יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
16 וירטוס בולוניה 0 0 0 0
17 ולנסיה 0 0 0 0
18 פרטיזן בלגרד 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

ערב של כישרון: על הנצחון השלישי ברציפות של מכבי תל אביב

השיחוק עם אבן, השינוי אצל נאנלי מאז ההשעייה, הצמד הליטאי שהצביע על הבעיות ההגנתיות והסטטיסטיקה של ווילבקין שהפעם נשברה. הצהובים שוב בתמונה, רגע לפני קרב במינכן. האוזמן מנתח

שי האוזמן
שי האוזמן  02.02.22 - 10:30

בתמונה
במהלך מרבית דקות משחקה של מכבי תל אביב אמש (שלישי) בקובנה, הרגישו הצהובים כמו הקבוצה המוכשרת הזאת שמתייצבת ומעיפה מדרכה את היריבה בעלת סט הכישורים הנחות, תוך שהיא מציגה כדורסל עדיף והתקפי. כדורסל של כשרון. קחו לכם בבקשה רגע ותחשבו כמה פעמים במהלך עונת המשחקים הזאת שיחקה והרגישה ככה אלופת ישראל. ומהבחינה הזאת, אין שום סיבה לספור את כמות הנצחונות (המזערית) של היריבה מאתמול. גם כי אין לכך שום חשיבות. גם כי תראו מה קורה סביב.

אם נצא לטיול קליל ברחבי הליגה השניה בטיבה, נבין שמעט מאוד קבוצות מצליחות כרגע, באופן שיטתי, גם לנצח וגם להרשים. בטח שלא בשני צידי המגרש. מילאנו של מסינה מנצחת את שני משחקיה האחרונים עם סקורים שנעים סביב 60 הנקודות. ברצלונה של שאראס הצליחה להיחלץ בנס מהמפגש הביתי שערכה אתמול מול באיירן מינכן, ודברים דומים צריך להגיד גם על האופן שבו גברה ריאל מדריד על מונאקו. וכאן אנחנו מדברים על הטופ שיש למפעל הזה להציע, מול יריבות שלא באמת אמורות להתמודד מולן שווה בשווה, כן?

ולא שרמת הכדורסל היא הסיפור כאן, אלא טור הנצחונות. עם שלושה נצחונות רצופים שהצליחה נציגתנו המשוריינת לאסוף לעצמה, היא החזירה עצמה לתמונה. זאת, רגע אחד לפני מפגש ראש בראש שיערך מחר במינכן. זאת, כמה רגעים לפני עוד משחק ישיר על כרטיס פלייאוף שיתקיים באיסטנבול מול אנדולו אפס.

שיחקו אותה
החלטה לא שגרתית עמדה בפני הבוסים הצהובים, עת נתברר שיאניס ספרופולוס פלאס עוזריו הבכירים נפלו למשכב ולא יעמדו לרשות הקבוצה במהלך כל או חלק משבוע המשחקים הנוכחי. כי מצד אחד הגיוני לשים את המפתחות בידיו של עוזר המאמן השלישי היחידי שנותר, עלם צעיר בשם נועם לוי. ומצד שני קיימת האפשרות להזניק אל הקווים את אבי אבן, שהוא אמנם ראש מחלקת הסקאוטינג, אבל לא כזה שחי את היום יום של הקבוצה הזאת על הפרקט. לא כזה שחי או מכיר באופן אינטימי את הבפנוכו הטקטי של הקבוצה, ברמת התרגילים, ניהול המשחק, כיוונוני מיקרו הגנתיים וכן הלאה.

ו-וואלה, לפחות נכון ליום 2.2.22, אפשר לומר ששיחקו אותה אלו שהחליטו. כי אבן, שיודע היטב כיצד להפגין פול בטחון כלפי חוץ, התנהל על הקווים כמו אחד שמכיר את המקום מזה זמן. ואבן, שמכיר הכרות מעמיקה את השחקנים, עת היה מעורב פעיל בהחתמה של לא מעט מהם (וגם מזמן עבודה מסוים על המגרש עצמו), לא הרגיש כמו מורה מחליף שמנסה להתוודע אל התלמידים בכיתה הזרה והמוזרה.

