לנצח זה טוב, לשחק ככה זה רע
נתחיל בחדשות הטובות. סליחה, נתחיל בדבר היחידי שבאמת חשוב: מכבי תל אביב ניצחה אתמול. והצליחה לחבר שני נצחונות יורוליג רצופים. והצליחה לשפר את המאזן שלה לתשעה ניצחונות מעשרים משחקים. והמשיכה לשמור על קשר עין עם המקום השמיני בטבלה. שזה חשוב ולחלוטין לא מובן מאליו.
וזהו. עד כאן החדשות הטובות. אם נבחן את משחק הניצחון של אלופת ישראל אמש, מול היריבה הכי ישראלית שיש, נגלה שכמעט ולא ניתן לדלות אלמנטים חיוביים מעבר לכך. בטח לא כאלו אשר מהם אפשר להיבנות להמשך. כלומר, אפשר לדבר על עמדת הסנטר שסיפקה אתמול משחק סולידי ומעלה, אבל לא בטוח שזה משהו שאפשר לקחת הלאה. אפשר לדבר על משחק סולידי של סקוטי ווילבקין, שסיים עם 18 נקודות ו-6 אסיסטים, אבל זה לא אומר לנו כלום לגבי המשחק הבא. אפשר לדבר על משחק לא רע של אוונס, שסיים עם 9 נקודות ו-8 אסיסטים, אבל לא באמת הראה לנו שדרוג כלשהו במידת הדומיננטיות או בצורת המשחק. אפשר להתייחס לכמה אלמנטים הגנתיים, ברמה הטקטית או הפרסונלית, שהצליחו מול אלבה ברלין, אבל הם רלוונטיים אך רק למשחק המסוים הזה מול אלבה ברלין.
מוטב להיות כנים: הקבוצה מהמקום השישי בליגת העל שלנו ניצחה, במשחק בינוני, את הקבוצה מהמקום השביעי בליגה הגרמנית. ושתיהן הציגו, אם נדבר גלויות, כדורסל בינוני שהולם את מצבן הנוכחי. וזה לא שאין הבדלים בין השתיים. בניגוד ליריבתה מבירת גרמניה, שלא באמת מגלה עניין במצבה בטבלה ומשחקת את משחקי היורוליג שלה בנונשלנטיות, משל עורכת היא אימון ללא לוח תוצאות, למכבי תל אביב היו אתמול את כל הסיבות שבעולם לשחק כדורסל שמשדר נצחון בכל מחיר. גם בגלל (עוד) הפסד בדרבי. בעיקר בגלל שזה היה עוד משחק, מול יריבה נחותה, שאסור בתכלית האיסור להפסיד. אבל אם נמשיך לדבר גלויות, נגיד שספק רב, נכון לסוף חודש ינואר 2022, אם בעלת הבית בלבן בכלל יודעת איך משחקים כדורסל שמשדר נצחון בכל מחיר.
וכדאי מאוד שתלמד איך עושים זאת עד ולפני חודש מארס. דחיות המשחקים עד כה ייצרו לו"ז הזוי, במסגרתו קבועים לה כרגע 8 (!) משחקים בחודש השלישי של השנה, כולל שלושה שבועות של משחקים כפולים. ויש מספיק משחקים וזמן, עד מארס המשוגע, כדי לצאת מהבינוניות. כדי להיות תחרותית. כדי להתעסק פחות ביח"צ ויותר בכדורסל מנצח.
שחקני מכבי. כדאי להם למהר (אלן שיבר)
איבודי כדור זה פויה
את משחק הנצחון המרשים מול אולימפיאקוס עיטרה שורה סטטיסטית משמעותית ובלתי שגרתית, במסגרתה סיימה הקבוצה של ספרופולוס משחק שלם עם ארבעה איבודי כדור בלבד. שזה מעולה. ואח"כ הגיע הדרבי באולם הכדורסל שאמור היה להיקרא על שמו של אריק איינשטיין, שבו איבדה האורחת 19 כדורים תמימים. ואתמול, מול אלבה, שוב הישג גדול בדמות 5 איבודים בלבד. שכולם, אגב, החל מאמצע הרבע השלישי.
נו, אז כל הכבוד לכל הנוגעים במלאכה. 4.5 איבודים בממוצע לשני המשחקים שווים ערך ל-8.5 איבודים מתחת לממוצע העונתי של נציגתנו המשוריינת עד למשחק מול אולימפיאקוס. כשמאבדים פחות, אפשר בהחלט לדבר על שליטה בקצב המשחק. על ריכוז. על ביצוע מדויק של מהלכים התקפיים. על איכויות. על דברים טובים. מה, לא?
