בשנים האחרונות מתחזקת תופעה בספורט הישראלי, והיא שחקנים מושאלים שלא משחקים מול הקבוצה שהשאילה אותם. אתמול היתה זאת מכבי תל אביב, שלא רצתה שג'ייק כהן ישחק במדי ראשון לציון במשחק חצי גמר הגביע. בסופו של דבר, מכבי ירדה מכך היות והדבר לא הופיע בהסכם ההשאלה, אלא סוכם כהגדרתם באופן ג'נטלמני בין הצדדים, וכנראה לנוכח התגובות, שלא התלהבו בלשון המעטה מהדרישה. לפני כמה שבועות, זאת היתה מכבי חיפה שרמזה לסכנין על כך שהיא מבקשת שכליבאת ומוחמד גדיר לא ישחקו מולה. מדובר בתופעה שהולכת ומתרחבת (דרך אגב, לא רק בישראל, בניון לדוגמא לא שיחק מול צ'לסי כשהיה מושאל לארסנל, כך שלשם שינוי טמטום הוא לא סגולה ייחודית לספורט הישראלי), והשאלה היא האם לא הגיע הזמן לעשות לזה סוף.
נתחיל מהסוף, צריך לעשות לזה סוף. צריך לקבוע באופן חד משמעי, שכל התניה על שיתוף שחקן מול קבוצה כלשהי, הוא דבר אסור ופסול מעיקרו. לא יתכן שלקבוצה כלשהי תהיה יכולת השפעה על הרכב היריבה שנגדה היא משחקת. מדהים שבכלל צריך להסביר את העיקרון הזה, והוא לא מובן מאליו. צריך גם להבין, מי לרוב היא הקבוצה המשאילה ומי לרוב היא הקבוצה השואלת. לרוב הקבוצה המשאילה היא קבוצה עשירה, שמחזיקה סגל רחב (כי היא יכולה) ומחלקת את העודפים, על מנת לחסוך בהוצאות, ואולי גם כסוג של תשלום ויצירת קבוצות חסות. הקבוצה השואלת היא לרוב קבוצה ענייה יותר, שלא יכולה להרשות לעצמה לרכוש את השחקן, ורוצה לשחק עם אבל לשלם בלי. לכאורה כולם נהנים, באופן מעשי, יש מנצלים ומנוצלים. העשירים, לא באמת משחררים את מה שהם לא צריכים, וממשיכים להחזיק יותר ממה שהם זקוקים, והעניים משתעבדים לסגנון התנהלות המעודד חוסר עצמאות, ומחזק את התלות בגבירים בעלי הממון.
ברוב המקרים, זה לא נראה נורא. בסך הכל מה יקרה, אז ג'יק כהן לא ישחק משחק אחד מול מכבי תל אביב. שיגידו תודה שנתנו להם אותו, יאמרו במכבי, מה עוד שאנחנו עוד משלמים חלק משכרו. לא מגיע לנו לפחות שלא יקלע היום בטעות סל נצחון מולנו? הבעיה היא שזה כן נורא. מכבי תל אביב עם תקציב של פי עשר או עשרים ממכבי ראשון לציון, עם יתרון ביתיות (המשחק ביד אליהו), צריכה עוד יתרון? ויתרון שאינו מכוח היותה טובה יותר מקצועית, אלא עשירה יותר? זה נורא, כי תחשבו על ג'ייק כהן, מה הוא אמור לעשות במשחק מול מכבי? הוא הרי יודע שהעתיד שלו שם, והוא הרי יודע שבמכבי לא סולחים למי שפוגע בהם, בצדק או שלא בצדק, במסגרת מאבק ספורטיבי או לא, אז מה יקרה כשהוא יעמוד על הקו, ויעברו לו המחשבות בראש, אולי זה קצת יפגע בריכוז? זה נורא כי כולם יודעים, שלמעשה לא רק שהשחקנים הם סחורה עוברת לסוחר, הם אפילו לא תמיד יודעים את האינטרס של מי הם אמורים לשרת. תחשבו מה יקרה במשחק אחרון שיקבע את העולה לפלייאוף בין מכבי חיפה לבני סכנין? האם כל שאר הקבוצות שתלויות במשחק הזה, מוכנות שסכנין לא תשחק בהרכב החזק ביותר?
תנסו לדוגמא לחשוב על אפשרות שפרטנר תשאיל מנהל שלה לסלקום, וזאת תחזיר לה אותו בסוף השנה? נראה לכם שיש גוף עיסקי שפוי שהיה מוכן אפילו לחשוב על אפשרות כזאת? וזה עוד לפני שדיברנו על מה היה חושב על זה הממונה על ההגבלים העיסקיים, שאולי כדאי שיתן את דעתו גם על מגזר הספורט בישראל. כשחושבים על סכומי הכסף שסובבים את הספורט (מיליארדים שעיקרם כספי הימורים), אולי זה לא יהיה כל כך מופרך שהממונה על ההגבלים העיסקיים יתחיל לעשות קצת סדר במגזר הספורט, ולהסביר לעוסקים בו שהם לא חיים בבועה שמנותקת מכל כלל וחוק.
משחק בכתום, חתום בצהוב
הפתרון לדעתי, כפי שאמרתי בתחילה, הוא פשוט ביותר. כמו במשחקי הילדות, נגעת נסעת. אם אתה שחקן שלי, אתה שלי, ואם לא, אין ואסור שיהיה לי שום קשר נוסף אליך. אין השאלות, רק מכירות. אין בעלות כפולה בכרטיסי שחקן, אין שחקן שקבוצה אחת משלימה לו משכורת בעוד הוא לובש את מדי הקבוצה האחרת, ובודאי שאין שחקן שמשחק היום בקבוצה אחת ויחזור בסוף העונה לקבוצה שניה, כאשר שתיהן משחקות באותה ליגה. הדבר צריך להיות מוסדר באופן ברור בתקנות ובחוקים של האיגודים, ולא תלוי בטובות ובתחינות לקבוצות ולמנהליהן ובלחץ דעת הקהל. במערכות כל כך מסואבות ועתירות ניגודי אינטרסים כמו מערכות הספורט הישראלי, בואו לפחות נחסוך את הסיטואציות האלו.