יורוליג 2021/2022
קבוצה מש’ נצ’ הפסד הפרש
1 ברצלונה 0 0 0 0
2 אולימפיאקוס 0 0 0 0
3 ארמאני מילאנו 0 0 0 0
4 ריאל מדריד 0 0 0 0
5 מכבי תל אביב 0 0 0 0
6 אנדולו אפס 0 0 0 0
7 מונאקו 0 0 0 0
8 באיירן מינכן 0 0 0 0
9 באסקוניה 0 0 0 0
10 אלבה ברלין 0 0 0 0
11 הכוכב האדום בלגרד 0 0 0 0
12 פנרבחצ'ה 0 0 0 0
13 פנאתינייקוס 0 0 0 0
14 וילרבאן 0 0 0 0
15 ז'לגיריס 0 0 0 0
הצטרפו אלינו
ברשתות החברתיות:

כי אין כלום: על מכבי, ריאל וסוויפ קל

סדרת הפלייאוף מול ריאל מעולם לא הייתה תלויה במכבי, שהיתרון היחידי שלה נגע לענייני מומנטום ולא לכדורסל. על עמדת הרכז החלשה, קריסת הרעיונות החדשים של אבי אבן וההצד החיובי של סדרה במעמד צד אחד. שי האוזמן מסכם סוויפ קל, עונת יורוליג ומסתכל קדימה

שי האוזמן
שי האוזמן  27.04.22 - 11:00

סדרה על כלום
סיינפלד, הקומדיה הטובה בהיסטוריה, מיתגה עצמה כסדרה על כלום. אם להיות כנים, המיתוג הזה תופס גם לסדרה שבה השמידה ריאל מדריד את מכבי תל אביב. שהייתה, אם נדבר גלויות, סדרה על כלום. בבסיס הבילד אפ שבו נטלנו כולנו חלק עמדה טענה מרכזית אחת, אולי אפילו יחידה, ממנה צמחה התאוריה האופטימית. וכל כולה נגעה לעניינים שסביב הכדורסל ולא לכדורסל עצמו. ריאל מדריד הגיעה לפלייאוף 2022 כשהיא נראית כקבוצה שבורה. ולא, זה לא איזשהו משברונצ'יק או מניפולציה תוצרת פבלו לאסו, אלא המשבר העמוק ביותר בעידן הנוכחי, במסגרתו נוצחה האימפריה בלבן ב-14 מתוך 19 משחקיה שלפני. מכבי תל אביב, להבדיל, הגיעה כשהיא רכובה על ענן ונראית סנופי דיסקו. כולל רצף נצחונות מרשים. כולל משחק אחד מושלם בברצלונה. כולל משחק התקפה שונה ומגוון מזה שהכרנו עד עידן האבן. וזהו.

ומאחר שכולנו סאקרים של סיפורי ספורט גדולים, נתנו לענייני המומנטום לעוור אותנו ולהשכיח לרגע את ההבדל הקטן שבין הקבוצות. מכבי תל אביב היא קבוצה בינונית. ריאל מדריד טובה מאוד בכדורסל. ומכאן ולכן הסוויפ. ריאל מדריד הצליחה, דרך נצחון ליגה איזוטרי למדי על בראוגן, למצוא מחדש את חדוות החיים ולצאת מהמרה השחורה בה הייתה שרויה. אה, והיה את עניין גבריאל דק. כשדק חזר הביתה למדריד במהלך העונה, הוא הצטרף לקבוצה המרשימה ביותר בליגה השניה בטיבה. ומהרגע שהצטרף העלם, השתנו שם הדברים מהקצה לקצה. אולי זאת קארמה, אולי אלו עניינים שקשורים באגו, בעניינים מקצועיים או בכלל בחדר הלבשה שהפך צפוף מדי, אבל עם עובדות לא ניתן להתווכח, והמשבר של הבלאנקוס החל עם בואו של הדק. והסתיים מרגע שזה יצא חיובי.

ולמה אני מקדיש כל כך הרבה מקום, בטור שאמור לנתח את מכבי, דווקא ליריבה שטאטאה אותה וסיימה לה את העונה? אני אסביר: הסדרה הזאת לא הייתה תלויה, ולו לרגע, במכבי תל אביב. שנכון, יכולה הייתה לעשות את הדברים שונה וטוב יותר, אבל זה התפל ולא העיקר. העיקר הוא שמרגע שתם המומנטום השלילי של ריאל מדריד ועברנו לדבר רק על כדורסל, לא באמת הייתה סדרה. או שמא יש לומר שכן הייתה סדרה, אבל זאת הייתה סדרה על כלום.

