יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
16 וירטוס בולוניה 0 0 0 0
17 ולנסיה 0 0 0 0
18 פרטיזן בלגרד 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

משקיפים מהצד: חוסר האכפתיות של שחקני מכבי ת"א

ההגנה לא קיימת, ווילבקין נרפה ולא מחובר, ריינולדס ו-וויליאמס לא מחוייבים ויאניס עדיין לא יצירתי. וזה עוד לפני שאנדולו מגיעה לבקר בהיכל. האוזמן מנתח עוד הפסד, הפעם לפנרבחצ'ה

שי האוזמן
שי האוזמן  15.12.21 - 12:04

בעיה
בתחילת העונה וקצת לפניה, דיברנו כאן נונסטופ אודות חשיבות המשחקים הראשונים. ניג'סנו בלי הפסקה, כהרגלנו, על לוח המשחקים שקיבלה לידיה מכבי תל אביב, שמתחיל נוח למדי וקל יחסית. כולל רצף של משחקי בית. כולל ובמיוחד מול יריבות מהחלק התחתון של הטבלה. כולל יריבות שמגיעות ליד אליהו הישן כשהן פגיעות למדי. וטענו שהצהובים חייבים, אבל חייבים למקסם כמה שיותר את הפתיחה, לפני שהם פוגשים את הצד הנעים פחות והמאיים הרבה יותר של שיבוץ המשחקים.

והאמת היא שמכבי כמעט ומיקסמה את זה, למעט אותו משחק ביתי רע במיוחד מול הכוכב האדום בלגרד, והגיעה לשלב משחקי החוץ כשהיא במאזן כללי של 2:6 ואח"כ 3:7. ושם זה נגמר. שם הסתבר שהתעסקנו בסוגיה הלא נכונה כשהתייחסנו לשיבוץ המשחקים. לא שם הבעיה. כי בעוד שנראה שמרבית קבוצות היורוליג מוצאות פתרונות ומשדרגות את רמת הכדורסל שלהן לעומת זה שהפגינו במשחקים הראשונים, המצב במכבי תל אביב מרגיש כרגע הפוך.

והאמת היא שהבעיה האחרונה של אלופת ישראל כרגע היא מאזן הנצחונות מול הפסדים.  שבעה ניצחונות מול שמונה הפסדים? לא נורא בכלל. הבעיה האמיתית של מכבי תל אביב היא שהכיוון המובהק שלה, בכל פרמטר ומובן אפשרי, הוא למטה. עמוק למטה. מכבי תל אביב משחקת כרגע את הכדורסל הרע ביותר שהציגה העונה, ולא משנה כרגע מהו מיקומה ומהי רמתה של היריבה. אם נהיה ספציפיים יותר, כפי שמשתקף משני משחקיה האחרונים, הבעיה היא שהיא לא מצליחה להתחרות בשתי יריבות ישירות למאבק על הפלייאוף, דוגמת קאזאן ופנרבחצ'ה. כי כאן, מדובר על הרבה מעבר להפסדים. בשני משחקים עוקבים, בבית ובחוץ, מכבי לא באמת הייתה שם. היא הייתה פחות טובה מקבוצות שרחוקות מהשפיץ של הליגה השניה בטיבה בעולם. סליחה, היא הייתה הרבה ה-ר-ב-ה פחות טובה מיריבות ששייכות לאמצע הטבלה ומטה.