אה, ויש עוד אלמנט אחד. יכול להיות שזה רק אני ויתכן בהחלט שאני רואה כאן צל הרים כהרים או מזהה דברים שלא באמת קרו, אבל התחושה היא שאבן הרשה לעצמו קצת לצאת מהשורות ולקבל מספר החלטות עצמאיות, אשר נוגדות את הקו הקלאסי המקצועי של ספרופולוס. כלומר, התחושה (שלי) היא שאבן הרשה לעצמו קצת להתחצף. שזה מעניין. שזה, לעניות דעתי המרודה, טוב.

כי פתאום קיבלנו אתמול, בסיום המשחק, הרכב שבו דריק וויליאמס יושב על עמדת הסנטר. זאת, בניגוד לסכמה הקבועה עד כה, שבה רק ז'יזי'ץ', ריינולדס וכו' חולקים את עמדה מספר 5. ואתמול (וגם במשחק הליגה מול חולון), הרגיש (לי) שאבן שאף לשחרר את הסוסים. וביקש מהקבוצה לרוץ. ולא, לא מדובר בהכרח ביציאה מסודרת מדי להתקפות מתפרצות, אלא ברעיון וכיוון. ואולי, ככה בשקט בשקט, ביטא בזעיר אנפין ביקורת פנימית שיש לצהובים על האופן שבו צריכה הקבוצה הזאת לשחק כדורסל. או על מידת הקיבעון המחשבתי שמאפיינת את הקבוצה הזאת בעידן היווני. וכל זה לפני שדיברנו על האופן שבו משתמשים בסקוטי ווילבקין.

בשורה התחתונה, לפני שטסים למינכן, שווה ההחלטה על אבי אבן שני נצחונות. הראשון, במזל גדול, במשחק הליגה. השני, עם אחוזי קליעה בלתי סבירים בעליל, מול הקבוצה הכי גרועה שיש למפעל הזה להציע. אבל שני נצחונות. אי אפשר היה לבקש יותר מזה. נו, ועם כאלו מחמאות שמקבל כעת ורקורד נקי מהפסדים, סביר להניח שהדבר הכי טוב עבור אבן, כרגע, יגיע בדמות בדיקה שלילית של ספרופולוס שתחזיר את הקואץ' אל הקווים מול טרינקיירי. למה להרוס?

כשנאנלי מסרב להחטיא
לא מעט שיאי קריירה קבע אתמול הגארד-פורווארד הוותיק של מכבי תל אביב. נקודות (32), נקודות מדד (38), כמות שלשות (6) ודקות משחק (34) הציג אמש לראווה האיש שכבר מזמן לא אמור היה להיות כאן, לאור ההחלטה של הקבוצה לייצר זעזוע ולשלוח את נאנלי למקומות אחרים. אבל ההחלטה הזאת לא יצאה אל הפועל, ונאנלי כאן. ומאז שהוא כאן, קיבלנו ממנו שניים ממשחקיו הטובים ביותר עד כה. גם בנצחון הביתי החשוב על אולימפיאקוס. במיוחד בנצחון החוץ החשוב בז'לגריו ארנה.

ועכשיו צריכים לנסות להבין למה ניתן לייחס את ההצטיינות הזאת. כי האמת היא שבימים כאלו, בהם סקורר ברמתו מקבל החלטה מודעת שלא להחטיא, זה לא באמת משנה איך משחקים איתו או מי משחק לצידו. נאנלי, שהטיל לחלל האוויר שבע טריצות ופגע אתמול בשש מהן, מסוגל ביום נתון לדפוק זריקות קשות, עם או בלי תרגיל. העניין הוא שהיום הנתון הזה כמעט ולא קורה השנה, כשהשוטר המנוסה רושם את האחוזים החלשים שלו אי פעם בזריקות מחוץ לקשת שלוש הנקודות, כשלראשונה מתייצב על אחוזי קליעה שלא מגיעים לרף 40 האחוזים.

