מכבי תל אביב תעלה הערב (שלישי) ב-21:15 למשחק הדחה מול ריאל מדריד, משחק שאין ממנו דרך חזרה. ניצחון שווה את המשך העונה האירופית, לפחות עד ליום חמישי, הפסד ישלח את הצהובים להתרכז רק בליגה. מאז תחילת המילניום, למכבי ת"א היו לא מעט צמתים כאלו, של משחקים עם החרב על הצוואר. בחלק מהם היא הפסידה, אבל בחלק אחר היא רשמה ניצחונות שנכנסו לפנתיאון הצהוב. הנה תזכורת לכמה ממשחקי ההדחה שמכבי ת"א יצאה מהם מנצחת.
4. 13.3.2008 - הרגע של יותם
מחזור אחד לסיום שלב הטופ 16, מכבי ת"א הגיעה למשחק חוץ במדריד. תוך כדי המשחק היא קיבלה חדשות רעות: אולימפיאקוס ניצחה את ז'לגיריס קובנה, מה שאומר שהפסד היה שולח את מכבי הביתה. המשחק הזה התקדם רע מאוד עבור הקבוצה של צביקה שרף, שבכלל התחיל את העונה הזו כמנהל מקצועי, וירד לקווים אחרי פיטורי עודד קטש. ריאל הובילה ב-13 נקודות, ואז התחיל הקאמבק הצהוב, בהובלת טרנס מוריס, ניקולה וויצ'יץ' ויותם הלפרין.
ריאל הגיעה לשניות הסיום כשהיא ביתרון של 3 נקודות, 86:89, כשמכבי יצאה להתקפה אחרונה. 5 שניות לבאזר, הלפרין קלע את הסל הגדול ביותר בקריירה שלו ושלח את המשחק להארכה, שם מכבי ת"א נישאה על גלי ההתלהבות, היתה דומיננטית יותר וחגגה ניצחון יוקרתי. מכבי המשיכה עד לגמר, שנערך גם כן במדריד, ונעצרה רק בידי צסק"א מוסקבה.
3. 18.4.2002 - ההצגה בוויטוריה
עונת 2001/2 היתה די מוזרה עבור מכבי. אלוף אירופה הטרי פיני גרשון עזב בקיץ והוריש את הקבוצה לדייויד בלאט, כשגם הגיבור השני מהזכיה ההיא, נייט האפמן ז"ל, ניסה את מזלו ב-NBA. את הנעליים הענקיות של האפמן הגיעו שני סנטרים למלא: אחד מוכח, חוסיין בשוק, ואחד צעיר, ניקולה ווייצ'יץ' שמו. אלא שהאפמן לא קיבל את החוזה שאותו רצה בליגה הטובה בעולם וחזר למכבי, שבחרה לשלוח וויצ'יץ' לעונת השאלה בווילרבאן.
בשוק רוקד בוויטוריה
למחזור האחרון של הטופ 16 מכבי ת"א הגיעה במצב לא אופטימלי. היא היתה חייבת לנצח את טאו ויטוריה, בחוץ, בהפרש של 5 נקודות ומעלה. וזו היתה חתיכת משימה: ויטוריה ניצחה מוקדם יותר ביד אליהו מסל של אלמר בנט, ובכלל היתה קבוצה מצוינת עם שחקנים כמו לואיס סקולה, אנדראס נוצ'יוני, דיאן טומאשביץ' ופבריסיו אוברטו. וכאמור, זו לא היתה העונה הכי טובה של מכבי, שהרשימה פחות בהשוואה לשנתיים הקודמות.
אבל בערב ההוא, הכל התחבר. בשוק, שהיה אכזבה ענקית, נתן את משחקו הטוב ביותר סיפק את המהלך הזכור ביותר מהמשחק הזה, עם דאנק שלווה בריקוד. אריאל מקדונלד (17 נקודות), דרק שארפ (20 נקודות) ואנתוני פארקר (21 נקודות) ניצחו על ההצגה הענקית בחבל הבאסקים שנגמרה ב-65:94 ועם כרטיס לפיינל פור. שם בלאט והצהובים נעצרו את פנאתינייקוס של ז'ליקו אוברדוביץ'.