אנדולו
לפני שנלך אחורה ונלהג על מה שהיה, מוטב ועדיף להסתכל קדימה. מחר מגיעה לכאן אנדולו אפס, והמשחק מול אנדולו אפס הוא הרבה יותר מאשר עוד משחק רגיל. כן, ברור לכולם שלהפסד ביתי עלולות להיות השלכות על סגל השחקנים או על מצבת המאמנים. ואולי גם וגם. וכן, ברור שמכבי תל אביב חייבת כבר לקטוע את רצף ההפסדים הזה. אבל יש כאן משהו שמעבר, יש כאן עניין פרקטי שחייבים להבין. בעונה שעברה, כדי לעשות פלייאוף, נדרשה הקבוצה שבמקום השמיני להגיע ל-20 ניצחונות (מתוך 34 משחקים), שזה המון. סביר להניח, גם לאור התפתחות התוצאות עד כה, שרף 18-19 נצחונות יספיק כדי לקבל כרטיסים אחרונים לשמינייה הראשונה. אז הבה ונדברה על זה: עם שני משחקים לסיום הסיבוב הראשון, מול אנדולו בבית וזניט בחוץ, עומדת כעת נציגתנו המשוריינת, כאמור, על שבעה ניצחונות. אם לא תנצח את אלו, תעבור הדרך להשגת המטרה והפלייאוף ב-11-12 ניצחונות בסיבוב השני מתוך 17 משחקים. זה יהיה קשה מאוד, אולי קשה מדי, תהא זהותו של המאמן על הקווים אשר תהא.

יאניס ספרופולוס הלך אתמול "אול אין" על המשחק בטורקיה. הוא קיצר את הרוטציה עד מאוד והשתמש בארבעה שחקנים ששיחקו באזור 30 הדקות (ווילבקין, נאנלי, וויליאמס ואוואנס). אותם ארבעה שחקנים, למען הסר ספק, הם בדיוק אלו שיצטרכו למצוא מספיק כוח, אנרגיה וחדות כדי להתייצב מחר מול המיציצ'ים והלארקינים של העולם - ולנצח. ולא בשביל מצב הרוח הטוב או הג'וב של נאנלי, ספרופולוס או כל אחד אחר, אלא כדי לשמר את הסיכוי לפלייאוף.

לא יורדים להגנה
אחת הבעיות הקשות ביותר של מכבי תל אביב במשחק ההפסד הביתי מול קאזאן, נגעה לאי הירידה להגנה. וזה רק החמיר אמש באיסטנבול. נכון שקשה מאוד להתייצב הגנתית כשמאבדים 17 כדורים במשחק, ועל האיבודים נדבר ממש עוד מעט, אבל תנו מבט רגע בקטעים הבאים ותבינו שהאיבודים הם רק חלק מהסיפור. וחוסר האימון, ברמה הטקטית של טרנזישן דיפנס, הוא רק חלק מהסיפור. וחוסר האיכפתיות, יותר מהכל, הוא העניין המרכזי והמדאיג באמת.

כי גם אם נעזוב את הכללים הבסיסיים שנוגעים לאופן שבו אמורה קבוצה לטפל ביריבה שמנסה לרוץ - דוגמת עצירת השחקן עם הכדור, שמירה על נתיבים וכן הלאה - קשה לקבל את האופן שבו שייטה אתמול פנר, ללא מתנגד, בדרך לסל קל אחרי סל קל אחרי סל קל. כשפנר רצה, פנר הגיעה לטבעת. בקלות. כשפנר רצתה (ונמנעה ממסירות עצלות ומפונקות או ממהלכי היילייטס כושלים), פנר הגיעה לטבעת. בקלות.

נדגים עכשיו, ונפנה על הדרך חופן אצבעות מאשימות. אחרי החטאה של ז'יזי'ץ', משתלט לו וסלי על הכדור החוזר ומחליט, בהיעדרו של דה קולו, שדווקא מה זה בא לו להתחיל לכדרר במעלה המגרש. אז תעשו רגע פריז, בבקשה, כשהשעון מראה 8:00 - ותנו מבט בפריים שמראה את וויליאמס ובוקר כשהם צמודים. ואת וויליאמס כשהוא מסמן לז'יז'יץ'. יש? ממשיכים. פריז נוסף, בבקשה, ב-7:58. גם וויליאמס וגם הז'יז'י'ץ', משום מה, התעלמו מקיומו של בוקר ועברו להתייחס לדברים שמעניינים אותם יותר. קינן אוואנס, שנמצא בצד הרחוק, לא מסתכל על המהלך ועסוק רק בבחינת התסרוקת החדשה של האב הטרי גודוריץ'. ווילבקין הוא זה שכרגע עומד ליד ונוגע בבוקר. הלאה? אה, נראה לי שההמשך מסביר את עצמו.


