פיינל פור היורוליג ייצא הערב (חמישי) לדרך בבלגרד עם שני מפגשי ענק בין אולימפיאקוס לאנדולו אפס ובין ברצלונה לריאל מדריד. עוד קודם לכן, ברביעי, נערך טקס חלוקת הפרסים של עונת היורוליג האדירה שעברה עלינו.
אז אמנם הזוכים כבר הוכרזו, אך רגע לפני שהאירוע הגדול של השנה בכדורסל האירופי יוצא לדרך, הגיע הזמן שלכם, הגולשים, לבחור את מצטייני העונה שלכם, כשאנחנו דאגנו להוסיף גם קטגוריות חדשות משלנו ולתת לכם רקע קצר על כל אחד מהמועמדים לפרסים.
ה-MVP של העונה:
ניקולה מירוטיץ' (ברצלונה) - 16.6 נק' (שני במפעל), 5.1 ריב', 19.4 מדד (ראשון במפעל), 65.6% ל-2, 45.5% ל-3. הוביל את ברצלונה למקום הראשון בעונה הסדירה והיה לשחקן הכי יציב לאורך כל העונה. בפלייאוף הקבוצה שלו הייתה רחוקה מלהרשים, אך הוא ללא ספק עשה את המוטל עליו בדרך לפיינל פור.
וולטר טבארס (ריאל מדריד) - 10.9 נק', 7.6 ריב' (שני במפעל), 1.7 חסימות (ראשון משותף), 18.5 מדד (שלישי במפעל) 69.5% ל-2. עד לחלק האחרון של העונה הוביל את ריאל לעונה נהדרת ובסופו של דבר גם בקלילות לפיינל פור. למרות שלא נתן סדרה מרשימה מול מכבי, לשחקן ההגנה של היורוליג בשנים האחרונות מגיע להיות חלק מהרשימה.
סשה וז'נקוב (אולימפיאקוס) - 13.7 נק', 5.8 ריב', 17.8 מדד, 66.7% ל-2, 38.4% ל-3. הרוצח השקט של היורוליג העונה. הבולגרי הוביל את אולימפיאקוס לעונה אדירה שבה היא חזרה לפיינל פור לאחר בצורת ארוכה. הוא לא השחקן שמתמקדים בו ולכן הוא גורם לכל יריבה לשלם על כך את המחיר.
ואסיליה מיציץ' (אנדולו אפס) – 18.2 נק' (ראשון במפעל), 4.6 אס', 17.5 מדד, 59.4% ל-2, 33% ל-3. העונה של אנדולו הייתה רחוקה מלהיות מרשימה, אך בסופו של דבר ה-MVP של העונה שעברה הוביל את הטורקים לפיינל פור נוסף, שבו הוא ינסה לשחזר את התצוגות מהשנה שעברה בדרך לבק טו בק.
מייק ג'יימס (מונאקו) – 16.4 נק', (שלישי במפעל), 5.8 אס' (שני במפעל ללא הרוסיות), 18.1 מדד (חמישי במפעל), 49.4% ל-2, 31.3% ל-3. אחד הגארדים המוכשרים שידעה אירופה בשנים האחרונות הגיע עם סימני שאלה רבים בנוגע ליכולת שלו להשתלב בתוך הקבוצה שערכה עונת בכורה במפעל, והוא ענה עם סימני קריאה רבים שכמעט ושמו את מונאקו בפיינל פור.
שחקן ההגנה של העונה:
וולטר טבארס (ריאל מדריד) - 11.4 נק', 7.8 ריב', 1.7 חסימות (ראשון משותף). מי שזכה בתואר בפעמיים הקודמות הוכיח גם השנה שמדובר בשחקן הגנה שמקשה על כל יריבה שעומדת מולו. גם כשהוא לא מצליח לחסום את הכדור הוא גורם לשחקנים שמגיעים מולו לשנות את הזריקות שלהם ולקחת זריקות קשות בהרבה.
גאורגיוס פאפאיאניס (פנאתינייקוס) - 10.3 נק', 8.2 ריב' (ראשון במפעל), 1.7 חס' (ראשון משותף), 0.8 חטיפות. היווני הארוך אמנם שיחק באחת הקבוצות החלשות במפעל, אך הציג עונה אדירה (במיוחד חצי שני) בפן האישי בשני צידי המגרש והוכיח שהוא ללא ספק הולך להוות בעיה בשנים הבאות (עוד לא חגג 25). כמו הזה שלפניו, הגובה ומוטת הידיים מפריעות לשחקני ההתקפה שמולו.