אבל אתמול, כחלק בלתי נפרד מההצגה ההתקפית שסיפק, נראה והרגיש נאנלי נינוח מאי פעם. כמי שאינו לוחץ במשחק ההתקפה, כמי שסוף כל סוף משחק נקי ושוטף. ואולי זה קשור להרכבי הכשרון שהעלה אתמול אבן, בהמשך למגמה לזנוח את רעיון העיווים האוטומטי שהחדיר תדיר את קלויארו לתוך עמדה מספר 3. ואולי זה קשור להלך רוח שונה שבו אוחז נאנלי, לאחר שהבין שאופן התנהלותו (המקצועית?) כמעט ועלתה לו בג'וב. ואולי זה קשור לאיזשהי סבלנות בלתי שגרתית איתה הגיעה אתמול מכבי תל אביב למשחק.

כי כאן, לאחר שפינה נאנלי מקומו וחתך לפינה הרחוקה כדי לאפשר לז'יז'יץ' זמן לעבוד עם הגב לסל, המתין בסבלנות במקום הנכון לו, כלומר בפינה, עד שווילבקין זיהה אותו ופגע בו ממש בסיום שעון השניות. שזה מרשים גם ברמת הווילבקין, שלא הלך על הזריקה הקשה האוטומטית בסוף שעון וגם בהתייחס לנאנלי שחיכה עד שזה קרה. בלי לנוע, בלי לזוע.

וכאן, במהלך שבו הוא מתחיל שוב בפינה, תוך כדי משחק בין שניים בין ז'יזי'ץ לבין ווילבקין, מזהה נאנלי את עמדת שחקני ההגנה ומייצר חיתוך לכיוון האמצע, א-לה אלמנט בשם SHALLOW CUT. ומכין עצמו למסירה של הביג גאי הקרואטי, לקראת עוד זריקה איכותית בסוף שעון השניות. נחמד מאוד.
וכאן, בתרגיל קלעים חדש יחסית של הצהובים, מייצב עצמו נאנלי ויוצא החוצה על חסימה מדורגת של ריינולדס וקלויארו. והיופי כאן, עם כל הכבוד לדרגת הקושי הלא פשוטה בזריקה לסל, היא בהיעדר הכדרור. נאנלי, גם כאן, לא מנסה להידמות לקומבו גארד או למקבל החלטות, כפי שהפגין והציג טרם השעייתו. הוא נוהג ומתנהג כקלע. ולא מכדרר. וקולע.
כשווילבקין טוב
כו-לם, כולל סקוטי ווילבקין, כבר כמעט מקיאים מהמשוואה האוטומטית שבה טור נקודות מרשים של הפרנצ'ייז פלייר = משחק שבו מפסידים. כן, כולם מכירים את הסטטיסטיקות הבעייתיות בהיבט הזה, שלחלוטין לא היוו פקטור או היו רלוונטיות אתמול. שזה מתחיל קודם כל באחוזי הקליעה. ווילבקין תפר את ז'לגיריס, בדומה לנאנלי, עם 5/7 לשלוש. מה שמתחבר היטב לאחוזי הקליעה המצוינים שלו לאחרונה (ביורוליג), כשבארבעת המשחקים האחרונים פגע ב-58% מבחוץ – והרים את הממוצע העונתית שלו לשלוש ל-39%. כשווילבקין קולע, ווילבקין רגוע יותר מחד, ומכניס להיסטריה את ההגנה מאידך. ומשם, על הדרך, הגיעו אתמול גם ששת אסיסטיו. כי כשווילבקין קולע זריקות כאלו, אז ההגנה כולה והיריבה כולה במוד של פאניקה.
וכשההגנה בפאניקה ומבצעת עליו חילופים בטרוף, אז ווילבקין יכול להפוך את זה, כשהוא רגוע ובא בטוב, למהלך שבו הוא מוותר על ריקודי הכדרורים לטובת השלכת הכדור פנימה, אל המקום שאליו הוא צריך להגיע.
ואם כבר ביצוע תרגילים ורוגע, אז גם במהלך הזה, עת מריצים את אותו פיק אנד רול ספרדי ידוע לשמצה (חסימת פיק אנד רול לשחקן עם הכדור ואז חסימה גבית לחוסם הגבוה), אפשר פשוט להריץ את המהלך כמו שהוא, בלי להתחכם, בלי לכדרר מצד לצד ובלי להגיר זיעה מיותרת. סתם להוציא לפועל.
מכבי תל אביב קלעה אתמול 14/20 לשלוש. שזה, האמת, כל מה שאתם צריכים לדעת כדי להבין מה קרה אמש. גם כי 3, כידוע, זה יותר מ-2. בעיקר כי הקליעה הזאת, ברמה הזאת ובערב כזה, כבר מסדרת את הכל. סקוטי ווילבקין וג'יימס נאנלי, כמו גם קינן אוואנס, שיחקו אתמול כדורסל נינוח ובטוח. האם הם מסוגלים להציג פאסון דומה גם בערב שבו יחזרו אחוזי הקליעה להיות בינוניים ומטה? נעקוב בעניין. אבל בינתיים, צריכים לתת ל 14/20 את הכבוד הראוי. כבוד ברמת הסנופי דיסקו.