נמשיך. אחרי מסירה של ווילבקין, מקבל את הכדור בפנים הקרואטי הגדול. והוא מוקף בשלושה שחקני הגנה. כלומר, שלושה שחקנים (סוג של) טורקים נמצאים רחוק מאוד מהצד שאליו הם צריכים להגיע כדי לכבוש סל. אחרי שהכדור עובר לידיים מקומיות בכלל ולידיו של דה קולו בפרט, מסדר לו בוקר חסימה (על אוואנס) ומאפשר לו נתיב פנוי בצבע. עכשיו, בבקשה, עוד פריז ב-4:40. ז'יזי'ץ' נתן כאן מאמץ וניסה לאתגר את הזריקה של הצרפתי הגאון. והצליח. מה שמשאיר בצבע שחקן התקפה אחד מול 4-5 שחקני הגנה. יש כאן בוקר אחד מול אוואנס, ווילבקין, וויליאמס, נאנלי וחצי ז'יז'יץ'. מישהו מהם צריך לפסוע קדימה ולקחת את הכדור. או לפחות לנסות. או לפחות לרצות. והם בוחרים שלא
אחרון. מבטיח. ריינולדס מגביה בהתקפה ומעביר את הכדור למתנגדת. ואיך לומר בעדינות? יורד להגנה במהירות שונה מזו שבה הוא רץ להתקפה. ווילבקין וטיילור לא מתקשרים ולא ברור מי מהם שומר על מי. ונאנלי? לנאנלי חשוב מאוד עכשיו לנתק מבט מהכדור ולתת את כל כולו פלאס מבט חודר לעברו של טאריק ביברוביץ'. מה שמוביל את הכדור לדה קולו. כן, שוב הוא. מה שמוביל לעוד לייאפ קל.


כל הקטעים הללו – מהרבע הראשון. וכל הקטעים האלו מייצגים מהלכים שניתן היה למנוע. או לפחות לנסות ולמנוע. קבוצה מאומנת, מחוייבת ואכפתית הייתה עושה עבודה טובה בהרבה. מכבי תל אביב, מודל לילה רע אחד באיסטנבול, לא נראתה כקבוצה מאומנת, מחוייבת או אכפתית.

ווילבקין והאיבודים
אם נביט בדפים הסטטיסטיים של שלושת המשחקים האחרונים, נתרשם שהמספרים של סקוטי ווילבקין נראים בסדר גמור. מעל 15 נקודות למשחק, 3 שלשות מוצלחות למשחק וסך הכל 35% בזריקות מחוץ לקשת. לזה אפשר להוסיף גם 4 אסיסטים. לא מדהים, אבל בסדר גמור. כך, לפחות, מספרים המספרים. והבעיה היא שהמספרים משקרים. כי סקוטי ווילבקין לא נראה טוב ולא משחק טוב. ואולי קשור הדבר לעניינים מנטליים. ואולי קשור הדבר לעייפות פיזית או אחרת. ואולי קשור הדבר לאלמנטים נוספים ועלומים. וזה לא באמת משנה, כי בשורה התחתונה, ווילבקין חסר. ולא, לא רק בגלל האחריות שלו לכשלים ההגנתיים. כי אם בא לכם סרטון קצר של ווילבקין לא שומר, אני לא האיש שאמנע זאת מכם, כן?

ולא רק בגלל שמשחק ההתקפה שלו כרגע מוגבל רק להטחת טריצות לחלל האוויר, כי כל המשחק שלו בתוך קו שלוש הנקודות התאדה (1/7 ל-2, במצטבר, בשני המשחקים האחרונים). ולא רק בגלל שמשחק ההתקפה המסודר של מכבי תל אביב, באחריותו של ווילבקין או שלא, לא מצליח לייצר רעיונות או פתרונות להגנות השונות שמולו. אלא גם מאחר שהוא – כמו חבריו לקבוצה, לא מצליחים לשמור על הכדור. עשרה איבודי כדור משותפים היו אמש לווילבקין ולוויליאמס.