עמדת הרכז החלשה ביותר ביורוליג?
אה, והיה גם את עניין הרכז. חולשתם הקיצונית של יוי ו-וויליאמס-גוס, עד ממש לפני פתיחת הסדרה מול הצהובים, פלאס השעייתו של הרטל, נטעה את ההצדקה המקצועית היחידה לתאוריה האופטימית. שהרי, נוכח הבור בעמדת מספר 1 של לאסו, כך סברו מי מאיתנו, אפשר יהיה לייצר יתרון ציוני הולם בעמדה החשובה מכולן. ולא תאמינו מה קרה. גם התאוריה הזאת הייתה תאוריה על כלום. על מעללי וויליאמס גוס ו-יוי מהלך הסדרה דומה שאין מה להרחיב. על הנתונים של קינן אוונס דווקא כדאי. ואלו המספרים בשלושת משחקי הסדרה: 5.3 נקודות, 32.5% ל-2 נקודות, 15% ל-3 נקודות, 1.7 אסיסטים על 2 איבודים בממוצע למשחק. וזה הרכז הראשון, כן? הרכז שהפך למחליף בסדרה הזאת, דיברתולומיאו, הצליח לייצר 4.3 נק' ו-1.3 אסיסטים ביותר מ-17 דקות למשחק. יפתח זיו, אגב, שותף ל-13 דקות בלבד מהלך כל הסדרה כולה וסיפק נתונים שלא נעים לחזור עליהם.

בסוף, שנה אחר שנה ועונה אחר עונה, אנחנו חוזרים לעניין הרכז. מכבי תל אביב ממשיכה להמר, בכסף קטן יחסית, על התפקיד החשוב מכולם, בכל פעם מחדש. ולמרבה התדהמה, מגלה שוב ושוב שהיא החליטה לא נכון.

קינן אוואנס היה איום ונורא בסדרה מול ריאל. והחולשה שלו לא נובעת מעניינים של מאמן, מעניינים של ווילבקין או מכל עניין חיצוני אחר. קינן אוואנס קיבל את כל ההזדמנויות הראויות כדי לשחק כדורסל וכדי להתמודד. וזה לא קרה במשחק ההתקפה. וזה לא קרה במשחק ההגנה. וזה לא קרה בשום פרמטר אחר שנוגע לניהול המשחק.

כל עוד אימן את הקבוצה יאניס ספרופולוס, שזרק באופן תדיר את סקוטי ווילבקין לעמדת הפליימייקר, אפשר עוד היה לתת איזשהי הצדקה (קלושה עד מגוחכת) לכך שחוסכים כסף בכל הנוגע לזה שאמור לרכז. וההצדקה הזאת, צריך לומר ביושר, ייצרה במכבי תל אביב, ככל הנראה, את עמדת הרכז החלשה ביותר שיש ביורוליג. אני לא יודע מי יאמן את הקבוצה הזאת בשנה הבאה ובטח שלא יודע מי יהיה זה שיקבל את החלטות הסגל בעונת 2022/23, שהרי המנהל המקצועי – כידוע – רק מנהל משאים ומתנים ולא מעבר לכך. אבל אם אפשר לתת לאיש עלום השם הזה טיפ קטן, מקורי ומפתיע, הוא יהיה קשור לעמדת הרכז. רוצים להיות טובים יותר? נסו להשתפר שם. אחרי שנכשלתם (גם) שם למשך כל כך הרבה שנים, לא יזיק לנסות את ההצעה המהפכנית שהצעתי כאן. מה 'כפת לכם?

