זמן לנהל: הבעיות של מכבי לא ייפתרו מעצמן

חריקת תקליט
לו הייתה העונה הנוכחית של מכבי תל אביב מתוסרטת במטרה להפוך לסרט קולנועי, סביר להניח שסצנת הפתיחה הייתה מתחילה בסאונד של חריקת תקליט פלאס הקפאת התמונה על יאניס ספרופולוס, כשהוא פורש ידיו לצדדים בייאוש במהלך משחק ההפסד (הנוסף) אמש לאנדולו אפס. ואז, תוך שהוא מישיר מבטו לעבר המצלמה, היה פוצח במונולוג בסגנון "זה אני. אתם בטח תוהים איך הגעתי לכאן". ועכשיו קאט למסיבת העיתונאים של פתיחת העונה, כשאנשי מכבי בכלל וספרופולוס בפרט סיפרו עד כמה מרוצים הם מהסגל שנבנה, ועד כמה בטוחים שם שהקבוצה התחזקה לעומת זאת, הכושלת, של העונה שלפני. ועכשיו קאט לאותו המחזור בעונה שעברה, הוא המחזור ה-16, שאותו סיימה אלופת ישראל מודל 2020/21 עם מאזן שבעה נצחונות ותשעה הפסדים, רגע לפני שהיא מתייצבת למשחק ביתי נגד זניט, במסגרת המחזור האחרון של הסיבוב הראשון. ועכשיו קאט בחזרה ליאניס המיואש ופורש הידיים, כשהוא וקבוצתו המחוזקת, לכאורה, אוחזים באותו מאזן בדיוק, כלומר שבעה נצחונות ותשעה הפסדים, רגע לפני שהם פוגשים את זניט במסגרת המחזור האחרון של הסיבוב הראשון במסגרת העונה הנוכחית – רק שהפעם המשחק בחוץ.

אוקיי, בסדר, אני מודה. אני לא יודע איך כותבים תסריט. זה עלי. מצד שני, השאלה היא אם מכבי תל אביב יודעת איך בונים קבוצה. איך מתחזקים. כי אם כך נראית קבוצה משופרת לעומת זאת, הכושלת, של העונה שעברה, אז היכן אותו השיפור. ואם אלו הפירות של התקציבים והכספים שהושקעו בקיץ האחרון, בהנחה שאכן נבנה הסגל בקיץ על בסיס תקציב משודרג, אז – במילותיו של ראש הממשלה החליפי של ישראל, טרם הכתרתו לחליפי – איפה הכסף?
 
זמן לנהל
כשהיא מתחזקת רצף של שישה הפסדים, מאזן שלילי וחמור מכך: תחושה שהקבוצות שאוחזות במאזן דומה או משופר משלה נראות כרגע טובות ואיכותיות ממנה, צריכה הנהלת המועדון הצהוב להיות, בראש ובראשונה, ישרה עם עצמה. ומאחר שסביר להניח שכולם מבינים שהמצב הנוכחי לא יפתר מאליו, כלומר האיכות לא תגיע פתאום עם אותם השחקנים ואותו המאמן, השאלה הגדולה היא האם נלחמים על העונה הנוכחית או שמחכים לנס וממתינים לקיץ הבא, לקראת מסיבת העיתונאים הבאה. כי אם נלחמים בכל מחיר על העונה הנוכחית ומאמינים שאפשר להוציא ממנה עוד משהו, וכשאני אומר משהו, אני מתכוון לפלייאוף יורוליג, אזי עושים הכל כדי לייצר תקציב שמייצר שינוי, כאן ועכשיו. ולא, לא מקוננים רק על מצב שוק השחקנים או המאמנים. ולא, לא חוששים רק מכך שהחלטות פוטנציאליות שתקבל עכשיו ישליכו וישפיעו את הקבוצה של העונה הבאה.

מכבי תל אביב, לעניות דעתי המרודה, לא יכולה להרשות לעצמה לוותר. עד כמה שהמצב הנוכחי נראה דרעק, אפשר עוד להפוך מומנטום ולייצר מספיק נצחונות כדי לסיים בשמיניה. אבל, והאבל כאן הוא גדול, סביר להניח שהדרך לשם עוברת בהחלטות. ויש אנשים, ברמת דרג הבעלות או הניהול, שזה בדיוק תפקידם. כלומר, לא רק להסביר שאין יותר מדי אופציות, אלא לייצר אופציות והחלטות. יש לצהובים בעיות בסגל שאותן אפשר לשאוף ולשפץ. כלומר, גם אם יותר קשה עכשיו לעשות דברים שצריכים היו להתבצע בקיץ, אפשר להצביע על בעיה אחת או שתיים בליהוק השחקנים שמתרוצצים על הפרקט, ולחתור לפתרון באמצעות שינוי. ואם יש בעיה בזהות המאמן אשר על הקווים, בעיה שהייתה מוכרת להם עוד במהלך העונה שעברה, אז כעת העת לנהל ולהחליט. בלי לפחד ובלי להסביר, פנימית או אוף דה רקורד, שהמאמן אחראי מחד, אבל מי מבטיח להם שהבא יהיה טוב יותר מאידך.