פירייה הנרי (פנרבחצ'ה) - 8 נק', 4 אס', 1.8 חטיפות (ראשון במפעל ללא ג'ון בראון). אין ספק שאקס הליגה הישראלית לא ענה על הציפיות בפן ההתקפי, אך זה לא מנע ממנו לעשות את מה שהוא יודע הכי טוב - הגנה. היכולת ההגנתית הנהדרת של הגארד עזרה לקבוצתו להיות לקבוצה השלישית שסופגת הכי מעט נקודות ביורוליג העונה.
דונטה הול (מונאקו) - 8.3 נק', 5.1 ריב', 1.1 חסימות (שלישי במפעל), 0.6 חטיפות ב-18 דק' בלבד. הסנטר הצעיר (עוד לא בן 25) שהגיע מה-NBA הוא אתלט גדול שמשחק עם אנרגיות גבוהות, מה שיוצר שחקן התקפי מלהיב בצד אחד ושומר אנרגטי עם ידיים זריזות שאתה לא רוצה לפגוש מתחת לטבעת בצד השני.
קייל היינס (מילאנו) – 8 נק', 5.3 ריב', 0.7 חסימות, 0.7 חטיפות. אחד הסנטרים הטובים ביותר ששיחקו ביבשת זכה בתואר בפעם השלישית בשבוע שעבר. האמריקאי, שמתנשא לגובה של 1.98 בלבד, מעולם לא היה איש של מספרים גדולים בהגנה, אך את הנוכחות ההגנתית שלו, מול שחקנים שגבוהים ממנו בראש או נמוכים ממנו ב-15 סנטימטר כולם מכירים. היינס הוביל העונה את מילאנו להישג של קבוצת ההגנה הטובה ביותר במפעל.
ראוי לציון:
ג'ון בראון (קאזאן) – 10.3 נק', 4.8 ריב', 2.8 חטיפות (ראשון במפעל). האיש שהתואר היה בידיים שלו אילולא הורחקו הקבוצות הרוסיות. בעונה הראשונה שלו במפעל הפורוורד החייתי הראה שהוא מסוגל לשמור על כל שחקן מעמדה 1 ועד 5 וסיפק מספרי חטיפות מהגבוהים בהיסטוריה.
השחקן המשתפר של העונה (שיחק כבר ביורוליג):
כריס ג'ונס (וילרבאן) - 13.1 נק', 3.6 אס', 1.5 חטיפות (שלישי משותף), 39% לשלוש. בעונה שעברה: 7 נק', 2.8 אס', 0.9 חטיפות, 36% לשלוש. עלה מ-17.5 ל-27.5 דק'. הפך משחקן שעולה מהספסל במכבי לאחד משני הכוכבים של הצרפתים, שפתחו את העונה בצורה אדירה ואז נחלשו. הוכיח העונה שהוא מסוגל לנהל משחק ולייצר נקודות, לעצמו ולאחרים.
גאורגיוס פאפאיאניס (פנאתינייקוס) - 10.3 נק', 8.2 ריב', 1.7 חס' (ראשון משותף), 17.4 מדד (שמיני במפעל) ב-28 דק'. בעונה שעברה: 8.8 נק', 5.4 ריב', 1.6 חסימות ב-22 דק'. כפי שכבר נכתב למעלה, הפך העונה לאחד הסנטרים הטובים ביורוליג בשני צידי המגרש ועשה שיפור אדיר לקראת סיום העונה. בשבעת המשחקים האחרונים של העונה העמיד ממוצעים של 14.6 נק', 10 ריב' ו-2.5 חסימות.
טיילר דורסי (אולימפיאקוס) - 13.4 נק', 39.5% ל-3, 53.2% ל-2 ב-24 דק'. בעונה שעברה: 11.2 נק', 39.2% ל-3, 48.4% ל-2 ב-24 דק'. ההבדלים במספרים לא רציניים, אך כל מי שראה אותו משחק העונה מבין את השינוי שעבר דורסי אחרי היציאה מהצל של סקוטי ווילבקין. יחד עם ווקאפ וסלוקאס בקו האחורי, הגארד מוביל את אולימפיאקוס לעונה אדירה.