אז זהו. שלא. כלומר, לא לעניות דעתי המרודה. כי מכבי תל אביב שיחקה, גם אתמול, כדורסל מהוסס ורווי חששות, שלא לומר מעבר לזה. ואם היא קלעה 87 נקודות כשהיא משחקת בקצב כזה, שוו בנפשכם מה היה קורה לו הייתה אשכרה לוחצת על דוושת הגז ומשחקת כדורסל של מארחת ביתית ועדיפה. יאניס ספרופולוס יכול לדבר כמה שהוא רוצה על שליטה בטמפו, על משחק ריצה וכו'. הוא גם יכול לנופף בסטטיסטיות מתקדמות שמציגות, במקרה הזה, תמונה מעוותת. כי הקבוצה הזאת אמנם לא מאבדת (בשני המשחקים האחרונים), אבל גם לא יוזמת. וליזום = לרוץ. לרוץ ולרוץ ולרוץ ולרוץ. ולרוץ. וליטול סיכונים. ולנסות. גם במחיר של עוד כמה איבודי כדור.
אם ספרופולוס היה רוצה או מסוגל או יודע כיצד לגרום לשחקנים שלו לשחק כדורסל של התקפות מעבר, אז המשחק מול אלבה היה מסתיים במחצית הראשונה. ולוח התוצאות היה מראה 100 פלאס בסופו. ומכבי, לדעתי הממש המרודה, גם הייתה מנצחת חלק מהמשחקים בהם היססה ונוצחה. אה, ואולי גם מאבדת יותר על הדרך. אבל אם רצים אז גם מאבדים. ואיבודים, אתם יודעים, זה פויה. אסור לאבד, כי אז זה עלול לגרום למאמן להיראות פחות טוב.
ואל תאמינו למאמנים או מלהגים שמסבירים לכם שלהפחית איבודי כדור זה הדבר הכי חשוב. קבוצה מצוינת בהחלט תשאף למזער את הפעמים בהם היא משליכה את החפץ העגול לכיוונו של המתנגד. אנדולו אפס, הקבוצה הטובה במפעל בשנים האחרונות, היא הדוגמא הטובה ביותר לכך. אבל אפשר גם אחרת. מחקרים סטטיסטיים שונים בעבר הראו, אגב, ששמירה על כדור חשובה במיוחד במשחקי הכרעה, א-לה פיינל פורים וכאלו. זאת, להבדיל מקשר סיבתי מוכח וקבוע, בכל הליגות, במהלך העונה הרגילה. אבל עזבו מחקרים סטטיסטיים, כי האמת היא שהם חשובים כרגע פחות (והאמת היא שלא באמת חייבים לאבד הרבה אם רצים יותר).
מה שחשוב זאת השיטה. מה שחשובה כאן היא התעוזה שחסרה. מה שחסר לי אתמול במכבי, כלומר גם במשחק אתמול, היה לראות קבוצה מאומנת. שמאומנת בלהעביר את הכדור קדימה מהר ובאופן קבוע, במטרה ברורה לנצל את יתרון האיכות שלה ואת הקהל שמאחוריה כדי לפרק את היריבה. ולא כדי להתרשם ממיעוט איבודים.
יאניס. חוסר תעוזה (אלן שיבר)
הגנה
כהרגלה בקודש, הגיעה מכבי תל אביב למשחק מול אלבה כשהיא מוכנה מאוד ברמת המטרות שהיא מגדירה לעצמה מהבחינה ההגנתית. הלבנים ידעו היטב שאלבה היא אמנם יריבה פסיבית למדי מבחינה הגנתית ובטח שלא אחת שתבוא להתאבד על המשחק, אבל כזאת שיכולה לנצח אותך מחוץ מקשת. האורחת התייצבה למשחק כשהיא זורקת קרוב ל-27 שלשות למשחק. ולמרות שהקלע המפחיד והמוביל שלה (אריקסון) נפצע ולא הגיע, ידעו המקומיים שזהו פרמטר שבו צריך לטפל בחוכמה. וטיפלו.
זאת, בין היתר, באמצעות מיעוט הפעמים שבהם מגיעים לעזרות משמעותיות ובטח שלשמירות כפולות. ומהבחינה הזאת, כשאלבה זורקת 13 טריצות בלבד, זה הישג וזאת הצלחה.
ניתן דוגמא? שימו לב בבקשה כאן כיצד נשארים חמישה שומרים, פחות או יותר, מול חמישה שחקני התקפה. לא שיש סיבה מיוחדת להביא עזרה משמעותית על שחקנים כמו תימאן או דה סילבה, אבל המשמעת כאן חשובה – ועובדת.
המחיר, אגב, הגיע בדמות לא מעט טיולים של שחקני אלבה בכלל ושל מאודו לו בפרט הישר אל הטבעת. לפחות אתמול, המחיר הזה היה מחיר שכדאי לשלם.