via GIPHY

הטוב, הרע וההגנה
במשחק הליגה האחרון, בבית מול חולון, פגשה בעלת הבית קבוצה במשבר התקפי. ואפשרה לחולון לרקוד מולה מהלך מחצית שלמה, טרם התעוררה ההגנה הרעועה והאדישה של המארחת מתרדמתה. אתמול, מול אחת מקבוצות ההתקפה המזעזעות שידע היורוליג בכל תולדותיו, קיבלנו תסריט דומה למדי. ז'לגיריס, קבוצה שבמדיה לא משחק ולו שחקן אחד שמגיע לממוצע של 9 נקודות למשחק (!!), קבוצה שלא מצליחה להגיע לרף של 70 נקודות למשחק, שייטה לה על הפרקט הביתי כאילו לא היו דברים מעולם. והציגה לראווה גארד בשם לקאביצ'יוס שעשה על הפרקט ככל העולה על רוחו. וגבוה צעיר בשם בלז'ביץ' שצחק בלב (ולא רק) על היעדר הנסיונות להפגין מאמץ הגנתי מתוצרת ז'יז'יץ', ריינולדס ושאר החברים למצעד האפתיה.

וכן, ראינו את מכבי לוחצת על כל המגרש בתחילת המשחק, מהלך שהתברר יותר כהצהרתי מאשר כאפקטיבי. וכן, קיבלנו גם הפעם כמה חילופים שמגיעים מהספסל כדי להצמיד שומר מתאים לשחקן התקפה מתאים, דוגמת דיברתולומאו מול מילאקניס. אבל לא ראינו שום דבר מעבר לכך. ז'לגיריס רכבה, בנוהל, על הרגליים הכבדות והמסורבלות של עמדת הסנטר של הצהובים, הצליחה לנצח שוב ושוב בקרבות (נניח) האחד על אחד שלה – והופתעה בעצמה לגלות עד כמה קל לה להגיע אל הטבעת, נוכח עמדות העזרה הלקויות של מכבי תל אביב. או שמא יש לומר היעדר הרצון לעזרה שהפגינו שחקני האורחת.

כך, למשל, מגיע לו לקביצ'יוס בקלות לתוך הצבע הצהוב, לאחר שמנצל פיק אנד רול מדורג לטובתו כחלק מהתקפת המעבר של הירוקים. ולאחר שמנצל גם את העמידה הבעייתית של אלו שאמורים לעזור, או את חוסר הרצון שלהם להיכנס בדרכו.

