מי הפסיד בקרטר? הסרט המרתק של 30 על 30

יש פוטבול תיכונים ויש פוטבול תיכונים בטקסס. לפני כמה שנים כתבתי סדרה של כתבות, שבהן הצגתי את עשרת סרטי הספורט הטובים ביותר לטעמי בכל הזמנים. במקום השישי בחרתי בסרט הקולנוע הנפלא "אורות ליל שישי", שמתאר קבוצת פוטבול תיכונים בטקסס. שיאו של אותו סרט הוא בהפסד בגמר האליפות השנתית של מדינת טקסס לתיכון קרטר השנוא והאלים. במציאות ההפסד אירע בכלל בחצי הגמר ומתברר, שבכלל קרטר היו פשוט יותר טובים ולא התנהגו בקשיחות הסטריאוטיפית, שבה הם הוצגו בסרט.

הסרט "מי הפסיד בקרטר" מתאר את אותה עונת פוטבול שחוו בתיכון קרטר בדרכם לאליפות המדינה. תיכון קרטר היה תיכון, שהורכב מאוכלוסייה של בני מעמד בורגני אפרו אמריקאים. "הילדים הטובים" של הקהילה השחורה. כאלו שהיו אות ומופת להשתלבות בחברה האמריקאית ולא הידרדרו לפשיעה. חוץ מזה, בקבוצת הפוטבול של 1988 היה מקבץ נדיר של אתלטים חזקים ונבונים, כשיש הטוענים שזו קבוצת פוטבול התיכונים הטובה ביותר שהייתה אי פעם.

באותה שנה התמודדה קבוצת הפוטבול של קרטר לא רק נגד יריבות (ברובן לבנות) אלא גם כנגד טענות על הענקת ציון עובר לאחד מהשחקנים במקום ציון נכשל באחד ממקצועות החובה בתיכון, דבר שאפשר לו לשחק בקבוצה.

טענה זו גררה את בית הספר לבתי משפט והשחקנים נאלצו לשחק, כשבכל רגע יכולה לבוא הידיעה, שהם נפסלים מלהתמודד על האליפות באותה שנה. למרות הכול הקבוצה מגיעה לשיאים ואז כששחקנים רבים בה זוכים למלגות  ומגויסים על ידי מכללות צמרת ומבטיחים את עתידם הכלכלי. אלא שאז קורה הלא ייאמן וחלק ניכר מהקבוצה מתנהג כאלים באולימפוס, שהכל מותר להם והתוצאות הרות גורל.

הסרט באמצעות ראיונות עם שחקני אותה קבוצה, עם הורי השחקנים ועם עורכי דין, עיתונאים וגם שוטרים מנסה להבין מה גרם לאלו שהיה להם הכול לבעוט בדלי. קשה להאמין שהסיפור שמוצג בסרט על כל התפניות בו הוא בכלל אמיתי, אבל המציאות עולה כמעט תמיד על כל דימיון. כך נחשף בעיני הצופה הסיפור הלא ייאמן על קבוצת פוטבול נהדרת, שבסופו של דבר תיזכר בשל כישלונות שחקניה מחוץ למגרש ולא בזכות הישגיה חסרי התקדים במגרש.