אנטה ז'יז'יץ' (מכבי תל אביב) - 12.2 נק', 5 ריב', 66.7% ל-2, 15.5 מדד (תשיעי במפעל ללא בראון) ב-21 דקות. בעונה שעברה: 9.1 נק', 5.4 ריב', 58.9% ל-2 ב-20 דק'. מעבר לשיפור היפה בממוצעים ביחס לזה שעלה רק בדקת משחק אחת, הסנטר הקרואטי הוכיח העונה שהוא נמצא בשורה הראשונה של הגבוהים ביורוליג לפחות בכל מה שקשור לפן ההתקפי. עם זאת, הסדרה מול ריאל הראתה ללא ספק שיש עוד הרבה מה לשפר.
מאודו לו (אלבה ברלין) - 13.3 נק', 3.7 אס', 44.4% ל-3, 50% ל-2 ב-24 דק'. בעונה שעברה: 9.5 נק', 3.1 אס', 34.6% ל-3, 51.9% ל-2 ב-22 דק'. אלבה אמנם לא באמת איימה על כניסה לפלייאוף, אך הרכז ללא ספק היה נקודת האור של הגרמנים העונה כשהוא הציג מספרי שיא בקריירה כמעט בכל נתון. גם מול נבחרת ישראל הוא הספיק לככב השנה כשפגש את מחליפו באלבה.
ראוי לציון:
לורנזו בראון (קאזאן) - 13.8 נק', 6.1 אס' (ראשון במפעל), 1.5 חטיפות (שלישי משותף), מדד 17.3 (תשיעי במפעל) ב-29 דקות. עונה שעברה: 9.5 נק', 3.5 אס' ב-23 דקות. אם לא הדחת הרוסיות מאירופה, בראון היה בדרך להוביל את קאזאן לעונה נפלאה כשהוא מוכיח, לפנרבחצ'ה ולעצמו, שהוא אחד הגארדים הטובים ביבשת.
הרוקי של העונה (עונה ראשונה ביורוליג):
אלי אוקובו (וילרבאן), בן 24 - 14.5 נק' (שישי במפעל בלי קלייבורן), 3.9 אס', 2.8 ריב', 38% ל-3, 13.5 מדד. בעונת הבכורה שלו סיים כאחד הסקוררים הטובים ביורוליג, שזה הישג נדיר. עד הנפילה של וילבראן הוא גם היה השוטינג גארד הכי טוב במפעל - למי ששכח, בעשרת המשחקים הראשונים העונה הוא קלע 20 נק' בממוצע למשחק. תחילת הנפילה באה איתו, אבל אז הוא נפצע ו-וילרבאן לא הייתה מסוגלת לעצור את המומנטום השלילי.
דבון הול (מילאנו), בן 26 – 9.9 נק', 2.2 אס', 2.1 ריב', 37.1% ל-3 ב-27 דק'. כמו רוב השחקנים ברשימה, גם הול לא מצא את המקום שלו בליגה הטובה בעולם ואז הגיע לאירופה. אחרי עונה טובה בבאמברג הוא הצטרף לחבורה של מסינה ובהחלט מצא את המקום שלו. היווה חלק חשוב בקבוצה, בעיקר בתקופה הארוכה בה שאבון שילדס היה פצוע.
דונטה הול (מונאקו), בן 24 - 8.3 נק', 5.1 ריב', 1.1 חסימות (שלישי במפעל), 0.6 חטיפות, 77.5% ל-2 (ראשון במפעל) ב-18 דק' בלבד. הגיע ליורוליג אחרי שלא קיבל הזדמנות רצינית ב-NBA וכמו מספר שחקני מונאקו הפתיע עם עונה ראשונה מרשימה ביותר. הוא משחק פחות מ-20 דקות מכיוון שמתחלק בדקות עם מוטיונאס, אך בכל דקה שנמצא על המגרש הוא תורם בשני הצדדים וכמובן מלהיב את הקהל עם היכולות האתלטיות הנדירות שלו.
אלפא דיאלו (מונאקו) - בן 24 - 9.7 נק', 4.8 ריב', 1.8 אס', 1.3 חטיפות, 40% ל-3 ב-24 דק'. בניגוד לשאר השחקנים כאן, דיאלו סיים את הקולג' והגיע לאירופה מיד לאחר מכן. עונה טובה ביוון הביאה אותו למונאקו, והעונה הוא הלך והשתפר כשהעונה התקדמה והפך לאחד השחקנים המשמעותיים ביותר אצל אוברדוביץ'. הפורוורד האמריקאי נראה נהדר בשני צידי המגרש ואין ספק שבלי החיסרון שלו בפלייאוף בעקבות פציעה (שיחק רק במשחק הראשון), מייק ג'יימס וחבריו היו יכולים להיות בבלגרד.