כך, למשל, משתמש שוב לקביצ'יוס בהגנת הפיק אנד רול המזעזעת של ריינולדס, כדי לסיים עוד סל בטבעת. וחשוב לומר – כשאתם רואים כאן את ריינולדס שומר רע, זיכרו שגם הקולגה שלו, ז'יז'יץ', שמר אתמול רע באותה המידה.
וכך, לאחר עוד טיול של לקביצ'יוס מול הרגליים העצלות של ריינולדס, מוסר זה בקלות לבלז'ביץ' הצעיר, שנעזר בכאילו עזרה של וויליאמס כדי לסיים בקלות. אה, ואיזה יופי סימן נאנלי עם הידיים (במקום לנסות להיות מעורב הגנתית)?
אוקיי אוקיי, ואז הגיעה המחצית השניה, כמו במשחק הליגה מול חולון. אפשר לשייך את הידוק ההגנה, ברמת כמות הנקודות שקלעה ז'לגיריס ברבע 3+4, לאלמנטים שונים. נניח למחויבות הגדולה יותר של מכבי לבצע חילופים כטיפול הגנתי. למשל כאן. לאחר חילוף הגנתי של וויליאמס את אוואנס, ולאחר מכן קלויארו את אוואנס, בתוך ההרכב נטול הסנטר שהעז להעמיד אבן, שולחת מכבי שמירה כפולה מצוינת כשהכדור נכנס פנימה. ולמרות בעיית תקשורת של וויליאמס של אוואנס, מאחר ששניהם אצים רצים כדי לחתוך את זווית המסירה למילאקניס האיום, מצליחים לבלבל את בלז'ביץ' וגורמים לו לאבד. יפה.

אפשר וכדאי לשייך את הידוק ההגנה גם לאחוזי הקליעה המזעזעים של ז'לגיריס בתחילת המחצית השניה. מכבי, ואל תשייכו את זה להחלטה מהבית או מהספסל, הותירה לבדם שחקנים פנויים לחלוטין – שפשוט החטיאו לחלוטין. ומשם איבדו את הבטחון ואת המשחק.

ואפשר גם להבין שגם במקרה הזה נוטה הסטטיסטיקה להתיישר. קובנה היא קבוצה לא טובה. וקבוצת התקפה מזעזעת. והמחצית הראשונה שלה הייתה היוצא מן הכלל. במחצית השניה, בחסות כמה אלמנטים שמנינו כאן, בתוספת רצון כנה ומשמעותי יותר של מי מהצהובים, הצליחו להחזיר את ההתקפה של הליטאים למיקומה הטבעי, והנמוך למדי.

אה, ועוד מילה בהתייחס לעניינים הגנתיים. 11 דקות ראשונות קיבל אתמול קיירי תומאס, המצטרף החדש. ובדומה ללא מעט אחרים ששהו אתמול על הפרקט, לא באמת זכה לגעת בכדור מהלך התקפה אחר התקפה אחר התקפה אחר התקפה. שזה בסדר גמור, כשהקבוצה זורחת ככה התקפית. מה שכן הספקנו לראות הוא את היכולת של מאמן מכבי תל אביב, תהא זהותו אשר תהא, לייצר הרכבים הגנתיים מרתיעים ברמת הקו האחורי, שתומאס הוא חלק בלתי נפרד מהם. במיוחד כשקינן אוואנס משחק לצידו. וכדי שלא תגידו שאני לא נחמד, כי אני יודע שאתם מאשימים אותי (ללא סיבה!) בכך, אז קבלו מהלך הגנתי נחמד של החדש, שיושב לוובסטר היריב על החיים מהלך כל הפוזשן הזה.

 

אתמול היה טוב. בוא נראה מה יהיה מחר, במינכן.