהרכז נטול הנסיון (אבל המה-זה זול) שהיא מחתימה כשהוא עומד בפינה בהתקפה. וצופה בווילבקין מכדרר. או צופה מהצד בגימיק כמו דיברתולומיאו כשהוא מכדרר. ומאבד.
אבל לקאזאן יש רכז. שיודע, למשל, כיצד לקחת את אוונס וז'יז'יץ' הנחמדים לריקוד ממש נחמד שמתחיל בקשת שלוש הנקודות ונגמר בטבעת, גם בעזרתו של ג'קירי שחוסם את הקרואטי באלמנט על שם גורטאט הפולני. כן, זאת הדוגמא הפולנית שיש לי. רציתי להגיד משהו על לבנדובסקי, אבל לא מצאתי מה.

והרכז הזה של קאזאן גם ידע, בדקות שעושות הבדל ברבע הרביעי, כיצד להפעיל את הסקורר שלו מריו הזוניה, שאת מרבית המשחק בילה כשהוא מתוסכל על הספסל. אבל אם הזוניה מרגיש את זה, זאת הופכת להיות בעיה קשה עבור היריבה. ובראון, כמו רכז אמיתי, ידע איך להגיש לו את הכדור. גם במהלכים פשוטים. גם במהלכים אדירים שכאלה. ושום מילה על ההגנה הלא מפריעה של מכבי. מתחייב אני.

בצד אחד של המגרש אתמול היה מאמן ורכז, נניח, שלא ידעו כיצד לדחוף את הכדורים פנימה, עם או בלי יתרונות יחסיים. בצד של האורחת זה הלך קל ונכון בהרבה. בצד אחד של המגרש אתמול הייתה חבורה אבודה, שאיבדה 17 כדורים בעיקר כי לא ידעה כיצד להתמודד מול האתגרים שהוצבו מולה. בצד השני הייתה קבוצה שהלכה ומצאה פתרונים ושחקנים ככל שנקפו הדקות. בצד אחד של המגרש אתמול נשארה החברה המקומית בחיים, בין היתר, בזכות שיפוט ששרק קרוב קרוב ושלח אותה פעם אחר פעם לקו. בצד השני הייתה קבוצה.

ובשבוע הבא מפגש כפול עם פנר ואנדולו הטורקיות. לא יהיה זה מוגזם לומר שהשבוע הבא הוא קריטי. שבוע שעשוי להחזיר למכבי תל אביב את הבטחון. שבוע שעלול, בתרחיש מסוים, להוביל לשינויים. אולי אפילו דרמטיים.

שבת שלום