אם תנסו לחפש את ג'ייקובן בראון באינסטגרם, יהיה לכם קשה למצוא אותו תחת השם הזה. הפרסונה של בראון ברשתות נקראת Murder_Season_aaf, שזה בתרגום חופשי: "עונת רצח", או "רוצח העונות", אם תרצו. ה-aaf מייצג את ראשי התיבות של הביטוי Awkward as fuck, שזה בתרגום חופשי: "הכי מוזר שיש". שני ביטויים האלו אולי מייצגים את ג'ייקובן בראון יותר מהכל ושולחים מסר מרתיע ליריבות: "אני מוזר, אתם לא תצליחו להבין אותי, אבל אני בא להרוג אתכם".
הערב ב-19:00 ב-5SPORT: הפועל ירושלים מול נפטונאס
חודש פברואר האחרון המחיש את המסר הזה היטב. בראון התפוצץ כמעט בכל פרמטר ותוגמל בפרס שחקן החודש של ליגת העל, אבל לפני שנסביר איך קרה השינוי בפברואר, צריך לחזור לתחילת העונה, אז בראון התקשה להסתגל לחיים החדשים בירושלים, ועוד יותר אחורה, ולמקריות שבעקבותיה הגיע מלכתחילה לגלבוע.
מההרס צמחה קריירה
לפני שנתיים בראון היה על סף פריצה לרמת יורוליג. הוא שיחק בקרשיאקה הטורקית, סיפק מספרים יציבים ויפים ולקראת סוף העונה משך עניין מאנאדולו אפס. אבל אז החיים קרו: ביתו של בראון ביוסטון נמחק כמעט לחלוטין כתוצאה מאחד השטפונות שפקד את האזור באותה תקופה, והוא נאלץ לדחות את כל ההצעות שקיבל מאירופה כדי להישאר ולטפל בביורוקרטיה שאחרי ההרס.
העונה עמדה להתחיל ובראון נשאר בלי קבוצה. מי שיצר את הקשר הראשוני בינו לבין גלבוע היה עומאר סניד, ששיחק תחת אריאל בית הלחמי באשקלון, עבר גם בירושלים ובחלוף השנים הפך לסוג של מנטור עבור בראון, שאיתו הוא מתגורר באותה שכונה ביוסטון.
בית הלחמי, שלא האמין למשמע אוזניו כשבראון הודיע לו שהוא מסכים לבוא, מספר: "זכינו להיות איתו עונה אחת, לא רק ביכולות אלא באישיות יוצאת הדופן. ג'יי הוא חבר שלי, לא שחקן שלי. הוא הגארד האולטימטיבי מבחינת כל הסט שהוא מביא. ברבע גמר הגביע ירושלים שיחקו נגדנו הוא ניצח את המשחק לבד, הכניס את כל הקבוצה לטירוף. בראיית המשחק שלו הוא מזכיר את מאיר טפירו, עובד כמו מחשב ולא צריך להגיד לו מה לעשות. ירושלים קיבלו אותו בגרסה משודרגת, כי הוא הגיע אליהם אחרי קיץ שבו הוא שינה את כל התזונה שלו, אבל אלי הוא הגיע בהתחלה כמו סופגניה".
הפרויקט של הלפרין
כל מי שבא במגע עם בראון מספר על טיפוס אניגמטי. מצד אחד מוחצן מאוד, רועש ומלא שמחת חיים, מצד שני מופנם, ממעט לדבר עם התקשורת ואוהב את השקט שלו. זו הסיבה שהמעבר מהשלווה שבגלבוע אל סיר הלחץ בבירה לא היה חלק במיוחד עבורו.
כבר בהתחלה שלו בירושלים, בראון היה צריך להסתגל לסטטוס שלא הכיר קודם לכן - שחקן ספסל. שלא כמו ג'יימס פלדין, שאמר יותר מפעם אחת שלא איכפת לו אם הוא עולה בחמישייה או לא, לבראון זה הפריע, והוא דיבר על זה בפתיחות בשיחות עם אנשי הקבוצה. תצרפו את זה לקושי עם העובדה שבירושלים כל מילה והתנהגות נבחנת בזכוכית מגדלת ומקבלת ביטוי בסיקור התקשורתי, וגם טרגדיה משפחתית שעימה התמודד בתחילת העונה, ותוסיפו כמה פציעות קטנות שהפריעו לו להיכנס לקצב - ותקבלו שחקן מוכשר מאוד אבל עם תיק אישי שמקשה עליו לפרוץ.