2. 23.3.2000 - 19 מ-19
העונה ההיא היתה למעשה אבן הפינה של השושלת הצהובה שהגיעה אחר כך. פיני גרשון ודייויד בלאט בנו קבוצה חדשה כמעט לגמרי, עם שמות לא נוצצים מדי כמו אריאל מקדונלד וסנטר צעיר ולא מוכח שהגיע מספרד, נייט האפמן. מכבי צברה מומנטום לאט לאט וסיימה במקום הראשון את שלב הבתים השני, כדי ליהנות מיתרון הביתיות עד לפיינל פור. בשמינית הגמר היא עברה את פאוק סלוניקי וברבע חיכתה לה פאף בולוניה.
זו היתה קבוצה אדירה, מלאת כוכבים כמו קרלטון מאיירס, גרגור פוצ'קה, ארתוראס קרנישובאס ומרקו יאריץ'. במשחק הראשון בהיכל, האיטלקים בהובלת מאיירס ניצחו, למרות קאמבק צהוב במחצית השניה, וגם עקב כמה שריקות שופטים שהלכו לכיוון פאף. למשחק 2 בסדרה הקבוצה של פיני הגיעה כאנדרדוג גדול: היא לא ניצחה מעולם בבולוניה עד לאותו משחק, אבל בערב ההוא היא הציגה את אחד ממשחקי החוץ הגדולים בתולדותיה.
האפמן. משחק שיא (Getty)
האפמן הפך לסנטר הטוב ביבשת, עם מופע של 29 נקודות, כולל 19 מ-19 מהקו, כשהוא מתעלל בסטויאן וראנקוביץ' וכל גבוה ששמר עליו. מקדולנד ודורון שפר, רגע לפני הפרישה שהדהימה את הכדורסל הישראלי, היו גיבורי המשנה ומכבי ניצחה 73:80 בדרך לפיינל פור ראשון אחרי 9 שנים. מכבי תל אביב הגיעה עד לגמר, שם עודד קטש שבר לה את הלב.
1. 8.4.2004 - הנס
על פניו, זה לא אמור היה להיות משחק כזה. מכבי תל אביב היתה הקבוצה הטובה ביותר באירופה באותה עונה, וכדי לעלות לפיינל פור היתה צריכה, בסך הכל, לנצח את ז'לגיריס קובנה בהיכל. הפיינל פור נערך באותה עונה בתל אביב, והנהלת מכבי נלחמה בשיניים כדי להשאיר אותו שם למרות רוחות המלחמה שנשבו בישראל.
מכבי באה ערוכה לחגיגה, אבל לאד קוטה, איינרס בגאצקיס וארווידאס סאבוניס - במשחקו האחרון בקריירה - היו תכניות אחרות. הליטאים לקחו את השליטה על המשחק במחצית השניה והגיעו לדקות הסיום ביתרון גדול. 15.7 שניות לסיום הם הובילו ב-6 נקודות וההיכל התחיל להתרוקן. במכבי ת"א התקשו להאמין איך קבוצת הכוכבים שהולחמה בקיץ - עם שאראס, ווייצ'יץ' ופארקר - תחת פיני גרשון שהוחזר לקווים, לא תהיה חלק מהחגיגה הגדולה שאמורה היתה להתקיים בת"א. אבל אז, קרה נס. אשכרה נס.
2.2 שניות לסיום, 91:94 לז'לגיריס, גיידיריס גוסטאס על הקו. עד לאותו רגע הוא לא החטיא זריקת עונשין אחת - 17 מ-17. כאן הוא החטיא פעמיים, והסנטר טאנוקה בירד נכנס מוקדם לצבע כדי לסדר למכבי כדור מתחת ואפשרות נוחה יותר להגיע למצב זריקה כלשהו. גור שלף מסר על כל המגרש, ההגנה הליטאית ביצעה את כל הטעויות האפשריות, דריק שארפ תפס את הכדור, ומשם נכתבה ההיסטוריה מחדש.
המשחק הגדול בתולדות מכבי ת"א?