מפתח נוסף, כרגיל, הגיע בדמות הציוותים ההגנתיים. תמיר בלאט בפנים? אז גם ג'ון דיברתולומיאו. וראינו בדוגמא הקודמת כיצד טיפל ג'ון די בבלאט, שחווה על בשרו משחק מאכזב למדי עם זריקה אחת בלבד שהצליח ליידות (ולהחטיא) + שלושה איבודים לצידם של ארבעה אסיסטים.
והפרמטר האחרון, כמובן, הגיע ברמת ה-WE FIGHT השגרתי. מכבי תל אביב לא שמרה חכם או מרשים במיוחד אתמול, אבל הלכה חזק וטוב על הכדורים וניצחה בקטגוריית הלוחמה בשטח בנוי. 10 החטיפות (הרבה מעל לממוצע שלה) שרשמה מעידות על כך. למשל כאן, כשווילבקין נלחם נהדר בנסיון של דלאוו לייצר תנועה ללא כדור (FLASH) ולנצל את יתרון הגבוה מולו.
למשל כאן, כשווילבקין (סה"כ 3 חטיפות במהלך המשחק) צופה נהדר את ניסיון המסירה של סמית' לפינה.
למשל כאן, ברבע הראשון, כשקינן אוואנס (אף הוא עם 3 חטיפות לאורך המשחק) צופה בדיוק את התזמון שבו ינסה מאודו לו למסור מעליו.
להפעיל את ריינולדס
מכבי תל אביב קיבלה אתמול 28 נקודות מעמדה מספר 5, היא עמדת הסנטר. שזה ביג וואו, תודו. בעצם, אם חושבים על זה, אז העמדה הזאת סיפקה 31 נקודות מול אולימפיאקוס - כך שאולי אנחנו כבר אמורים להתחיל להתרגל. ומאחר שדיברנו לא אחת על ההתקפה של ז'יז'יץ', אולי כדאי לתת מילה על ריינולדס, במטרה לנסות ולהבין איך אפשר לזקק ממנו יותר התקפה יעילה ביותר משחקים. שהרי הכישרון שם. וגם קבלת ההחלטות הבעייתית שם, לרבות ההתפשרות הקבועה של האיש על זריקות קשות ויעילות פחות מחצי מרחק ומעלה, לרבות לאחר כדרור.
אז יכול להיות שמפתח חשוב הוא לתת לאיש מקום. ספייסינג, יענו. וזמן לעבוד. וכדי לעשות את זה, אפשר לנסות גם להכריח אותו לקבל את הכדורים קרוב (יותר) לטבעת וגם להרחיק ממנו את שחקן ההתקפה הקרוב ועמו גם את שחקן ההגנה. במשך כמה מהלכים אתמול, הצליחה מכבי תל אביב להבליט את הטכניקה והעוצמה של ריינולדס, כשהיא פינתה ממנו את הפינה הקרובה.
נדגים. אחרי שהוא חוסם כאן לווילבקין, מתגלגל ריינולדס לטבעת. במקביל, משפר דיברתולומאו את המיקום שלו (מה שנקרא LIFT) ומפנה מעשית את הפינה הקרובה מכל שחקן. כלומר, כשהכדור יגיע לריינולדס לא יהיה לידו אף אחד למעט השומר שלו. ואם יש זמן, במקרה הזה, אז גם יש טכניקה ויכולת. והפעם, להבדיל ממקרים אחרים, ריינולדס לא ויתר לעצמו – והתקיף את הטבעת.
או כאן. במקביל למהלך למעלה, מסדר דיברתולומאו חסימת רוחב לריינולדס, שגם ממתין בסבלנות ומגיע בזמן הנכון. ושוב, גם הפעם, אין מישהו בפינה הקרובה שמפריע. וכך, כשמשלים דיברתולומאו את המהלך ועולה למעלה על החסימה של ז'ייק כהן, מתפנה גם הצבע ומתאפשרת עוד מסירה נאה של אוואנס.
ג'יילן ריינולדס הוא שחקן שאיתו צריך להתעקש. ולא לתת לו לוותר לעצמו. וכן לתת לו זמן ומקום לעבוד. הפעם זה הצליח.
חולמים בספרדית
המהלך שהפסיד למכבי תל אביב את הדרבי הראשון העונה הוא התרגיל המכונה פיק אנד רול ספרדי - שבו מקבל ווילבקין חסימה אחת, כאשר גארד נוסף חוסם לחוסם. אל תדאגו, מיד נראה. אה, וזה לא באמת מהלך מספרד, כן? זה תרגיל שפיני גרשון ייבא אל היבשת הישנה אחרי שצפה בפט ריילי מריץ דברים דומים בניקס. אם ממש מתחשק לכם, לכו ותראו את פינת ספר התרגילים שלנו בעניין הזה, מתוך חמישיות.
