הטניס הישראלי נכנס אולי לעידן הנורמליות. בית עליון זה נפלא, אבל לא משקף. חצי גמר גביע דייויס זה בכלל סהרורי. "אנחנו במקום שאנחנו שייכים לו", טוען דודי סלע, ומבהיר: "בבית האיזורי". הנבחרת, למזלה הטוב, ממשיכה עם המזל בהגרלה והמשחקים הביתיים: הפעם היריבה היא פולין. "ועוד בלי הטניסאי הבכיר שלה", מוסיף סלע, "איתו היה הרבה יותר קשה. אבל עכשיו אנחנו בפירוש צריכים לנצח. למרות שתמיד יכולות להיות בעיות. הזוג הפולני, שמדורג עשירי בעולם, הם לדעתי המתמודדים הכי קשים שהיו כאן לאנדי ויוני".
אבל נבחרת הדייויס לא מתבססת על אנדיוני ועד עתה גם לא על אמיר ויינטרוב. מי שסוחב אותה על הגב, לפחות בהיבט המקצועי, הוא דודי סלע, שעשה פלאים בשנים האחרונות. "ברור שההישגים שלי בדייויס היו טובים יותר מאשר בסבב", הוא מודה. "קורה לי משהו טוב כשאני משחק בנבחרת. אני בבית, מתאמן ומשחק על מגרשים שאני מכיר, מקבל דחיפה אדירה מהקהל. לרוב אני בכושר טוב מאוד אחרי מפגשי הדייויס. זה ממשיך איתי לסבב".
השנה וחצי האחרונות לא היו מזהירות מבחינת סלע. ביולי 2009 הוא היה מדורג במקום ה-29 בעולם וכיום הוא מסתפק במקום ה-86. "המטרה היא לחזור לטופ 50 או 60, שם מקומי", מודה סלע במפגן אופייני של צניעות תבונית. העובדה שכבר היה בטופ 30 אינה מבלבלת אותו. "אני לא שם, אבל אני גם שווה יותר ממה שאני מדורג כיום. אבל אתה יודע מה, כל עוד אני בטופ 100 אני לא מודאג. הסבב מאוד קשה וכל שחקן בטופ 150 יכול לנצח כל אחד אחר. התחרות מאוד קשה. החיים כטניסאי לא קלים". סלע חי את הנסיעות התכופות 11 שנה, וטוען שזה לא נמאס לו. "להיפך, היו לי בעבר תקופות הרבה יותר קשות מבחינת התמודדות. היום אני במצב שאני מאוד נהנה מהחיים בסבב. כשאני משווה לכל החברים שלי שעובדים בעבודות משרדיות, אני ממש לא מקנא".
הנסיעות כיום גם טובות יותר בגלל שחברו הקרוב, הראל לוי, מאמן אותו ביחד עם מאמן הכושר יובל חיגר. "אין שני מאמנים שמכירים אותי כל כך טוב. הם לא יכולים לנסוע איתי לזמנים ממושכים ובכל הטורנירים הגדולים לפחות אחד מהם יהיה איתי. הראל התחיל לעבוד איתי עוד כשהיה שחקן. תמיד נותן טיפים ותמיכה". העובדה שלוי אינו מאמן בעלי ניסיון גם לא מטרידה אותו. "בטניס זה מאוד מקובל ששחקנים פורשים ומיד הופכים להיות מאמנים. יש להראל כל כך הרבה ניסיון והוא מכיר כל כך טוב את המצבים שאני נמצא בהם, שלא לדבר על היריבים". סלע חושף כי לוי רוצה "להפוך אותי לטניסאי יותר התקפי. כזה שלוקח את הכדור מוקדם יותר ועולה יותר לרשת. כמובן שגם אנחנו עובדים על הסרב שלי כי ברור שאני צריך לשפר עוצמה ובעיקר אחוזים בהגשה הראשונה. יובל (חיגר) גורם לזה שאני אהיה אולי בכושר הגופני הכי טוב בחיים שלי. מיותר לציין עד כמה זה הכרחי בטניס".
הגישה הזו של סלע רצינית ואולי אף מעידה על שינוי תפיסה אצל טניסאי שנחשב על ידי רבים כסוג של גאון, אך לא בהכרח מי שמחויב לחלוטין לאורח חיים ספורטיבי. "אין ברירה עכשיו", מציין סלע. "עד כמה שאני יכול אני מחויב עכשיו לחיים נכונים ולתת את הכל לטניס. אתה לא יודע כמה שנים יש לך לשחק ולכן באמת הגעתי להבנה שצריך לתת הכל".
בכל הנוגע לדייויס, היכן שסלע כבר חמש שנים השחקן החשוב ביותר, כיום משקלו הסגולי אף יותר גדול. "בלי הראל (לוי) ונועם אוקון זו נבחרת אחרת, הרבה פחות מנוסה ואולי גם פחות חזקה", טוען סלע. "אני לא רק מדבר מקצועית, אלא גם חברתית. אבל יש מחליף מוכשר מאוד, אמיר ויינטרוב, שניצח אותי בגמר אליפות ישראל לפני שלושה חודשים והוא באמת טניסאי שיכול להגיע רחוק".
סלע חוזה כי ויינטרוב אפילו יכול לטפס "לסביבות ה-150 בעולם. כיום הוא 257 והוא בהחלט יכול לטפס. אבל בשביל זה הוא לא רק צריך להיות טוב מקצועית, אלא בעיקר חזק מנטלית. אסור לו לוותר. ותאמין לי, החיים שלו בסבב והאתגרים והקשיים שהוא עובר הם הרבה יותר, אפילו בהשוואה אליי. זה לא פשוט לא להגיע לגרנד סלאמים או להיות כל כך הרבה זמן בצ'אלנג'רים ופיוצ'רים. אבל זה שאמיר נשאר ומשתפר מראה עד כמה הוא מחויב למשחק וכמה הוא חזק". סלע מחמיא גם למחבט מס' 3, טל ארוס (המדורג 808). "גם הוא נתן לי פייט של שלוש מערכות ברבע גמר אליפות ישראל והוכיח שהוא עשה התקדמות גדולה. הוא גבוה (1.95 מ'), אתלטי ורק בן 21. יש לו עוד עתיד בטניס".
אולם כל המחמאות שבעולם לא מונעות מסלע לראות את המציאות כהוויתה. "תראה, אין שקרים. גם אני לא בתקופה הכי טובה, גם אמיר לא בגרנד סלאמים עדיין ואין לנו כמעט טניסאים באלפיה הראשונה. ברור שהטניס הישראלי במשבר. יש אולי כמה ילדים מוכשרים. לכן צריך לדאוג להשתפר. ובינתיים לבקש מהקהל לבוא בהמוניו לרמת השרון ולתמוך במה שעדיין יש. זה גם לא מעט".