אבי ספרופולוס אבן
אחרי מחצית ראשונה רעה במיוחד אמש, במסגרתה כל משחק ההתקפה של המארחת הורכב מווילבקין אחד שמכדרר ומנסה להוציא נקודות מהסלע, במהלכה לא התקבלה שום תרומה חיובית מאוונס ושות', נראה שהמשפט המרכזי שאמר לעצמו אבן במהלך המחצית היה – פאק איט. ממילא התאדו ונעלמו כל החידושים והשינויים ההתקפיים אותם הוא ניסה לטפח בקדנציה שלו; ממילא נזנחו כל העקרונות החדשים לטובת ווילבקין אחד שמכדרר וזורק בשביל כולם, כמו בימים היפים (ואלו שהיו פחות יפים) בתקופה של קודמו. ואם כך, היידה ווילבקין כרכז. והיידה קאלויארו בעמדה מספר 3. כלומר חמישייה שוודאי גרמה לצופה יאניס ספרופולוס, ממקום מושבו בסלוניקי (או אתונה, או וואטאבר), ללגום איזו כוסית אוזו קטנה, לספק איזה חיוך קטן מתחת לשפם שאולי התחיל להצמיח ולפלוט משפט א-לה "נו, אולי עכשיו הם מתחילים קצת להבין".

כי אחרי שהצליחו יפה כל הרפורמות שחולל הסקאוט שהפך מאמן, כל עוד שיחקו כדורסל של טרום פלייאוף, פתאום חזרו הביתה, לכדורסל של יאניס. לכדורסל שבו הכל על ווילבקין. לכדורסל שבו אי אפשר בלי קלויארו. לכדורסל עם ניהול חילופים שמרני בהרבה. אבל, להבדיל מעידן ספרופולוס, לכדורסל שבו שומרים הרבה פחות טוב. לכדורסל שבו מושתתת ההגנה על קיצורי דרכים ונסיונות לחתור לחטיפה. שזה היה נחמד לשלבים מסוימים, עד ריאל מדריד. שכל שהייתה צריכה לעשות הוא להמתין מספיק זמן בתוך משחק ההתקפה, עד לטעות שוודאי תגיע ככל שהשעון הקטן מתקתק יותר. והשעון תיקתק, והטעות הגיעה. פוזשן אחר פוזשן אחר פוזשן.

עוד עונה רעה
לא נעים לחטוף בראש. מצד שני, יש כאן דבר חיובי מרכזי אחד שאפשר לקחת הלאה. שבועות של אופוריה גרמו למי מהאנשים מבפנים להתבלבל, ועכשיו הגיעו שלושה משחקים שודאי עשו קצת סדר במחשבות. מכבי תל אביב זקוקה לשידוד מערכות משמעותי בעונה הבאה. וזה יקרה רק אם היא תבין ותפנים שהעונה האירופאית שלה איננה היסטורית ואיננה מוצלחת. נציגתנו המשוריינת סיפקה עוד עונה לא טובה. סליחה, היא סיפקה עוד עונה רעה, בין אם מצאה את הדרך להשתחל איכשהו לפלייאוף בלי פוטין ובין אם לאו. ואם רוצים להשתפר, צריכים שינויים משמעותיים. ורצוי שזה שיחליט על השינויים המשמעותיים יהיה גם זה שייבחר להיות המאמן בעונה הבאה.

יש לנו עוד מספיק זמן כדי לדבר על מי שצריך להישאר ומי שחייב לעזוב. כלומר, מובן מאליו שנאנלי את ריינולדס (ולטעמי, גם וויליאמס) צריכים ללכת. השאלות החשובות יותר נוגעות לזהותם של השחקנים הנוספים, כי יש כאן עוד לא מעט החלטות משמעותיות שעשויות או עלולות להכריע את גורלה של העונה הבאה עלינו לטובה. כי זאת, כידוע, כבר היסטוריה.

תודה
ברשותכם, כמה משפטי תודה. ברמה האישית, סיימתי בטור זה עוד עונת יורוליג. השתדלתי כאן לתת לכם מענה שונה (וארוך), גם ברמת המלל ו-ודאי בכל הנוגע לגיפים ולסרטונים בטורי סיכום משחקים. כל זה לא היה קורה בלי העורכים המצוינים שיש באתר ערוץ הספורט ובלי אנשי הניו מדיה האדירים שלנו. תודה רבה לכם. ולא, אנחנו לא הולכים לשום מקום, כי יש עוד הרבה טורים ודברים בדרך. אה, ומי שכבר חש בקריז וחייב טור ניתוחים של קבוצה ישראלית באירופה לא יצטרך לחכות יותר מדי. עוד מעט, ממש מעבר לפינה, יש פיינל פור של חולוניה.