דוויין בייקון (מונאקו), בן 26 - 14 נק', 3.1 ריב', 41.9% ל-3, 46.1% ל-2. בניגוד לשאר החבורה, בייקון הגיע למונאקו אחרי שנים לא רעות בכלל ב-NBA, כולל בעונה שעברה באורלנדו, שם היה שחקן חמישייה וקלע 10.9 נק' למשחק. כעת, אחרי שסיים את העונה הראשונה באירופה בהחלט אפשר להגדיר אותה כהצלחה, כשהוא הראה לכולם שמדובר בסקורר נהדר חסר רחמים ומצפון והיה נגיעה מפיינל פור.
מאמן העונה:
שאראס (ברצלונה) – מקום ראשון בעונה הסדירה עם מאזן 7:21. העפלה לפיינל פור אחרי 2:3 על באיירן מינכן בפלייאוף. הליטאי הוביל את ברצלונה בעונתו השנייה בקבוצה למקום הראשון ביורוליג בפעם השנייה כשהקבוצה שלו מציגה את הכדורסל הטוב באירופה בפער. כשהוא מגיע לאחר סדרת פלייאוף לא מרשימה מול הגרמנים הוא ינסה לעשות את הצעד הנוסף מהעונה שעברה בדרך לזכייה בתואר גם כמאמן.
יורגוס ברצוקאס (אולימפיאקוס) – מקום שני בעונה הסדירה עם מאזן 9:19. העפלה לפיינל פור אחרי 2:3 על מונאקו בפלייאוף. המאמן היווני, שלמי שהספיק לשכוח הוביל את אולימפיאקוס לזכייה ביורוליג בקדנציה הראשונה שלו, הפך את הקבוצה שלו העונה לאחת מאריות אירופה והחזיר אותה לפיינל פור לאחר חמש שנים. לאחר שסיים במקום ה-12 בעונה שעברה, ברצוקאס יצר אצל היוונים תלכיד מיוחד וקבוצה התקפית אדירה שכמעט ולא מפסידה במבצר שלה.
פבלו לאסו (ריאל מדריד) – מקום רביעי בעונה הסדירה עם מאזן 10:18. העפלה לפיינל פור אחרי 0:3 על מכבי תל אביב. בעונתו העשירית במועדון, לאסו חווה כנראה את העונה הכי מטלטלת שהייתה לו, אך בסופו של דבר הוא הראה לכולם, ובעיקר למכבי ת"א, שעם ניסיון כמו שלו קשה מאוד להתמודד. אחרי שנראה שהתאוששה מהתקופה הרעה, ריאל מדריד בראשות המאמן הספרדי תנסה להפתיע את ברצלונה ומשם להמשיך לתואר שלישי של לאסו.
אטורה מסינה (מילאנו) – מקום שלישי בעונה הסדירה עם מאזן 9:19. הדחה בפלייאוף אחרי 3:1 לאנדולו. האיטלקי אמנם לא השיג את הכרטיס לפיינל פור השנה, אך אי אפשר להתעלם מהעונה הסדירה האדירה שאליה הוביל את הקבוצה שלו, שגם הייתה במקום הראשון ביורוליג למי שהספיק לשכוח וסיימה כקבוצת ההגנה הטובה ביותר במפעל. בסופו של דבר הכוכבים לא הסתדרו עבורו עם מפגש מול אלופת אירופה ופציעות רבות.
סשה אוברדוביץ' (מונאקו) - מקום שביעי בעונה הסדירה עם 13:15. הדחה בפלייאוף אחרי 3:2 לאולימפיאקוס. המאמן הסרבי הגיע ל"עולה החדשה" במהלך העונה כשהיא הייתה במצב לא טוב ומאז הגעתו הוביל אותה למאזן 5:14, כשקבוצתו מציגה את הכדורסל השמח ביותר באירופה (ראשונה בנקודות למשחק העונה). בסופו של דבר מונאקו גם הייתה קרובה מאוד להדהים את אולימפיאקוס עם שני ניצחונות חוץ, אך זה לא קרה, אך לא מוריד מההישג של אוברדוביץ'.