מי שזיהה את הסיטואציה העדינה עם בראון היה המנהל הספורטיבי יותם הלפרין. בקבוצה מספרים כי הלפרין לקח את בראון כסוג של "פרויקט" וניהל אותו הרבה מאוד שיחות אישיות, לפני ואחרי אימונים, הסביר לו את ה-DNA של המועדון הירושלמי וסייע לו להבין דברים שמהצד היה קשה לו לקלוט בהתחלה. צעד אחר צעד, ובתחזוקה מתמדת, בראון החל לקלף מעצמו את הדברים שהפריעו לו, עד אותה התפוצצות בחודש שעבר.
לקח את בראון כפרויקט אישי. הלפרין (מנהלת הליגה)
תן לי דקה להתרגל אליך שוב
יש נתון אחד שיכול ללמד מה עומד מאחורי הקפיצה ביכולת: דקות המשחק. שימו לב לחלוקת הדקות בין תמיר בלאט לבראון מתחילת העונה, בכל המסגרות: 25 ד' לבלאט, 19 לבראון. ומה קרה בפברואר? ניחשתם נכון: בראון עלה ל-24 ד' ואילו בלאט קיבל את ה-19 של בראון.
"תמיד אמרתי שחמישייה זה אוברייטד", מסביר המאמן עודד קטש, "ג'ייקובן הוכיח בגרות בעניין הזה, ועמוק בפנים הוא מבין שזה לא באמת משנה. ידענו מהרגע הראשון למה אנחנו רוצים אותו איתנו. גם אם בהתחלה לקח לו זמן להיכנס לעניינים, זה לא ממש הדאיג אותו. ידענו מה היכולות שלו, והיום כולם רואים את זה".
אז מה שאנחנו רואים זה בעיקר גיוון גדול מאוד במספר הדרכים שבהן בראון מסוגל לתקוף את הסל. הדרך האהובה עליו היא בתרגילי בידוד אחד על אחד, והוא למעשה הכלי היחידי של ירושלים בתרגילים מהסוג הזה והיחיד שלוקח יותר מזריקה אחת למשחק אחרי פעולת בידוד. הוא גם קלעי העונשין הטוב ביותר אצל מחזיקת הגביע, עם 87% מהקו, עם כמעט 2 זריקות למשחק.
בבירה מספרים על ג'ייקובן אחר מזה שפתח את העונה. "מי שמסתכל מהצד לא יצליח לפענח אותו", אומרים במועדון, "עלולים לחשוב שהוא לא לוקח שום דבר ברצינות אבל הראש שלו פשוט שונה. זה בא לידי ביטוי בדברים הקטנים, אם למשל כולם עולים לחימום עם מבט רציני, הוא עולה עם האוזניות והמוסיקה וחיוכים לכל עבר. העברית שלו אפילו לא רעה, הוא אוהב לשיר את ההמנון במשחקים, מספר שזה מכניס אותו למוד. הוא בקי מאוד בכל מה שנעשה בליגה, יודע מי משחק נגד מי ומתי, מכיר היטב את מאזן הכוחות".
הקפטן ליאור אליהו מרוצה מאוד ממה שהוא רואה מבראון בחודש האחרון: "בכל קבוצה יש את השחקנים המובילים, וג'ייקובן הוא כזה, הוא בטופ 3 שלנו, קשה לי לומר אם הוא טופ 1. אנחנו יודעים את זה, הוא יודע את זה, הוא חשוב לכולנו ואנחנו נצטרך אותו במיטבו גם עכשיו, בשלב הנוקאאוט באירופה".
קטש מסכם: "שבוע הגביע עשה לו מאוד טוב, הוא הרגיש שהוא סוף סוף תורם את מה שהוא יכול וצריך והוא משחק כשהוא מרגיש שהקבוצה הזאת היא 'שלו', זו הרגשה שעושה לו טוב. ג'ייקובן הוא אישיות מיוחדת, הוא צריך להרגיש משפחה, להרגיש שייך".
לאן עוד בראון יכול להוביל את י-ם העונה? (מנהלת הליגה)