17 איבודי כדור היו אתמול למכבי תל אביב, שמאבדת מעל 17 כדורים בממוצע בשלושת המשחקים האחרונים, כשישה מעבר למה שאיבדה עד אז. שזה המון. והפרנצ'ייז פלייר עצמו? הוא אחראי ל 4.3 איבודים בשלושת המשחקים האחרונים, כאשר עד אז ויתר על 1.9 בלבד.

אז מה נשתנה לאחרונה שגרם לרפיון התקפי הזה? יש מספר תשובות אפשריות, אבל כנראה שהנכונה מהן נוגעת ליכולת להתמודד. ריאל מדריד, קאזאן ופנר (והאמת שגם אלבה ברלין ואולימפיאקוס לפני) הפעילו לחץ. והשתמשו בפיזיות. וזה הספיק, מול יריבה נרפית ולא מחוברת. וזה הספיק (גם) מול סקוטי ווילבקין נרפה ולא מחובר.

וויליאמס
שאלה קטנה וחשובה יש לי אליכם, גולשות וגולשים יקרים. דריק וויליאמס, כן? במה בדיוק הוא טוב? רגע, אמקד את השאלה: עזבו לרגע ביוגרפיה, עבר או פוטנציאל. כשאתם חושבים על וויליאמס ותוהים לגבי יכולתו לאחרונה, האם אתם מסוגלים להצביע על פרמטר אחד שבו הוא מצטיין? עזבו מצטיין, שאותו הוא עושה טוב? כי אני, האמת, מתקשה. נכון, יש את האחוזים לשלוש נקודות שהם מעל למצופה, אבל ספק רק אם הם באמת משדרגים את הרמה של הקבוצה בכל ואת של וויליאמס בפרט. פוסט-אפ, למשל, יש? אחד-על-אחד, למשל, יש? תנועה ללא כדור, נניח, יש? כדורים חוזרים? יכולת מסירה? הגנה?

תחשבו על זה רגע ותחזרו אלי עם תשובה בבקשה. כי מה שאני רואה כרגע זה בעיקר חוסר יכולת. או אולי, ברמת בית הלל, חוסר אוריינטציה. את המשחק מול פנר התחיל וויליאמס עם שלשה מוצלחת, שהגיעה כמענה לחילופים ההגנתיים של היריבה, בהמשך לחסימה בסגנון RUB/BRUSH שקיבל משחקן נמוך. בפעם הבאה שניסה את העניין הזה, דרך חסימה של נאנלי, נתקל בהתנגדות הגנתית. ואיבד. לא נורא

כשקיבל כדור בפנים, מול דה קולו פלאס עזרה, ניסה וויליאמס לאתר חבר בצד החלש. וחשב שמספר 21 בצהוב יכול להיות אחלה של רעיון. חבל רק שמספר 21 בצהוב שייך לקבוצה השניה.

והיו גם איבודים בכדרור. והיה גם איבוד כדור בהתקפה מתפרצת. וזה היה עוד משחק לא טוב של דריק וויליאמס, למרות שהגיע שוב למספר דו ספרתי של נקודות.

אה, והיה גם את העניין הזה של סוף המשחק. כי מכבי תל אביב, אודות ותודות לשחצנות של יריבתה, מצאה איכשהו את הדרך לחזור לעניינים. והגיעה די קרוב. והייתה רחוקה כמה פוזשנים מרוכזים, בשני צידי המשחק, מכדי משחק שאותו יכולה הייתה אשכרה לגזול.

אבל אז הגיעו הרגעים הרעים של וויליאמס גם בכל הקשור לריבאונד ההגנה. כמו כאן, 2 דקות לסוף, כשכל מה שהוא צריך לעשות זה לעשות את העבודה שלו ולסגור לריבאונד מול בוקר.


 

 

 

ושוב


דה קולו

אבל היו גם דברים טובים אתמול, כי היה אחד דה קולו. שהוא ממש טוב בכדורסל. שהוא ממש אמן כדורסל. שאי אפשר להוריד ממנו את העיניים, ולו לרגע. אז בגלל שאני אוהב אתכם, קחו שוב את הסרטון שבו מצייר דה קולו מהלך אחד מושלם.