והתרגיל, האמת, הפסיד לצהובים גם לא מעט משחקים אחרים. וזה, האמת, המהלך האוטומטי של יאניס ספרופולוס, גם אם זה בפסק זמן מכריע (שאם היה תלוי בו, היה מתרחש גם בדרבי השני) וגם אם זה כחלק קבוע וחוזר על עצמו במהלך המשחקים עצמם, בווריאציות שונות, בין אם זה מייצר נקודות באופן שיטתי ובין אם לאו.
הפעם, לפחות בחלק מהמקרים, הצליחו לעשות מזה לא מעט נקודות. למשל כאן, כשהרעיון הוא לערב הגנתית את התפלץ קומאג'ה כבד הרגליים. מתחילים מחסימה משהה של אוואנס לטובת ז'יז'יץ', שמגיע מיד למעלה לחסום לווילבקין עם אפשרות לקבל חסימה חוזרת ונוספת של אוואנס לז'יז'יץ'.
או כאן, כשדיברתולומאו כבר מתכונן לחסום לז'יז'יץ' לאחר שזה חוסם לווילבקין. כ-ו-ל-ם צופים במהלך בעניין ומתרכזים בכדור, כולל סיקמה שמאבד קשר עין עם וויליאמס, בדרך להגבהה והנחתה.
ואם האסיסט הזה נראה לכם מוכר, זה רק מפני שזה קרה גם יותר מאוחר. ריינולדס חוסם לווילבקין וממתין לחסימה גבית מדיברתולומאו. ותימאן, הפעם, מחליט שזה בדיוק הרגע הנכון לעזוב הכל ולחשוב על הכדור. אז עוד חיתוך ללא כדור של וויליאמס, ועוד הגבהה, ועוד מהלך נהדר שמתחיל בספרדית.
אז כמו שציינו בפרקים הקודמים, הפעם זה הצליח. האם זה אומר שהמהלך הזה הוא הפתרון האוטומטי שאליו צריכים ללכת בכל כך הרבה פוזנשנים? לא בטוח. האם זה אומר שמשחק ההתקפה המסודר של המארחת שטף אתמול? לא. חד משמעית לא. ביותר מדי מקרים, כולל ברגעים שכמעט ועלו לה במשחק (ובעונה), נראה המשחק העומד של מכבי תל אביב בדיוק כך. עומד. ואם תמשיך להתבסס על כדורסל של חמישה מול חמישה, עם או בלי אלמנטים ספרדיים, תקרת הזכוכית שלה תמשיך להיות נמוכה מרף הציפיות של אוהדיה.
שלוש נקודות לסיום
1. קמרון טיילור נפרד (זמנית?) ממכבי לאחר שרשם את משחק השיא שלו במדיה. לכו תדעו, אולי דווקא הידיעה שזה כבר לא משנה עזרה לעלם להשתחרר ולהצטיין, לפני שרשם את העבירה החמישית שלו כבר ברבע השלישי. אני לא יודע להגיד מה יהיה מצבו של האיש, אם ישוב משטרסבורג ארצה בעונה הבאה, כשהוא בן 28. אני כן יודע להגיד שאפשר להכריז רשמית שההחתמה שלו העונה מוגדרת כאי הצלחה. או כישלון. תחליטו אתם איזו הגדרה עדיפה עליכם.
2. בשבוע הבא, אם ירצה השם ואם יתירו הסופות והמגפות, תצא מכבי תל אביב לשני משחקי חוץ בקובנה ובמינכן. ואם תנצח את שתיהן, לא זו בלבד שתשווה את מספר נצחונותיה למספר הפסדיה, אלא שגם תיכנס על אמת לחישובי הפלייאוף. ואין שום סיבה שלא לנצח את המשחקים הללו. ז'לגיריס קובנה היא הקבוצה החלשה במפעל, לפחות טבלאית. באיירן מינכן, חרף נצחונותיה האחרונים, תתייצב למשחק כשהיא בסגל חסר ומוכשר פחות מאשר יריבתה מהמזרח התיכון - כשלמעט לוצ'יץ', אין לה שום יתרון איכותי בשום מאצ'אפ על המגרש. ונכון, לצהובים יש כרגע 20% הצלחה בלבד במשחקי החוץ העונה בליגה השניה בטיבה, אבל את השבוע הבא אפשר לסיים עם 33% ואופטימיות זהירה.
3. אה, ועל הדרך ולפני יש את חולון בשבת, במשחק שמטרתו להימנע מהאפשרות לצנוח למקום השביעי בזירה המקומית. במשחק מול יריבה שלהבדיל מאלבה ברלין, תעשה כל מה שהיא יכולה כדי לנסות ולנצח ביד אליהו הישן. ולהשלים, כמו הפועל תל אביב, ניצחון כפול על מכבי.