מי שמאמין לא מפחד. לנהל. ואם מאמינים הבוסים הצהובים, זה הזמן לנהל.

וויליאמס לא קיים
במסגרת הטור של אחרי ההפסד במדריד, עמדנו כאן על ההגנה הנוראית של אנטה ז'יז'יץ'. ואחרי ההפסד מול קאזאן, על הקטסטרופה ההגנתית של ג'יילן ריינולדס. ואחרי ההפסד מול פנר, דיברנו כאן על המחדלים ההגנתיים של כו-לם בכלל ועל הירידה הרעה להגנה של כו-לם בפרט. והפעם, ברשותכם, בואו נדבר קצת על ההגנה של דריק וויליאמס. כלומר, בואו נדבר קצת על משהו שלא קיים.

כי אפשר להמשיך לדבר על חוסר האונים של וויליאמס בהתקפה. האיש, שהחל את העונה עם אחוזים בלתי סבירים בעליל בזריקות מחוץ לקשת, שעדיין פוגע בקרוב ל-45% בקטגוריית הטריצות, עדיין לא מחובר להתקפה של קבוצתו הנוכחית, בשום צורה שהיא. לא ברור מה צריכים לעשות כדי להשתמש בו נכון, אבל בטוח שככה לא. נכון לעכשיו, אין שום אלמנט התקפי, תרגיל התקפי או מיקום התקפי, שבו הוא מרגיש חלק אינטגרלי מהרעיונות שבצהוב. נו, הבנתם כבר. ואם לא הבנתם, לכו בבקשה לטור של שלשום. או תנו מבט בעוד מהלך אבוד מאמש של האיש, ברגעים שבהם הקבוצה שלו הייתה נואשת לקבל ממנו משהו.

אבל מה עם ההגנה, מה? כי וויליאמס, על יכולותיו הפיזיות והאתלטיות, על השכלת הכדורסל המתקדמת שלו, במיוחד אם זוכרים באיזה מועדונים ותחת איזה מאמנים שיחק, אמור לתת למכבי תל אביב ערך מוסף. בטח כשזוכרים שהוא עוד אמור להציל את הסנטרים מאותגרי ההגנה שלצידו. וזהו, שזה לא קורה.

ונתחיל בדברים קלים יחסית. הנה כאן, בתחילת המשחק, מהלך פיק אנד רול בצרפתית של בובואה ומוארמה. או שמא יש לכתוב מוארמן? לא יודע. הקיצר, תנו בבקשה מבט בטיפול של וויליאמס, על פי ההנחיות של המאמן שלו. וויליאמס עוקץ בקטנה, ברמת הפינץ', את הכדור וממשיך לדרכו. מה שלא מפריע לבובואה להיכנס לתוך הצבע. שזאת כל המטרה של המהלך. ומשם כבר יש בעיה. בעיה שוויליאמס לא עזר לפתור. ונכון, ההחלטה היא של המאמן. ונכון, ווילבקין לא באמת תורם. ונכון שגם וויליאמס לא.

איך עוצרים את לארקין? ליאניס יש רעיון
כדרכו בקודש, הקדיש מאמנה היווני של מכבי תל אביב זמן ומחשבה, במטרה לנסות ולסכל את האיום הנשקף לקבוצתו ולו מאזור החיוג של וסיליה מיציץ' ושיין לארקין, אולי אולי צמד הגארדים הטוב בהיסטוריה של היבשת הישנה. אולי. והפתרון, כצפוי, הגיע ברמה הליהוקית, עת הוזנק קמרון טיילור לחמישיה הפותחת. אותו טיילור שרק שבוע לפני זכה ל-71 שניות במהלך כל המשחק מול קאזאן. ומאחר שארגין עתמאן פתח בחמישיה נטולת לארקין, כפי שהוא נוהג לעשות כל משחק שני (בחיי, נו. אנ'לא ממציא את זה. תבדקו אותי), אז על פניו זה נראה היה אפשרי. ו-וואלה, למיציץ' באמת היה קשה אתמול. לא בטוח (בכלל) שבגלל זהות השומר או הרעיונות ההגנתיים שממול, אבל הסרבי האדיר סיפק אתמול את משחקו הגרוע ביותר מאז עונת 2019-20, עם מדד יעילות של מינוס 4. שזה נחמד.

ובכל הנוגע לטיפולים ההגנתיים, הרעיון היה שבהתקיים תנאים מסוימים, דוגמת לאחר מצב של חילוף הגנתי, יזנק לעברו של הלארקין שחקן נוסף, במטרה להקשות על חייו של הלארקין ולכפות עליו, לכל הפחות, לוותר על הכדור ולמסור לחבר. וזה אפילו סוג של עבד לרגע או שניים. ולא מעבר לכך. כי לארקין, למשל כאן כשהוא מול ריינולדס ואוונס, שמקפידים לשמור ממנו מרחק בטחון בסגנון התו הירוק, יודע להרים ראש ולזהות חבר פנוי, בדרך לעוד לייאפ של טיבור פלייס.

חשוב להגיד: לא היה רגע אחד במשחק אתמול שבו הצליחה מכבי תל אביב לכפות את רצונה על הקבוצה שממול. לא היה רגע אחד במשחק אתמול שבו היה להגנה של הצהובים מה להציע מול השחקנים של המתנגדת. ברגעיה הטובים ביותר, נהנתה המארחת מהחטאות של הטורקים בזריקות קלילות ופנויות מבחוץ. זה הכל. ובאיזשהו שלב, נמלכו האורחים בדעתם והחליטו שדי, שזמן לקלוע כשחופשיים לגמרי. וכשזה קרה, זה נגמר. וזה נגמר מהר מאוד.

נקודת האור? תשפטו בעצמכם
לאנטה ז'יז'יץ' היה משחק נהדר אתמול, כך טוענים. כמה נהדר? 23 נקודות, רק 1 פחות משיא הקריירה של האיש. 9/11 מהשדה, שזה חתכת וואוו. שישה כדורים חוזרים. מדד יעילות 31, שזה פאקינ' וואוו.

אה, ושום השפעה על המשחק. 48 שעות אחרי ששיחק קרוב ל-27 דקות מול פנרבחצ'ה, נתן מעצמו הקרואטי המותש את כל מה שיש לו. ונלחם ככל יכולתו. ובמשך קרוב ל-31 דקות סיפק את אחד ממשחקיו הטובים ביותר במזרח התיכון ובכלל. וזה לא באמת יכול היה לעזור. כי לז'יז'יץ', להבדיל מביג מנים מרשימים מהמפעל הזה, אין כרגע יכולת להיות דומיננטי. או ליתר דיוק, אין לו נוכחות שעושה הבדל. כולל בהתקפה. במיוחד בהגנה. ומול חבורת הרקדנים שממול, שמעבר לכשרון האינדבידואלי יודעת גם להריץ משחק התקפי עם קצב מושלם וריווח מושלם עוד יותר, לא היה לו מה לתרום בנסיון לבלום את היופי שמנגד.

ונכון, הטורקים היו רעים אליו. כי כשאתה מרים ומריץ את האיש הגדול לפיק אנד רול אחרי פיק אנד רול אחרי פיק אנד רול, כלומר שלוש פעמים רצופות במהלך אחד, זה לא יאה ולא נאה. כי כאן, להמחשה, מסמן בידיו דנסטון לעברו של קרונו סימון שזה הזמן לבוא לכיוונו. והקרואטי שמנגד מציית ומתחיל להריץ את הקרואטי הצהוב. פיק אנד רול ראשון. ואז מגיע מיציץ', סרבי מרושע שכמותו, ומייצר פיק אנד רול שני, שמחייב את ז'יזי'ץ' לנוע שוב. אה. ואז לארקין. פיק אנד רול שלישי פלאס גלגול מהיר של דנסטון. וז'יזי'ץ' באמת מנסה, בנסיון מכמיר לב, לצאת לעברו. וטיילור באמת כאילו מנסה לעזור קצת מבפנים. ואז דנסטון. ואז בום.

החיים עצמם
כאן בדרך כלל השלב שבו אני נפרד בברכת שבת שלום. הפעם, ברשותכם, כמה מילים על דברים חשובים יותר. אתמול, בחמישיות, שידרנו כתבה מטלטלת, לה אחראים גיא לוינקרון ומוטי פשכצקי, על המלחמה לחיים של דניאל ששון ומשפחתו. דניאל, שחקנה של גלבוע גליל בעונה החולפת, עבר תאונת דרכים נוראית לפני כשבעה חודשים ומאז טופל בבית החולים השיקומי בית לווינשטיין. ואם לא יחול שינוי בזמן הממש קרוב, ימצא עצמו בלי מוסד שיקומי מתאים כבר בימים הקרובים. וכולנו מבינים מה יכולה להיות המשמעות הטרגית של מהלך שכזה. אתם יותר ממוזמנים לצפות בכתבה. ומשמעותי יותר: אם יש למישהו מכם, גולשים יקרים, דרך לנסות להשפיע או לעזור למשפחת ששון ולדניאל, זאת תהיה מצווה גדולה. תודה רבה.

שבת שלום.